K אם רק היה לי תירוץ לתקופה רגשנית שכזו. זו חייבת להיות תקופה שכזו, קשה לי להאמין שפתאום נפלו עלי מעוררי אמוציות חזקים שכאלה. למרות שאני בטוח שכל מי שהקשיב לאלבום של עמיר לב "הכל כאן" לא יכול להישאר אדיש אליו, אבל הצמרמורת הבלתי נגמרת שרצה לי בגוף בכל פעם שאני שומע את "חולון" היא הרבה מעבר לנורמאטיבית אצלי. שלא נדבר על הלחלוחית בעיניים שהצטברה סתם כך פתאום בפעם המאה ששמעתי את "סוכריה" מהחדש של פורטיס והייתי בטוח שהוא גם הוא עוד רגע פורץ בבכי באמצע הפזמון. ואז ראיתי את "שבע נשמות" של וויל סמית' והייתי מהופנט, ו"הסיפור המופלא של בנג'מין באטן" ריגש אותי במשך 3 שעות בערך. והתחלתי לקרוא שוב את "אנשים נוטים למות" של בני בשן וגיליתי דברים שכאילו עד לאותו רגע ההסתתרו להם בין השורות. אז אולי אלו באמת הדברים מסביב שהיו מרגשים יותר מכרגיל ואולי זה סתם היה שבוע בו כמה חלקים השוכנים במקומות שונים בגופי החליטו לעשות חלוקת אחריות קצת אחרת. בתקווה שבהמשך השבוע אני אפרט יותר בנושא ואביא דוגמאות מוזיקאליות לעניין. בינתיים מפה והלאה אני מבטיח שהולך להיות יותר משעשע. תהנו.

K סבב טעויות אינטרנטיות משעשע עד מאוד: הידד לעורכים המשקיעים - גלובס כתבו על שלומי שבת אבל התמונה וחלק מהאיזכורים בכתבה הם בכלל של שלומי שבן. הידד לקוראים המוגבלים -  טעות קריטית בקריאה של הכתבה שגוררת תגובה משעשעת/עצובה. הידד לצופים המסכנים - חגיגות 100 שנה לתל אביב עם אורח מיוחד, דני רובס, החבר המיסתורי במוניקה סקס (1:06).

K אפשר לראות את  הסרטון הזה של הכלב שרץ תוך כדי שינה ולצחוק כל פעם מחדש. ואפשר לראות את שיחזור המקרה על ידי בחור מוזר עד מאוד ולהיות מוטרדים מאוד מכמה זמן פנוי יש לאנשים.

K יהוא ירון ממשיך במסורת ההופעות שלו באוזן-בר וממשיך לקצור מחמאות ושבחים. אם עוד לא יצא לכם לראות אותו בהופעה אז השבוע באוזן בר הוא יופיע עם נגה שלו (שהייתה מדהימה בפולקל'ה האחרון).

(המשך…)

אני לא מבקר מוזיקה. אף פעם לא התיימרתי להיות אחד כזה או כל דבר דומה לכך. אני פשוט בן אדם, זכר במראהו, ממוצע לגילו, משועמם לפרקים שמייחס לצלילים שבוקעים ממקורות שונים משמעות רבה וחיבה אינסופית.
לאחר שזה נאמר, זה לא אומר שאין לי דעה, נהפוכו, לרוב יש לי דעה נחרצת אשר בדרך כלל נשארת שלי ושל סביבתי הקרובה. ברגעים בהם אני מחליט לחלוק ולשפוך את דעתי על אמן/להקה/אלבום/מופע מסוים כל רצוני הוא לתת לאחרים להנות כמוני באותה נקודת זמן ולכן רוב הנושאים המוזיקאליים שאני משעמם אותכם איתם הם דברים שאהובים עליי מתוך תקווה שגם אתם תאהבו.

ומדוע אני טורח בהקדמה שכזו?!? בשבועות האחרונים אשר חלפו להם נתקלתי שוב ושוב בביקורות שעסקינן בשלושה אלבומים שונים. לגבי כל אחד מהם הייתה תמימות דעים (עם סדקים קלים כפי שיפורט בהמשך) בין המבקרים שלא תמיד הסתדרה עם דעתי שלי, דבר שהוא לגיטימי לגמרי וקרה רבות בעבר אלא שבשניים מהאלבומים המדוברים נדמה כי משהו פוספס והרצון להתלהמות מחד ופירגון גורף מאידך קצת טישטשו את עיניי (או סתמו את אוזניי) המבקרים.

האם באמת כך הדבר או שפשוט דעתי שלי היא במיעוט? תשפטו בעצמכם.

(המשך…)