K עליתי לבירתנו שתיזכה לחיים ארוכים שבוע שעבר. לא מדובר בחוויה שחוזרת על עצמה יותר מידי וכרגיל, הסיבה היחידה שגורמת לי לצאת מגבולות עיר ה-100 היא הופעה. ולא סתם הופעה, אני מנסה לתפוס את יהודה לדג'לי בהופעה כבר הרבה זמן. עד לאחרונה זה היה ממש קשה להתעדכן בהופעות של הבחור אז כשיאיר יונה בישר על הופעה שלו באוגנדה בירושלים ועל יהודה כמופע הפותח ידעתי שאני עתיד לכבוש את ירושלים בתאריך היעד. ללדג'לי יש את אחד הקולות האהובים עלי ביותר בארץ ובשילוב הקור הירושלמי, האווירה באוגנדה ותפאורת הרחוב קיבלה חווית ההופעה ניחוח של חו"ל. חבל שיהודה לא מגיע יותר לתל אביב, אני בטוח שהיה צובר קהל רחב ונאמן שהיה מתמכר לקולו ולצליליו. אבל אז לא הייתה לי סיבה לבקר בירושלים. אפשר לשמוע קטע מההופעה פה וגירסת כיסוי ל"The man who sold the world" שמתחברת לאירוע ולמחשבות האלו.

K בוקר אחד לאחרונה התעוררתי רק כדי למצוא את הלינק הזה לשמיעה של כל הדי.וי.די החדש של לאונרד כהן מתוך הופעה בלונדון. לא יכולתי לחשוב על דרך מופלאה יותר לפתוח את הבוקר והדי.וי.די כבר בדרכו אלי. מדובר במקבץ כל כך מעולה של לאונרד כהן שמתחיל כל כך גבוהה עם  "Dance me to the end of love" רק כדי להמשיך ולהישאר גבוהה גבוהה, הרבה מעבר לכל דבר אחר שיכול היה לפתוח לי את הבוקר ההוא. אפשר לראות חלקים מההופעה באתר של CBS ולקרוא רשמים בשפת הקודש ממי שכבר הספיק להנות מפיסת ההיסטוריה הענקית הזו.

K אלבומו הראשון של נדב אזולאי כבר בדרכו אלי (מכירה מוקדמת באתר של היס רקורדס) בצירוף דיסק בונוס שאני תולה בו הרבה ציפיות. היס גם נותנים את כל האלבום להאזנה מלאה ברשת לכל מי שרוצה ואני רציתי אז גם אתם זוכים לשמוע. נדב משחרר היישר מהדרום, ביחד עם חבורת דויד פרץ המופלאה, אלבום אישי עם הפקה שלא מתפרעת יותר מידי אבל מצליחה לגרום לי להודות להם על ההשקעה הרבה שנעשתה באלבום הזה. לא היו לי ציפיות מיוחדות מהאלבום והסינגל הראשון ששוחרר בזמנו "אוטובוס אחרון" לא העלה את רף הציפיות אבל אחרי הרבה האזנות (לא יכולתי לחכות לדיסק שיגיע בדואר והוא כבר יושב לו על המחשב בבית, בדיסק באוטו ועל הנגן התורן) אני כבר מוצא את עצמי מקפץ משיר לשיר, צועק תוך כדי נסיעה יחד עם קולו של נדב, מזמזם לעצמי את השירים בעבודה וגוזר בראשי שורות שכאילו נכתבו במיוחד בשבילי. תקשיבו לאלבום, ואז תקשיבו שוב, אתם תאהבו אותו. רצועות כגון "האביב", "לאסוף שאריות" ו"ניצנים" חושפות את נדב בשיא יופיו והמילים הן כל כך אישיות שסיפחתי אותן לעצמי מייד. מעולה!

  (המשך…)

K אם רק היה לי תירוץ לתקופה רגשנית שכזו. זו חייבת להיות תקופה שכזו, קשה לי להאמין שפתאום נפלו עלי מעוררי אמוציות חזקים שכאלה. למרות שאני בטוח שכל מי שהקשיב לאלבום של עמיר לב "הכל כאן" לא יכול להישאר אדיש אליו, אבל הצמרמורת הבלתי נגמרת שרצה לי בגוף בכל פעם שאני שומע את "חולון" היא הרבה מעבר לנורמאטיבית אצלי. שלא נדבר על הלחלוחית בעיניים שהצטברה סתם כך פתאום בפעם המאה ששמעתי את "סוכריה" מהחדש של פורטיס והייתי בטוח שהוא גם הוא עוד רגע פורץ בבכי באמצע הפזמון. ואז ראיתי את "שבע נשמות" של וויל סמית' והייתי מהופנט, ו"הסיפור המופלא של בנג'מין באטן" ריגש אותי במשך 3 שעות בערך. והתחלתי לקרוא שוב את "אנשים נוטים למות" של בני בשן וגיליתי דברים שכאילו עד לאותו רגע ההסתתרו להם בין השורות. אז אולי אלו באמת הדברים מסביב שהיו מרגשים יותר מכרגיל ואולי זה סתם היה שבוע בו כמה חלקים השוכנים במקומות שונים בגופי החליטו לעשות חלוקת אחריות קצת אחרת. בתקווה שבהמשך השבוע אני אפרט יותר בנושא ואביא דוגמאות מוזיקאליות לעניין. בינתיים מפה והלאה אני מבטיח שהולך להיות יותר משעשע. תהנו.

K סבב טעויות אינטרנטיות משעשע עד מאוד: הידד לעורכים המשקיעים - גלובס כתבו על שלומי שבת אבל התמונה וחלק מהאיזכורים בכתבה הם בכלל של שלומי שבן. הידד לקוראים המוגבלים -  טעות קריטית בקריאה של הכתבה שגוררת תגובה משעשעת/עצובה. הידד לצופים המסכנים - חגיגות 100 שנה לתל אביב עם אורח מיוחד, דני רובס, החבר המיסתורי במוניקה סקס (1:06).

K אפשר לראות את  הסרטון הזה של הכלב שרץ תוך כדי שינה ולצחוק כל פעם מחדש. ואפשר לראות את שיחזור המקרה על ידי בחור מוזר עד מאוד ולהיות מוטרדים מאוד מכמה זמן פנוי יש לאנשים.

K יהוא ירון ממשיך במסורת ההופעות שלו באוזן-בר וממשיך לקצור מחמאות ושבחים. אם עוד לא יצא לכם לראות אותו בהופעה אז השבוע באוזן בר הוא יופיע עם נגה שלו (שהייתה מדהימה בפולקל'ה האחרון).

(המשך…)

K על הכץה, אסופת הלינקים, דעות ושאר עניינות חוזרת לאחר הפוגה קלה מענייני הבלוגיה ועומס רב בעניינים אשר מחוץ לבלוגיה. והפעם קצת מחו"ל (כריס קורנל, Mew) והרבה מארצנו (יאפים עם ג'יפים ואלבומם החדש, יוחנן קרסל ואלבומו "אושר", רועי ריק באלבומו המצופה, עוד הופעה של שולי רנד שפיספסתי ועוד המון טובים ומענגים) כולל המון שירים להאזנה/הורדה. צאו לדרכם וכמו העיתון של סוף השבוע, תקראו קצת אבל לעומק ותחזרו להמשיך כל פעם שיש לכם כמה דקות פנויות.

K חודש מרץ תיכף מגיע ואיתו אמורים להגיע המון דברים טובים כמו אלבומים חדשים ליאיר יונה, מרסדס בנד, עמיר לב, נדב אזולאי, רמי פורטיס באלבום משולש, מריונטה סול (בתקווה…), עוד מהאלבום הבא של בני בשן, האזרח צודרוב והשפנפן בדרכם להופעת הרכב, Buffalo Boots חוזרים להופיע/משחררים חומרים חדשים ועוד מלא דברים שבטח סתם נעלמו לי מהראש בינתיים. נשאר רק לחכות.

K סיטימיול מבית משפחת העונג סגר את שעריו. וחבל. מעבר קצר על חלק מהלינקים בתחתית פוסט הפרידה מזכיר נשכחות וממלא תקווה שעוד ישובו ימיו הגדולים של הפרד. ואם זה לא הספיק אז גם "אפילו עז" הלכה לה לחופשה והשאירה אותנו מאחור. הנה סיבה אחת למה להתבאס מזה.

K אחת הלהקות האהובות עליי "Mew" בדרך לאלבום חדש. הלהקה הדנית הזו שקיימת כבר קרוב ל-15 שנה היא סוג של מנה מדויקת העונה לכל הצרכים שהגוף שלי מבקש. סאונד עשיר, סולן עם קול שלא ניתן להגדיר, הפקה מוקפדת, רועשים כשצריך ושקטים כשאפשר וכיף אחד גדול. לאילו שמכירים אפשר לקרוא ראיון איתם לקראת האלבום הבא ולמעוניינים להכיר תקליקו פה למטה ותקשיבו. אני אמשיך לחפש טעימות מהאלבום הקרב ובא בשבילכם, ובעיקר בשבילי.

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

K הבאלקן ביט בוקס באל-ג'זירה. לא נראה לי שצריך להוסיף כדי שתעיפו מבט.

K בעודי מתלבט אם רק אני שומע בשירים יותר ממה שיש בהם באותם ימי טרום הבחירות שעברו, מצאתי עוד ריכוז פוליטי שכזה שהסתובב לו בוואלה!.

K מוסף בני בשן של החודש כולל: קטע קריאה, טור אישי של בני על עצמו, מה הקשר בין בני בשן לדייב שאפל ועוד כמה אותיות מסודרות שלי למי שפיספס.

K אחרי שפיספסתי עוד הופעה של שולי רנד מטעמים לא טעימים וקראתי את השבחים באנרג'י וקול הקמפוס, נשארתי רק עם הביצוע הזה של "בס"ד" (יחס של אחד לאחד בין המרכאות לאותיות, משעשע)  אצל קוטנר וכרטיסים להופעה הבאה.

K מידי פעם נכנס לי שיר לראש שאני לא מבין מה הוא עושה שם. כל הנסיונות להוציא אותו משם כי הוא מטופש/מציק/לא קשור לשום דבר שאני אוהב פשוט לא מצליחים. דחף בלתי נשלט גורם לי ללחוץ על כפתור הפליי והראש והרגל מתחילים לזוז ללא הוראה מפורשת. והפעם, "The bird & The bee" עם "My love" מתוך אלבומם החדש "Ray Guns Are Not Just the Future". תקליקו ותקשיבו, נראה אם את חסינים לזה.

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

K דוד פרץ מעלה מפעם לפעם רשימות השמעה דרך הבלוג האישי שלו. הן תמיד מלאות הפתעות ממוזיקאי המלא במוזיקה עד בלי סוף וכדאי להאזין להן. האחרונה שבהן המלווה בטקסט בעל השם "הקרנבל שוב כאן" ליוותה אותי באחד הלילות השבוע כאשר כל שיר ברשימה כאילו נשלח ישירות בהתאם למחשבה שעברה בראשי באותו רגע. מאנדרו בירד לנורה ג'ונס, הקרדיגנס, טים באקלי ואליוט סמית ועד לאלטון ג'ון. תנסו ותהנו. 

K יוחנן קרסל לא היה בין המופעים האהובים עלי בפולקל'ה האחרון ולו רק מהסיבה שההרכב בכלל ויוחנן בפרט נשמעו לא מלוטשים, נרגשים מידי או כל סיבה אישית אחרת שלא היתה ברורה לי. אבל אל לנו לשפוט על סמך הופעה אחת, בוודאי לא כאשר יוחנן מגיע מסצינת (נשבר לי מהמילה הזו) מערבות הדרום שם נעטפו ונארזו צליליו על ידי המאסטר דוד פרץ ועוזרו המחונן נדב אזולאי ועוד רבים וטובים. האלבום "אושר" שמתנגן לו אצלי בימים האחרונים הוא לא אלבום שמדביק אותך למערכת או חודר לך מתחת לעור בשמיעה ראשונה. גם לא בשניה ואולי גם לא בשלישית. אבל בכל פעם שהדיסק נגמר, משהו ברצועה שסוגרת את האלבום אומר לי להקשיב לו שוב כי הדקות האחרונות שלו, יש בהם משהו מהפנט. מאוד יכול להיות שאם נריץ את סיום האלבום אחורנית נשמע בשקט בשקט, קול מעוות למחצה לוחש "אני אוהב את דוד פרץ, אני אוהב את דוד פרץ".  בינתיים למי שרוצה האזנה והכרות, יוחנן מדבר ומנגן ופה למטה שיר הסיום מהאלבום המדובר, "היום מתרוקן".

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

K לא בהכרח הקשר החזק ביותר לפלטפורמה בלוגית זו אבל בכל זאת, יש משהו בראיון הזה עם עלמה זהר שעושה נעים.

K בין נפלאות תקופה מוזיקאלית זו שמאופיינת בהרבה אלבומים חדשים מעולים, הופעות טובות ועוד נמצא גם עמיר לב עם אלבום חדש. היה ראיון איתו במאקו, הייתה הופעת השקה בצוותא שהתנגשה לי בהופעה אחרת ולכן הוחמצה ויש ראיון וביצוע בווינט לשיר "נוסע וחוזר" וביצוע בוואלה! ל"חולון" (כבוד למקורות) ומה עם האלבום? הוא עוד לא הגיע, מאוחר יותר החודש הוא אמור לצאת אבל זה לא אומר שאי אפשר להזמין כבר למעוניינים.

K אסף ארליך נעלם. כל היודע דבר על מקום הימצאו מלבד סימן החיים בדמות הקליפ החדש ל"כמו אוויר" מוזמן לדווח לבלוגיה הקרובה למקום ביתו.

K נגה שלו (נטולת הספייס כמדומני וחבל שכך) שהייתה מדהימה בפולקל'ה האחרון הוציאה קליפ חדש ומעולה לשיר "עדיף". משום מה הקליפ אבד ברשת וחזר לא מזמן, לקליפ שלום.

K מכירים את הסרטון שצריך להתרכז ולספור את מסירות הכדור בגרסה הזו או בזו החביבה והמובנת יותר אז הנה אחד שונה אך דומה שהוא בכלל פרסומת. חמוד מאוד וכרגיל, צריך להתרכז בפרטים הקטנים.

K הדיסק החדש של יאפים עם ג'יפים עדיין מסתובב לו אצלי במערכת בנסיון להבין מה הולך שם, מי נגד מי ומי ניצח בסוף. הביקורות מהללות אבל כבר היו מקרים בעבר שלא שמעתי אוזן לאוזן עם שאר יודעי דבר (דוד פרץ, רות דולורס וייס ועוד). אין ספק שמדובר במשהו אחר, שונה ומעניין. השאלה היא האם אני אוהב את זה. תשובות בהמשך בתקווה ובינתיים תנו דעתכם עם הטעימות מ"נבל דוד אדום" בדמות "גלגוליו של דורבן", "אמנות צוואר הרחם", "השפל, הגאות וההונאה" ו-"שנת החרב" [להורדה, מתנת אנובה] האהוב עליי.

K אני אוהב את כריס קורנל, ממש אוהב אותו. האלבום הראשון שלו הוא יצירת מופת בעיניי ואת קול הזעקה שלו אף אחד לא יכול לחקות או לקחת ממנו. האלבום השני לא היה מה שציפיתי שיהיה והביטול של ההופעה בארץ כדי לעבוד על האלבום השלישי היה מבאס עוד יותר. כל העולם כבר התבאס על הדיסק החדש של קורנל (אהבתי במיוחד את הביקורת של איזה אתר מוזיקה בחו"ל בו תואר האלבום כ-"מהנה בצורה של הנאה מלראות קוף רוכב על תלת אופן") ואני עוד מנסה ללקט נקודות קטנות להנות מהן, מדמיין לעצמי כאילו כל האלבום הוא כמו רימיקס אלקטרוני/R&B שכזה לקולו של קורנל, כמו המיקס המשובח של N.O.W ל-"Letting the cables sleep" של "Bush", אבל זה לא קל. נמשיך לנסות. בינתיים ניתן לכם טעימה ממה שהיה כריס קורנל באלבומו הראשון ומה נהיה ממנו באחרון.

Chris Cornell - Moonchild

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

Chris Cornell - Scream

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

K אהבתי לעינב "ג'קסון" כהן רק הולכת וגדלה. והיא התעצמה עוד יותר כשגיליתי את אסופת השירים היפיפיה הזו שבוצעה במסגרת פרויקט "פזמון חוזר" בו אמנים שרים לחזרתו של גלעד שליט. רכות ענוגה ומלטפת שכזו, רק לשכב במיטה בחדר חשוך, להביט לתקרה ולהקשיב. נדב לזר גם היה בהופעה משותפת שלה ושל נעם נבו וסיכם במילים "לעינב ג'קסון כהן יש כל מה שדרוש כדי להיות היוצרת הגדולה הבאה: היא פסנתרנית מחוננת, הטקסטים שלה מסמרי שיער, הלחנים שלה מורכבים להפליא אך עדיין מאוד נגישים, והיא זמרת רגישה ומרגשת. יש בה שילוב נדיר בין הווירטואוזיות של שלומי שבן והרגישות המצמררת והפוצעת של אביתר בנאי."

K רועי ריק אותו שמעתי לראשונה לפני כמה שנים בהקלטות ראשוניות שהתגלגלו לידי וליוויתי בהופעות קטנות בצוזאמן וקטנות הרבה פחות בבארבי הוציא לאויר העולם את אלבומו הראשון עם ה"מאדלי בנד" רק כדי להיעלם מהמדפים כמה ימים לאחר מכן עקב בעיה לא ידועה. אבל עכשיו הוא חזר וכולי תקווה שיצליח כי הוא רק הולך ומשתפר ואם יש אמן שגרם לי לאהוב את צליל המפוחית יותר מאי פעם הרי זה הבחור עם תליון המפוחית על צווארו, רועי ריק.

K מעכשיו אימרו השילוש הקדוש הינו "גבע-גוריון-אמדורסקי". כל מי שהיה ב"הופעה" (20 דקות בסך הכל) שעשו ישראל גוריון, אסף אמדורסקי וגבע אלון השבוע בחנות הספרים בדיזנגוף סנטר יצא המום. מקומות על רצפת החנות נתפסו כשעה וחצי לפני ההופעה והדיבורים שלאחריה סיפרו על עתיד שכולו טוב. לי נשאר רק לקוות שכפי שנאמר "זה ייגמר בהיכל התרבות".

K רפי פרסקי חגג 20 שנה (פאקינג 20 שנה!) לאלבום "כמה פעמים ספרת עד עשר" בדיוק בזמן שאני התחלתי לשמוע את שאר אלבומיו בצורה אינטנסיבית (עם חיבה יתרה לאלבום "מפתח הלב"). חובה לתפוס הופעה של פרסקי בהקדם ובינתיים לרגל החגיגות, שילוב של פרסקי ועמיר לב בביצוע ל"כמה פעמים ספרת עד עשר" מתוך ההופעה בבארבי.

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

K לפי דעתי האישית אין ספק שנדב לזר הידוע בכינויו לזרבוי ובעליו הגאים של הבלוג "אטמי אוזניים" שנת 2008 יד ראשונה, השתבח בכתיבתו מאז שאנשי מעריב ו-NRG פרסו עליו חסותם. האפשרות שניתנה לו בתור מוזיקאי יוצר ("הדוגמניות", "גיליאם") בעל דעה ויכולת כתיבה משובחת לתת במה או זוית אישית לקלחת האינדי גורמת לא פעם לפרסום כתבות/פוסטים אשר מעירים את אנשי התעשיה ומעוררים דיון מעניין. דוגמא אחת לכך היא הכתבה שפורסמה במעריב שכותרתה "סצינת השוליים אינה שולית" אשר בה אוזכרו כל מיני הרכבי אינדי שגררה אחריה דיון רחב והתייחסות מצד לזר בפוסט המשך בשם "רשימות לא מרשימות" ודוגמא שניה בדמות הפוסט "שנון במחלוקת" בו מבקר לזר את דבריו של עינב שיף על האי.פי של להקת "הפשרות". בשניהם הדיון בתגובות הוא לא פחות מעניין ובעל דעה מאשר כתיבתו של לזר. ישתבח משובח וכן יירבו.

תודה לכל אלו שדרשו בשלום הבלוג, לשולחי הלינקים, למחזקים חיובית, לעוקצים שלילית, למגיבים, לספאמרים ולכל הטלפנים בשירות הלקוחות של בזק/הוט/נטויז'ן/BlueHost ששגעתי בעת התרסקות האתר והאינטרנט הביתי שלי. שבת של שלום לכולנו.

שבוע עמוס בכל טוב בלילות והרבה דברים מציקים ביום עבר עלי בשבוע שעבר. סוף סוף הצלחתי למלא את חלל ההופעות החדש שנפער אצלי עקב השהות הארוכה/קצרה (תלוי את מי שואלים) באיזור המזרחי של כדור הארץ בין פרות קדושות וטיילים קצת פחות קדושים. אלי רוזן, עמית ארז ועמיר לב, אביב גפן וברט אנדרסון ולקינוח יאיר יונה הם אלו שאחראים על מצב הרוח המרומם שליווה אותי בשבוע שעבר. והנה סיפורם וסיפורי שלי.

יום ראשון-אלי רוזן-לבונטין 7

לפי המנטרה של "נותנים לך כרטיס חינם, סתום ת'פה ולך להופעה" (המון תודות לאחת שתמיד מעלה חיוך על שפתיי) מצאתי את עצמי אחרי יום עבודה מתארגן בזריזות ועף לכיוון הלבונטין. אלי רוזן, ראיתי אותו בחגיגות של Anova אי שם מתישהו בברזילי. אז הוא עלה ראשוןן אם אני לא טועה, לבד עם הגיטרה בעוד הקהל עדיין מתארגן לו בניחותא. כמה שירים לאחר מכן הוא כבר לא היה ולא השאיר אחריו אפילו זכרון קטן למשהו מעניין. אבל הפעם בלבונטין היה מדובר בהופעת הרכב. ואיזה הרכב מעולה זה היה. יאיר יונה (אליו עוד נגיע בהמשך) על הבס, איסר טננבאום המעולה (שמאז חיבתי החדשה למתופפים, תפס מקום של כבוד בצמרת התיפופיה) ואיתי זנגי על החשמלית ועל עוד כמה דברים. שלושתם ביחד היוו עטיפה נוצצת ומעולה לרוזן במשך כל ההופעה. אבל גם זה לא הספיק.

רוזן הוא פשוט לא פרפורמר טוב, לפחות בינתיים. הוא נשמע דומה מידי להרבה דברים טובים (בראשי שמעתי את איתי בלטר, שלומי שבן ואביב גדג' בגירסה לא טובה שלהם). אולי זו ההתרגשות שהלכה והתמעטה ככל שההופעה התקדמה או אולי זה משהו שעצור ברוזן. היו רגעים שרציתי שיצעק, שבמילים שלו ישמעו את הרגש כשהוא שר את הטקסטים התל אביבים שלו שמספרים מעשיות ולא מגיעים לשום מקום (לעיון בכתיבה אורבנית-תל אביבית ע"ע אסף ארליך).
ההופעה הסתיימה וגם הפעם למרות ההרכב והלחנים המצוינים, רוזן ירד ולקח איתו את הצלילים, כמעט כאילו לא היה.

עוד שתי קטנות:
* אנובה כבר פיתחו לעצמם שם בהחתמות של אמנים שמאחוריהם יש כבר לקט מאמינים (גם אם לפעמים קטן אך איכותי. ראה עמית ארז, אטליז, רות דולורס וייס ועוד). לא ברור החיבור בין רוזן לאנובה וכנראה רק לקוטנר ויונה שות' התשובות.
* למרות ההרכב, הביצוע הכי מרגש של הערב היה קאבר לשיר "גשם" (מילים ריימונד קארבר, תרגום עוזי וייל) שרוזן ביצע לבדו על החשמלית מלווה באפקטים וריפים חוזרים שקטונתי מלהסבירם אך יצרו יחדיו רגע אחד של יופי בערב הזה.

ובפינת הטעימות, אלי רוזן מבצע את אותו "גשם" שנשאר אצלי בראש מההופעה.

  יום חמישי-עמית ארז מארח את עמיר לב-פסטיבל הפסנתר-סוזן דלל

כל הסיפור נמצא בכותרת. עמית ארז, הוא ולא אחר, מארח את עמיר לב בפסטיבל הפסנתר העשירי. מי היה מאמין? עבר כבר הרבה זמן מאז ששמעתי את עמית לראשונה. אינספור הופעות שלו שהייתי בהם מהצוזאמן התל אביבי עד לסינדרום הירושלמי ולמופע ההשקה בבארבי תל אביב. והנה אני לפני הופעה של עמית בפסטיבל הפסנתר בסוזן דלל מסתובב בין כל האנשים שהגיעו אחרי יום עבודה, מחויטים בעדינות, בדרכם להופעה כזו או אחרת באווירה שתתואר בערב פסנתרי אחר כ"מסריח פה מקולטורה" (באווירה מחויכת). אולם מלא, עמית עולה בלבוש שחור ואלגנטי כמי שאולץ להתלבש בהתאם לאירוע, כמעט רועד מהתרגשות שהובילה להתחלת ההופעה פעמיים בגלל טעות בשיר הראשון. לקול מחיאות הכפיים התחיל עמית שוב ומשם והלאה הייתי צריך לעצור לעיתים, להסתכל מסביב ולשחרר את הלחיים שהיו כבר מקובעות במצב מחויך. הקהל מהופנט. מהופנט מעמית, מהופנט משירה שקד על הפסנתר שהפיחה חיים חדשים בשירים ששמעתי כל כך הרבה פעמים, מהופנט מיהוא ירון שכבר עיפתי מלדבר בשיבחו ומיעל שפירא על הצ'לו שלקחה על עצמה את הסולו המענג של "Highways" שהפך את השיר למרגש יותר מכל הפעמים ששמעתי אותו. והיה גם אחד, עמיר לב, שעלה וגרם לעמית לשיר בעברית ולי להיזכר בהקלטות מוקדמות של עמית כשהוא עוד שר בעברית ולרצות לשמוע עוד מעמית בשפת הקודש. ביחד הם ביצעו מספר שירים של עמיר לב שזרקו אותי לכל מקום באולם עד למלחמת הסולואים על האקוסטית שביצעו עמית@עמיר. שילוב הקולות שנראה מוזר בתוכניה היה מעולה ואני רק רציתי שזה לא יגמר. אבל זה נגמר, לקול תשואות הקהל, חלקו הלא מבוטל עומד ומריע לאמן אינדי ישראלי ששר באנגלית, שלא מושמע כמעט באף תחנת רדיו מרכזית, שהתחיל מכלום וחרש את הארץ בהופעות סולו ושבסיום הערב עמד, הסתכל על הקהל ולא האמין. גם אני לא האמנתי, אבל הייתי שם.

עוד שתי קטנות:
* מפגשים מקריים עם מכרים לאחר ההופעה הניבו את אותו סיכום, "אין לי מילים לתאר" אמרו כולם וצדקו.
* גם הפעם ביצע עמית את "Wish i could make it a story" בגירסה הבועטת והחדשה שלו כאשר יהוא אמון על האיצבוע הווירטואוזי על הקונטרבס. מתי כבר אנובה ישחררו את הגירסא לקהל הרחב.

ובפינת הטעימות, "Appollio" של עמית ארז. על הפסנתר, שלומי שבן.

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

יום שבת-אביב גפן וברט אנדרסון-פסטיבל הפסנתר-סוזן דלל צוותא

התארגנתי, התלבשתי, נסעתי, אספתי את הגברת, הגענו לסוזן דלל, איפה ההופעה? לא פה. מה?!?! צוותא!!! קדימה לאוטו, חניה מהירה, סיגריה לפני ההופעה וקדימה נכנסים. הרבה בילבול עטף את הערב הזה וגרם לי להגיע למקום הלא נכון בזמן הנכון ולמקום הנכון כמעט בזמן הלא נכון. אבל הגעתי והתמקמתי לי בשורה השנייה, כמעט באמצע, מספיק קרוב בשביל להרגיש את חום הנרות מהבמה, לראות כל תו בפנים של העומדים על הבמה ולשמוע כל תו מנוגן מכל כלי על הבמה. ההופעה שהייתה הארוע המרכזי (מפאת גודל, מעמד ונוכחים) הכילה בתוכה שני צדדים שונים שלכל אחד מוקדש חלק אחר באהבתי המוזיקאלית. מצד אחד אביב גפן, שבחלוף השנים עדיין מצליח להחזיר אותי לגיל הטיפש-עשרה והרהורים על החיים, אהבות וכל מה שביניהם. נכחתי במספר הופעות פסנתר אינטימיות של גפן שלמרות כל גינוני אור הירח, האיפור, הקול המזייף והנרקיסיסטיות הלא נגמרת (רגע קומי/דרמטי נרשם כאשר אביב שיחרר הודאה שברט יותר מוכשר ממנו בהצגה שלו לפני העליה לבמה) תמיד תישמר לו פינה בלב בגלל המילים שהן רק שלו שמדוקלמות על ידי ללא רצון בצורה אוטומאטית, כאילו לא יוצאות מהפה אלא מאיזה חלל שנפתח רק אצלו. ומצד שני ברט אנדרסון שבגלגולו הקודם בסוויד לא הצליח לחדור לי מתחת לעור התוף אבל מאז אלבום הסולו הראשון שלו והביקור הקודם שלו בזאפה הצליח להיכנס לרשימת ההשמעה לזמנים קשים שלי. ההופעה התחלקה לשני חלקים כאשר בראשון אביב נתן את הטון בשירי הסולו שלו (הייתי מוותר על הביצוע ל"אור הירח" ושומע עוד פעם את "סוף העולם" שיתנגן לעד באוזניי עד לחורבן העולם בעיניים פקוחות בציפייה) ואלו שחיכו למר אנדרסון כמעט והתייאשו ובשני מר אנדרסון עלה (הגברת כמעט איבדה את הכרתה בנקודה זו) וביצע שירים מאלבומו החדש (מהפנט ב-"The Empress") עם טעימות מאלבומו הקודם ומסוויד ופשוט הדהים אותי עם הקול הכל כך נעים שלו שעטף את צוותא בקרירות מלטפת וכל כך נעימה. בהחלט מדובר בנקודת השיא של השבוע מבחינת ביצועים, רמה ואפילו סאונד. יחדיו אביב גפן וברט אנדרסון השאירו לי עוד חוויה שתיאורה במילים נשאר בגדר קשה, מבלבל ולא ברור אבל מלא בתחושה של נעים עמוק בפנים.

עוד שתי קטנות:
* איזה כיף לראות כרטיס נורמאלי להופעה ולא עוד קבלה עם מחיר.
* לעד יישאר הדיון לגבי איזו הופעה תהיה/הייתה יותר טובה כאשר יש שתי הופעות זהות באותו ערב אחת אחרי השניה. דעות בעד כל אחת מהאופציות יתקבלו בברכה.

ובפינת הטעימות, ברט אנדרסון בשיר "The Empress" מתוך האלבום החדש וקטעי צינור מההופעה בצילום ביתי פה ופה.

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

יום שני-יאיר יונה-לבונטין 7

מי ידע שיאיר יונה לא שר?!?

הלבונטין מלא בחציו, כיסא על הבמה מוקף בארבע גיטרות שמחכות לאצבעות של מר יונה. ראיתי את יאיר מופיע בהרבה הרכבים ובאף אחד מאלה לא הורגשה טביעת אצבעותיו המוכשרות ברמה שכזו שתכין אותי לכשרון שהתפרץ ממנו באותו ערב. בקהל מעורבבים יהוא ירון, עומר הרשמן, רועי ריק, תומר רייויט (MadBliss) ועוד כל מיני חברים ומכרים של מר יונה. ההופעה התחילה ואני, אחד שקטעים אינסטרומנטאלים אינם הצד החזק שלו, מצאתי את עצמי הולך בסבך הצלילים הבוקעים מהרמקולים, נבלע בסיפורים המנוגנים על הבמה בלי מילה בחלל הלבונטין. קפצו לאירוח על הבמה יהוא ירון והקונטרבס ורועי ריק והמפוחית שנשמע יותר טוב ממה שאי פעם שמעתי ממנו וקולו רק הולך ומשתבח מאז ראיתיו לראשונה. ביחד הם סיפקו את מנת הקאברים המדויקת כפי שנרשמה על יד מר יונה. ההופעה עברה לי במהירות ואני רק ניסיתי לחשוב איך ישמע האלבום המיועד של יאיר (הקלטות מתחילות בדצמבר) אצלי במערכת ואילו רגעים בחיי ייזכו להתעטף בפריטה מענגת כל כך.

עוד שתי קטנות:
* חבל שבהופעה שכזו היו בעיות סאונד קשות בדמות רעשים סטאטיים ועיוותים.
* מסתבר שאותו עמוד מציק שנהיה כבר סימן ההיכר של הלבונטין יכול להיות לעזר רב כאשר הוא משמש כמשענת גב לשרפרף החורק עליו העברתי את ההופעה.

ובפינת הטעימות, פעמיים יאיר יונה.  "Remember" ו- "Russian Dance" פה למטה.

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

כך חלף לו שבוע מרובה הופעות והפתעות. כן ירבו. תודה לכל מי שפינק והתפנק יחד איתי.
ואיפה אתם הייתם כל השבוע???

פסטיבל חוצמזה עבר וזה מה שיש לי להגיד על זה:

1. אני צריך לצאת לקמפינג לעתים תכופות יותר. יש משהו בחופש הזה, בצפון, בנוף, בללכת לישון תחת מיליון כוכבים עם אש בוערת לידך שמוריד ממך המון שכבות של גועל שצברת בתקופה האחרונה.
2. אולי זה מוריד שכבות של גועל אבל בסופ"ש הזה עליתי 5 ק"ג באבק, בוץ וקוצים שתקועים לי עדיין במקומות יותר נידחים מקיבוץ פרוד.
3. קיבוץ פרוד באמת קיים (מעניין אם זה כמו הפתח-תקוה של הצפונים).
4. נראה כאילו כל אוהבי האינדי התל אביבים פשוט היגרו לצפון הארץ ל-24 שעות. נוכחות של אזורי זמן ישראלים אחרים הייתה דלילה עד לא קיימת.
5. זה שכל תל אביב הייתה שם לא אומר שחוקי תל אביב תפסו, משמע, ההופעות התחילו בזמן בצורה מפתיעה.
6. עוד לא החלטתי אם זה שהכרתי כמעט את כל ההרכבים שהיו זה דבר טוב או רע. מה עם קצת חידושים והפתעות. ליין-אפ של הרכבים לא מוכרים בעליל בצירוף כמה עוגנים חזקים היה יכול להפתיע יותר.
7. הופעות בלילה פשוט מעבירות וייב יותר טוב. לא משנה אם אתה קין והבל 90210, מידנייט פיקוקס או עמיר לב. זה פשוט בא יותר טוב. פסטיבל אינדי "Rise2Set" (המון משחקי מילים מכיל השם הזה, זכויות יוצרים לבלוגיה) יכול להיות רעיון לא רע בכלל. (ליין-אפ אופציונאלי מישהו?! מהופעות שקיעה רגועות עד להתפוצצות זריחתית)
8. למרות פמפומי פסימיות מהסביבה ערב קודם לגבי רגאיסטאן, היה תענוג להתעורר בבוקר לאור הצלילים שלהם.
9. היו המון הרבה קצת מספיק אנשים. פשוט היו. היו הופעות שהיה מלא קהל ואוירה מעולה (מידנייט פיקוקס, פורטיס ואסף אבידן לדוגמא) והיו כאלה שפחות. היה מרבד של אהלים בכל חור שאפשר לחשוב ועדיין היה מקום לכולם. כפי שנאמר,היה בדיוק.
10. היה איסור להכניס אלכוהול למתחם, אבל אינדי או לא אינדי, ישראלים אנחנו ולכן כל מאהל הצטייד בנפלאות השיכר המועדף עליו מוצנע בשקי שינה/בגדים/נקבי גוף. (למרות שבמקום נמכר אלכוהול במחירים זולים ונוחים לכל כיס וכיסה)
11. מאור כהן הבריז. יא מעאפן. יש אנשים/נשים/גברות שהגיעו רק בשבילך.
12. מידנייט פיקוקס נתנו אחלה הופעה עם אינדיאן סאן תחת כיפת השמיים.
13. קוואמי נתן את יחס עלות/תועלת הכי טוב בפסטיבל כשעלה לשלושה או ארבעה שירים עם המידנייט ופשוט חרך את הבמה והטריף את כל מי שהיה באזור. ישוחרר "מאבד את הקצה" בגרסת קוואמי והפיקוקס.
14. פורטיס, פורטיס, פורטיס.
15. היה חום איימים בשבת בבוקר.
16. וגם בשבת בצהריים.
17. למרות שהקהל התקבץ לראות את שי נובלמן, אחרי שיר שניים אני הלכתי לתפוס את מקומי בצל עם איזו לימונדה קרה.
18. בבוקר שבת משטרת ישראל באה לבקר את המאהל. אני מניח שאלו לא ריחות השקשוקה שמשכו אותם אלינו.
19. אני לא יודע להכין שקשוקה.
20. אבל יצאה לי אחלה שקשוקה.
21. אסף אבידן זוכה בתואר "הכי הרבה אנשים ראו את ההופעה שלי בהנחה שפורטיס לא נחשב".
22. והוא החזיר לכל אחד ואחד מהם במופע ווקאלי מדהים.
23. ומאז אני מאוהב בצ'לו של הדס קליינמן.
24. עמיר לב הרגיש כמו בבית, מגפי בוקרים לרגליו וחשמלית בידיו. חבל שהיה קצר.
25. מעניין אם עדיין "נמכרים דיסקים של פיתקית בדוכן".
26. ובסוף, רגע לפני שנוסעים הביתה, היה מבצע חיסול על הבר. אין ספק שהטפה לנהיגה בגילופין היא אחת המטרות של חוצמזה.
27. אורי (ממארגני הפסטיבל נראה לי) שפך את כל התסכול שנצבר לו מהטלפונים לפני הפסטיבל בהרצאה על האינדי, הפסטיבל ועוד הרבה דברים שהציקו לו בסוף היום הראשון. אמנון יצחק, מאחוריך.
28. כמות הצלמנים החובבים/חברי הרכב בלהקה כלשהי/כתבי מוזיקה עלתה על כמות האנשים שהייתה בפסטיבל. כל אחד היה משהו.
29. היה מלא:אוכל, שתיה, אלכוהול, מוזיקה, מצב רוח.
30. לא היה:מאור כהן. כבר אמרתי שאתה מעאפן.
31. הייתי מת לארטיק משבת בבוקר שקמתי. הייתי עושה מיליונים עם דוכן ארטיקים.
32. אינדינגב-אני אהיה הבחור בדוכן הארטיקים של שמוליק כץ (מבטיח ארטיק אבטיח/מלון עם סוכריות למעלה).
33. ועמיר לב היטב לסכם "זה לא חוצמזה,זה רק זה" (או משהו בסגנון).
34. איך היה לכם? פרט הסבר ונמק.

ולמי שלא היה או היה ורוצה לחפש את עצמו בתמונות. הנה כמה עדויות מחוצמזה 2 שצולמו על ידי מערכת הבלוגיה. (בתקווה שהפלגאין הזה יעבוד כי הוא טמטם לי ת'שכל)