אוגוסט המזיע עוד רגע נגמר ולמרות מזג האויר המעולה שהיה בסופ"ש הזה אני עדיין איש של חורף ורק מחכה כבר שהחום יעבור, שהלחות תיעלם ושהלילות יהיו קרירים ומכורבלים. אבל בינתיים נסתפק בשיא הקיץ שנגמר ושולח את הפעוטים בחזרה לבית ספר ונותן אות לתחילתו של חודש הסטודנטים שבין סוף החופש הגדול לתחילת השנה האקדמית, שעל הנאותיו אפשר למנות ים נטול משפחות, צרפתים ושאר מזיקין, אתרי קניות מיותמים מקהל ומיעוט צווחות ילדים במהלך היום וחבורות רחוב משוטטות בלילה. ספטמבר הבא עלינו לטובה מביא עלינו את שלל החגים לאוהבי האחדות המשפחתית מביניכם, חופש מהעבודה לעצלנים שכמוני וחשוב משני אלה, פסטיבל חוצמזה מתדפק לו על דלתנו ויערך ב-25-26.09 אי שם בצפון הארץ (קריאה למארגנים, מה עם לשחרר קצת פרטים?). בין כל אלה אני צריך למצוא דירה חדשה בעיר הגדולה (כל עזרה תתקבל במטר תופינים על ראשכם. מייל) שתמלא אחר רצונותיי ורצון מנהל הבנק שלי (משום מה יש לנו אג'נדה שונה בנושא). אז בתקווה שאתם מתרווחים לכם ביום-יום קצת יותר ממני, ישנים עד מאוחר ונטולי דאגות מיוחדות, הנה המקבץ שיעביר לכם את הזמן בכיף.

(המשך…)

אבל ממש אין לי זמן להרחיב עליהם מפאת עומס לימודים לקראת הבחינות הסופיות של מועצת רואי השחורות. תאחלו לי בהצלחה ותהנו.

עוד שבוע WHY? מגיעים לבארבי. בארבי ישראל! זה שבתל אביב!!! מקווה שאתם מבינים את גודל המאורע וההנאה שמצפה לכולנו. ממש ממש לא כדאי להפסיד. יאללה צאו מהבית פדלאות. (יש גם שיר חדש וראיון בעונג ובנענע)

אבל למה דווקא באותו ערב גם Notwist, מאד-בליס ו-Charlotte & Magon באוזן ואסף ארליך בלבונטין!!!!! אני בטוח שעושים לי דווקא.

ואם כבר אסף ארליך, ראיתם את השירים החדשים מהאלבום השלישי שבדרך. בהופעה חיה בלבונטין. "סוס משוגע" זה הפייבוריט החדש שלי.

כבר קראתם את הפוסט המוגב ביותר עד כה בבלוגיה על חוויותיה של גברת עם זקן במפגש עם כריס קורנל + סרטונים מעולים מההופעה?? אם לא, תקפצו לראות תערובת של עבר, הווה, עתיד, תככים, להקות, מזון מהיר, שתייה חריפה, נשים נשואות ונשים מזוקנות.

לפני שבוע M83 היו בבארבי ולראשונה בחיי ראיתי ממרומי הבארבי את כל הקהל מפזז לו יחדיו במה שנהפך להופעת/מסיבה. שאני אומר מפזז אני מתכוון לרוקדים. ביחד. כולם. מצמודי הבמה ועד לנשעני הבר. מעולה! (גם הוא והוא והיא והוא היו, וזה צילם)

נדב אזולאי וגיל נמט הם ההופעה הכי מבעירת עצמות, מרגשת, מהנה, רוק ישראלית שקיימת בארץ. אם המילים, הלחנים וההגשה של אזולאי עוד לא לגמרי עשו לכם את זה (זה עוד יקרה, תמתינו) אז פצצת האנרגיה הסופר-מוכשרת הזו שמנגנת עם אזולאי ונקראת גיל נמט תפיל לכם את הסתימות מהשיניים ועדיין תהיו עם חיוך ענק על הפנים. השפילו מבט על זה שהפסדתם את ההופעה השבוע באוזן-בר (תמונות) ושאו עיניכם בגאווה ל-26 ביולי בבר גיורא. (הנה הם בטריו לזוג)

התרגשתי בהופעה של Tzvika Force ונהנתי מכל רגע. יש שירים חדשים, קהל שאוהב והרבה כשרון שהתפזר לו בחלל "הגדה השמאלית". לאט, לאט, עוד נכיר כולנו את כוחו של צביקה. רק צריך סבלנות, אמונה ועבודה קשה.

בראשון לאוגוסט יוצא אביב גדג' ?!?! אמן סלה.

רק שיר אחד אבל LorenaB נשמעים מעולה. יש לי שתי בקשות מהם. האחת, להופיע יותר בתל אביב. שתיים, פנייה לעדי אולמנסקי (הסולנית), רק תגידי מתי נוח לך ונסגור תאריך לחתונה. בתודה מראש, השמוליה. (יש גם טיוב)

אנובה פתחו בלוג וכבר יש שם דברים טעימים כמו עמית ארז ויאיר יונה במופע משולב, קטעים מההופעה של רות דולורס וייס ועוד ועוד.

אתם חייבים לראות את הקטע ההזוי הזה מההופעה של האזרח צודרוב והשפנפן. מאבק צרפתי-שפמי בשידור חי.

וזה משהו כדי שתצאו עם חיוך על הפנים. הוא אמר "אחח… כשהם טובים, הם טובים מאוד" ואני אוסיף ואומר שאף אחד לא עושה את זה טוב מהם. פשוט כנסו.

(עקב תקלה טכנית, הפוסט התפרסם ללא כותרת ובכתובת שגויה. הכל תוקן הכל תקין הכל פיקס)

לפני שנה וכמה ימים כתבתי פוסט ששמו "שממת עולם, דממה של סוף". תחילתו של הפוסט, במתכונת העבר של הבלוג, עסקה באמן או להקה מסוימים, וזה הספציפי נכתב על גבריאל בלחסן. בעצם, הוא נכתב עליי, ערב לפני יום ההולדת שלי, על מה שעבר בראשי ועל תקופה אחרת שבה לא היה שקט. והנה חלפה לה שנה ולא חגיגות יום ההולדת שלי ולא של הבלוגיה שהתקיימו בשבועות האחרונים אוזכרו או נחגגו פה ועדיין גבריאל מתנגן לו ברקע, חוזר ועולה לו שוב בימים ובלילות ובתפילות בלי דרך. קראתי לפני מספר ימים את חוויותיה של מישהי מהופעה של בלחסן אשר הסתיימו בתהייה כיצד אנשים יכולים לקבוע תוכניות לאחר הופעה של גבריאל בעוד היא נאבקת בלגלגל את עצמה, שבורה ומרוסקת, אל מיטתה, אל מחשבותיה. למרות המזוכיזם שבדבר, רציתי להתחלף איתה באותו רגע. אז במקום לחגוג את האירועים שאוזכרו קודם לכן, נחגוג שנה לתקווה שבלחסן יחזור להופיע, שהאלבום החדש יראה אור ועד אז נהנה מכל הטוב שבא אלינו ועלינו. מאסף ארליך, מאביב גדג', מברי, אביתר, רונה ושאר האנשים שסבלם, אושרם וכישרונם העצום גורם לימים שלי לעבור יותר בכיף וללילות להסתיים עם חיוך ותקווה שמחר, גם מחר, יהיה בסדר.  תיהנו.

K אסף ארליך חוזר להופיע אחרי הפסקה ארוכה. זה יקרה ביום שישי הבא, 12 ליוני, בלבונטין 7 תל אביב. אני חושב שזו אחל'ה דרך לפתוח את מקבץ הכץה הזה.

K אביב גדג' סוף סוף משחרר סינגל ראשון מאלבום שאני כל כך מחכה לו (מישהו הבטיח סינגל ראשון אחרי פסח, אנחנו עוד נתחשבן על זה). "עיר בלי זיכרון" הוא בהחלט מנה ראשונה ראויה לאלבום שעתיד להיות עמוס ברגעים מעולים וזאת לפי החוויות מההופעות של אביב.

K ראיון אישי ומעולה עם עמיר לב התפרסם בבלייזר של החודש. לא רק מוזיקה אבל הרבה מאוד יצירה והרבה עמיר לב יש בתוך הראיון. כל משפט שהוא אומר נשמע לי כמו התחלה, אמצע או סוף של אחד מסיפוריו ששמעתי כל כך הרבה פעמים. רגע לפני סוף הראיון עמיר לב אומר בצורה כל כך אופיינית להתנהגותו, להופעותיו ולשיריו "יש משהו מסוכן מאוד בהתבסמות של אמן מעצמו…ויש משהו בריא מאוד בלקום בבוקר וללכת לעבודה." איזה מזל שיש לנו אותו.

(המשך…)

טוב, אז ככה. תקופה לחוצה, כזאת שאנשים לא יוצאים מהבית חודשים בגללה והדבר היחידי שמצליח להחזיק אותי שפוי במהלך הלימודים ובלילות שבסופם זו המוזיקה. הרעיון היה פשוט, לקחת חלק מפלייליסט של יום לימודים כלשהו, לסדר, לארגן, לכווץ, להעלות ולתת לכם לשפוט. את מה שיש בפנים תצטרכו לגלות לבד. אני מבטיח לכם שתמצאו שם לפחות עונג מוזיקלי אחד וזה כבר שווה הקלקה והורדה. תיהנו.

מתילפנידאט תוך אוזני - הורדה

והנה עוד כמה דברים שהחזירו אותי לשפיות בזמן האחרון.

(המשך…)

צלצול טלפון שמעיר אותך בשילוב של מחויבות משפחתית לא נשמעים כמו שני דברים חיוביים במיוחד אבל כשמדובר בטלפון שמבשר לך שכרטיסים להופעה של עמיר לב מארח את ברי סחרוף בפסטיבל ימי הזמר בחולון מחכים לך בקופה תודות לאחת והיחידה שאחראית להצטרפותך לעולם הזה זה כבר סיפור אחר. למרות שהיו כבר תכנונים לערב הנתון (הופעת השקה לאלבום המעולה של נדב אזולאי ב"תמונע") הם נאלצו לרדת בסולם העדיפויות. מחויבות משפחתית, כבר אמרתי.

התכנון היה להגיע להופעה של עמיר לב שבוודאי תתחיל בזמן, בניגוד להתנהלות המועדונית תל-אביבית, ולצאת לקראת סופה, בדיוק בזמן כדי להגיע לתמונע כחצי שעה אחרי שנדב אזולאי יעלה לבמה ושעה וחצי אחרי השעה הנקובה לתחילת ההופעה של אזולאי, כיאה להתנהלות מועדונית תל-אביבית, וכך לתפוס שתי ציפורים מזמרות בערב אחד.

אבל לא יכולתי. לא הייתי מסוגל לצאת מהאולם הקטן בבית יד לבנים בחולון. איך אני יכול לצאת כשעמיר וברי מנהלים תחרות סולואים ביניהם כשעמיר על החשמלית וברי על האקוסטי?!? איך אני יכול לצאת בזמן שהם מבצעים שילוב מדהים של "מרסיי" ו"אין קץ לילדות"?!? תקראו את המילים ותנסו לדמיין את עמיר שר את הפזמון של "מרסיי" ומיד לאחר מכן ברי נכנס עם הפזמון של "אין קץ לילדות". רגע נדיר ביופיו.

"ילדות בלי קץ בצהרי היום
הכל חוזר כמו חלום
צבוע באדום

בצהרי היום הכל צבוע אדום
ואין קץ לילדות שחלפה כך פתאום
בצהרי היום הכל חוזר כמו חלום
רגעים ושעות שקפאו במקום
בצהרי היום"

עמיר כמעט שלא דיבר כל ההופעה, רק סיפור אחד קטן על אותה סנדרה מהשיר "חולון" ואיך שום זיכרון לא יכול לגבור על יופייה של נערה בת 17. הסיפור, בשילוב עם השיר, המקום, המיקום והשקט ששרר באולם תוך כדי, היה אחד הרגעים המרגשים של הערב אבל בוודאי שלא היחיד. הגירסה השקטה ל"פארדייס" כשאדם שפלן המעולה על האקורדיון (כפי שמישהו פעם תיאר את זה, אם אלוהים היה מחפש מישהו שילווה אותו, זה היה שפלן)  מנגן את מוזיקת הרקע למספר הסיפורים הגדול במרכז הבמה. "ג'ינג'יות" הקבוע בהופעות של עמיר, הפעם בהדרן בניצוחו של ברי. ביצוע מעולה ל"עננים שחורים" כשסאונד הגיטרות על הבמה עוטף אותך מכל עבר ומחיאות הכפיים בסופו של השיר מרעידות את האולם. הנאה אחת מתמשכת שלא היה לי שום רצון שתיפסק, בוודאי שלא מיוזמתי.

אז לא הגעתי להופעה של נדב אזולאי. יצאתי בריחוף קליל מהאולם בחולון, הרבה אחרי חצות, לא רציתי להעיר אף אחד אז רק סימסתי לאחת והיחידה, "תודה!".

בכל זאת, לא נעים, משפחה.

(עמיר לב מארח את ברי סחרוף - פסטיבל ימי זמר חולון - 12.4.09)