נגיד והייתי עולה מחר לכותל האינדי הגדול (העמוד בלבונטין?!?) או מתפלל תפילה חרישית לאלוהי האינדי היושב במרומים (הצוללת הצהובה?!?), מה הייתי מבקש? בפרוס השנה החדשה ומכיוון שאני לא איש של סיכומי שנה (עברית או לועזית) החלטתי לנבור קצת ראשי, קצת בספריית המוזיקה שלי וקצת ברשת ולחבר את כל אלו יחדיו לכמה בקשות, משאלות או סתם ציפיות לשנה החדשה.

חי ונושם

את רשימת ההופעות להן אני מתפלל בשנה הקרובה פותח וסוגר אדם אחד. גבריאל בלחסן. אני יודע שיש רבים ששותפים להרגשתי בנושא ומילים, או קליפים, כבר לא יוכלו לתאר עד כמה אני מחכה כבר לחזרתו לבמה של האיש שהוא מזמן כבר לא ובספק אם אי פעם היה, רק מוזיקה בשבילי. אני יודע שיש כל כך הרבה חומרים חדשים שיכולים להספיק לשני אלבומים, אני יודע עד כמה קשה לגבריאל להופיע ועד כמה עדין המרקם הזה שבו הוא חי את חייו ומשלח החוצה את יצירתו. ובכל זאת, לו רק לפעם אחת, בבארבי בתל אביב או בפאב כלשהו בדרום, עם הרכב או לבד עם עצמו, בהופעה מלאה או רק לכמה שירים בודדים, רק שיחזור, אני מבטיח שאני אהיה שם.

משת"פ

גם רשימה זו מורכבת מבן אדם אחד למרות שהרעיונות לשיתופי פעולה מצידו הם אינסופיים. אני יודע שאפשר לחשוב על כל מיני שיתופי פעולה מעניינים בין אומנים שונים, אבל כל פעם עלה וחזר אליי אחד שכבר ראיתי. כל מי שראה את קוואמי ביחד עם המידנייט פיקוקס, או לחילופין את קוואמי עם אטליז מבצעים את "פתח תקווה" של אינפקציה יודע שהבחור מפוצץ הכישרון הזה הוא פרפורמר אדיר שיכול לקחת כל שיר, ואני באמת מתכוון לכל שיר ולהפוך אותו לחוויה ענקית. אז זה באמת לא משנה לי עם מי הוא יחבור ומתי זה יקרה, רק שיקרה, והרבה.

עתיד לא ידוע

יש יוצרים מוכרים במחוזותינו שכולנו מחכים לאלבום השני/שלישי/שביעי שלהם שייצא השנה, תיכף נגיע לאלו. אני רוצה לקחת רגע ולכוון את זרקור האמונה לכמה אמנים לא מוכרים/פחות מוכרים שפשוט בא לי שייצא הדיסק שלהם השנה כדי שאני אוכל לראות אם התאבון שפיתחתי בעקבות טעימות קטנות, באמת יממש את עצמו.
הראשון ברשימה הוא אדם בן אמיתי. הבחור מופיע בימי רביעי בצוזאמן בלילינבלום תל אביב כבר כמה חודשים טובים (עם הפסקה לגמר ליגת האלופות ועוד ארועים חשובים שכאלו). מה שהתחיל בהופעה מוקדמת (ההופעה הראשונה מבין שתיים בכל ערב שכזה) עם 5-6 אנשים שאליה הוזמנתי על ידי ידידה, הפך להיות ההופעה המאוחרת יותר בערב, עם צוזאמן מלא באופן נכבד באנשים (לא מלא עמית ארז-גברים יושבים על המנורות ובחורות על ברזי הבירה, אבל מלא), סינגל ראשון ביחד עם אביגייל רוז וסינגל שני שעוד רגע יוצא. המילים של אדם, הסיפורים בשירים של אדם, הם ההנאה הגדולה בהופעותיו. אין לי מושג לאן זה ילך כשהשירים יקבלו נפח והפקה מעבר לאותה גיטרה חשמלית שאדם מפליא להוציא ממנה כל כך הרבה, אבל אני בהחלט מצפה להתפתחויות.
יוצרת או להקה נוספת שאני ממש מחכה לשמוע מה יגיע מכיוונם היא/הם LorenaB. עדי אולמנסקי העומדת בקדמת ההרכב היא בהחלט קול מרענן במחוזותינו, וביחד עם חברי ההרכב שלה הם יוצרים רוק אלקטרוני עדין שמזכיר הרבה דברים אבל הוא כל כולו בעברית. לא הספקתי אפילו לראות אותם בהופעה ועוד רגע אמור לצאת אי.פי אבל הסינגל היחיד שיצא עד עכשיו "ספינות" כל פעם חוזר אליי בשיטוטים שלי במחשב ותמיד, אבל תמיד מצליח להעלות חיוך על שפתיי ומחשבות על כמה טוב יכול להיות הדבר הזה.
אחרונים חביבים ובהחלט לא הכי שפויים הם "האזרח צודרוב והשפנפן". כבר פירטתי חזור ופרוט על אהבתי לצמד חמד האלו שהפכו להרכב לאחר הצטרפות איש הבס וגברבר התופים. במקרה שלהם מדובר באהבה אישית שלי שבהחלט לא נראה לי שתחצה גבולות או תגיע אל מעבר לחוגים מצומצמים שכנראה ברובם מטופלים בכדורים. יש בהם משהו ממש לא קל לעיכול ואף מעורר סלידה לעיתים (מנסיון, זו לא ההופעה להביא אליה חברים שלא מכירים את העתיד לבוא. תאמינו לי.) אבל מסיבה לא מובנת לי, התחברתי אליהם, למילים שלהם, לשטויות שלהם, לאמירה שמתחבאת לה בין החמשירים הקצרים שלהם, סיפורי הלסביות, יחסם לאמהות ואנשים אלמוניים עם גרזן. מה אני אגיד לכם, אני מחכה לראות מה יקרה עם זה, אל תאשימו אותי, תנסו אותי.

פעם ראשונה, שיהיה במזל טוב

המוזיקאים הבאים הם מבחינתי עתיד סגור וחתום שרק הזמן מהווה גורם מעכב בכל הסיפור וכנראה שכל מה שנותר לעשות הוא להמתין לצאת האלבום (אבל לא יזיק לקוות ולהתפלל אם אנחנו כבר פונים למרומים). יהוא ירון המעולה שכבר מריץ את ההופעה שלו בכל מיני מקומות וצריך רק לקפוץ לאוזן-בר כשהוא מופיע בשביל לחזות בפלא הזה ובקהל ההולך וגדל שהולך אחריו. במקרה של יהוא לא ניתן לדעת מה תהיה התוצאה הסופית כי כמעט בכל הופעה יש עיבוד אחר לשירים, וכמו כן לא ידוע לי על לו"ז משוער לצאת האלבום אבל הולך להיות טוב, אמן ואמן. מישהי אחרת ששיתפה פעולה עם יהוא בעבר וראויה לתפילותינו היא נגה שלו שמעריציה מחכים ומתפללים כבר מספר שנים והנה חלפה לה עוד שנה ולא יצא האלבום המיוחל. יש עוד סינגל ועוד רמיזות בנושא ועוד הופעה מקרית פה ושם אבל אלבום שלם להשקיט את ליבנו, טרם. נגה, אני מעביר את הטיפול בנושא לדרגים הגבוהים ביותר. אני אצרף לרשימה זו גם את יהודה לדג'לי למרות שמאחוריו כבר יש איזה אלבום/EP או שניים. אבל בעיניי, לדג'לי לא באמת מצא את מקומו המדויק ולא היה קרוב באף אחת מההקלטות הקודמות שלו למימוש הפוטנציאל והרצון העז שלו. צריך לראות אותו מציג שיר בהופעת יחיד עם האקוסטית שלו באמירה ש-"These song was suppose to have a big fucking band..but..you know… here I am" בשביל להבין שהבחור רק מחכה להתפוצץ. חבל שהוא לא מרבה להגיע להופעות במרכז ובכדי לתפוס אותו תצטרכו כנראה להגיע לבירתנו (אם בא לכם, על הדרך תדפיסו את הפוסט ושימו בכותל, מי יודע, אולי יעבוד) או שתגיעו לאינדינגב ותתפסו את לדג'לי בשיתוף פעולה עם "The Pit that Became a Tower", זו יכולה להיות הזדמנות מצוינת לראות ולשמוע מה יכול לצאת מלדג'לי בעתיד.

התחלנו ולכן נמשיך לתת בראש

את החבר'ה הבאים כמעט ולא צריך להציג למרות שבהחלט לא מדובר באריות המוזיקה הישראלית ששמם שגור בפי כל אם יהודיה השומעת רדיו בצהרי יום שבת. המשותף לכולם היא העובדה שמאחוריהם לפחות דיסק אחד שקצר שבחים (גם אם לא המריא במכירות) ולפי הידוע לי יש כבר חומרים לאלבום הבא שרק מחכה להתממש. יש ביניהם כאלו שאלבומם רק מחכה לצאת ונשאר רק לקוות שיענה על הציפיות ויש כאלה שעדיין מחפשים את דרכם היצירתית/כלכלית בשביל להביא את הרצון לכדי תענוג. את רשימת התפילות לקבוצה זו פותח גבע אלון שכבר שיחרר טעימה ראשונה מהאלבום הקרוב וראבאק זה משהו! גבע בצירוף ההרכב החדש "Tree" נשמעים מעולה ואחרי אלבומו השני שיצא לפני יותר מידי זמן זו בהחלט הולכת להיות קנייה שאני אתענג אליה עד מאוד. יהיה לו קשה מאוד להרוס לי את המצברוח לפי מה שאני רואה ושומע (ולכן ייתכן ומדובר במצב של ביזבוז בקשה אבל נזרום). עוד הימור כמעט בטוח בנושא הוא נעם רותם שגם לו יש כבר חומרים לרוב וממה ששמעתי בהופעות, מאוד ייתכן שנעם ימשיך במגמת ההתרחבות שלו ויגדיל את נתח הקהל שפשוט רוצה עוד ועוד. אם רונה קינן קטפה את תואר זמרת השנה אין סיבה שנעם רותם לא יככב במצעדים שנה הבאה, אמן. המקרה השלישי הוא פשוט חלק מטרילוגיה ידועה מראש. 1:1 רק מחכים להשלמת הפאזל ביניהם לבין ערן בר-גיל שיביא את החלק השלישי אחרי שני האלבומים הראשונים, 1:1 וברזל, ויסיים את מה שמבחינתי הוא אחד הפרויקטים האיכותיים ביותר במוזיקה הישראלית. שמועות מדברות על כך שהאלבום השלישי ילווה סרט פרי עטו של ערן בר-גיל, אחרי ששני האלבומים הקודמים ליוו את הספרים מאת ערן בר-גיל. אחרונים חביבים הם חברי "Mad bliss" שרק מחכים למישהו שייקח את כל הכשרון שלהם וישקיע על מנת שיוכלו להקליט את אלבומם השני. אין ספק שפה מדובר במשאלה אישית שלי בגלל אהבתי הרבה ללהקה ולסגנון המוזיקה הזה שאני באמת לא יודע איך להגדיר אותו, אבל אם הקול של תומר הסולן יחזיק מעמד (זו לא בקשה, זה חלק מבקשה אחרת, נא לא לספור) אז מדובר באחד האלבומים שאני הכי מחכה להם בשנה הקרובה.

ועוד תפילה אחת להמונים

שנמשיך לשמוע מוזיקה טובה, שנדע להינות מהמזל הרב שנפל בחיקנו בכך שיש כל כך הרבה יצירה ישראלית, כל כך הרבה אנשים מוכשרים, כל כך הרבה הופעות שכל אחד ואחת יכולים למצוא את הפינה שלהם אם רק יחפשו אותה. שכל העוסקים במלאכה, מהלייבלים הקטנים ועד לחברות התקליטים הגדולות, המפיקים, הנגנים, הכותבים, אנשי הסאונד, הזמרים, המאזינים, השדרנים, בעלי המועדונים, היחצ"נים, המבקרים, הבלוגרים, מוכרי הכרטיסים, הטוקבקיסטים, מנהלי הפורומים, מארגני הפסטיבלים וכולנו ביחד נמשיך לעשות את מה שאנחנו אוהבים ושרק נלך, נשתבח ונהנה. אמן ואמן.

ומה איתכם? מה אתם הייתם מבקשים לשנה שתבוא? (ובואו נתמקד במטרה. בלי השתפכות על אושר, בריאות ואריכות ימים, את זה תשאירו לבית כנסת. פה זה הבית של שמוליק, נא להתנהג בהתאם)

פסטיבל חוצמזה עבר וזה מה שיש לי להגיד על זה:

1. אני צריך לצאת לקמפינג לעתים תכופות יותר. יש משהו בחופש הזה, בצפון, בנוף, בללכת לישון תחת מיליון כוכבים עם אש בוערת לידך שמוריד ממך המון שכבות של גועל שצברת בתקופה האחרונה.
2. אולי זה מוריד שכבות של גועל אבל בסופ"ש הזה עליתי 5 ק"ג באבק, בוץ וקוצים שתקועים לי עדיין במקומות יותר נידחים מקיבוץ פרוד.
3. קיבוץ פרוד באמת קיים (מעניין אם זה כמו הפתח-תקוה של הצפונים).
4. נראה כאילו כל אוהבי האינדי התל אביבים פשוט היגרו לצפון הארץ ל-24 שעות. נוכחות של אזורי זמן ישראלים אחרים הייתה דלילה עד לא קיימת.
5. זה שכל תל אביב הייתה שם לא אומר שחוקי תל אביב תפסו, משמע, ההופעות התחילו בזמן בצורה מפתיעה.
6. עוד לא החלטתי אם זה שהכרתי כמעט את כל ההרכבים שהיו זה דבר טוב או רע. מה עם קצת חידושים והפתעות. ליין-אפ של הרכבים לא מוכרים בעליל בצירוף כמה עוגנים חזקים היה יכול להפתיע יותר.
7. הופעות בלילה פשוט מעבירות וייב יותר טוב. לא משנה אם אתה קין והבל 90210, מידנייט פיקוקס או עמיר לב. זה פשוט בא יותר טוב. פסטיבל אינדי "Rise2Set" (המון משחקי מילים מכיל השם הזה, זכויות יוצרים לבלוגיה) יכול להיות רעיון לא רע בכלל. (ליין-אפ אופציונאלי מישהו?! מהופעות שקיעה רגועות עד להתפוצצות זריחתית)
8. למרות פמפומי פסימיות מהסביבה ערב קודם לגבי רגאיסטאן, היה תענוג להתעורר בבוקר לאור הצלילים שלהם.
9. היו המון הרבה קצת מספיק אנשים. פשוט היו. היו הופעות שהיה מלא קהל ואוירה מעולה (מידנייט פיקוקס, פורטיס ואסף אבידן לדוגמא) והיו כאלה שפחות. היה מרבד של אהלים בכל חור שאפשר לחשוב ועדיין היה מקום לכולם. כפי שנאמר,היה בדיוק.
10. היה איסור להכניס אלכוהול למתחם, אבל אינדי או לא אינדי, ישראלים אנחנו ולכן כל מאהל הצטייד בנפלאות השיכר המועדף עליו מוצנע בשקי שינה/בגדים/נקבי גוף. (למרות שבמקום נמכר אלכוהול במחירים זולים ונוחים לכל כיס וכיסה)
11. מאור כהן הבריז. יא מעאפן. יש אנשים/נשים/גברות שהגיעו רק בשבילך.
12. מידנייט פיקוקס נתנו אחלה הופעה עם אינדיאן סאן תחת כיפת השמיים.
13. קוואמי נתן את יחס עלות/תועלת הכי טוב בפסטיבל כשעלה לשלושה או ארבעה שירים עם המידנייט ופשוט חרך את הבמה והטריף את כל מי שהיה באזור. ישוחרר "מאבד את הקצה" בגרסת קוואמי והפיקוקס.
14. פורטיס, פורטיס, פורטיס.
15. היה חום איימים בשבת בבוקר.
16. וגם בשבת בצהריים.
17. למרות שהקהל התקבץ לראות את שי נובלמן, אחרי שיר שניים אני הלכתי לתפוס את מקומי בצל עם איזו לימונדה קרה.
18. בבוקר שבת משטרת ישראל באה לבקר את המאהל. אני מניח שאלו לא ריחות השקשוקה שמשכו אותם אלינו.
19. אני לא יודע להכין שקשוקה.
20. אבל יצאה לי אחלה שקשוקה.
21. אסף אבידן זוכה בתואר "הכי הרבה אנשים ראו את ההופעה שלי בהנחה שפורטיס לא נחשב".
22. והוא החזיר לכל אחד ואחד מהם במופע ווקאלי מדהים.
23. ומאז אני מאוהב בצ'לו של הדס קליינמן.
24. עמיר לב הרגיש כמו בבית, מגפי בוקרים לרגליו וחשמלית בידיו. חבל שהיה קצר.
25. מעניין אם עדיין "נמכרים דיסקים של פיתקית בדוכן".
26. ובסוף, רגע לפני שנוסעים הביתה, היה מבצע חיסול על הבר. אין ספק שהטפה לנהיגה בגילופין היא אחת המטרות של חוצמזה.
27. אורי (ממארגני הפסטיבל נראה לי) שפך את כל התסכול שנצבר לו מהטלפונים לפני הפסטיבל בהרצאה על האינדי, הפסטיבל ועוד הרבה דברים שהציקו לו בסוף היום הראשון. אמנון יצחק, מאחוריך.
28. כמות הצלמנים החובבים/חברי הרכב בלהקה כלשהי/כתבי מוזיקה עלתה על כמות האנשים שהייתה בפסטיבל. כל אחד היה משהו.
29. היה מלא:אוכל, שתיה, אלכוהול, מוזיקה, מצב רוח.
30. לא היה:מאור כהן. כבר אמרתי שאתה מעאפן.
31. הייתי מת לארטיק משבת בבוקר שקמתי. הייתי עושה מיליונים עם דוכן ארטיקים.
32. אינדינגב-אני אהיה הבחור בדוכן הארטיקים של שמוליק כץ (מבטיח ארטיק אבטיח/מלון עם סוכריות למעלה).
33. ועמיר לב היטב לסכם "זה לא חוצמזה,זה רק זה" (או משהו בסגנון).
34. איך היה לכם? פרט הסבר ונמק.

ולמי שלא היה או היה ורוצה לחפש את עצמו בתמונות. הנה כמה עדויות מחוצמזה 2 שצולמו על ידי מערכת הבלוגיה. (בתקווה שהפלגאין הזה יעבוד כי הוא טמטם לי ת'שכל)
 

שבוע פלוס מוזרים עברו עליי ועדיין ממשיכים לעבור. חוץ מרצף אירועים אישיים כאלו ואחרים,מד ה"מה נשמע?!?" קיפץ לו מקצה לקצה כאילו לא יודע להחליט אם אני במצב בעסה מהורהרת על החיים או במצב פאנן על העולם - טוב לי בשלי. הופעות הצטמצמו למינימום (שמשום מה היה גם שבוע של 4 הופעות שזה מינימום אם אתה שרית חדד ביום העצמאות, אחרת אין הסבר הגיוני פרט ללחץ חברתי נטו,חלש שכמוני) עקב קיצוצים כלכליים מה שלא עשה טוב למצברוח אבל הסתדרנו. הלימודים לא מציקים באופן חריג (הסוף נראה קרוב מתמיד) ויש זמן פנוי לעשות כאוות נפשי. אז איפה הבעיה ? זהו שאני לא בטוח שיש בעיה אבל משהו מוזר עומד באוויר. אולי זה הקיץ שמתחיל מחר. איזה מחר,כבר חודש אני סובל מהחום העומד הזה,רואה רק ציורים של שמש בצבע לבה במהדורות החדשות וחי עם מזגן צמוד לבלוטת התריס 24/7. לא סובל ת'קיץ,חם,דביק ומציק. חוץ מהבקרים… סיבוב בוקר עם ההוא שמכנה את עצמו הכלב שלי,בבוקר,כשעוד קצת קריר,שקט בשדרה לפני שכולם מתחילים את היום וחיוך שעולה על שפתיי ובקשה שגם עוד שעה יהיה כל כך נעים. לא משנה. בין תופעות הלוואי של ה-PMS שלי ובעקבות הצטרפות מחדש למעגל רווקי העיר (לא שיצאתי מהמעגל להרבה זמן,אבל בכל זאת) נזכרתי באיזה מנשר שמישהי בעבר מצאה על עמוד ברחבי העיר הגדולה והעבירה לי אותו. מדובר בפנייה נרגשת של בחור לנשות העיר שכותרתה "שקופידון ילך להזדיין". קראתי אותו שוב והוא העלה חיוך על שפתיי והזיז את גלגלי מוחי כמו לפני שנתיים. מעניין אם הוא מצא כבר. ומעניין איך יהיה השבוע שבא. תהנו.

"מתסכל למצוא בת זוג שווה בימינו. נמאס להכיר מישהי בפאב ולגלות שהיא אהבלה ואז להמשיך לפלרטט ולהתבאס מכל שניה איתה,אבל מלא זמן לא היית עם מישהי ואולי בכל זאת ומה תגיד לחבר'ה. נמאס למצוא מישהי שהיא ממש אחלה, והכל סבבה איתה, והיא מחייכת אליך, והיא שנונה כזאת, והפירסינג שלה משגע אותך כבר חצי שעה, ויש לה חבר. נמאס מאלה שלעולם לא תדע אם הן אחלה או ל… כי נופנפת בטיל. כמה בנות כבר יוצא לבנאדם להכיר? אני אשם שאני לא צלם דוגמנות? אני אשם שאני טיפה בררן? מאיפה אני יביא מסה של בנות באמצע החיים (אמצע, תחת הנחת הנעורים השחצנית שגיל חמישים זה הסוף…)? ניסיתי איזה אתר דייטינג. נרשמתי, ונתנו לי מין טופס כזה, ספק טראגי-ביורוקראטי ספק קומי-אינפנטילי אבל בטוח מותאם למכנה המשותף הנמוך ביותר, עם רשימת תיוג מטופשת ומקום לכתוב שלוש שורות על עצמי ושלוש שורות על מי שאני מחפש. שלוש שורות. שלוש שורות? שלוש שורות?! איך אני יכול לכתוב בשלוש שורות מי אני ומה אני רוצה? אני רוצה מישהי שאם תשאלו בסביבתה יגידו עליה שיש לה הרבה בטחון עצמי, אבל היא לא תמיד בטוחה בזה. כנראה שלילה אחד היא חושבת שהיא לכלוכית ובלילה הבא חושבת שהיא וונדרוומן וחוזר חלילה. מישהי מילולית, כזאתי שאין לה בעיה לומר מה שהיא חושבת - לא מביישנות ולא מחוסר יכולת רטורית. אפרופו, רצוי שהיא תיעצר ליד עמוד מלא מלל ברחוב ושלא תהיה לה בעיה להשתמש במילה "לומר" במקום "להגיד", שהמילה "רשימת תיוג" תעבור לה חלק בנוירונים ושהשימוש בהטיה "יביא" במקום "אביא" ממקודם הציק לה. מישהי שחושבת שהבנה הדדית היא האושייה המרכזית במערכת יחסים. מישהי שיודעת להגיד על מה שלא חשוב שהוא לא חשוב ושצריך לזרום, ובאמת לזרום עם העולם כי מה לעשות כזה הוא ולא נשנה אותו. מישהי שאין הרבה דברים שחשובים לה מחד ומאידך עבור מה שבאמת חשוב לה היא מוכנה להזיז את העולם או לפחות את התחת. רצוי שתאהב צורה כלשהי של ספורט ולזפזפ לא נחשב (הכי טוב בכלל בלי טלביזיה). מישהי צינית-שנונה-מרשעת לפרקים, אבל לא יותר מדי ולא מרוע לב. באותו עניין - מישהי עם לב טוב, אבל לא טוב מדי. מזותומרת? זותומרת שהיא לא נעשית מושימושי ורדרדה חדשות לבקרים בגלל החדשות בבקרים, אבל בכל זאת בשורה התחתונה יש לה רגש אנושי והיא עושה משהו התנדבותי למען הקהילה, ע"ע מזיזה את התחת. אני מוכן להתפשר גם על מישהי שלא עושה כלום, אבל לפחות מרגישהדי רע בגלל זה ורוצה לשנות. אפרופו, כדאי שנלך להתנדב ביחד, בחייאת נו, אני מרגיש די רע בגלל זה. בכלל,מישהי שתרגיש. אני לפעמים כזה ישימון קפוא בהחצנת רגשות, ורק מעטים(/ות) גילו את אדמת הרגש הפורייה להפליא שמתחת. מישהי עם תחומי עניין. אמנות לחימה, ספרות אנגלית, כימיה פטרוציקלית (???) או נגרות לחובבים, לא אכפת לי. אבל שתהיה לה תשוקה בקשר לזה ושהיא תהיה טובה בזה. מישהי שהתלהבה מהסרט "אמילי" באיזה רובד עמוק יותר מהויזואל הירוק-אדום המקסים, וגם היא רוצה בסתר לתלות מודעות בכל העיר לאהוב ליבה הנוכרי אבל איכשהו זה לא יצא לה כי היא מתביישפדחת ועסוקסקפטית מדי. גם יש לה עוד כמה רעיונות מטורפים כאלה, של גרפיטי שנון או מופע רחוב ביזארי וזה. רצוי מישהי שמימשה רעיון כנ"ל, פסיכי ככל שיהיה, אבל זה לא חובה. הרי יום אחד היא תממש, באמת באמת באמת. מישהי שאוהבת את הגוף שלה ושומרת עליו (למרות שהיא לא דוגמנית, כמו כולנו) וגם לא מתביישת יותר מדי להשתמש בו, אבל גם לא איבדה את העשתונות בעיר החטאים והסיטואציה של גניחות מהירות בשירותים המסריחים של מועדון בכל זאת נראית לה זרה ופרברטית. אפילו רק קצת זרה, אני לא בודק בציציות. הא הא. מישהי שיכולה להתלהב מחופשת סקי בשוויץ לא פחות מלהסתלבט על החוף עם פיתה ועגבנייה ומלח גרוס גס. כסף זה רק כסף ומה לעשות, לפעמים יש ולפעמים אין אבל זה לא אומר כלום על הבנאדם. מישהי שעדיין לא התעייפה מהטקסט הארוך והאסוציאטיבי הזה, רצוי מישהי שחושבת שהוא טיפה משעשע או מעניין או קלמנטינות. מישהי שחשוב לה שאני אראה טוב (מה שנכון, למרות שגם אני לא דוגמן, כמו כולנו), אבל באמת יותר חשוב לה מה שכתוב כאן. מישהי נורמלית, לעזאזל, אני מבקש כל כך הרבה? מישהי שאפילו אם שום דבר ממה שרשום כאן לא מתאים לה בדיוק, אני מחפש אחת שהבינה את הקו הכללי והיא יודעת שהיא בכל זאת מתאימה לי. אולי. אני אומר "אולי" כי עמוד זה לא מספיק והמישהי רוצה להגיב. ולשמוע עוד. מה שבטוח - גם את מסכימה שנשבר הזין מפיק-אפ-בארס וששלוש שורות ורשימת תיוג זה פשוט עלבון מגעיל. אני תולה שלטים. את עונה בדוא"ל. כן, אני רציני. את הרי בחורה מיוחדת, ראוי שיתחילו איתך בדרך הולמת. מצידי נגיד לכל הקונפורמים שנפגשנו בפאב מחורבן עם עשן סיגריות. ולא, אני לא יודע איך נמשיך משם"

פרטיו של הבחור חסויים בבלוגיה.  תודה ל-Deeply 

(המשך…)

"אתה דורך לה על הרגל הקטנה שלה
שהציפורניים שלה צבועות באדום כהה
אתה צובט אותה בלחי.
אתה מנשק לה על הפה הקפוץ והיא קרה ולא נשמעת.
אתה מרים לה את עפעף עין ימין
והעין- אוקיינוס קפוא עם דגים כסופים קפואים, אלמוגים וצמחים קפואים.
ואתה נותן לה לצנוח בחזרה ולהיעצם." ("אוקינוס קפוא")

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

מסתובב במיטה,אחת בלילה,חושב על הכל וכנראה גם על לא כלום,לא מצליח להירדם. כבר ניסיתי עם טלויזיה,בלי טלויזיה,מוזיקה,שקט מוחלט,אכלתי משהו וחזרתי למיטה,שום דבר. הראש שלי,למרות שאמור להיות מעוך מעוד יום חם ומעייף,נוסע על 180 קמ"ש בלי כוונה לעצור. כבר היינו במצבים האלו,כל ניסיון ותקווה לנצח במאבק הזה,אבודים מראש,אני לא אצליח להירדם,ועוד בוקר יגיע,ואני שוב אהיה עירני בשעות הבוקר ומיואש ועייף בצהריים,רק אחכה לחזור למיטה ולישון ולישון ולישון.

אז אני קם,הולך לחדר העבודה,מתיישב מול המסך ומשייט בין ספריות המחשב ישר לכיוון מטרה ברורה,גבריאל בלחסן. אבל הפעם אני אלך אחורה,לקולות הישנים יותר,שני אלבומים שניסיתי מספר פעמים כבר להאזין להם ולהתמכר אבל ללא הצלחה. למעט נקודות חושך יפות יותר שלקחתי איתי ( "תלמי אליהו" , מתוך רכבות , לדוגמא ) הם לא הצליחו לחלחל לי לאוזן,הם היו קשים מידי,רעים מידי,רעים כמו רעש אלקטרוני,ניסור גיטרות ודיקלומי אין חיים שמופצצים לך ישר לעור התוף דרך זוג אוזניות גדולות,מבודדות מכל הסביבה,וכמעט שאתה לא יכול להוריד אותן,להתנתק. אז אתה נכנע לרוע,מתמכר.

"עשרה זקנים כפופים , יכסו אותך בחול.

ואתה תשכב שם מתחת , והחול האדום ייפול לך על הבטן.

ואז הם יבואו , ארבעה מלאכים קטנים , הם ייקחו אותך איתם.

כל הדרך למעלה , הם יחזיקו את הנשמה שלך

הם יחזיקו בתוך קופסא מזהב , בעדינות שלא תיפול. " ("תלמי אליהו")

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

בכל אחת מהפעמים שניסיתי לתת להם עוד צ'אנס הצלחתי לשמוע רק את הרעש החזק שאף פעם לא הגיע ברגע הנכון. אבל באותו לילה,הפלייליסט שלי היה מורכב רק משני האלבומים האלו,ופתאום הכל שקט,רק הדקלום של גבריאל,מילים ועוד מילים,כמו מספר סיפורים לשעת לילה מאוחרת. וסיגריה אחרי סיגריה,הקשבתי,חיפשתי,קראתי. כל מה שעניין אותי היה גבריאל.

הופעה של אלג'יר במועדון הבארבי בתל אביב היא זו שגרמה לי להתאהב בהם. המקום היה מלא,אנרגיות מטורפות,רעש כל כך טוב שרק רציתי לשמוע עוד ממנו. ואז חזרה לדיסק הראשון שלהם ( "נאמנות ותשוקה" ),חריש עמוק על אלבומם "מנועים קדימה" והפצת הבשורה לכל עבר. והשיר "בתוך הצינורות" חזר והתנגן במערכת ובאוטו ובראש. אז מי זה הקול הזה,מאיפה הוא הגיע ואיפה אפשר לשמוע עוד מהצרוד המלטף הזה.

"עכשיו ארבע בבוקר,מזיע מתחת לשמיכת כותנה שחורה
מסתכל על התיקרה העקומה
הייתי רוצה לאהוב אותך
בלי לחכות,בלי הפסקות,כאן ועכשיו בין ההריסות.
לקחת אותך איתי לתוך הצינורות." ("בתוך הצינורות")

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

בלחסן… בלחסן בכלל לא היה בהופעה שאני הייתי,הוא היה מאושפז,מפורק,הרגיש שזה גדול עליו.

אביב גדג' הסולן של אלג'יר וחבר קרוב של בלחסן מימי קדם פותח בדרך חדשה,לבד. סולו.

הופעה של אביב בבארבי. אני על המרפסת המשקיפה על הבמה,מאזין לצלילים החדשים של אביב  ופתאום מזהה בקדמת הקהל,באמצע,צללית בלחסנית שכזו,נעה לצלילי המוזיקה. לאחר מספר דקות שהוא כבר עבר לעמוד על המדרגות המובילות למרפסת,מטרים ספורים לידי,היו קולות של מוזיקה בחלל הבארבי,אבל אני רק בהיתי בו כאילו חשבתי שהוא כבר לא איתנו עוד והנה עומדת לה רוחו של גבריאל לידי. רק שיעלה לשיר אחד,רק שאביב יזמין אותו לבמה לביצוע משותף,או לא משותף,שאביב יירד לנוח,שכל הלהקה תרד לנוח,רק תגידו לו לעלות.

נגמרה ההופעה,והוא לא עלה.

ואין הופעות שלו,חיפשתי ושאלתי וביררתי. בוטלג של הבלחסניה בצוללת הצהובה יושב לו על המחשב כמו אומר " זה הכי קרוב שתגיע , ככה זה נשמע ואתה לא תזכה לזה ". גבריאל מה קרה לך ??? רק הופעה אחת,תיתקע אותה באיזה חור בארץ איפה שאתה רוצה,רק תן לראות,לשמוע,לשאול "מה נשמע ?".

וכלום,הפלייליסט כבר נגמר ואני שם לי שיר סיום מאותה הופעה בצוללת,אחד שהד"ר הסב את תשומת ליבי אליו לפני כמה זמן. והשיר נקטע בסופו כאילו החליט בשבילי שפה זה נגמר. 

"אני מפנטז על אלכוהול , חשיש ,  גראס
הרואין מזוקק ,  קלונקס בחפיסות גדולות
בגט ענק עם חומוס ,  מילקי מרובה קצפת ,  כסף גדול
משהו להישען עליו  , משהו שיחזיק אותי יציב 
שיחמם לי את הלב ,  שיגרש את הסלע בחזה
רק לעוד כמה שעות עד שאלך לישון."  ("רק לעוד כמה שעות")

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

 שקט בבית,נראה לי שאלך לישון.

על גבריאל ברחבי הממלכה :החלל של הבלחסניה ,  באתר אינדי  , עוד כתבה מפנקת הפעם מאתר "הארץ"  , סיפור עצוב על ילדה שאהבה את גבריאל  , שרשור מדהים על בלחסן בפורום מוזיקה בווינט מאת תימורה , וקצת מהעיוור , ראיון וידאו לקראת מופע ההשקה של "בשדות" אי שם בעבר פלוס ביצוע חי , עכשיו לכו לקנות .

(המשך…)