אוגוסט המזיע עוד רגע נגמר ולמרות מזג האויר המעולה שהיה בסופ"ש הזה אני עדיין איש של חורף ורק מחכה כבר שהחום יעבור, שהלחות תיעלם ושהלילות יהיו קרירים ומכורבלים. אבל בינתיים נסתפק בשיא הקיץ שנגמר ושולח את הפעוטים בחזרה לבית ספר ונותן אות לתחילתו של חודש הסטודנטים שבין סוף החופש הגדול לתחילת השנה האקדמית, שעל הנאותיו אפשר למנות ים נטול משפחות, צרפתים ושאר מזיקין, אתרי קניות מיותמים מקהל ומיעוט צווחות ילדים במהלך היום וחבורות רחוב משוטטות בלילה. ספטמבר הבא עלינו לטובה מביא עלינו את שלל החגים לאוהבי האחדות המשפחתית מביניכם, חופש מהעבודה לעצלנים שכמוני וחשוב משני אלה, פסטיבל חוצמזה מתדפק לו על דלתנו ויערך ב-25-26.09 אי שם בצפון הארץ (קריאה למארגנים, מה עם לשחרר קצת פרטים?). בין כל אלה אני צריך למצוא דירה חדשה בעיר הגדולה (כל עזרה תתקבל במטר תופינים על ראשכם. מייל) שתמלא אחר רצונותיי ורצון מנהל הבנק שלי (משום מה יש לנו אג'נדה שונה בנושא). אז בתקווה שאתם מתרווחים לכם ביום-יום קצת יותר ממני, ישנים עד מאוחר ונטולי דאגות מיוחדות, הנה המקבץ שיעביר לכם את הזמן בכיף.

(המשך…)

(Calexico - בארבי תל אביב - 18.08.2009)

החיוך שקלקסיקו הצליחו להדביק לי לפנים התחיל ערב לפני ההופעה בבארבי. הוא התחיל כשקלקסיקו הגיעו לאוזן-בר, צפוף לעייפה (או שסתם הייתי עייף כבר) בשעת לילה מאוחרת, טיילו להם הלוך וחזור בחדר האחורי של האוזן ופיזרו חיוכים בין אדי החום הכבד ועשן הסיגריות שעמד ברחבי האוזן. באו, חיברו את הציוד, באלאנס רגעי ויאללה מתחילים לנגן. אני תפסתי לי מקום על רצפת הבמה, נמעך כנגד מוניטור מרעיד ומרוצה עד הגג. אז נכון שההקלטות מההופעה הזו יצאו כאילו בוצעו במהלך סרט דוקומנטרי דל תקציב בעזרת צלם בעל חיבה מיוחדת לצילומי גב, נעליים וכתמים שחורים, שלא בדיוק סגור על מה הוא עושה, אבל היה לי כל כך כיף היה לשמוע אותם שלא ממש היה אכפת לי. רגע לפני שהם סיימו את ההופעה הקצרה והזמינו את כל אנשי האוזן לבוא ולדבר, לשאול ולהציק כאוות נפשם, אני חתכתי שוב לחדר האחורי כדי לחדש את זרימת הדם לגפיים. לא הספקתי להדליק סיגריה והסולן כבר תפס אותי לשיחה שהתחילה ב"תודה, תודה, תודה. איך היה?" והסתיימה אחרי כמה דקות בהבטחה הדדית שהערב למחרת יהיה כזה ששנינו לא נשכח.

מהצד שלי אני יכול להגיד שהוא צדק. את ההופעה של קלקסיקו ביום שלישי האחרון אני לא אשכח. הבארבי היה כל כך חם, גם ממזג האוויר התל אביבי ועומס האנשים וגם בגלל מצב הרוח המעולה, הפיזוזים והחיוכים שהופיעו בכל מקום שהסתכלתי. מהופעת החימום המעולה של "Depedro" (דוגמא מעולה לכוחה של המוזיקה. לא הבנתי מילה ובכל זאת ריחפתי בחלל הבארבי כמו צופה טלנובלות מכור) שהייתה פחות מופע חימום נפרד ויותר הקדמה להולך לבוא כאשר כל פעם מגיח אחד אחר מחברי ההרכב שלשמו התכנסנו, לצורך תיגבור כוחות ספרד, עד לשיר הסיום של "Depedro" שבו כבר כל חברי קלקסיקו לקחו חלק ונתנו הרגשה שהנה אנחנו עוברים למנה העיקרית בלי רגע אחד של מנוחה.

7 אנשים היו אתמול על הבמה, מחליפים ביניהם את הכלים, את תפקידי השירה, מחליפים חיוכים ועושים חיים. הקהל בבארבי חיבק ואהב אותם ולא הפסיק למחוא כפיים ולזוז. לא ראיתם שמחה בבארבי עד שלא ראיתם את שאול מזרחי הבעלים מנסה למצוא פינה כדי שיוכל לנענע את רמ"ח אבריו אדירי המימדים כשחיוך של אושר מרוח על פניו, מחליף קריצות עם מכרים ומאושר מכך שהוא כנראה היחיד שלא מבואס מזה שאין לו כסף להגיע להופעה השניה של השביעיה המדהימה הזו שתהיה באותו מקום למחרת. הייתי הולך שוב בלי לחשוב פעמיים אם רק הייתי יכול. הייתי הולך גם אם אהוד בנאי לא היה מגיח שוב להופעת אורח הכי מפתיעה שנצפתה במחוזותינו אי פעם. הייתי הולך רק בשביל החיוך הזה שהגעתי איתו לבארבי ורק הלך ונמרח לו ככל שהערב התגלגל. אבל במקום זאת נשארתי עם חולצה של האנשים שעשו לי כל כך טוב באותו ערב, עם זיכרונות מהסוג שפסיכולוגים ממליצים לחזור אליהם כדי להירגע ולהתנקות ועם סרטונים באיכות שרק הבלוגיה (והמצלמה של הדוקטור) מסוגלים להפיק.

משום מה נראה לי שגם הם לא ישכחו כל כך מהר את הקהל הישראלי, את הלחות ואת הטירוף שהיו אתמול בבארבי. כנראה שגם אני צדקתי. שנינו צדקנו וכולם נהנו.

פה בהמשך יש ארבע הקלטות מההופעה באוזן-בר ועוד חמישה קטעים מההופעה הראשונה בבארבי תל אביב. כרגיל, להעצמת החוויה (ולשיפור הסאונד) פנקו את עצמכם בלחיצה על כפתור ה-ה"ד. ובפעם הבאה שאתם רואים מישהו עם מצלמה קטנה, מנסה לשמור על איזון ויציבות, בדיוק כשכל הרצפה זזה כשאהוד בנאי עולה, אל תדפקו לו חשבון, ותהנו.

(המשך…)