קחו יום, לא משנה איזה, אבל לצורך הדומגא ההיפותטית שאכן התרחשה, בואו ניקח את יום ראשון השבוע. עכשיו, חלקו את היום הזה לשניים.

החלק הראשון יתחיל בסביבות השעה 5 לפנות בוקר (ואם מישהו יגיד לי שזה כבר, בוקר אני אישית אשלח לו ספידו ואת הטלפון של ראובן מהים, חבר של סבא שלי ז"ל, כדי שיהיה לו עם מי לעשות מתיחות בחוף גורדון על הבוקר) בהתעוררות מוקדמת מידי, לקור כואב מידי, רק כדי לצאת ליום פגישות מתישות בדרום הארץ במסגרת עבודתי האחראית על המשך קיומי הפיננסי, התלוי על חוט השערה. נתחיל בנסיעה בכבישי הארץ המפנקים בתנועה הזורמת במהירות באיטיות אופיינית, תוך כדי איסור עישון ושמיעת מוזיקה בווליום תקין אך לא מאושר רפואית, וזאת בגלל שותפי לנסיעה העסוק (לכאורה) בניהול האיחוד האירופי כולו על ידי סלולארי, לפטופ והמון תושיה וחוסר קשב לנהג הנרדם על ההגה. לאחר מכן נתחיל רצף של פגישות ארוכות (3 שעות כל פגישה אשר בהן נשוחח על כלום ושום דבר) ונמשיך בארוחת צהריים בחדר האוכל של הלקוח (אין צורך להוסיף תיאור, תחשבו לבד), דיונים, ויכוחים, רשימות, מיילים, סיכומים, טלפונים ועוד המון המון דברים שממש לא עושים טוב ולא באמת מצליחים לגרום לי להשאיר את העיניים פתוחות ואת הראש דולק. היו כמה שעות שהייתי יותר חד ומפוקס, אבל זה רק בגלל העוזרת של אחד המנהלים שבאגם הטסטוסטרון של חדר הישיבות נראתה כמו אלה יוונית בהתגלמותה הדרומית. נסיים את חלק זה בעצבים מרוטים, כאב ראש ורצון לא להתעורר לעוד יום שכזה שמחכה לי מחר.

 
(צילום: ערן מחלו)

חלקו השני של היום יתחיל מיד עם החזרה מהדרום, בזריקה עצמית למקלחת רותחת לצורך התאוששות, ארוחת ערב תוך כדי קריאת מיילים וחדשות, סיבוב עם הילד תוך כדי כמה טלפונים לפרוק עצבים ויאללה עפים החוצה ומקווים לטוב. אחרי הכל, אני בדרך לרצף חוויות מוזיקאליות מענגות אשר אחראיות על שמירת שפיותי בדיוק בשבועות כמו אלה.

נוסע בכבישים השבורים בדרום תל אביב, צלילי אלבום ההופעה של פונץ' מחזירים לי את הצבע ללחיים,  בדרך לחזרה פתוחה של הבאפלוס. מה זאת אומרת "מה זה אומר חזרה פתוחה?". הם עשו חזרה והזמינו אנשים לבוא לשבת, לשתות כמה בירות, לאכול כמה בורקסים ולדבר עם החבר'ה. אה, סליחה, כמובן, ולשמוע מוזיקה, ממש מקרוב, באקוסטיקה מענגת וווליום שגורם לי לרצות לתקוע את הראש בתוך המגבר ולהתפוצץ מכאב מהנה כל כך. האירוע היה מתועד ואני מקווה שתזכו לראות חלק מהכיף שהיה שם, לשמוע את השירים החדשים (EP עוד רגע מגיע), לגלות את השפעתו של דידי מנוסי על עומר הרשמן (חשיפה ראשונה לקצה הקרחון של בדיחות מוזיקאים), לבהות בעמידה המתוקה של סיוון לשד בקאבר ל-"Missed me",  לחייך מהמופע של רן "Animal" יעקובוביץ' על התופים ולהקשיב להמון מוזיקה טובה. למי שפיספס (וזה כולכם), תהיה הזדמנות להשלים פערים בהופעה הקרובה של הבאפלוס ( 13.3 באוזןבר). החזרת רמת האושר למצב תקין שלב 1, בוצעה.

(צילום: אסף אנטמן)

חיבוק, לחיצת יד, חיוך על הפנים ויאללה, אני חייב לעוף, הבטחתי ליוחנן (כמה יוחנן אתם כבר מכירים?!?! יוחנן קרסל) שאני אגיע להופעה שלו בצוזאמן. יותר מכל דבר אחר, שמעתי על אופיו החם והנעים של יוחנן שלא יצא לי להיפגש איתו עד אותו יום, רק רצף מיילים ארוך שהתחיל מאיזכור ישן נושן שלו, פה אצלי בבית. נשנוש של נקניקיה אלוהית מהחבר ברחוב הרצל והגעתי בזמן. פגישה ראשונה עם יוחנן ותוך חצי דקה אנחנו כבר בשיחה קולחת בנוכחות יוחנן ואנשים שעד לפני רגע היו זרים לי לגמרי, העוסקת בבאר-שבע, יוסי בבליקי, אלגי'ר, עשן הזמן, תל אביב, סיגריות, להקת "הנסיכים", מכנסי פדלפון ועוד כל כך הרבה ענינים לא קשורים אבל כל כך מהנים. השיחה מסתיימת כעבור כמעט שעה ויוחנן עולה להופיע. יותר מכל אני זוכר את ההרגשה שמהפה שלו, מהגיטרה שלו, יוצאת תחושה כל כך חמימה ועוטפת שמצליחה להשכיח את הקור בחוץ, כזו שגורמת לי לפעמים לשקוע בחלומות בהקיץ עם פסקול מוזיקאלי ולא לשים לב למילים, עד שאני מתאפס בחזרה ושומע משפט שתופס אותי ואז שוב חוזר לחלום, עוצר רק לרגע כדי למחוא כפיים ולהיבהל מניתוקי הגיטרה מהמגבר, וחוזר חלילה.

"תקשיבו רגע" אומר יוחנן לקראת סוף ההופעה ולפני שמישהו בקהל מספיק להבין מה הולך, מתברר שהחל מרגע זה כולנו ניצבים בסרט שמצולם עכשיו. יש סצינה בה יוחנן (שלא קשור לסרט) מקדיש שיר לזוג שיושב בפאב ו-1,2,3 קדימה מצלמים! וזה נראה כל כך הגיוני וכל הקהל פשוט חוזר למצב הקשבה בין רגע. בסיום הצילומים, אני נפרד מיוחנן לשלום בחיבוק חברי שכאילו הכרנו כבר שנים ונזכר שכבר אמרו זאת לפני, איזה תענוג של בחור.

בדרך החוצה מהצוזאמן אני נתקל ביוסי בבליקי יושב בפינה, לא יכולתי שלא לעצור ולדבר איתו על אותם שני ערבים מדהימים שקרו זה מכבר. "איזה כיף היה" הוא אומר, כאילו הוציא לי את המילים מהפה. אני פשוט באתי להגיד תודה קיבלתי תודה גדולה עוד יותר ממנו. איזה כיף היה.

טסתי לאוטו, כבר כמעט 1 בלילה. הגעתי הביתה  מחויך, עייף ומרוצה. נזכר איך היום התחיל ומה קרה בשעות האחרונות. החזרה הפתוחה, הנקניקיה הטעימה, יוחנן, האנשים הטובים, הסרט, בבליקי והמוזיקה. נזכרתי שוב במוזיקה וכמה שהיא עושה לי טוב.

ורגע לפני השינה נזכרתי בעוד דבר אחד, שכחתי לשלם על הבירה בצוזאמן. מצטער, הייתי חייב לעוף, אני קם מחר ב-5 בבוקר.

(צילום: ארז בז'רנו)

הרכב.
לא מקרה של שלם הגדול מסך חלקיו אלא כזה שבו כל חלק עושה את תפקידו החיוני כל כך בצורה שגורמת לשאר הרכיבים להיות טובים יותר ולהפוך ליחידה אחת נפלאה, מרכב יפיפה.

"Buffalo Boots" שבחזיתם תמיד מוצגים עומר הרשמן וסיוון "בלה" לשד הם הרבה יותר מרק הצמד הזה. ההרכב שכולל בתוכו חוץ מהצמד עומר וסיוון גם את יאיר יונה על הבס, רן יעקובוביץ' על התופים ואייל דיין על חשמלית מצליח ליצור בהופעה מצב בו לא קיימים כלים מלווים. כולם מתלווים אחד לשני למסע בו בכל שיר מחדש, כל אחד מחברי ההרכב מהווה חלק אחד ותענוג בפני עצמו כאשר במהלך הערב עומדת בפני הקהל הבחירה המלאה במי להתמקד וזאת מבלי לפגום ואף להעצים את ההנאה מההרכב כולו.

באפולו מחליפים במהלך ההופעה סגנונות כאילו היו הכלים והמקומות על הבמה שהוחלפו באותה תדירות לפחות. רוק, פולק, קברט ועוד, מתחלפים להם מבעד לרמקולים בחלל הלבונטין עטופים בסאונד מעולה. בנסיון לשים את הכל תחת הגדרת סגנון אחת שאיננה "מוזיקה שלקחנו לכל כיוון שרצינו" אפשר לרשום בהערת שוליים, רק כדי שיהיה אפשר לקטלג במיי-ספייס,  "רוק-בלוז-אלטרנטיבי-אוונגרדי". החלק המפתיע הוא שזה עובד ועובד טוב. השירים לא בהכרח נעים בתוך מסגרת כלשהי והתחלה של שיר אינה מעידה על סגנונו או על העתיד לבוא. לעזאזל, היו שירים שבחצי דקה הראשונה התבאסתי שהשיר הקודם נגמר אבל הבאפולו הצליחו לשאוב אותי שוב לתוך ההנאה מהשיר רק כדי שגם זה יסתיים ואני אשאר עם טעם של עוד.

תביעת האצבע, או יותר נכון, לחיצת היד המוזיקאלית של עומר הרשמן מורגשת על תחילת ההופעה לאלו שמכירים את פועלו בעבר ובהווה (לייד מקבת', ג'ט סם, פאניק אנסמבל, אלבום סולו ועוד) אבל מהר מאוד האחיזה משתחררת ושלל הקולות שמרכיבים את הבוטס חוברים להם יחדיו. במיוחד קול אחד, זה של סיוון לשד. סיוון עומדת במרכז הבמה, ידיה בכיסי שמלתה, עדיין מעט נבוכה מהמעמד החדש, ומפליאה בקול שלא יכול להשאיר אף אחד אדיש אליו. יכולתי להמשיך לשמוע אותה שרה עוד שעות, כל דבר, רק שתבחר, רק שלא תפסיק. חינניות, עוצמה ומתיקות שלא ברור היכן הסתתרו להם מבימותינו במרוצת השנים.

אל מול קהל מגוון ושמח בצורה חריגה ומבורכת להופעות שכאלו נמצאים יאיר יונה שמלהטט בבס ובסלייד ואף מפתיע בביצוע לשיר חדש, רן יעקובוביץ' כלוא מרצון בעולם ההקשה ההזוי והנפלא שלו בעוד אייל דיין ועומר הרשמן על הגיטרות מחליפים חיוכים ביניהם וכולם מסתכלים אחד על השני כל ההופעה, נהנים, כי הם ביחד, מורכבים.

אין הרבה הופעות שאני שומע לראשונה וחיוך תופס את מקומו על פניי מתוך הנאה, הרגשה וידיעה שאני הולך להנות עוד הרבה מאלו שנמצאים כרגע על הבמה כי הם פה קרובים ובינתיים שלנו.
"Buffalo Boots" בהחלט גרמו לי לחייך באותו ערב וחיוך אמיתי שכזה, שבא מבפנים, לא קל להשיג בשביל כל כך מעט כסף.

(Buffalo Boots - לבונטין 7 - 31.3)

האזנה:

Buffalo Boots - Stairway Lullaby

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

Buffalo Boots - 23 Buildings

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

Buffalo Boots - Sandglass Rivers

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

באפולו בוטס מתארחים ברדיו הר הצופים [האזנה/הורדה]

באפולו בוטס מתארחים בקול הקמפוס [האזנה/הורדה]

"עומר הרשמן" , לא אומר לכם כלום ?

"ליידי מקבת" , "ג'ט סאם" , "פאניק - אנסמבל"  ? ? ?

משהו מהשמות האלו חייב לצלצל מוכר אם הגעתם לכאן , ואם לא אז לכו קודם כל לטיול קצר ברחבי הספייס שלהם ותחזרו.

אפשר להתחיל. (תקליקו פה למטה - שיהיה מה לשמוע תוך כדי קריאה)

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

עומר הרשמן כותב מלחין ומנגן בהרכבים שם למעלה וכנראה עקב חוסר זמן ועודף יצירתיות החליט גם לפנות ליצירת חומרים והקלטות עצמאיות שהביאו ליצירת דיסק הסולו הראשון שלו,רובו באנגלית,העונה לשם "Limited Dose Of Affection".

את הדיסק קיבלתי מחבר שנמצא בצוות ההפקה של עומר,מה שלכאורה שם אותי בעמדת ביקורת בעייתית,במיוחד עקב גודלו של החבר והידע שלו באומניות לחימה שונות.אך לא יישברו רוחי ויושרי המוסיקלי,גם אם אצטרך לעבור דירה/לחפש עבודה חדשה. את מה שיש לי להגיד על עומר אני אגיד.

 דיסק והיפוכו

מביקורים קטנים בספייס של עומר לפני שהגיע אלי הדיסק התחבב עלי הבחור וסיגנונו למרות שלא הפיל אותי מאוזניי. שמיעה של הדיסק בפעם הראשונה בהחלט הייתה יותר מעניינת. האלבום נפתח ברצועה "Early Bird" (שמתנגנת לכם ברקע כרגע אם פעלתם לפי ההוראות של שמוליק),קטע מענג שבהחלט נותן טעימה יפה מקולו של עומר,נעים ומחוספס בליווי נגינת גיטרה אקוסטית משכרת. 

 Today , I wish We'd fly away higher then Venus "
And keep the time from Moving on
Today , Every thing you say , look at the full moon
It lights the night and guides us through the way
" ? Don’t you wanna stay

(Stay)

הרצועה השלישית ממנה נלקח הפזמון שכתוב פה היא היפה ביותר בדיסק ואחת היפות ששמעתי בזמן האחרון. היא חוזרת אצלי במערכת כמה פעמים עד שממשיכה הלאה לשאר הדיסק . תקשיבו לכולה.

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

הבעיה הייתה שאיפשהו פה איבדתי את עומר,ואת הקו של הדיסק.

נכון שמדובר בדיסק רגוע שקט פולקי שכזה,שמתבסס על גיטרות אקוסטיות,אבל גם בסוג מוזיקה שכזה,צריך ליצור איזשהו רצף שגורם למאזין למשוך משיר לשיר,ואם להירדם אז לפחות בסופו.

זה לא שאין רגעים יפים אחרים בהמשך הדיסק. "Bird Of Passage"  הוא שיר יפה שבעצימת עיניים אפשר לדמיין את עמית ארז עושה אותו כקאבר בערב אליוט סמית נוסף בריף ראף,ואת "We Pay" אפשר לזמזם אחרי שמיעה אחת (במובן החיובי של הזמזום).

קטעי המעבר האינסטרומנטאלים המשולבים בין קטעי השירה השונים מיותרים לדעתי ולא בגלל שאני לא אוהב את נגינת הגיטרה אלא מכיוון שהיא לא חדה מספיק,בעלת אופי משלה,בשביל למשוך קטע שלם לכשעצמה ומצד שני לא קצרה מספיק על מנת להיות קטע מעבר בלבד. וככזו הנגינה מתבזבת בין שיר לשיר וגורמת לך להעביר לשיר הבא.

שמעתי , חיבבתי וחזרתי לחבר להביע את דעתי ללא מורא.

וכל מה שהיה לו להגיד זה  " תבוא להופעה שבוע הבא , הרכב מלא  בצוזאמן "

 הופעה והיפוכה

הופעה,צוזאמן,הזמנות ובירה מהחבית. איזו סיבה בעולם יש לי לא להגיע. באמת הגעתי לצוזאמן,המלא למחצה,ריק למלאה,כרגיל בשעה היעודה לתחילת ההופעות במקום.

ידעתי שעומר אמור להופיע עם הרכב שכולל את יהוא ירון על הקונטרה בס (או דאבל בס , לא סגור על השם של הדבר המפלצתי הזה)  ורן יעקובוביץ על תופים.  איפה כל זה ייכנס לחלל הקטן של הצוזאמן לא היה ברור אבל כשבאתי הכל כבר היה ערוך ומוכן.

תחילת ההופעה,כ-15 אנשים בצוזאמן ועומר מתחיל מ-"Bird Of Passage". הקול שלו עדיין קצת לא מחומם וכך גם החבר'ה שסביבו,אבל מכאן ואילך הכל הולך לעלות גבוהה גבוהה.

קפיצה קטנה קדימה כי זה כבר בוער לי,שורה תחתונה ולא אחרונה - ההופעה הייתה מעולה,הרבה יותר טובה מהדיסק. הביצועים מצוינים,העיבודים הרבה יותר מעניינים והסאונד בצוזאמן היה מעולה הפעם.  זהו,אפשר להמשיך.

מה זה אומר ?  זה אומר שיהוא ירון הבלתי נגמר בעליל בעל אלף הבעות הפנים,מפליא על הבס כרגיל ויוצר מיני מופע משלו (אייטם לירון בהמשך הבלוגיה),ורן על התופים מתענג על כל הקשה שמשנה כל שיר ששמעתי בדיסק לכיוון קצת שונה אבל הרבה הרבה יותר מהנה.

עומר,הקול שלו והגיטרה מתכווננים סופית מהשיר השלישי,ובהיפוך משעשע מהדיסק,כל שיר מבוצע בצורה טובה יותר מהקודם ואני רק רוצה לשמוע עוד,וזה כולל ביצוע לשיר חדש שאני לא זוכר את שמו,וביצוע לשיר "הלילה",הרצועה היחידה בעברית בדיסק שממש לא התחברתי אליה בדיסק ונשמעת ממש מעולה בהופעה וכמעט וגורמת לי לדרוש ביצוע נוסף לשיר בעברית,לא משנה איזה,מצידי שזה יהיה "איפה העוגה " - עומר הירשמן במחווה לשנים היפות של דץ ודצה.

עומר מסיים את ההופעה בקאבר ל-"Private Dancer" של טינה טרנר (אם חשבתם שהביצוע של עמית ארז ל-"Vouge" של מדונה מפתיע , חכו לזה) וברצועה האחרונה שחותמת גם את הדיסק "The Road".

Where do we start "
? And where do we go from here
It's getting dark and I'm still singing this song
      " It's been too long since I've been on the road

(The Road)

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

אין ספק שהדיסק לא עושה חסד לעומר והעיבודים בהופעה בצירוף התופים והבס נשמעים הרבה יותר טוב. זה לא סתם הוייב של הופעה שתמיד מעיר לחיים עיבודים שקטים,אלא זה נראה כאילו משהו בעיבודי האלבום ובהפקה לא ממש הכניס את כל כוחו של עומר לתוך חתיכת הפלסטיק הזו שנמכרת בחנויות.

עומר ייצא בקיץ לסיבוב הופעות ברחבי אמריקה ונקווה שישאיר לנו כמה הקלטות מהופעות שנוכל להנות ובשבילכם אני מקווה שתתפסו אותו בקרוב באזורכם ותהנו מכל רגע.

עוד על עומר ברשת : הספייס שלו , ושל פאניק אנסמבל , וזה של ג'ט סאם ,האתר של ליידי מקבת' עם המון הורדות , הפרויקט הממשמש ובא של עומר באפולו-בוטס , קליפ לשיר "Early Bird" , עומר בקיוב , וכרגיל אין לכם ברירה אז לכו לקנות.

  (המשך…)