נגיד והייתי עולה מחר לכותל האינדי הגדול (העמוד בלבונטין?!?) או מתפלל תפילה חרישית לאלוהי האינדי היושב במרומים (הצוללת הצהובה?!?), מה הייתי מבקש? בפרוס השנה החדשה ומכיוון שאני לא איש של סיכומי שנה (עברית או לועזית) החלטתי לנבור קצת ראשי, קצת בספריית המוזיקה שלי וקצת ברשת ולחבר את כל אלו יחדיו לכמה בקשות, משאלות או סתם ציפיות לשנה החדשה.

חי ונושם

את רשימת ההופעות להן אני מתפלל בשנה הקרובה פותח וסוגר אדם אחד. גבריאל בלחסן. אני יודע שיש רבים ששותפים להרגשתי בנושא ומילים, או קליפים, כבר לא יוכלו לתאר עד כמה אני מחכה כבר לחזרתו לבמה של האיש שהוא מזמן כבר לא ובספק אם אי פעם היה, רק מוזיקה בשבילי. אני יודע שיש כל כך הרבה חומרים חדשים שיכולים להספיק לשני אלבומים, אני יודע עד כמה קשה לגבריאל להופיע ועד כמה עדין המרקם הזה שבו הוא חי את חייו ומשלח החוצה את יצירתו. ובכל זאת, לו רק לפעם אחת, בבארבי בתל אביב או בפאב כלשהו בדרום, עם הרכב או לבד עם עצמו, בהופעה מלאה או רק לכמה שירים בודדים, רק שיחזור, אני מבטיח שאני אהיה שם.

משת"פ

גם רשימה זו מורכבת מבן אדם אחד למרות שהרעיונות לשיתופי פעולה מצידו הם אינסופיים. אני יודע שאפשר לחשוב על כל מיני שיתופי פעולה מעניינים בין אומנים שונים, אבל כל פעם עלה וחזר אליי אחד שכבר ראיתי. כל מי שראה את קוואמי ביחד עם המידנייט פיקוקס, או לחילופין את קוואמי עם אטליז מבצעים את "פתח תקווה" של אינפקציה יודע שהבחור מפוצץ הכישרון הזה הוא פרפורמר אדיר שיכול לקחת כל שיר, ואני באמת מתכוון לכל שיר ולהפוך אותו לחוויה ענקית. אז זה באמת לא משנה לי עם מי הוא יחבור ומתי זה יקרה, רק שיקרה, והרבה.

עתיד לא ידוע

יש יוצרים מוכרים במחוזותינו שכולנו מחכים לאלבום השני/שלישי/שביעי שלהם שייצא השנה, תיכף נגיע לאלו. אני רוצה לקחת רגע ולכוון את זרקור האמונה לכמה אמנים לא מוכרים/פחות מוכרים שפשוט בא לי שייצא הדיסק שלהם השנה כדי שאני אוכל לראות אם התאבון שפיתחתי בעקבות טעימות קטנות, באמת יממש את עצמו.
הראשון ברשימה הוא אדם בן אמיתי. הבחור מופיע בימי רביעי בצוזאמן בלילינבלום תל אביב כבר כמה חודשים טובים (עם הפסקה לגמר ליגת האלופות ועוד ארועים חשובים שכאלו). מה שהתחיל בהופעה מוקדמת (ההופעה הראשונה מבין שתיים בכל ערב שכזה) עם 5-6 אנשים שאליה הוזמנתי על ידי ידידה, הפך להיות ההופעה המאוחרת יותר בערב, עם צוזאמן מלא באופן נכבד באנשים (לא מלא עמית ארז-גברים יושבים על המנורות ובחורות על ברזי הבירה, אבל מלא), סינגל ראשון ביחד עם אביגייל רוז וסינגל שני שעוד רגע יוצא. המילים של אדם, הסיפורים בשירים של אדם, הם ההנאה הגדולה בהופעותיו. אין לי מושג לאן זה ילך כשהשירים יקבלו נפח והפקה מעבר לאותה גיטרה חשמלית שאדם מפליא להוציא ממנה כל כך הרבה, אבל אני בהחלט מצפה להתפתחויות.
יוצרת או להקה נוספת שאני ממש מחכה לשמוע מה יגיע מכיוונם היא/הם LorenaB. עדי אולמנסקי העומדת בקדמת ההרכב היא בהחלט קול מרענן במחוזותינו, וביחד עם חברי ההרכב שלה הם יוצרים רוק אלקטרוני עדין שמזכיר הרבה דברים אבל הוא כל כולו בעברית. לא הספקתי אפילו לראות אותם בהופעה ועוד רגע אמור לצאת אי.פי אבל הסינגל היחיד שיצא עד עכשיו "ספינות" כל פעם חוזר אליי בשיטוטים שלי במחשב ותמיד, אבל תמיד מצליח להעלות חיוך על שפתיי ומחשבות על כמה טוב יכול להיות הדבר הזה.
אחרונים חביבים ובהחלט לא הכי שפויים הם "האזרח צודרוב והשפנפן". כבר פירטתי חזור ופרוט על אהבתי לצמד חמד האלו שהפכו להרכב לאחר הצטרפות איש הבס וגברבר התופים. במקרה שלהם מדובר באהבה אישית שלי שבהחלט לא נראה לי שתחצה גבולות או תגיע אל מעבר לחוגים מצומצמים שכנראה ברובם מטופלים בכדורים. יש בהם משהו ממש לא קל לעיכול ואף מעורר סלידה לעיתים (מנסיון, זו לא ההופעה להביא אליה חברים שלא מכירים את העתיד לבוא. תאמינו לי.) אבל מסיבה לא מובנת לי, התחברתי אליהם, למילים שלהם, לשטויות שלהם, לאמירה שמתחבאת לה בין החמשירים הקצרים שלהם, סיפורי הלסביות, יחסם לאמהות ואנשים אלמוניים עם גרזן. מה אני אגיד לכם, אני מחכה לראות מה יקרה עם זה, אל תאשימו אותי, תנסו אותי.

פעם ראשונה, שיהיה במזל טוב

המוזיקאים הבאים הם מבחינתי עתיד סגור וחתום שרק הזמן מהווה גורם מעכב בכל הסיפור וכנראה שכל מה שנותר לעשות הוא להמתין לצאת האלבום (אבל לא יזיק לקוות ולהתפלל אם אנחנו כבר פונים למרומים). יהוא ירון המעולה שכבר מריץ את ההופעה שלו בכל מיני מקומות וצריך רק לקפוץ לאוזן-בר כשהוא מופיע בשביל לחזות בפלא הזה ובקהל ההולך וגדל שהולך אחריו. במקרה של יהוא לא ניתן לדעת מה תהיה התוצאה הסופית כי כמעט בכל הופעה יש עיבוד אחר לשירים, וכמו כן לא ידוע לי על לו"ז משוער לצאת האלבום אבל הולך להיות טוב, אמן ואמן. מישהי אחרת ששיתפה פעולה עם יהוא בעבר וראויה לתפילותינו היא נגה שלו שמעריציה מחכים ומתפללים כבר מספר שנים והנה חלפה לה עוד שנה ולא יצא האלבום המיוחל. יש עוד סינגל ועוד רמיזות בנושא ועוד הופעה מקרית פה ושם אבל אלבום שלם להשקיט את ליבנו, טרם. נגה, אני מעביר את הטיפול בנושא לדרגים הגבוהים ביותר. אני אצרף לרשימה זו גם את יהודה לדג'לי למרות שמאחוריו כבר יש איזה אלבום/EP או שניים. אבל בעיניי, לדג'לי לא באמת מצא את מקומו המדויק ולא היה קרוב באף אחת מההקלטות הקודמות שלו למימוש הפוטנציאל והרצון העז שלו. צריך לראות אותו מציג שיר בהופעת יחיד עם האקוסטית שלו באמירה ש-"These song was suppose to have a big fucking band..but..you know… here I am" בשביל להבין שהבחור רק מחכה להתפוצץ. חבל שהוא לא מרבה להגיע להופעות במרכז ובכדי לתפוס אותו תצטרכו כנראה להגיע לבירתנו (אם בא לכם, על הדרך תדפיסו את הפוסט ושימו בכותל, מי יודע, אולי יעבוד) או שתגיעו לאינדינגב ותתפסו את לדג'לי בשיתוף פעולה עם "The Pit that Became a Tower", זו יכולה להיות הזדמנות מצוינת לראות ולשמוע מה יכול לצאת מלדג'לי בעתיד.

התחלנו ולכן נמשיך לתת בראש

את החבר'ה הבאים כמעט ולא צריך להציג למרות שבהחלט לא מדובר באריות המוזיקה הישראלית ששמם שגור בפי כל אם יהודיה השומעת רדיו בצהרי יום שבת. המשותף לכולם היא העובדה שמאחוריהם לפחות דיסק אחד שקצר שבחים (גם אם לא המריא במכירות) ולפי הידוע לי יש כבר חומרים לאלבום הבא שרק מחכה להתממש. יש ביניהם כאלו שאלבומם רק מחכה לצאת ונשאר רק לקוות שיענה על הציפיות ויש כאלה שעדיין מחפשים את דרכם היצירתית/כלכלית בשביל להביא את הרצון לכדי תענוג. את רשימת התפילות לקבוצה זו פותח גבע אלון שכבר שיחרר טעימה ראשונה מהאלבום הקרוב וראבאק זה משהו! גבע בצירוף ההרכב החדש "Tree" נשמעים מעולה ואחרי אלבומו השני שיצא לפני יותר מידי זמן זו בהחלט הולכת להיות קנייה שאני אתענג אליה עד מאוד. יהיה לו קשה מאוד להרוס לי את המצברוח לפי מה שאני רואה ושומע (ולכן ייתכן ומדובר במצב של ביזבוז בקשה אבל נזרום). עוד הימור כמעט בטוח בנושא הוא נעם רותם שגם לו יש כבר חומרים לרוב וממה ששמעתי בהופעות, מאוד ייתכן שנעם ימשיך במגמת ההתרחבות שלו ויגדיל את נתח הקהל שפשוט רוצה עוד ועוד. אם רונה קינן קטפה את תואר זמרת השנה אין סיבה שנעם רותם לא יככב במצעדים שנה הבאה, אמן. המקרה השלישי הוא פשוט חלק מטרילוגיה ידועה מראש. 1:1 רק מחכים להשלמת הפאזל ביניהם לבין ערן בר-גיל שיביא את החלק השלישי אחרי שני האלבומים הראשונים, 1:1 וברזל, ויסיים את מה שמבחינתי הוא אחד הפרויקטים האיכותיים ביותר במוזיקה הישראלית. שמועות מדברות על כך שהאלבום השלישי ילווה סרט פרי עטו של ערן בר-גיל, אחרי ששני האלבומים הקודמים ליוו את הספרים מאת ערן בר-גיל. אחרונים חביבים הם חברי "Mad bliss" שרק מחכים למישהו שייקח את כל הכשרון שלהם וישקיע על מנת שיוכלו להקליט את אלבומם השני. אין ספק שפה מדובר במשאלה אישית שלי בגלל אהבתי הרבה ללהקה ולסגנון המוזיקה הזה שאני באמת לא יודע איך להגדיר אותו, אבל אם הקול של תומר הסולן יחזיק מעמד (זו לא בקשה, זה חלק מבקשה אחרת, נא לא לספור) אז מדובר באחד האלבומים שאני הכי מחכה להם בשנה הקרובה.

ועוד תפילה אחת להמונים

שנמשיך לשמוע מוזיקה טובה, שנדע להינות מהמזל הרב שנפל בחיקנו בכך שיש כל כך הרבה יצירה ישראלית, כל כך הרבה אנשים מוכשרים, כל כך הרבה הופעות שכל אחד ואחת יכולים למצוא את הפינה שלהם אם רק יחפשו אותה. שכל העוסקים במלאכה, מהלייבלים הקטנים ועד לחברות התקליטים הגדולות, המפיקים, הנגנים, הכותבים, אנשי הסאונד, הזמרים, המאזינים, השדרנים, בעלי המועדונים, היחצ"נים, המבקרים, הבלוגרים, מוכרי הכרטיסים, הטוקבקיסטים, מנהלי הפורומים, מארגני הפסטיבלים וכולנו ביחד נמשיך לעשות את מה שאנחנו אוהבים ושרק נלך, נשתבח ונהנה. אמן ואמן.

ומה איתכם? מה אתם הייתם מבקשים לשנה שתבוא? (ובואו נתמקד במטרה. בלי השתפכות על אושר, בריאות ואריכות ימים, את זה תשאירו לבית כנסת. פה זה הבית של שמוליק, נא להתנהג בהתאם)

אבל ממש אין לי זמן להרחיב עליהם מפאת עומס לימודים לקראת הבחינות הסופיות של מועצת רואי השחורות. תאחלו לי בהצלחה ותהנו.

עוד שבוע WHY? מגיעים לבארבי. בארבי ישראל! זה שבתל אביב!!! מקווה שאתם מבינים את גודל המאורע וההנאה שמצפה לכולנו. ממש ממש לא כדאי להפסיד. יאללה צאו מהבית פדלאות. (יש גם שיר חדש וראיון בעונג ובנענע)

אבל למה דווקא באותו ערב גם Notwist, מאד-בליס ו-Charlotte & Magon באוזן ואסף ארליך בלבונטין!!!!! אני בטוח שעושים לי דווקא.

ואם כבר אסף ארליך, ראיתם את השירים החדשים מהאלבום השלישי שבדרך. בהופעה חיה בלבונטין. "סוס משוגע" זה הפייבוריט החדש שלי.

כבר קראתם את הפוסט המוגב ביותר עד כה בבלוגיה על חוויותיה של גברת עם זקן במפגש עם כריס קורנל + סרטונים מעולים מההופעה?? אם לא, תקפצו לראות תערובת של עבר, הווה, עתיד, תככים, להקות, מזון מהיר, שתייה חריפה, נשים נשואות ונשים מזוקנות.

לפני שבוע M83 היו בבארבי ולראשונה בחיי ראיתי ממרומי הבארבי את כל הקהל מפזז לו יחדיו במה שנהפך להופעת/מסיבה. שאני אומר מפזז אני מתכוון לרוקדים. ביחד. כולם. מצמודי הבמה ועד לנשעני הבר. מעולה! (גם הוא והוא והיא והוא היו, וזה צילם)

נדב אזולאי וגיל נמט הם ההופעה הכי מבעירת עצמות, מרגשת, מהנה, רוק ישראלית שקיימת בארץ. אם המילים, הלחנים וההגשה של אזולאי עוד לא לגמרי עשו לכם את זה (זה עוד יקרה, תמתינו) אז פצצת האנרגיה הסופר-מוכשרת הזו שמנגנת עם אזולאי ונקראת גיל נמט תפיל לכם את הסתימות מהשיניים ועדיין תהיו עם חיוך ענק על הפנים. השפילו מבט על זה שהפסדתם את ההופעה השבוע באוזן-בר (תמונות) ושאו עיניכם בגאווה ל-26 ביולי בבר גיורא. (הנה הם בטריו לזוג)

התרגשתי בהופעה של Tzvika Force ונהנתי מכל רגע. יש שירים חדשים, קהל שאוהב והרבה כשרון שהתפזר לו בחלל "הגדה השמאלית". לאט, לאט, עוד נכיר כולנו את כוחו של צביקה. רק צריך סבלנות, אמונה ועבודה קשה.

בראשון לאוגוסט יוצא אביב גדג' ?!?! אמן סלה.

רק שיר אחד אבל LorenaB נשמעים מעולה. יש לי שתי בקשות מהם. האחת, להופיע יותר בתל אביב. שתיים, פנייה לעדי אולמנסקי (הסולנית), רק תגידי מתי נוח לך ונסגור תאריך לחתונה. בתודה מראש, השמוליה. (יש גם טיוב)

אנובה פתחו בלוג וכבר יש שם דברים טעימים כמו עמית ארז ויאיר יונה במופע משולב, קטעים מההופעה של רות דולורס וייס ועוד ועוד.

אתם חייבים לראות את הקטע ההזוי הזה מההופעה של האזרח צודרוב והשפנפן. מאבק צרפתי-שפמי בשידור חי.

וזה משהו כדי שתצאו עם חיוך על הפנים. הוא אמר "אחח… כשהם טובים, הם טובים מאוד" ואני אוסיף ואומר שאף אחד לא עושה את זה טוב מהם. פשוט כנסו.

"Bliss is a state of complete happiness"

תמיד נתתי משקל רב יותר לחלק הראשון בשמה של להקת Mad-Bliss. רעש הדיסטורשינים, צווחת הסולן, קצב התופים, כל אלו התחברו לי תמיד כקול של MB. אחרי ההופעה האקוסטית בקפה ביאליק לפני מספר חודשים נכנסתי למצב של "Complete Happiness".

את MB הכרתי באי.פי הראשון שלהם "Karens molested apple" שהיה לא פחות ממעולה והציג את הסאונד היחודי שלהם שמוגדר בספייס של הלהקה כרוק אלטרנטיבי פסיכודלי (הגדרה שנויה במחלוקת לדעת הח"מ). הסינגל "Matti" מתוך האי.פי, רצועה באורך של יותר משש דקות, מהווה כרטיס ביקור מצוין ללהקה ואף זכה במקום שלישי במצעד האלטרנטיבי הבינלאומי השנתי של "הקצה" ב-2002, זאת למרות שלא חרך את תחנות הרדיו ולא היווה את שיחת היום בקרב חובבי האינדי-רוק.

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

פה יהיה המקום להציג את הבן אדם מאחורי הקול המדהים ששמעתם עכשיו. תומר רייויט הוא סולן הלהקה אבל הוא יותר קרוב להיות כלי נגינה נוסף בהרכב בעודו משתמש באפקטים, סוגי מיקרופונים שונים וכל דרך אפשרית אחרת על מנת להוציא מהבטן את המילים בדרך שלא מוכרת לי מאף מקום אחר. תופעת טבע שבהופעה חיה רק נראית מופרכת ולא הגיונית יותר ממה שניתן לדמיין בשמיעה ראשונה.

לפני יותר משנה הוציאו MB את האלבום המלא הראשון שלהם העונה לשם "Heaven throgh old eyes" תחת  הלייבל "Earsay" ושיחררו את הסינגל "Flight of a dove" שבעולם תקין היה יכול להיות להיט יותר גדול מכל מה שיש לנינט להגיד, הופך לשיר המבוצע ביותר באודישנים של כוכב נולד בגרסא האקוסטית סינגר-סונגרייטרית שלו, נחרש בגלגל"צ עד תום ומהווה חלק מפסקול הנעורים של נערים ונערות בגילאי 14-18. אבל בתוך עמי אני חי, ובספק אם נתקלתם בשיר מחוץ לאתרים ובלוגים בדמות הבלוגיה ואוספי אינדי עצמאיים כאלה ואחרים.

אלף פעם נכנסתי לדף החלל של MB וצלצול פעמון הקסמים של "Flight of a dove" שפותח את רשימת ההשמעה באתר הלהקה תמיד מעלה לי חיוך על השפתיים.

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

האלבום מכיל כל כך הרבה רצועות מעולות. מרצועות הפתיחה והסיום בעלות השם הזהה "Coat of arms" שמכניסות אותך לתוך האלבום ומלוות את יציאתך ממנו, דרך "Vast plains" המהפנט, "Chasing butterflies" שלא נמאס לי ממנו אף פעם ו-"Oriental star" עם הפזמון בצירוף הקול הנשי (וקרני פוסטל על הצ'לו) שמעלה אותי לגן-האינדי הפרטי שלי (התמזל מזלי לראות את הביצוע המשולב הזה בהופעה חיה אי שם מתישהו בתאטרון "תמונע", תענוג).

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

הגעתי לקפה ביאליק להופעה אקוסטית של MB בהרכב חלקי הכולל את תומר הסולן ואייזק בראל על החשמלית/אקוסטית. זאת ההזדמנות להתוודת שאני מכור לאינטימיות מוזיקאלית (אינטימיות רגשית/זוגית עדיין בעייתית ונמצאת בתהליכי טיפול ושיקום). תנו לי כל אמן שאני אוהב וגם חלק גדול מאלה שאני לא, שימו לו אקוסטית ביד, מיקרופון בפה ותתקעו אותו בחלל קטן ואינטימי וקניתם את עולמי. ההזדמנות לשמוע כל מילה ומילה, לראות כל תו מנוגן, כל הבעת פנים מקרוב, גורמים לי להתנתקות והתנקות מוחלטת מתלאות העולם ומהווים כניסה לעולם שכולו טוב.

לשמוע את תומר מוציא את הצלילים האלו מגרונו סנטימטרים בודדים מולך ולא להאמין. לראות את אייזק מפרק את כל הסאונד של MB לפריטה על האקוסטית ולקוות שזה לא ייגמר. לעצום את העיניים ולשמוע שוב את נקישת הפעמון שפתחה את ההופעה, מהדהדת בין האזניים וחיוך של אושר מוחלט מתפשט לי על הפנים.

כל כך מעט אנשים היו באותו ערב בביאליק, מעט מידי בשביל MB, מעט מידי בשביל ביאליק, מעט מידי בשביל תענוג שכזה. לעצמי אמרתי "שנית MB בביאליק לא תיפול".

דיבורים על מופע אקוסטי מסודר של הלהקה הסתובבו באויר ואני רק חיכיתי לתאריך, אך תשובה אין. אם האושר המשוגע לא יבוא לשמוליק, שמוליק המשוגע יגיע לאושר. מייל לחברי הלהקה תוך כדי התנדבות לארח את ההופעה אם צריך נשלח ללא ציפיות מיוחדות אך עם תקווה עמוקה בלב. לא חלפה לה חצי שעה והתשובה הייתה: "רק כדי שלא תחשוב שאנחנו לא שמים על המעריצים שלנו, אייזיק עכשיו מתקשר לביאליק לסגור תאריך".

לעזאזל!, איפה עוד שמעתם על דבר כזה. הופעה על פי דרישה. תגידו לי מה שתרצו על מחוזות האינדי התל-אביביים, אבל הקירבה הזו בין האנשים ללהקות והאמנים, ההזדמנויות והמגוון, נותנים לכל אחד שרוצה, למצוא את האהבה הפרטית שלו ולעטוף אותה כמו הייתה שלו בלבד.

מחר בערב, יום שני ה-15לחודש, יגיעו MB בהרכב חלקי (השאר בטח יישבו בקהל) לקפה ביאליק להופעה אקוסטית רגע לפני שהם טסים להם להופעות מעבר לים. חוץ מהעובדה שמדובר בהפקה פרטית על פי דרישתו של מר כץ, עבדכם הנאמן, דבר המחייב כל אחד ואחת ממכם להגיע מחר, מדובר בחוויה שלא תירצו להחמיץ, בלי קשר לאהבתכם והעדפותיכם המוזיקאליות.

יש רגעים שאתה פשוט אומר שמוזיקה יכולה להביא אותך למצב של אושר, אושר משוגע.

למתכוננים מראש:

1. הופעה באברקסס (להורדה) עם שירים מהאלבום הבא ועוד (לינק חלופי+בונוס)
2. קליפים מהופעות לצפייה ב-Qute (הראשון ברשימה בצד שמאל)
3. סרטונים וקליפים בטיוב
4. MB מתארחים בקול הקמפוס. להורדה או האזנה

שבוע פלוס מוזרים עברו עליי ועדיין ממשיכים לעבור. חוץ מרצף אירועים אישיים כאלו ואחרים,מד ה"מה נשמע?!?" קיפץ לו מקצה לקצה כאילו לא יודע להחליט אם אני במצב בעסה מהורהרת על החיים או במצב פאנן על העולם - טוב לי בשלי. הופעות הצטמצמו למינימום (שמשום מה היה גם שבוע של 4 הופעות שזה מינימום אם אתה שרית חדד ביום העצמאות, אחרת אין הסבר הגיוני פרט ללחץ חברתי נטו,חלש שכמוני) עקב קיצוצים כלכליים מה שלא עשה טוב למצברוח אבל הסתדרנו. הלימודים לא מציקים באופן חריג (הסוף נראה קרוב מתמיד) ויש זמן פנוי לעשות כאוות נפשי. אז איפה הבעיה ? זהו שאני לא בטוח שיש בעיה אבל משהו מוזר עומד באוויר. אולי זה הקיץ שמתחיל מחר. איזה מחר,כבר חודש אני סובל מהחום העומד הזה,רואה רק ציורים של שמש בצבע לבה במהדורות החדשות וחי עם מזגן צמוד לבלוטת התריס 24/7. לא סובל ת'קיץ,חם,דביק ומציק. חוץ מהבקרים… סיבוב בוקר עם ההוא שמכנה את עצמו הכלב שלי,בבוקר,כשעוד קצת קריר,שקט בשדרה לפני שכולם מתחילים את היום וחיוך שעולה על שפתיי ובקשה שגם עוד שעה יהיה כל כך נעים. לא משנה. בין תופעות הלוואי של ה-PMS שלי ובעקבות הצטרפות מחדש למעגל רווקי העיר (לא שיצאתי מהמעגל להרבה זמן,אבל בכל זאת) נזכרתי באיזה מנשר שמישהי בעבר מצאה על עמוד ברחבי העיר הגדולה והעבירה לי אותו. מדובר בפנייה נרגשת של בחור לנשות העיר שכותרתה "שקופידון ילך להזדיין". קראתי אותו שוב והוא העלה חיוך על שפתיי והזיז את גלגלי מוחי כמו לפני שנתיים. מעניין אם הוא מצא כבר. ומעניין איך יהיה השבוע שבא. תהנו.

"מתסכל למצוא בת זוג שווה בימינו. נמאס להכיר מישהי בפאב ולגלות שהיא אהבלה ואז להמשיך לפלרטט ולהתבאס מכל שניה איתה,אבל מלא זמן לא היית עם מישהי ואולי בכל זאת ומה תגיד לחבר'ה. נמאס למצוא מישהי שהיא ממש אחלה, והכל סבבה איתה, והיא מחייכת אליך, והיא שנונה כזאת, והפירסינג שלה משגע אותך כבר חצי שעה, ויש לה חבר. נמאס מאלה שלעולם לא תדע אם הן אחלה או ל… כי נופנפת בטיל. כמה בנות כבר יוצא לבנאדם להכיר? אני אשם שאני לא צלם דוגמנות? אני אשם שאני טיפה בררן? מאיפה אני יביא מסה של בנות באמצע החיים (אמצע, תחת הנחת הנעורים השחצנית שגיל חמישים זה הסוף…)? ניסיתי איזה אתר דייטינג. נרשמתי, ונתנו לי מין טופס כזה, ספק טראגי-ביורוקראטי ספק קומי-אינפנטילי אבל בטוח מותאם למכנה המשותף הנמוך ביותר, עם רשימת תיוג מטופשת ומקום לכתוב שלוש שורות על עצמי ושלוש שורות על מי שאני מחפש. שלוש שורות. שלוש שורות? שלוש שורות?! איך אני יכול לכתוב בשלוש שורות מי אני ומה אני רוצה? אני רוצה מישהי שאם תשאלו בסביבתה יגידו עליה שיש לה הרבה בטחון עצמי, אבל היא לא תמיד בטוחה בזה. כנראה שלילה אחד היא חושבת שהיא לכלוכית ובלילה הבא חושבת שהיא וונדרוומן וחוזר חלילה. מישהי מילולית, כזאתי שאין לה בעיה לומר מה שהיא חושבת - לא מביישנות ולא מחוסר יכולת רטורית. אפרופו, רצוי שהיא תיעצר ליד עמוד מלא מלל ברחוב ושלא תהיה לה בעיה להשתמש במילה "לומר" במקום "להגיד", שהמילה "רשימת תיוג" תעבור לה חלק בנוירונים ושהשימוש בהטיה "יביא" במקום "אביא" ממקודם הציק לה. מישהי שחושבת שהבנה הדדית היא האושייה המרכזית במערכת יחסים. מישהי שיודעת להגיד על מה שלא חשוב שהוא לא חשוב ושצריך לזרום, ובאמת לזרום עם העולם כי מה לעשות כזה הוא ולא נשנה אותו. מישהי שאין הרבה דברים שחשובים לה מחד ומאידך עבור מה שבאמת חשוב לה היא מוכנה להזיז את העולם או לפחות את התחת. רצוי שתאהב צורה כלשהי של ספורט ולזפזפ לא נחשב (הכי טוב בכלל בלי טלביזיה). מישהי צינית-שנונה-מרשעת לפרקים, אבל לא יותר מדי ולא מרוע לב. באותו עניין - מישהי עם לב טוב, אבל לא טוב מדי. מזותומרת? זותומרת שהיא לא נעשית מושימושי ורדרדה חדשות לבקרים בגלל החדשות בבקרים, אבל בכל זאת בשורה התחתונה יש לה רגש אנושי והיא עושה משהו התנדבותי למען הקהילה, ע"ע מזיזה את התחת. אני מוכן להתפשר גם על מישהי שלא עושה כלום, אבל לפחות מרגישהדי רע בגלל זה ורוצה לשנות. אפרופו, כדאי שנלך להתנדב ביחד, בחייאת נו, אני מרגיש די רע בגלל זה. בכלל,מישהי שתרגיש. אני לפעמים כזה ישימון קפוא בהחצנת רגשות, ורק מעטים(/ות) גילו את אדמת הרגש הפורייה להפליא שמתחת. מישהי עם תחומי עניין. אמנות לחימה, ספרות אנגלית, כימיה פטרוציקלית (???) או נגרות לחובבים, לא אכפת לי. אבל שתהיה לה תשוקה בקשר לזה ושהיא תהיה טובה בזה. מישהי שהתלהבה מהסרט "אמילי" באיזה רובד עמוק יותר מהויזואל הירוק-אדום המקסים, וגם היא רוצה בסתר לתלות מודעות בכל העיר לאהוב ליבה הנוכרי אבל איכשהו זה לא יצא לה כי היא מתביישפדחת ועסוקסקפטית מדי. גם יש לה עוד כמה רעיונות מטורפים כאלה, של גרפיטי שנון או מופע רחוב ביזארי וזה. רצוי מישהי שמימשה רעיון כנ"ל, פסיכי ככל שיהיה, אבל זה לא חובה. הרי יום אחד היא תממש, באמת באמת באמת. מישהי שאוהבת את הגוף שלה ושומרת עליו (למרות שהיא לא דוגמנית, כמו כולנו) וגם לא מתביישת יותר מדי להשתמש בו, אבל גם לא איבדה את העשתונות בעיר החטאים והסיטואציה של גניחות מהירות בשירותים המסריחים של מועדון בכל זאת נראית לה זרה ופרברטית. אפילו רק קצת זרה, אני לא בודק בציציות. הא הא. מישהי שיכולה להתלהב מחופשת סקי בשוויץ לא פחות מלהסתלבט על החוף עם פיתה ועגבנייה ומלח גרוס גס. כסף זה רק כסף ומה לעשות, לפעמים יש ולפעמים אין אבל זה לא אומר כלום על הבנאדם. מישהי שעדיין לא התעייפה מהטקסט הארוך והאסוציאטיבי הזה, רצוי מישהי שחושבת שהוא טיפה משעשע או מעניין או קלמנטינות. מישהי שחשוב לה שאני אראה טוב (מה שנכון, למרות שגם אני לא דוגמן, כמו כולנו), אבל באמת יותר חשוב לה מה שכתוב כאן. מישהי נורמלית, לעזאזל, אני מבקש כל כך הרבה? מישהי שאפילו אם שום דבר ממה שרשום כאן לא מתאים לה בדיוק, אני מחפש אחת שהבינה את הקו הכללי והיא יודעת שהיא בכל זאת מתאימה לי. אולי. אני אומר "אולי" כי עמוד זה לא מספיק והמישהי רוצה להגיב. ולשמוע עוד. מה שבטוח - גם את מסכימה שנשבר הזין מפיק-אפ-בארס וששלוש שורות ורשימת תיוג זה פשוט עלבון מגעיל. אני תולה שלטים. את עונה בדוא"ל. כן, אני רציני. את הרי בחורה מיוחדת, ראוי שיתחילו איתך בדרך הולמת. מצידי נגיד לכל הקונפורמים שנפגשנו בפאב מחורבן עם עשן סיגריות. ולא, אני לא יודע איך נמשיך משם"

פרטיו של הבחור חסויים בבלוגיה.  תודה ל-Deeply 

(המשך…)

במהלך השלוש השנים האחרונות , אין הרבה אומנים/המלצות שסירבתי להאזין להם , אם בכלל. בין אם זה היה מחבר ששמע על מישהו , גברת קול הקמפוס שמארחת אומן חדש כזה או אחר בתוכניתה , בלוג מוזיקה אקראי כלשהו , הודעה בפורום  על "אמן שאתם חייבים לשמוע" ועד שיטוטי אינטרנט בלילות נטולי שינה שהובילו לתגליות מפתיעות יותר או פחות. וכך היה גם במקרה הזה , שם (מוזר משהו) שחזר ועלה ממקומות שונים , מה שנקרא באזז אלטרנטיבי-מהשוליים-לא גלגל"צי-שטות כזו או אחרת ואמר "בני בשן". כן , גם אני ישר חשבתי על הבחור מ"הופה-היי" , הבן של , האח של או קשר כלשהו אליו , האם זו תחילתה של שושלת בנאי חדשה ??? אך לא יגאל ולא נעליים , מדובר במר בשן שאין לו קשר לאף גורם בהופה היי (אולי ליונתן מילר , ההוא על הכינור , שניהם נראים לא קשורים למציאות) ובבדיקה ראשונית , אף אחד לא מוכן להכיר בקשר משפחתי כלשהו אליו .

הסבר קצר לתהליך הטמעת אמן חדש באוזני מר כץ : שמיעה ראשונית , צריבה ראשונית לרכב (שם מתקבלות כל ההחלטות הגורליות לגבי מוזיקה) , הפצה ראשונית לחברים , קבלת פידבק (לא מחייב,אם הם לא אהבו עכשיו יאהבו בסוף,בכח) , אם הכל טוב ויפה , הופעה , דיסק ושאיבת כל פריט מידע רלוונטי או לא רלוונטי כלפי האומן (אסף ארליך הינו דוגמא מצוינת לאיסוף מידע לא רלוונטי על האומן-חפשו אותו במסעדת מרמורק בתל אביב-אחראי משמרת בשעות היום) .

אבל בכל מה שקשור לבני  אפשר לזרוק את זה לזבל , הפעם הכל הלך הפוך.

אחרי שאת הופעת ההשקה של בני בכנסיית עמנואל ביפו הפסדתי (לא זוכר מה היה ואיך הרשיתי לעצמי להפסיד אותה , עד היום לא סלחתי לעצמי על זה) נפלה הזדמנות בסוף עוד יום לימודים לעוף ישר מהאוניברסיטה ללבונטין 7 לתפוס אותו . סבב הודעות קצר  בין חברים העלה עובש ואף אחד לא רצה לבוא והמתחכמים החזירו בשאלת יגאל בשן כזו או אחרת . אין לי מושג גם למה החלטתי ללכת , לא שמעתי מילה שלו עד אותו רגע אבל זה פשוט נראה מתאים . ביציאה לכיוון הלבונטין הואילה בטובה להצטרף ידידתי לאהבות הווקאליות (החלטה שהיא תעריך עוד זמן רב לאחר מכן) ולבוא לשמוע את בני.

חלל הלבונטין , חלקו עם שולחנות ומקומות ישיבה , חלקו כסאות בר גבוהים ומאחורה העומדים ברינה. אני וידידתי התיישבנו לנו על מדרגות הלבונטין האחוריות כאורחים לרגע שלא מעוניינים להפריע כאילו הגענו למסיבה בה אנחנו לא מכירים אף אחד , על הבמה עלו גיטרה בס , אקוסטית וקלרינט והשאירו מאחור עמדת תופים מיותמת שנשארה כך כל ההופעה . ואז הוא הגיע , הבשן , האנטי-תזה לכל דבר שיכולתי לתאר שיעלה לבמה , בחור עגלגל עם חולצה חצי מכופתרת החושפת שיערות חזה לרוב (שייזכו ליחס רב ממנו במהלך ההופעה) , קרחת ושיער ארוך אסוף למשהו לא מוגדר , לא ניתן להתעלם מהחיצוניות של הבן אדם שכאילו אומרת "אני בא מכיוון אחר , אני נאלץ לעמוד פה על הבמה , חשוף מולכם , עדיף שפשוט תעצמו עיניים ותקשיבו למילים , כן גבירותיי , המילים".

מאותו רגע , שיר אחרי שיר , בין אם הוא מלווה עם הלהקה שאיתו או מקריא שירים שלו שכאילו רק הוא יצליח להעביר את המסר שנחבא בין השורות שלו , בין צחוק רם של הקהל מההומור שלו לשקט מוחלט והקשבה לכאב המתואר במילותיו כיופי , הייתי מהופנט. בעצם מהופנט לא תהיה ההגדרה הנכונה , הייתי מאושר , מחויך , מלא ברגשות ורק רוצה לשמוע עוד. לא זכורה לי הופעה ראשונה של אמן שכל כך התחברתי , בלי לדעת את המילים , בלי לשמוע את השירים קודם או לדעת איזה סגנון אני עומד לשמוע. רק חיכיתי לקנות את הדיסק בסוף ההופעה ולחזור הביתה עם הבשורה בחיקי כאילו לוחות הברית בידי ועלי להעביר את האמת לעמי (במקרה זה לחברים שכבר אין להם כח לשמוע ממני על עוד אמן חדש , לא מוכר שאתם חייבים לשמוע) .

אני לא יכול להגיד שבני היה קל לעיכול לאנשים סביבי , אבל אני התעקשתי. והם ….הם לא ידעו מאיפה זה נפל עליהם. בהופעה הבאה כבר הגעתי עם תגבורת , ולהופעת סיום הסיבוב בצוותא כבר היה ברור שאנחנו מגיעים בהרכב מלא כולל כרטיסים מראש ושריון תאריך.

בני בשן נותן הופעה שהיא הרבה מעבר למוזיקה , הרבה מעבר למילים , בוודאי שלא מדובר בשואו של בן אדם אחד אלא של מילים רבות. ניצוצות של שירים חדשים כבר עולים בהופעות והנה זה כנראה קורה. בני בשן לוקח פסק זמן כדי לעבוד על אלבום חדש. ואתם, מה אתם צריכים לעשות ??? ביום ראשון הקרוב , 25.5.08 , תהיה ההופעה האחרונה של בני בשן לתקופה הקרובה , בלבונטין 7 תל אביב , תאמינו לי שאתם רוצים להיות שם גם בלי לשמוע תו או מילה אחת ממנו לפני כן. החזר כספי מובטח על ידי הבלוגיה למתחרטים.

קצת על בני ממקומות אחרים : הספייס של בני , אתר הבית , על בני אצל ניימן , קובי אריאלי בא כי היה חייב והמתכר , בני במומה , ראיון וקטעים מההופעה בכנסיית עמנואל , ת.ז פיקטיבית לגמרי לבני בשן על פי שמוליק כץ

(המשך…)