אחרי תקופה קצרה נטולת הופעות, אבל כזו שהרגישה כאילו ניתקו לי את בלון החמצן (הדו-חנקני), השבועיים האחרונים התמלאו בכל טוב וכך יצא שהבלוגיה קיבלה מראה של יומן ההופעות האישי שלי. אז אחרי תמצית חוויותי מערבי אחד חלקי אחד/בבליקי/פונץ'/ערן צור מלפני שבועיים וקיצור תולדות יום א' בלווית הבאפלוס ויוחנן קרסל משבוע שעבר, נשארו עוד כמה הופעות ורגעים שמצטרפים לארכיון המוזיקאלי האהוב אשר שוכן בקירבי.

 יום שלישי - בני והצ'לו (בני בשן בלבונטין 7)

אם תסתכלו בצד שמאל של הבלוגיה, במקום בו יש בליל של שמות שאתם אמורים להכיר, תראו את שמו של בני מתנוסס בגאון, גדול מכולם. זו אמנם רק מניפולציה תכנותית אוטומטית שאומרת שהוא כנראה האייטם המוזכר ביותר בבלוגיה, אבל במקרה הזה הוא גם בולט במקום מיוחד משלו בין שלל הצלילים שמלווים את חיי. אני באמת כבר לא יודע להסביר את זה. אני יכול להתרחק מהאזנה לדיסקים של בני, לא לשים לב שלא הייתה הופעה הרבה זמן, להמשיך כאילו הכל כרגיל ואז בערב אחד בלבונטין, לחזור ולהיזכר כמה אני אוהב אותו. במהלך ההופעה חשבתי לעצמי שבני, הוא ולא אחר, מכיל  יותר איכות מונחית גרמי שמיים מכל אמן ישראלי אחר שאני מכיר. משהו בין הלבוש לליטוף שערות החזה בזמן ההופעה, בין הקול הממכר הזה למילים הלא ברורות שכל כך ברורות לי, בין חוש ההומור לרברבנות המודעת לעצמה, כל אלו מצליחים למלא אותי מבפנים כל כך, רק מלהיות כל כך קרוב לבמה, למוזיקה. התצורה האקוסטית של ההופעה היא בהחלט הגירסה האהובה עליי ביותר לשיריו של בני. התוספת של הצ'לו מצליחה להוסיף מימד חדש לשירים ששמעתי כל כך הרבה פעמים בבית ובהופעות ו"תוכי יוסי" מעולם לא היה יותר מרגש מאשר באותו ערב, עם ההקדשה לאותם ילדים ליריים.

בני הוא עוף מוזר גם לחובבי המוזיקה ה"אחרת", לא כולם יודעים איך לאכול אותו, ולהבדיל ממקרים אחרים (ראה מקרה אסף ארליך) לי אין בעיה עם זה. הקהל בלבונטין באותו ערב, שנדמה כאילו לא הפסיק למחוא כף לרגע ואף הצליח להביך את בני לרגעים, הקהל הזה מספיק לי, מספק אותי. גם הם שונים, לא יודעים איך לאכול את זה, אבל כולנו חוזרים כל פעם מחדש.

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

 יום חמישי - עמית ארז חותך בבשר הנייר (Paper Cuts - עמית ארז ויעל שפירא בתמונע)

(צילום: נעה מגר בסט צילומים מענג)

הייתי כבר בהופעה הזאת. חשבתי עליה כך וכך. גם אותו ערב בתמונע לא יחקק לי לעד. אין מה לעשות, ככה זה שהזכרונות הכי חזקים שלי מעמית ארז הולכים לימי הצוזאמן, להקלטות הביתיות בעברית, להורדות מהבמה החדשה. זה לא שיש משהו אחד רע שאני יכול להגיד על סדרת ההופעות של עמית ויעל שפירא על הצ'לו. הוא עדיין אחד מעינוגי המיתרים שלי, הקול שלו הרבה יותר מלא ונשלט על ידו מאשר אי פעם, השירים עדיין אהובים, יעל שפירא מדהימה בנגינה, בדיבור, בחיוך ובטוויסט שהיא נותנת לחלק מהשירים שנשמעים כאילו נולדו לצירוף צ'לו (Appollio מעל כולם), גם האירוח של יעל דקלבאום, שאני מחבב אבל בהחלט לא מעריץ שרוף, היה מעולה. אבל בסופו של דבר, אני הכי נהנה כשעמית מנגן ושר את Postcard, Fortuna ו-Appolio. אותם שירים ששמעתי בהקלטות הביתיות הישנות, בבוטלגים של הופעות, בהופעות. אז אני חוזר לשייט ביחד איתו בסיפורים, בין המיתרים, מחייך מהמבוכה של עמית ונהנה מהדממה והשירה של הקהל. עמית אמר בהופעה כמה זה כיף ומרגש בשבילו לראות את כל הקהל שנכח באותו ערב ובכל אחת מההופעות של הסיבוב הנוכחי, "כיף לדעת שאתה לא עומד במקום, שאתה מתקדם לאנשהו". אני מתקדם יחד איתו, נהנה מהחדש, מחכה לעתיד, אבל יותר מהכל, נזכר בפגישות הראשונות שלנו שהיו מלאות בתמימות של התחלה של משהו חדש ולא מוכר, ראשוני ואישי. הכיף הגדול זו העובדה שהוא עדיין מצליח להזכיר לי כל פעם מחדש איך היה בהתחלה ולגרום לי לחכות לעוד ימים נפלאים שיבואו.

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

 יום שישי - קולקט דא-טיב (רועי ריק/עידן רבינוביץ/הקולקטיב/Strange Folks בתמונע)

(צילום: קורמק מקגלוין)

כבר בפוסט הראשון שלי כתבתי על רועי ריק. כנראה שעוד קודם לכן כבר האזנתי, ביררתי וביקרתי בהופעות, אבל לא היה לי כח לחפש איזכורים קודמים בבתים אחרים. מאז פגישתנו הראשונה (בצוזאמן נדמה לי) כל פגישה עם מר ריק  הייתה מפתיעה מהקודמת. נגינת המפוחית, השירים, המילים ומעל הכל, הקול של רועי, כל אלו הלכו והתפתחו ונעשו טובים יותר ויותר. את עידן רבינוביץ' ביקרתי גם כן מספר פעמים ולמרות שפחות עקבתי, השאפל חזר והזכיר כל כמה זמן למה אהבתי אותו מההתחלה.  השילוב של שני אלו ושל שאר חברי הקולקטיב (והם רבים וטובים) עדיין לא הכין אותי להופעה ביום שישי האחרון. האולם בתמונע מלא משירותי הנשים עד לשירותי הגברים, אין יותר מידי מקום לזוז ומסתבר שזה המצב כבר כמה חודשים בהופעה החודשית הקבועה של החבר'ה האלו. המקום היחיד שהיה יותר צפוף מחלל הקהל היתה הבמה. שותפי לאירוע הופתע כל פעם מחדש כשגילה עוד נגן מסתתר לו אי שם בצד השני של הבמה. אני לא יודע להגיד כמה אנשים הם היו על הבמה וכמה כלי נגינה היו שותפים בעשייה באותו ערב. הכלים עברו מאחד לשני, המקומות התחלפו, האלכוהול זרם והאווירה הייתה כל כך משוחררת, כל כך חמה שאני רק חשבתי שוב ושוב "למה לעזאזל הם תקעו את השולחנות האלה פה באמצע". הקולטיב/ריק/רבינוביץ' צריכים לדרוש את העפת השולחנות והכיסאות לטובת אורגיה מוזיקאלית קולקטיבית חודשית. השירים החדשים שהוקלטו ממש לפני רגע מעידים על כך שהעסק רק יילך ויגדל ועם שילוב של אלקטרוניקה קלה לרגעים, מעבר בין סגנונות, סלייד שלא מפסיק לילל, מתופף עם נטייה לאלימות בדיוק במידה הנכונה ומפוחית שיודעת לבכות ולשמוח כמו שאף חתיכת מתכת אחרת לא מסוגלת, נשאר רק להגיד את שאמרתי פעמים כה רבות. כשזה נראה שהחבר'ה על הבמה נהנים בדיוק כמו הקהל ואולי אפילו יותר, זה סימן שהגעת להופעה הנכונה.

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

אוגוסט המזיע עוד רגע נגמר ולמרות מזג האויר המעולה שהיה בסופ"ש הזה אני עדיין איש של חורף ורק מחכה כבר שהחום יעבור, שהלחות תיעלם ושהלילות יהיו קרירים ומכורבלים. אבל בינתיים נסתפק בשיא הקיץ שנגמר ושולח את הפעוטים בחזרה לבית ספר ונותן אות לתחילתו של חודש הסטודנטים שבין סוף החופש הגדול לתחילת השנה האקדמית, שעל הנאותיו אפשר למנות ים נטול משפחות, צרפתים ושאר מזיקין, אתרי קניות מיותמים מקהל ומיעוט צווחות ילדים במהלך היום וחבורות רחוב משוטטות בלילה. ספטמבר הבא עלינו לטובה מביא עלינו את שלל החגים לאוהבי האחדות המשפחתית מביניכם, חופש מהעבודה לעצלנים שכמוני וחשוב משני אלה, פסטיבל חוצמזה מתדפק לו על דלתנו ויערך ב-25-26.09 אי שם בצפון הארץ (קריאה למארגנים, מה עם לשחרר קצת פרטים?). בין כל אלה אני צריך למצוא דירה חדשה בעיר הגדולה (כל עזרה תתקבל במטר תופינים על ראשכם. מייל) שתמלא אחר רצונותיי ורצון מנהל הבנק שלי (משום מה יש לנו אג'נדה שונה בנושא). אז בתקווה שאתם מתרווחים לכם ביום-יום קצת יותר ממני, ישנים עד מאוחר ונטולי דאגות מיוחדות, הנה המקבץ שיעביר לכם את הזמן בכיף.

(המשך…)

בעקבות שינוי חיי השגרה שעוברים עליי בשבועיים האחרונים (עייף עד עילפון בשעה עשר בלילה, אומרים שזה יעבור) ועוד דברים אחרים שעשו את זה ממש קשה להתרכז מול המחשב, כבר שבוע אני מנסה לסיים את הפוסט הזה, מוסיף, מוריד, עורך, משנה, קורא שוב, ושוב. והנה רק עכשיו הגעתי לנקודת הסיום. לאור התגובות מהפוסט האחרון עולה השאלה מה עדיף. פוסטים קצרים יותר שלא דורשים לפנות יום שלם כדי להגיע לכל הלינקים או שמתכונת על-הכץה הנוכחית והעמוסה כל טוב היא הדבר האמיתי? נדרשת התייחסותכם לנושא בתגובות או במייל. לא מבטיח שאני אתייחס למה שתגידו אבל כמו בישראל ככה בבלוג, לפחות תרגישו כאילו שלטון העם הוא הקובע. יאללה שיהיה בהצלחה, יש המון מוזיקה טובה (שאת חלקה הגדול אפשר להוריד) שתעביר לכם את השבוע בכיף. [מוקדש לעזרא השף]

(המשך…)

K שבוע מעולה כבר החל מתגלגל לו. הופעות של "האזרח צודרוב והשפנפן", בני בשן, אביב גדג', ה"מידנייט פיקוקס" ביחד עם קוואמי ועוד. כל זאת בצירוף עם הרבה מוזיקה טובה פה בהמשך הופכים את הימים שנשארו לשבוע הזה כמו גם את ניצול הזמן החופשי (להופעות) או בעבודה (לקריאת הבלוג) למהנים ביותר. והפעם, עוד קצת על פורטיס, פרידה מהיוצר של "היה היה", פרידה מ"הדוגמניות" וממועדון הפטיפון, הכרות עם לאורה גיבסון, האזנה לנדב אזולאי, יהושוע לימון, מור שטייגל ועוד, שיחזורי מועדון קרב שכאלו ועוד המון המון לינקים עד שיישבר לכם העכבר או כל דבר אחר לצורך העניין. שיהיה שמח ובהצלחה.

K ככל שחולפים הימים אני יותר ויותר אוהב את היצירה החדשה של פורטיס ושמח לחלוק את טעמי עם מבקרי המוזיקה השונים. ביום שישי האחרון התקיימה הופעה של פורטיס כחלק הראשון מתוך שלושה שכל אחד מהם הוקדש לדיסק אחד מהשילוש. ביקור בחזרות להופעת ה"חימושניגיגי" מראה שכנראה הפסדתי שלא הייתי שם. הזדמנות לתקן ביום שישי הזה בזאפה וגם בשבוע שלאחר מכן.

K וחוצמזה כדאי גם לקפוץ לאתר המחודש והיפה של פורטיס. המון הפתעות מחכות לכם בפנים.

(המשך…)

K על הכץה, אסופת הלינקים, דעות ושאר עניינות חוזרת לאחר הפוגה קלה מענייני הבלוגיה ועומס רב בעניינים אשר מחוץ לבלוגיה. והפעם קצת מחו"ל (כריס קורנל, Mew) והרבה מארצנו (יאפים עם ג'יפים ואלבומם החדש, יוחנן קרסל ואלבומו "אושר", רועי ריק באלבומו המצופה, עוד הופעה של שולי רנד שפיספסתי ועוד המון טובים ומענגים) כולל המון שירים להאזנה/הורדה. צאו לדרכם וכמו העיתון של סוף השבוע, תקראו קצת אבל לעומק ותחזרו להמשיך כל פעם שיש לכם כמה דקות פנויות.

K חודש מרץ תיכף מגיע ואיתו אמורים להגיע המון דברים טובים כמו אלבומים חדשים ליאיר יונה, מרסדס בנד, עמיר לב, נדב אזולאי, רמי פורטיס באלבום משולש, מריונטה סול (בתקווה…), עוד מהאלבום הבא של בני בשן, האזרח צודרוב והשפנפן בדרכם להופעת הרכב, Buffalo Boots חוזרים להופיע/משחררים חומרים חדשים ועוד מלא דברים שבטח סתם נעלמו לי מהראש בינתיים. נשאר רק לחכות.

K סיטימיול מבית משפחת העונג סגר את שעריו. וחבל. מעבר קצר על חלק מהלינקים בתחתית פוסט הפרידה מזכיר נשכחות וממלא תקווה שעוד ישובו ימיו הגדולים של הפרד. ואם זה לא הספיק אז גם "אפילו עז" הלכה לה לחופשה והשאירה אותנו מאחור. הנה סיבה אחת למה להתבאס מזה.

K אחת הלהקות האהובות עליי "Mew" בדרך לאלבום חדש. הלהקה הדנית הזו שקיימת כבר קרוב ל-15 שנה היא סוג של מנה מדויקת העונה לכל הצרכים שהגוף שלי מבקש. סאונד עשיר, סולן עם קול שלא ניתן להגדיר, הפקה מוקפדת, רועשים כשצריך ושקטים כשאפשר וכיף אחד גדול. לאילו שמכירים אפשר לקרוא ראיון איתם לקראת האלבום הבא ולמעוניינים להכיר תקליקו פה למטה ותקשיבו. אני אמשיך לחפש טעימות מהאלבום הקרב ובא בשבילכם, ובעיקר בשבילי.

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

K הבאלקן ביט בוקס באל-ג'זירה. לא נראה לי שצריך להוסיף כדי שתעיפו מבט.

K בעודי מתלבט אם רק אני שומע בשירים יותר ממה שיש בהם באותם ימי טרום הבחירות שעברו, מצאתי עוד ריכוז פוליטי שכזה שהסתובב לו בוואלה!.

K מוסף בני בשן של החודש כולל: קטע קריאה, טור אישי של בני על עצמו, מה הקשר בין בני בשן לדייב שאפל ועוד כמה אותיות מסודרות שלי למי שפיספס.

K אחרי שפיספסתי עוד הופעה של שולי רנד מטעמים לא טעימים וקראתי את השבחים באנרג'י וקול הקמפוס, נשארתי רק עם הביצוע הזה של "בס"ד" (יחס של אחד לאחד בין המרכאות לאותיות, משעשע)  אצל קוטנר וכרטיסים להופעה הבאה.

K מידי פעם נכנס לי שיר לראש שאני לא מבין מה הוא עושה שם. כל הנסיונות להוציא אותו משם כי הוא מטופש/מציק/לא קשור לשום דבר שאני אוהב פשוט לא מצליחים. דחף בלתי נשלט גורם לי ללחוץ על כפתור הפליי והראש והרגל מתחילים לזוז ללא הוראה מפורשת. והפעם, "The bird & The bee" עם "My love" מתוך אלבומם החדש "Ray Guns Are Not Just the Future". תקליקו ותקשיבו, נראה אם את חסינים לזה.

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

K דוד פרץ מעלה מפעם לפעם רשימות השמעה דרך הבלוג האישי שלו. הן תמיד מלאות הפתעות ממוזיקאי המלא במוזיקה עד בלי סוף וכדאי להאזין להן. האחרונה שבהן המלווה בטקסט בעל השם "הקרנבל שוב כאן" ליוותה אותי באחד הלילות השבוע כאשר כל שיר ברשימה כאילו נשלח ישירות בהתאם למחשבה שעברה בראשי באותו רגע. מאנדרו בירד לנורה ג'ונס, הקרדיגנס, טים באקלי ואליוט סמית ועד לאלטון ג'ון. תנסו ותהנו. 

K יוחנן קרסל לא היה בין המופעים האהובים עלי בפולקל'ה האחרון ולו רק מהסיבה שההרכב בכלל ויוחנן בפרט נשמעו לא מלוטשים, נרגשים מידי או כל סיבה אישית אחרת שלא היתה ברורה לי. אבל אל לנו לשפוט על סמך הופעה אחת, בוודאי לא כאשר יוחנן מגיע מסצינת (נשבר לי מהמילה הזו) מערבות הדרום שם נעטפו ונארזו צליליו על ידי המאסטר דוד פרץ ועוזרו המחונן נדב אזולאי ועוד רבים וטובים. האלבום "אושר" שמתנגן לו אצלי בימים האחרונים הוא לא אלבום שמדביק אותך למערכת או חודר לך מתחת לעור בשמיעה ראשונה. גם לא בשניה ואולי גם לא בשלישית. אבל בכל פעם שהדיסק נגמר, משהו ברצועה שסוגרת את האלבום אומר לי להקשיב לו שוב כי הדקות האחרונות שלו, יש בהם משהו מהפנט. מאוד יכול להיות שאם נריץ את סיום האלבום אחורנית נשמע בשקט בשקט, קול מעוות למחצה לוחש "אני אוהב את דוד פרץ, אני אוהב את דוד פרץ".  בינתיים למי שרוצה האזנה והכרות, יוחנן מדבר ומנגן ופה למטה שיר הסיום מהאלבום המדובר, "היום מתרוקן".

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

K לא בהכרח הקשר החזק ביותר לפלטפורמה בלוגית זו אבל בכל זאת, יש משהו בראיון הזה עם עלמה זהר שעושה נעים.

K בין נפלאות תקופה מוזיקאלית זו שמאופיינת בהרבה אלבומים חדשים מעולים, הופעות טובות ועוד נמצא גם עמיר לב עם אלבום חדש. היה ראיון איתו במאקו, הייתה הופעת השקה בצוותא שהתנגשה לי בהופעה אחרת ולכן הוחמצה ויש ראיון וביצוע בווינט לשיר "נוסע וחוזר" וביצוע בוואלה! ל"חולון" (כבוד למקורות) ומה עם האלבום? הוא עוד לא הגיע, מאוחר יותר החודש הוא אמור לצאת אבל זה לא אומר שאי אפשר להזמין כבר למעוניינים.

K אסף ארליך נעלם. כל היודע דבר על מקום הימצאו מלבד סימן החיים בדמות הקליפ החדש ל"כמו אוויר" מוזמן לדווח לבלוגיה הקרובה למקום ביתו.

K נגה שלו (נטולת הספייס כמדומני וחבל שכך) שהייתה מדהימה בפולקל'ה האחרון הוציאה קליפ חדש ומעולה לשיר "עדיף". משום מה הקליפ אבד ברשת וחזר לא מזמן, לקליפ שלום.

K מכירים את הסרטון שצריך להתרכז ולספור את מסירות הכדור בגרסה הזו או בזו החביבה והמובנת יותר אז הנה אחד שונה אך דומה שהוא בכלל פרסומת. חמוד מאוד וכרגיל, צריך להתרכז בפרטים הקטנים.

K הדיסק החדש של יאפים עם ג'יפים עדיין מסתובב לו אצלי במערכת בנסיון להבין מה הולך שם, מי נגד מי ומי ניצח בסוף. הביקורות מהללות אבל כבר היו מקרים בעבר שלא שמעתי אוזן לאוזן עם שאר יודעי דבר (דוד פרץ, רות דולורס וייס ועוד). אין ספק שמדובר במשהו אחר, שונה ומעניין. השאלה היא האם אני אוהב את זה. תשובות בהמשך בתקווה ובינתיים תנו דעתכם עם הטעימות מ"נבל דוד אדום" בדמות "גלגוליו של דורבן", "אמנות צוואר הרחם", "השפל, הגאות וההונאה" ו-"שנת החרב" [להורדה, מתנת אנובה] האהוב עליי.

K אני אוהב את כריס קורנל, ממש אוהב אותו. האלבום הראשון שלו הוא יצירת מופת בעיניי ואת קול הזעקה שלו אף אחד לא יכול לחקות או לקחת ממנו. האלבום השני לא היה מה שציפיתי שיהיה והביטול של ההופעה בארץ כדי לעבוד על האלבום השלישי היה מבאס עוד יותר. כל העולם כבר התבאס על הדיסק החדש של קורנל (אהבתי במיוחד את הביקורת של איזה אתר מוזיקה בחו"ל בו תואר האלבום כ-"מהנה בצורה של הנאה מלראות קוף רוכב על תלת אופן") ואני עוד מנסה ללקט נקודות קטנות להנות מהן, מדמיין לעצמי כאילו כל האלבום הוא כמו רימיקס אלקטרוני/R&B שכזה לקולו של קורנל, כמו המיקס המשובח של N.O.W ל-"Letting the cables sleep" של "Bush", אבל זה לא קל. נמשיך לנסות. בינתיים ניתן לכם טעימה ממה שהיה כריס קורנל באלבומו הראשון ומה נהיה ממנו באחרון.

Chris Cornell - Moonchild

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

Chris Cornell - Scream

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

K אהבתי לעינב "ג'קסון" כהן רק הולכת וגדלה. והיא התעצמה עוד יותר כשגיליתי את אסופת השירים היפיפיה הזו שבוצעה במסגרת פרויקט "פזמון חוזר" בו אמנים שרים לחזרתו של גלעד שליט. רכות ענוגה ומלטפת שכזו, רק לשכב במיטה בחדר חשוך, להביט לתקרה ולהקשיב. נדב לזר גם היה בהופעה משותפת שלה ושל נעם נבו וסיכם במילים "לעינב ג'קסון כהן יש כל מה שדרוש כדי להיות היוצרת הגדולה הבאה: היא פסנתרנית מחוננת, הטקסטים שלה מסמרי שיער, הלחנים שלה מורכבים להפליא אך עדיין מאוד נגישים, והיא זמרת רגישה ומרגשת. יש בה שילוב נדיר בין הווירטואוזיות של שלומי שבן והרגישות המצמררת והפוצעת של אביתר בנאי."

K רועי ריק אותו שמעתי לראשונה לפני כמה שנים בהקלטות ראשוניות שהתגלגלו לידי וליוויתי בהופעות קטנות בצוזאמן וקטנות הרבה פחות בבארבי הוציא לאויר העולם את אלבומו הראשון עם ה"מאדלי בנד" רק כדי להיעלם מהמדפים כמה ימים לאחר מכן עקב בעיה לא ידועה. אבל עכשיו הוא חזר וכולי תקווה שיצליח כי הוא רק הולך ומשתפר ואם יש אמן שגרם לי לאהוב את צליל המפוחית יותר מאי פעם הרי זה הבחור עם תליון המפוחית על צווארו, רועי ריק.

K מעכשיו אימרו השילוש הקדוש הינו "גבע-גוריון-אמדורסקי". כל מי שהיה ב"הופעה" (20 דקות בסך הכל) שעשו ישראל גוריון, אסף אמדורסקי וגבע אלון השבוע בחנות הספרים בדיזנגוף סנטר יצא המום. מקומות על רצפת החנות נתפסו כשעה וחצי לפני ההופעה והדיבורים שלאחריה סיפרו על עתיד שכולו טוב. לי נשאר רק לקוות שכפי שנאמר "זה ייגמר בהיכל התרבות".

K רפי פרסקי חגג 20 שנה (פאקינג 20 שנה!) לאלבום "כמה פעמים ספרת עד עשר" בדיוק בזמן שאני התחלתי לשמוע את שאר אלבומיו בצורה אינטנסיבית (עם חיבה יתרה לאלבום "מפתח הלב"). חובה לתפוס הופעה של פרסקי בהקדם ובינתיים לרגל החגיגות, שילוב של פרסקי ועמיר לב בביצוע ל"כמה פעמים ספרת עד עשר" מתוך ההופעה בבארבי.

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

K לפי דעתי האישית אין ספק שנדב לזר הידוע בכינויו לזרבוי ובעליו הגאים של הבלוג "אטמי אוזניים" שנת 2008 יד ראשונה, השתבח בכתיבתו מאז שאנשי מעריב ו-NRG פרסו עליו חסותם. האפשרות שניתנה לו בתור מוזיקאי יוצר ("הדוגמניות", "גיליאם") בעל דעה ויכולת כתיבה משובחת לתת במה או זוית אישית לקלחת האינדי גורמת לא פעם לפרסום כתבות/פוסטים אשר מעירים את אנשי התעשיה ומעוררים דיון מעניין. דוגמא אחת לכך היא הכתבה שפורסמה במעריב שכותרתה "סצינת השוליים אינה שולית" אשר בה אוזכרו כל מיני הרכבי אינדי שגררה אחריה דיון רחב והתייחסות מצד לזר בפוסט המשך בשם "רשימות לא מרשימות" ודוגמא שניה בדמות הפוסט "שנון במחלוקת" בו מבקר לזר את דבריו של עינב שיף על האי.פי של להקת "הפשרות". בשניהם הדיון בתגובות הוא לא פחות מעניין ובעל דעה מאשר כתיבתו של לזר. ישתבח משובח וכן יירבו.

תודה לכל אלו שדרשו בשלום הבלוג, לשולחי הלינקים, למחזקים חיובית, לעוקצים שלילית, למגיבים, לספאמרים ולכל הטלפנים בשירות הלקוחות של בזק/הוט/נטויז'ן/BlueHost ששגעתי בעת התרסקות האתר והאינטרנט הביתי שלי. שבת של שלום לכולנו.