(עדכון: נוספו תמונות מהיום הראשון!)
עוד פסטיבל פולקל'ה הסתיים לו בסוף השבוע האחרון ואחרי יומיים ארוכים שהייתי קבור במרתפי הלבונטין 7 ללא תחושה של זמן, ניזון רק מאלכוהול, סיגריות וכמה סוכריות טופי שמצאתי בכיס חזרתי לחיי השיגרה.
יומיים שלמים מלאים בכל כך הרבה הופעות גרמו לערבוב ובילבול נתונים שכזה כך שכל נסיון לסכם את הארוע יגמר ברצף פסקאות לא ברור. ולכן! כמיטב מסורת סיכומי הפסטיבלים של הבלוגיה נעבור לסיכום ותיאור האירועים בנקודות (ייתכן וסדר ההופעות והאירועים היה שונה מהכתוב. תתמודדו) בליווי תמונות וסרטונים שם למטה, בסוף :

תזכורת לעצמי, לפני פסטיבל לא לשתות יותר מידי או לאכול דברים מוזרים. זה עלול לגרום לעיכובים ופספוס של הופעות מצוינות שרציתי לראות כמו רועי ריק , דייויד בלאו והדוגמניות.

שישי אחר הצהריים, איפה כולם? הלבונטין רחוק מלהיות מלא. אולי זה הקור, אולי זו עוד ארוחה משפחתית שכזו.

זהר פאקינג וגנר. הנגנים בשלהם, היא בשלה. השמיעה לגילאי 18 ומעלה.

מי זאת החמודה עם הרעמה המתולתלת שכרגע חלפה לידי?

ב"ש איז אין דה האוס!

יוחנן קרסל, אתה מתבקש לעזוב את ההאוס. לבינתיים לפחות.

שיט! פספסתי גם את נדב אזולאי.

דויד - שוב שכחו לשים יוד בשם שלי - פרץ על הבמה. עולם שלם של לופים וצלילים מאמן אחד.

יש דויד פרץ, יש קהל בלבונטין, ועוד מהסוג המהופנט.

הי, הנה המתולתלת, עולה לבמה.

עינב ג'קסון כהן ואף רחש בקהל. מתרגשת, נבוכה וזוכה בתואר ההפתעה המרגשת של היום הראשון.

יש גם אי.פי חינם.

פוליאנה פרנק עולים.

בעיות סאונד. מחכים.

פוליאנה פרנק יורדים. שמועות אומרות שבתווך בין העליה לירידה נוגנו צלילים וזומרו זמירות. מה שאני בטוח זה שהיו המון רעשים לא נעימים.

חייו של אביב מארק מתקצרים בכמה שנים מעצבים על מה שקרה קודם.

צ'יינה מונדוגס, זוכים בתואר מוזיקת ההזיות וסמים קשים החדשה שלי.

יהוא ירון, בס ולבונטין מלא. פשוט צריך לראות. לראות מה היה, לראות מה עכשיו ולראות אותו בהזדמנות הראשונה שיש לכם. ההופעה הטובה ביותר של היום ללא ספק.(סרטונים בהמשך)

אסף רוז עולה לשאריות הקהל. לא מוגבר ולא מחובר.

רוז: "אחריי, מי שרוצה ומנגן יכול לעלות איתי לסשן מטורף"

מארק: "הלו! יש עוד יום מחר, יש במה לסדר"

בסדר, בסדר. לילה טוב.

בוקר טוב.

לחימה בדרום ואני אוכל ארוחת בוקר ממיטב התוצרת של מבשלת פילסנר ומחלבות פיליפ מוריס.

נתי אורנן כמעט הרדים אותי. אולי היה צריך איזה הרכב ברקע.

רם אוריון נתן לי בראש. בלי הרכב, בלי שום דבר ברקע.

הרבה יותר אנשים באו היום. אולי זו השמש.

ירונה כספי עם נגנים שכל אחד מהם הוא תענוג וביחד איתם היא הייתה ההפתעה הנשית הרועשת של הפסטיבל.

מה זה בכיס? הי, טופי! מעולה!

מר כבד וגברת נמוכה נשמעים כל כך טוב. מתי הם אמרו שיש הופעה?

אחד חלקי אחד בהרכב מצומצם שמורכב מאחד ואחד. מעולים, אבל כבר אמרתי את זה בעבר.(סרטונים בהמשך)

שי טוכנר עם בת הלוויה המוזיקאלית התורנית. והפעם לילך שיר. נו, בסדר.

לילך שיר: "אתה יכול להגביר לי קצת את השירה במוניטור? תודה"

איפה אביב ואיפה את, הוא בכלל הלך רגע לסיבוב. כל המקיפים את עמדת הסאונד עומדים מחויכים.

כמה בירות כבר שתיתי….

עידן רבינוביץ' בביקור מולדת. כמה חודשים בסיבוב בחו"ל ופתאום זה ביקור מולדת?!? גבע אלון התחיל פה קטע חדש כנראה.

ורועי ריק היה איתו אז זכיתי גם להנות מצלילי המפוחית שלו.

קופץ רגע לאוטו. יהוא ירון בא לשאול "יש לך במקרה שקית, אנחנו פשוט רוצים לשבור כמה בקבוקי בירה". הגיוני בסך הכל.

נגה שלו. הפתעת היום השני. מזכירה הרבה דברים טובים ועושה את זה ממש טוב.

עוד יותר טוב שהיא עושה את זה עם יהוא ירון.

לא עושה את זה עושה את זה. הם פשוט שרו ביחד.

הוסיפו את יאיר יונה לליין-אפ. טווווווב!

איתמר רוטשילד עם ערן סער. כל הופעה שלהם היא תענוג.(סרטונים בהמשך)

אבל למה רק שלושה שירים?

עולה בס, וחשמלית, ופסנתר, ומתופף, וחצוצרן, ואקורדיון, וויולה, ואחת יעל קראוס.

פאניק אנסמבל על הבמה, לבונטין מפוצץ. החבר'ה האלה יודעים מה הם עושים.(סרטונים בהמשך)

אבל למה רק שלושה שירים?

"מכולת" עושים חמישה שירים. חמישה!!! מה הגיוני בזה.

נו מה עם יאיר יונה?

קטב מרירי עושים קטע אחד. ארוך, ממגנט ומיוחד. (מיוחד=שימוש בבקבוקים השבורים של יהוא ממקודם, בובות ילדים, שלשלאות ועוד. הכל מתועד בהמשך)

יעל דקבלאום נותנת הופעה ארוכה ופולקית במיוחד.

הקהל מחזיר לה בהמון אהבה והנאה. רק רוצה שהיא תמשיך.

הנה יאיר יונה! מאלתר על הסלייד עם דקלבאום.

יאיר יונה נשאר לבד על הבמה.

לאיפה כולם הולכים?

יאיר מתחיל לנגן, האורות כבים. רק שניים אדמומיים נשארים להאיר את הבמה.

איזה תענוג של צלילים הוא מוציא.

חבל שלא כיבו את האור בעוד כמה הופעות.

לילה טוב.

יש! מצאתי עוד טופי.

ועוד כמה נקודות לטוב, לרע ולמחשבה:

K טוב - אביב מארק. זה האיש שגרם לכך שאני אצליח לשבת יומיים בחלל הקטן בלבונטין בלי לצאת עם כאב ראש, להנות מהמוזיקה ושהכל יתקתק. נתן בראש לצעירים, סידר הכל בשניות למנוסים יותר, התעסק עם הסאונד, התאורה וארוחת הצהריים שלו במקביל ופשוט היה שם כל הזמן. טוב, חוץ מהקטע עם לילך שיר אבל זה לא באמת היה חשוב.

K רע - אנשים שבאו רק כדי לראות את ההופעות של השוליים הגבוהים. פאניק אנסמבל, יהוא ירון, אחד חלקי אחד, Mr heavy & Ms low. לכו תראו הופעות שלהם. כל הקטע של הפסטיבל זה גם להכיר דברים אחרים, חדשים. תנו צ'אנס.

K מחשבה - אחרי כמויות האנשים בחוצמזה ואינדינגב הייתי בטוח שהלבונטין יהיה מלא כל הסופ"ש. כנראה שכאשר מוציאים את שקי השינה, האוהלים, הטבע והמדורות מהתמונה זה קצת פחות מגניב לבוא סתם ככה לפסטיבל מוזיקת שוליים. כך יצא שהקהל שהיה זה אותו קהל שתמיד נמצא ואותם פרצופים שראיתי כבר הרבה פעמים. חבל.

K עוד מחשבה - איזה פולק ואיזה נעליים. בחוסר חישוב מהיר נראה לי שהיו משהו בין 10-15 אחוז אמנים פולקיים באמת ועוד עשרה אחוז עם נגיעות פולק. לא שזה לא בסדר אבל המתכונת המקורית של הפסטיבל השתנתה מאוד. הרבה פחות הופעות סולו והרבה יותר אמנים שעולים עם הרכב חשמלית, בס, תופים, לפחות. אחד חלקי אחד היו חריגים בנוף כאשר באמת השילו מעצמם את כל שאר חברי ההרכב (ויש עוד הרבה) ועלו בצמד אקוסטית ופסנתר. אם זה טוב או אם זה רע, כל אחד יחליט לעצמו. אולי פשוט צריך למצוא שם חדש.

רגע, רגע, לא סיימנו.

הנה כל התמונות מהפסטיבל (המון תודה לאיש שצילם הרבה ולא אכל: ארז בז'רנו). הן כולן מהיום השני חוץ מאחת, זה מה יש עדכון: התווספה גלריה של היום הראשון באדיבות אורלי קוטיק . לחיצה על הכפתור בצד שמאל למטה תגרום לכם לאושר גדול יותר  :

פולקל'ה 5 - היום השני+ (צילום: ארז בז'רנו)

ולסיום הנה כל הלינקים לסרטונים מפולקל'ה ה-5. עכשיו שאני רואה אותם שוב אני חושב שממש נהנתי בכל אחד מהרגעים האלו ובכלל. מומלץ לבעלי יכולת ללחוץ על הלינק  "watch in high quality" ממש מתחת לסרטון בצד ימין לצפייה באיכות גבוהה יותר:

יהוא ירון בפולקל'ה 5 - סרטון 1

יהוא ירון בפולקל'ה 5 - סרטון 2

יהוא ירון בפולקל'ה 5 - סרטון 3

אחד חלקי אחד בפולקל'ה 5 - "לעולם"

אחד חלקי אחד בפולקל'ה 5 - "שמש מתכת"

אחד חלקי אחד בפולקל'ה 5 - "אין לי חוש הומור"

אחד חלקי אחד בפולקל'ה 5 - "לפעמים אני פוגע"

איתמר רוטשילד בפולקל'ה 5 - "בדרך לעבודה"

איתמר רוטשילד בפולקל'ה 5 - "הלילה תדע"

פאניק אנסמבל בפולקל'ה 5 - סרטון 1

פאניק אנסמבל בפולקל'ה 5 - "On this night"

תודה לכל מארגני הפסטיבל ולכל מי שמעורב בצורה כזו או אחרת. היה תענוג.

"יש בן אדם תחת גל המילים הזה
או בתוך ערמת מילים בונה אדם מאורה
או יש בן אדם
והוא רע"
(1:1 - "לעולם")

עושה מה שאני צריך לעשות, לא עושה מה שאני רוצה לעשות. מגיע למצבים שלא ברור לי איך הגעתי אליהם ונמנע ממצבים שלא אדע איך אהיה בהם. כך עוברת לה תקופה שכזו, זמנים של חורף, עונה אהובה עליי ברוב חיי שבה האווירה היום-יומית, צבע השמיים והריח באוויר כאילו מתאימים את עצמם לפסקול המוזיקאלי שמלווה אותי בדרך כלל. בין לילות מוזיקאלים מנתקי מציאות, שיחות ותהיות על הגשמה עצמית, בין ימים של עבודה וערבים של שוכרה לא נמצא לו הרגע המתאים פשוט לשבת ולכתוב. אבל פתאום מגיע רגע אחד קטן ואני מתיישב ללא מטרה ועם הרבה כוונה ומתחיל לתופף על המקלדת בלי לדעת איך זה ייגמר. זמן רב מידי עבר מאז אסופת התופינים האחרונה שלי והרבה לינקים הצטברו במאגר הכץה, חלקם התעופפו מפאת חוסר רלוונטיות וחלקם נמצאים פה למטה. תהנו.

K בני יא מלך. בני בשן עתיד להוציא את אלבומו השלישי בקרוב ובינתיים החודש ישוחרר סינגל ראשון מתוכו העונה לשם "67″. מיותר לציין כי אני מחכה לאלבום הזה בציפייה גדולה ואחרי שמיעה של חלק מהשירים מהאלבום (לפחות אלו שבני ביצע בהופעות) לא נראה לי שאני או מישהו מחובבי הבשניה וגם כאלה שלא נמנים על חובביה יוכל להתאכזב. בין לבין אני ארשה לעצמי לזרוק פה איזה טיזינג על העובדה שבני גם שיתף פעולה עם איזה הרכב מוכר אחר (נציג מההרכב ניגן בהשקת הספר של בני "חמישים גיטרות קטנות" בלבונטין 7, מי שלא היה הפסיד) לאלבום שעתיד לצאת בקיץ באווירה יותר קלילה ובלתי מחויבת. בצינור אפשר לראות קטעים מתוך הופעה בלבונטין שהייתה לא מזמן ולשמוע את "67″, "חושו אחים חושו", "מה קרה לך ברחם" וגירסה מיוחדת ששמה "אני בני בשן 2″. ואפשר לקרוא מה היה להיא מקול הקמפוס להגיד על הופעה של בני ומה היה לבני להגיד על עצמו,  על הלבונטין ועל המלצרית שם.  כבר ציינתי שבני הוא המלך???

K ואם כבר חורף בראשית הפוסט אז אוסף החורף של גיאחה מ"עונג שבת" עדיין זמין להורדה לכל מי שטרם עשה זאת. אסופת שירי חורף ולאו דווקא קלאסיים (משמע לא כולם שירי בעסה/בהייה דרך חלון תוך כדי טיפטוף/נסיעה בגשם סוער תחת שמיים אפורים או כל קלישאה חורפית אחרת שאתם יכולים לדמיין). הפייבוריט שלי בעל השם הכה קצר "Here it never snowed. Afterwards it did" של ה-"The twilight sad", צעקות חורפיות.

K יש לכם שירים של אמנים ישראלים שאתם רוצים שכולם יכירו, בא לכם שיפתיעו אותכם עם אוסף שירים ערוך במיוחד בשבילכם (אולי אפילו של הח"מ), אם התשובה לשאלות חסרות סימני השאלה האלה היא כן אז "פרויקט האסיף" לרגל חגיגות היום הולדת של פורום מוזיקה ישראלית ב-Ynet זה  הדבר בשבילכם. כל הפרטים בלינק וכל מה שצריך זו רק אהבה למוזיקה ורצוי גם מחשב, צורב וסניף דואר קרוב.

K מר כבד וגברת נמוכה הוציאו אלבום חדש (פרטים, דעות ועוד בקרוב) עליו עבדו במשך זמן רב. למי שלא מכיר מדובר בצמד שפתח את האוסף "Where is the sunshine" של קול הקמפוס לפני כך וכך זמן ברצועה המדהימה (שלא נכללת באלבום אבל בכל זאת מדהימה) "Big city". לפרטים נוספים אפשר לקרוא עליהם ואיתם פה וגם פה, לראות וידאו מהופעת ההשקה בתמונע כאן ולשמוע את הרצועה היפה ממקודם פה למטה.

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

K בעוד שבועיים אני עובר דירה. לא משהו קבוע, רק לסופ"ש. פולקל'ה 5 מגיע ואני אורז את עצמי ועובר לגור בלבונטין 7 ליומיים. 37 אומנים בשתי הקומות של הלבונטין (התחתונה רוהטה מחדש לצורך אווירת מעיכות ונוחות בפסטיבל) הם סיבה יותר מטובה בשבילי לנתק קשר עם העולם החיצון ולצלול לעולם שכולו מיתרים, כלי הקשה וניגונים בלתי פוסקים. אני הולך כדי לראות את דוד פרץ, האזרח צודרוב והשפנפן, רועי ריק, נדב אזולאי (טעימה בהמשך), יהוא ירון, הדוגמניות ועוד כאלה שאני לא מכיר או שלא יצא לי לראות וזה עוד רק ביום הראשון. ביום השני יופיעו פאניק אנסמבל, רם אוריון, 1:1, עידן רבינוביץ ועוד כל כך הרבה אמנים מעולים. כמאמר האימרה הכל כך שחוקה "אין דברים כאלה", אבל זהו שיש, והם קורים פה ליד הבית עוד שבועיים. אז תזיזו את עצמכם ותקנו כרטיס משולב מראש (80 זלוטי ליומיים) או תבחרו יום ותגיעו אליו (50 רופי לראש) אבל אל תתנו לעצמכם להפסיד את זה.

(המשך…)

דירק החצוצרן/קולות/כלים שלאף אחד אחר אין כח לסחוב להופעות עולה על הבמה בברזילי ומפנה את הקהל למסך מעל עמדת הסאונד שם תתחיל בעוד רגע הקרנת הבכורה לקליפ החדש והראשון של פאניק לשיר "Jewish Women". כך התחילה ההופעה הראשונה של פאניק אנסמבל שראיתי.

ואיזו התחלה זו הייתה, קליפ יפהיפה ומושקע לשיר מעולה לא פחות שגרם לכאב הראש והמעיכות שהגעתי איתם מהבית להיעלם עוד לפני שנוגן התו הראשון על הבמה.

סוף הקליפ, מחיאות כפיים, הקהל מסתובב ופונה לבמה ומולנו עומדים כל חברי פאניק על שלל גווניהם המוזיקאלים והערב מתחיל.

כבר כמה ימים עברו מאז ההופעה אבל היא עוד רצה לי בראש ולא בגלל שהיא הייתה מדהימה (והיא הייתה..), לא בגלל מבול הסגנונות המוזיקאלים שפאניק מייצרים שנע בין קברט לוואלס, נגיעות מזרחיות, שמחה אירית ורוק (בניצוחו של עומר הרשמן חביב הח"מ), לא בגלל ההפתעה של לראות את יהוא ירון עם איזה כלי קטן ומאוזן שתלוי על צווארו ("לזה אתם קוראים בס?!?, תיכף תראו מה זה בס." אמרו פניו של יהוא)  ואת האלטר-אגו של יהוא שמשתלט עליו ברגע שהוא עובר לנגן על הקונטרבס האימתני ומלא האישיות שלו ומוציא את שלל הבעות פניו שלעיתים נדמה כאילו הן עוד כלי על הבמה המרכיב את מכלול הצלילים שקוראים לו פאניק אנסמבל, זה אפילו לא בגלל שתי גברות הפאניק שעמדו בקדמת הבמה, עדינות לעתים, משוגעות לפרקים, מתוקות ומלאות בקולות שמעלים אותך גבוה גבוה וזורקים אותך לצניחה חופשית רק כדי לעצור אותך רגע לפני ההתרסקות על הרצפה, זה לא בוריס שהיה מעולה על האקורדיון (אבל נדמה שהיה מאופק יותר משאר חברי פאניק) וגם לא צלילי הקלידים שהיו רחוקים מעיניי (בחירת מיקום לא אופטימאלית שלי בברזילי) אבל עמוק באוזניי לאורך כל הערב וזה גם לא הדיסק המעולה שרץ לי בכל מערכת אפשרית מאז ההופעה.

ההופעה עוד מתגלגלת לי בראש בגלל כל התמונות שרצות לי בראש. לא תמונות מההופעה, אלא התמונות שהצלילים של פאניק יוצרים אצלך בראש.

זה קרה ממש בתחילת ההופעה, ששאריות הקליפ עוד בראשי, זה התחיל ברעיון לא מגובש של סרט קצר שפאניק הם הפסקול שלו. לא פסקול מוגדר לרגעים מסוימים בסרט אלא שני מדיות רצות במקביל, וידאו ומוזיקה, כל אחת מספרת את סיפורה עד להתנגשויות קליימקסיות בנקודות עמוסות רגש, חזיון וסאונד. סוג של גרסה ארצישראלית-פאניק אנסמבלית-אינדי עצמאית לשילוב בין "Dark side of the moon" והקוסם מארץ עוץ (תעבירו לדקה 4:04 לדוגמית).

אחרי ההופעה, כשהרוחות בראשי נרגעו קצת עם כמה כוסות בירה ועוד שניים-שלושה צ'ייסרים מאזנים הרעיון התעדן וקיבל פרופורציות יותר נורמאליות ומאז הוא הופך לי את הבטן לפחות פעם ביום.

ההופעה של פאניק צריכה וחייבת להיות מלווה בוידאו-ארט שנתפר למידותיה בלבד.

ההרכב, הדמויות שמרכיבות אותו, הצלילים שלהם, הדינמיקה ביניהם והסיפורים שבין המילים פשוט גדולים מידי לפעמים על מנת לקבל לקבל את הביטוי הראוי להם דרך האוזניים בלבד. אני רואה את התמונות והצבעים שיכולים לרוץ על מסך גדול מאחוריהם ולהשלים את החוויה שקשה להישאר אדיש אליה.

לא מבינים על מה אני מדבר?

תראו את הקליפ (חדש חדש ברשת) המדובר עם אוזניות צמודות חזק חזק לאוזניים ותראו את הקולות והמראות מתחברים להם בצורה הזויה וכמעט מהפנטת (כל הבובות הקטנות שמתרוצצות שם שנראה לי שלנעה גולנדסקי יש השפעה לשיתופם בקליפ-ראה דף חלל, התלבושות, אנשי פאניק על שלל הבעותיהם והמוזיקה שמעלה ומורידה, שמחה ומותחת באותה נשימה) או שפשוט תלכו להופעה של פאניק וברגעים מסוימים תעצמו את העיניים ותראו מה מוקרן בצד האחר של העפעף שלכם. הנאה מובטחת.

 סטודנטים לקולנוע, וידאו וסאונד אמצו את הרעיון וקחו את הפרויקט למקומות שדמיינתי כי אני פשוט לא יודע איך.

 סינמסקופאניק - בקרוב בסינמטקים הקרובים אליכם.

"עומר הרשמן" , לא אומר לכם כלום ?

"ליידי מקבת" , "ג'ט סאם" , "פאניק - אנסמבל"  ? ? ?

משהו מהשמות האלו חייב לצלצל מוכר אם הגעתם לכאן , ואם לא אז לכו קודם כל לטיול קצר ברחבי הספייס שלהם ותחזרו.

אפשר להתחיל. (תקליקו פה למטה - שיהיה מה לשמוע תוך כדי קריאה)

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

עומר הרשמן כותב מלחין ומנגן בהרכבים שם למעלה וכנראה עקב חוסר זמן ועודף יצירתיות החליט גם לפנות ליצירת חומרים והקלטות עצמאיות שהביאו ליצירת דיסק הסולו הראשון שלו,רובו באנגלית,העונה לשם "Limited Dose Of Affection".

את הדיסק קיבלתי מחבר שנמצא בצוות ההפקה של עומר,מה שלכאורה שם אותי בעמדת ביקורת בעייתית,במיוחד עקב גודלו של החבר והידע שלו באומניות לחימה שונות.אך לא יישברו רוחי ויושרי המוסיקלי,גם אם אצטרך לעבור דירה/לחפש עבודה חדשה. את מה שיש לי להגיד על עומר אני אגיד.

 דיסק והיפוכו

מביקורים קטנים בספייס של עומר לפני שהגיע אלי הדיסק התחבב עלי הבחור וסיגנונו למרות שלא הפיל אותי מאוזניי. שמיעה של הדיסק בפעם הראשונה בהחלט הייתה יותר מעניינת. האלבום נפתח ברצועה "Early Bird" (שמתנגנת לכם ברקע כרגע אם פעלתם לפי ההוראות של שמוליק),קטע מענג שבהחלט נותן טעימה יפה מקולו של עומר,נעים ומחוספס בליווי נגינת גיטרה אקוסטית משכרת. 

 Today , I wish We'd fly away higher then Venus "
And keep the time from Moving on
Today , Every thing you say , look at the full moon
It lights the night and guides us through the way
" ? Don’t you wanna stay

(Stay)

הרצועה השלישית ממנה נלקח הפזמון שכתוב פה היא היפה ביותר בדיסק ואחת היפות ששמעתי בזמן האחרון. היא חוזרת אצלי במערכת כמה פעמים עד שממשיכה הלאה לשאר הדיסק . תקשיבו לכולה.

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

הבעיה הייתה שאיפשהו פה איבדתי את עומר,ואת הקו של הדיסק.

נכון שמדובר בדיסק רגוע שקט פולקי שכזה,שמתבסס על גיטרות אקוסטיות,אבל גם בסוג מוזיקה שכזה,צריך ליצור איזשהו רצף שגורם למאזין למשוך משיר לשיר,ואם להירדם אז לפחות בסופו.

זה לא שאין רגעים יפים אחרים בהמשך הדיסק. "Bird Of Passage"  הוא שיר יפה שבעצימת עיניים אפשר לדמיין את עמית ארז עושה אותו כקאבר בערב אליוט סמית נוסף בריף ראף,ואת "We Pay" אפשר לזמזם אחרי שמיעה אחת (במובן החיובי של הזמזום).

קטעי המעבר האינסטרומנטאלים המשולבים בין קטעי השירה השונים מיותרים לדעתי ולא בגלל שאני לא אוהב את נגינת הגיטרה אלא מכיוון שהיא לא חדה מספיק,בעלת אופי משלה,בשביל למשוך קטע שלם לכשעצמה ומצד שני לא קצרה מספיק על מנת להיות קטע מעבר בלבד. וככזו הנגינה מתבזבת בין שיר לשיר וגורמת לך להעביר לשיר הבא.

שמעתי , חיבבתי וחזרתי לחבר להביע את דעתי ללא מורא.

וכל מה שהיה לו להגיד זה  " תבוא להופעה שבוע הבא , הרכב מלא  בצוזאמן "

 הופעה והיפוכה

הופעה,צוזאמן,הזמנות ובירה מהחבית. איזו סיבה בעולם יש לי לא להגיע. באמת הגעתי לצוזאמן,המלא למחצה,ריק למלאה,כרגיל בשעה היעודה לתחילת ההופעות במקום.

ידעתי שעומר אמור להופיע עם הרכב שכולל את יהוא ירון על הקונטרה בס (או דאבל בס , לא סגור על השם של הדבר המפלצתי הזה)  ורן יעקובוביץ על תופים.  איפה כל זה ייכנס לחלל הקטן של הצוזאמן לא היה ברור אבל כשבאתי הכל כבר היה ערוך ומוכן.

תחילת ההופעה,כ-15 אנשים בצוזאמן ועומר מתחיל מ-"Bird Of Passage". הקול שלו עדיין קצת לא מחומם וכך גם החבר'ה שסביבו,אבל מכאן ואילך הכל הולך לעלות גבוהה גבוהה.

קפיצה קטנה קדימה כי זה כבר בוער לי,שורה תחתונה ולא אחרונה - ההופעה הייתה מעולה,הרבה יותר טובה מהדיסק. הביצועים מצוינים,העיבודים הרבה יותר מעניינים והסאונד בצוזאמן היה מעולה הפעם.  זהו,אפשר להמשיך.

מה זה אומר ?  זה אומר שיהוא ירון הבלתי נגמר בעליל בעל אלף הבעות הפנים,מפליא על הבס כרגיל ויוצר מיני מופע משלו (אייטם לירון בהמשך הבלוגיה),ורן על התופים מתענג על כל הקשה שמשנה כל שיר ששמעתי בדיסק לכיוון קצת שונה אבל הרבה הרבה יותר מהנה.

עומר,הקול שלו והגיטרה מתכווננים סופית מהשיר השלישי,ובהיפוך משעשע מהדיסק,כל שיר מבוצע בצורה טובה יותר מהקודם ואני רק רוצה לשמוע עוד,וזה כולל ביצוע לשיר חדש שאני לא זוכר את שמו,וביצוע לשיר "הלילה",הרצועה היחידה בעברית בדיסק שממש לא התחברתי אליה בדיסק ונשמעת ממש מעולה בהופעה וכמעט וגורמת לי לדרוש ביצוע נוסף לשיר בעברית,לא משנה איזה,מצידי שזה יהיה "איפה העוגה " - עומר הירשמן במחווה לשנים היפות של דץ ודצה.

עומר מסיים את ההופעה בקאבר ל-"Private Dancer" של טינה טרנר (אם חשבתם שהביצוע של עמית ארז ל-"Vouge" של מדונה מפתיע , חכו לזה) וברצועה האחרונה שחותמת גם את הדיסק "The Road".

Where do we start "
? And where do we go from here
It's getting dark and I'm still singing this song
      " It's been too long since I've been on the road

(The Road)

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

אין ספק שהדיסק לא עושה חסד לעומר והעיבודים בהופעה בצירוף התופים והבס נשמעים הרבה יותר טוב. זה לא סתם הוייב של הופעה שתמיד מעיר לחיים עיבודים שקטים,אלא זה נראה כאילו משהו בעיבודי האלבום ובהפקה לא ממש הכניס את כל כוחו של עומר לתוך חתיכת הפלסטיק הזו שנמכרת בחנויות.

עומר ייצא בקיץ לסיבוב הופעות ברחבי אמריקה ונקווה שישאיר לנו כמה הקלטות מהופעות שנוכל להנות ובשבילכם אני מקווה שתתפסו אותו בקרוב באזורכם ותהנו מכל רגע.

עוד על עומר ברשת : הספייס שלו , ושל פאניק אנסמבל , וזה של ג'ט סאם ,האתר של ליידי מקבת' עם המון הורדות , הפרויקט הממשמש ובא של עומר באפולו-בוטס , קליפ לשיר "Early Bird" , עומר בקיוב , וכרגיל אין לכם ברירה אז לכו לקנות.

  (המשך…)

במהלך השלוש השנים האחרונות , אין הרבה אומנים/המלצות שסירבתי להאזין להם , אם בכלל. בין אם זה היה מחבר ששמע על מישהו , גברת קול הקמפוס שמארחת אומן חדש כזה או אחר בתוכניתה , בלוג מוזיקה אקראי כלשהו , הודעה בפורום  על "אמן שאתם חייבים לשמוע" ועד שיטוטי אינטרנט בלילות נטולי שינה שהובילו לתגליות מפתיעות יותר או פחות. וכך היה גם במקרה הזה , שם (מוזר משהו) שחזר ועלה ממקומות שונים , מה שנקרא באזז אלטרנטיבי-מהשוליים-לא גלגל"צי-שטות כזו או אחרת ואמר "בני בשן". כן , גם אני ישר חשבתי על הבחור מ"הופה-היי" , הבן של , האח של או קשר כלשהו אליו , האם זו תחילתה של שושלת בנאי חדשה ??? אך לא יגאל ולא נעליים , מדובר במר בשן שאין לו קשר לאף גורם בהופה היי (אולי ליונתן מילר , ההוא על הכינור , שניהם נראים לא קשורים למציאות) ובבדיקה ראשונית , אף אחד לא מוכן להכיר בקשר משפחתי כלשהו אליו .

הסבר קצר לתהליך הטמעת אמן חדש באוזני מר כץ : שמיעה ראשונית , צריבה ראשונית לרכב (שם מתקבלות כל ההחלטות הגורליות לגבי מוזיקה) , הפצה ראשונית לחברים , קבלת פידבק (לא מחייב,אם הם לא אהבו עכשיו יאהבו בסוף,בכח) , אם הכל טוב ויפה , הופעה , דיסק ושאיבת כל פריט מידע רלוונטי או לא רלוונטי כלפי האומן (אסף ארליך הינו דוגמא מצוינת לאיסוף מידע לא רלוונטי על האומן-חפשו אותו במסעדת מרמורק בתל אביב-אחראי משמרת בשעות היום) .

אבל בכל מה שקשור לבני  אפשר לזרוק את זה לזבל , הפעם הכל הלך הפוך.

אחרי שאת הופעת ההשקה של בני בכנסיית עמנואל ביפו הפסדתי (לא זוכר מה היה ואיך הרשיתי לעצמי להפסיד אותה , עד היום לא סלחתי לעצמי על זה) נפלה הזדמנות בסוף עוד יום לימודים לעוף ישר מהאוניברסיטה ללבונטין 7 לתפוס אותו . סבב הודעות קצר  בין חברים העלה עובש ואף אחד לא רצה לבוא והמתחכמים החזירו בשאלת יגאל בשן כזו או אחרת . אין לי מושג גם למה החלטתי ללכת , לא שמעתי מילה שלו עד אותו רגע אבל זה פשוט נראה מתאים . ביציאה לכיוון הלבונטין הואילה בטובה להצטרף ידידתי לאהבות הווקאליות (החלטה שהיא תעריך עוד זמן רב לאחר מכן) ולבוא לשמוע את בני.

חלל הלבונטין , חלקו עם שולחנות ומקומות ישיבה , חלקו כסאות בר גבוהים ומאחורה העומדים ברינה. אני וידידתי התיישבנו לנו על מדרגות הלבונטין האחוריות כאורחים לרגע שלא מעוניינים להפריע כאילו הגענו למסיבה בה אנחנו לא מכירים אף אחד , על הבמה עלו גיטרה בס , אקוסטית וקלרינט והשאירו מאחור עמדת תופים מיותמת שנשארה כך כל ההופעה . ואז הוא הגיע , הבשן , האנטי-תזה לכל דבר שיכולתי לתאר שיעלה לבמה , בחור עגלגל עם חולצה חצי מכופתרת החושפת שיערות חזה לרוב (שייזכו ליחס רב ממנו במהלך ההופעה) , קרחת ושיער ארוך אסוף למשהו לא מוגדר , לא ניתן להתעלם מהחיצוניות של הבן אדם שכאילו אומרת "אני בא מכיוון אחר , אני נאלץ לעמוד פה על הבמה , חשוף מולכם , עדיף שפשוט תעצמו עיניים ותקשיבו למילים , כן גבירותיי , המילים".

מאותו רגע , שיר אחרי שיר , בין אם הוא מלווה עם הלהקה שאיתו או מקריא שירים שלו שכאילו רק הוא יצליח להעביר את המסר שנחבא בין השורות שלו , בין צחוק רם של הקהל מההומור שלו לשקט מוחלט והקשבה לכאב המתואר במילותיו כיופי , הייתי מהופנט. בעצם מהופנט לא תהיה ההגדרה הנכונה , הייתי מאושר , מחויך , מלא ברגשות ורק רוצה לשמוע עוד. לא זכורה לי הופעה ראשונה של אמן שכל כך התחברתי , בלי לדעת את המילים , בלי לשמוע את השירים קודם או לדעת איזה סגנון אני עומד לשמוע. רק חיכיתי לקנות את הדיסק בסוף ההופעה ולחזור הביתה עם הבשורה בחיקי כאילו לוחות הברית בידי ועלי להעביר את האמת לעמי (במקרה זה לחברים שכבר אין להם כח לשמוע ממני על עוד אמן חדש , לא מוכר שאתם חייבים לשמוע) .

אני לא יכול להגיד שבני היה קל לעיכול לאנשים סביבי , אבל אני התעקשתי. והם ….הם לא ידעו מאיפה זה נפל עליהם. בהופעה הבאה כבר הגעתי עם תגבורת , ולהופעת סיום הסיבוב בצוותא כבר היה ברור שאנחנו מגיעים בהרכב מלא כולל כרטיסים מראש ושריון תאריך.

בני בשן נותן הופעה שהיא הרבה מעבר למוזיקה , הרבה מעבר למילים , בוודאי שלא מדובר בשואו של בן אדם אחד אלא של מילים רבות. ניצוצות של שירים חדשים כבר עולים בהופעות והנה זה כנראה קורה. בני בשן לוקח פסק זמן כדי לעבוד על אלבום חדש. ואתם, מה אתם צריכים לעשות ??? ביום ראשון הקרוב , 25.5.08 , תהיה ההופעה האחרונה של בני בשן לתקופה הקרובה , בלבונטין 7 תל אביב , תאמינו לי שאתם רוצים להיות שם גם בלי לשמוע תו או מילה אחת ממנו לפני כן. החזר כספי מובטח על ידי הבלוגיה למתחרטים.

קצת על בני ממקומות אחרים : הספייס של בני , אתר הבית , על בני אצל ניימן , קובי אריאלי בא כי היה חייב והמתכר , בני במומה , ראיון וקטעים מההופעה בכנסיית עמנואל , ת.ז פיקטיבית לגמרי לבני בשן על פי שמוליק כץ

(המשך…)