אוגוסט המזיע עוד רגע נגמר ולמרות מזג האויר המעולה שהיה בסופ"ש הזה אני עדיין איש של חורף ורק מחכה כבר שהחום יעבור, שהלחות תיעלם ושהלילות יהיו קרירים ומכורבלים. אבל בינתיים נסתפק בשיא הקיץ שנגמר ושולח את הפעוטים בחזרה לבית ספר ונותן אות לתחילתו של חודש הסטודנטים שבין סוף החופש הגדול לתחילת השנה האקדמית, שעל הנאותיו אפשר למנות ים נטול משפחות, צרפתים ושאר מזיקין, אתרי קניות מיותמים מקהל ומיעוט צווחות ילדים במהלך היום וחבורות רחוב משוטטות בלילה. ספטמבר הבא עלינו לטובה מביא עלינו את שלל החגים לאוהבי האחדות המשפחתית מביניכם, חופש מהעבודה לעצלנים שכמוני וחשוב משני אלה, פסטיבל חוצמזה מתדפק לו על דלתנו ויערך ב-25-26.09 אי שם בצפון הארץ (קריאה למארגנים, מה עם לשחרר קצת פרטים?). בין כל אלה אני צריך למצוא דירה חדשה בעיר הגדולה (כל עזרה תתקבל במטר תופינים על ראשכם. מייל) שתמלא אחר רצונותיי ורצון מנהל הבנק שלי (משום מה יש לנו אג'נדה שונה בנושא). אז בתקווה שאתם מתרווחים לכם ביום-יום קצת יותר ממני, ישנים עד מאוחר ונטולי דאגות מיוחדות, הנה המקבץ שיעביר לכם את הזמן בכיף.

(המשך…)

"יש בן אדם תחת גל המילים הזה
או בתוך ערמת מילים בונה אדם מאורה
או יש בן אדם
והוא רע"
(1:1 - "לעולם")

עושה מה שאני צריך לעשות, לא עושה מה שאני רוצה לעשות. מגיע למצבים שלא ברור לי איך הגעתי אליהם ונמנע ממצבים שלא אדע איך אהיה בהם. כך עוברת לה תקופה שכזו, זמנים של חורף, עונה אהובה עליי ברוב חיי שבה האווירה היום-יומית, צבע השמיים והריח באוויר כאילו מתאימים את עצמם לפסקול המוזיקאלי שמלווה אותי בדרך כלל. בין לילות מוזיקאלים מנתקי מציאות, שיחות ותהיות על הגשמה עצמית, בין ימים של עבודה וערבים של שוכרה לא נמצא לו הרגע המתאים פשוט לשבת ולכתוב. אבל פתאום מגיע רגע אחד קטן ואני מתיישב ללא מטרה ועם הרבה כוונה ומתחיל לתופף על המקלדת בלי לדעת איך זה ייגמר. זמן רב מידי עבר מאז אסופת התופינים האחרונה שלי והרבה לינקים הצטברו במאגר הכץה, חלקם התעופפו מפאת חוסר רלוונטיות וחלקם נמצאים פה למטה. תהנו.

K בני יא מלך. בני בשן עתיד להוציא את אלבומו השלישי בקרוב ובינתיים החודש ישוחרר סינגל ראשון מתוכו העונה לשם "67″. מיותר לציין כי אני מחכה לאלבום הזה בציפייה גדולה ואחרי שמיעה של חלק מהשירים מהאלבום (לפחות אלו שבני ביצע בהופעות) לא נראה לי שאני או מישהו מחובבי הבשניה וגם כאלה שלא נמנים על חובביה יוכל להתאכזב. בין לבין אני ארשה לעצמי לזרוק פה איזה טיזינג על העובדה שבני גם שיתף פעולה עם איזה הרכב מוכר אחר (נציג מההרכב ניגן בהשקת הספר של בני "חמישים גיטרות קטנות" בלבונטין 7, מי שלא היה הפסיד) לאלבום שעתיד לצאת בקיץ באווירה יותר קלילה ובלתי מחויבת. בצינור אפשר לראות קטעים מתוך הופעה בלבונטין שהייתה לא מזמן ולשמוע את "67″, "חושו אחים חושו", "מה קרה לך ברחם" וגירסה מיוחדת ששמה "אני בני בשן 2″. ואפשר לקרוא מה היה להיא מקול הקמפוס להגיד על הופעה של בני ומה היה לבני להגיד על עצמו,  על הלבונטין ועל המלצרית שם.  כבר ציינתי שבני הוא המלך???

K ואם כבר חורף בראשית הפוסט אז אוסף החורף של גיאחה מ"עונג שבת" עדיין זמין להורדה לכל מי שטרם עשה זאת. אסופת שירי חורף ולאו דווקא קלאסיים (משמע לא כולם שירי בעסה/בהייה דרך חלון תוך כדי טיפטוף/נסיעה בגשם סוער תחת שמיים אפורים או כל קלישאה חורפית אחרת שאתם יכולים לדמיין). הפייבוריט שלי בעל השם הכה קצר "Here it never snowed. Afterwards it did" של ה-"The twilight sad", צעקות חורפיות.

K יש לכם שירים של אמנים ישראלים שאתם רוצים שכולם יכירו, בא לכם שיפתיעו אותכם עם אוסף שירים ערוך במיוחד בשבילכם (אולי אפילו של הח"מ), אם התשובה לשאלות חסרות סימני השאלה האלה היא כן אז "פרויקט האסיף" לרגל חגיגות היום הולדת של פורום מוזיקה ישראלית ב-Ynet זה  הדבר בשבילכם. כל הפרטים בלינק וכל מה שצריך זו רק אהבה למוזיקה ורצוי גם מחשב, צורב וסניף דואר קרוב.

K מר כבד וגברת נמוכה הוציאו אלבום חדש (פרטים, דעות ועוד בקרוב) עליו עבדו במשך זמן רב. למי שלא מכיר מדובר בצמד שפתח את האוסף "Where is the sunshine" של קול הקמפוס לפני כך וכך זמן ברצועה המדהימה (שלא נכללת באלבום אבל בכל זאת מדהימה) "Big city". לפרטים נוספים אפשר לקרוא עליהם ואיתם פה וגם פה, לראות וידאו מהופעת ההשקה בתמונע כאן ולשמוע את הרצועה היפה ממקודם פה למטה.

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

K בעוד שבועיים אני עובר דירה. לא משהו קבוע, רק לסופ"ש. פולקל'ה 5 מגיע ואני אורז את עצמי ועובר לגור בלבונטין 7 ליומיים. 37 אומנים בשתי הקומות של הלבונטין (התחתונה רוהטה מחדש לצורך אווירת מעיכות ונוחות בפסטיבל) הם סיבה יותר מטובה בשבילי לנתק קשר עם העולם החיצון ולצלול לעולם שכולו מיתרים, כלי הקשה וניגונים בלתי פוסקים. אני הולך כדי לראות את דוד פרץ, האזרח צודרוב והשפנפן, רועי ריק, נדב אזולאי (טעימה בהמשך), יהוא ירון, הדוגמניות ועוד כאלה שאני לא מכיר או שלא יצא לי לראות וזה עוד רק ביום הראשון. ביום השני יופיעו פאניק אנסמבל, רם אוריון, 1:1, עידן רבינוביץ ועוד כל כך הרבה אמנים מעולים. כמאמר האימרה הכל כך שחוקה "אין דברים כאלה", אבל זהו שיש, והם קורים פה ליד הבית עוד שבועיים. אז תזיזו את עצמכם ותקנו כרטיס משולב מראש (80 זלוטי ליומיים) או תבחרו יום ותגיעו אליו (50 רופי לראש) אבל אל תתנו לעצמכם להפסיד את זה.

(המשך…)

סוף שבוע שהיה אמור להיות שקט, רגוע, מעורבב בין עבודה, שינה ומטלות אקדמאיות הפך להיות מוזיקאלי להפליא בעקבות הזמנות לשתי הופעות שנפלו בחיקי, מריונטה סול באוזן-בר בשישי בערב ו-1:1 ב"תמונע" בשבת בערב. עייפות כרונית ולוח זמנים צפוף עד בלתי אפשרי לא מנעו את ההתענגות על הצלילים בסיומו של כל יום.

מריונטה סול הם שם ששמעתי מספר פעמים בעבר אבל לא באמת שמעתי שום דבר שלהם. הזמנה להופעה שלהם הייתה בשבילי הזדמנות לשמוע אותם לראשונה ולהכיר במה מדובר. האזנות אקראיות באתר הלהקה או בדף החלל של הלהקה נתנו טעימה של משהו נעים שנראה שיתאים למידותיי.

אחרי עיכוב במועד תחילת ההופעה (פתיחת דלתות 21:30, הלהקה עלתה לקראת 11), כמה כוסות בירה והכרות מעמיקה עם התפריט החדש של האוזן-בר (שגרם לי לחשוק בצלוחית קטנה עם גבינת קשקבל בצמוד לבירה שלי, יעודכן התפריט לאלתר!) חברי מריונטה סול עלו לבמה. קהל השותים והסועדים עזב את מתחם הבר ועבר אל מול הבמה במן ערבוביה של ישיבה ועמידה ושמירת מרחק בטחון מהבמה (תופעה די נפוצה בהופעות המלאות לחציין, סוג של חצי מעגל מהבמה שכאילו אסור לחצות על מנת לא לייצר יחסי קירבה חמים מידי או להיראות גרופי נלהב. לא מובן לי). סקירה מהירה של חברי ההרכב והכלים גרמה לי להתמקד בבסיסט ולחשוב לעצמי "האם ייתכן שירמי קפלן, בגירסתו הצעירה אך לא המתולתלת קפץ בזמן לב"ש והצטרף למריונטה?" אכן מדובר בדמיון מדהים (תראו בעצמכם). במהלך ההופעה כבר שטתי לעצמי במחשבות וקולו של הסולן הזכיר לי את אסף אמדורסקי לעיתים, ואם הייתי מאלץ את זה מאוד אז המתופף היה הדבר הכי דומה לג'נגו שהיה על הבמה, וזהו, איחוד של תערובת אסקוט באוזן-בר שישי בערב, עם חילופי תפקידים קלים.

אבל לא, ממש לא. מריונטה סול מנגנים ביחד בצורה מהודקת ויפה, לחנים שלא מתפרעים יותר מידי ויושבים טוב עם המילים שגם הן מתחברות היטב לסיפור כזה או אחר ורוצות שתקשיב להן. זה החלק הטוב, יש גם חלק אחר.

אני לא יודע אם מדובר באירוע חד-פעמי, או סתם עניין של מצב רוח אבל הקול של הסולן פשוט לא מתחבר לי (וזה נאמר בצורה מאוד ברק אובאמית/פוליטיקלי קורקט) למילים ולהרכב שמאחוריו. יש שירים שזה פשוט נשמע לא טוב, כאילו השיר לא אמור להיות מושר על ידו או לא נכתב בשבילו. יש פעמים בהם היה בא לי שהוא יתחיל/ילמד לצרוח עם קצת כאב, שיתעורר קצת שיכניס רגש למה שיוצא לו מהפה, ויש פעמים שזה מתחבר ממש טוב, שנראה כאילו הוא באמת בתוך זה והכל יושב מעולה במקום. ברגעים האלו גם שמעתי קצת את אמדורסקי בקולו.

אני שוב מסיייג את דבריי, יכול להיות שזו פשוט הייתה הופעה לא טובה שלהם, או שסתם הוא לא הרגיש טוב (כל ההקלטות שיש ברחבי הרשת נשמעות בסדר גמור ואפילו יותר מזה), לא נשארתי לברר אחרי ההופעה. אבל בשישי בערב ההופעה הייתה לא אחידה, התחילה חלש בשני השירים הראשונים, השתפרה מאוד בשניים לאחר מכן ושבה והמשיכה בטלטלות לאורך הדרך. ביצועים מעולים של "עשור" (ופה בביצוע חי, הרבה פחות טוב), "היי" ו"עמום" היו תענוג כמו גם המתופף שהיה מעולה ומלא אנרגיה כמו שצריך להיות וחבל שלא גרר אחריו את שאר חברי הלהקה שנראו עייפים. אבל כשהסולן שר "זה רק הקול שלי, הקול שלי" באחד השירים, לא נשאר לי אלא להסכים.

אני בטוח שאני אתן להם עוד הזדמנות בעתיד והאלבום החדש שלהם ינוח על שולחני בקרוב מאוד לצורך המשך התעניינות, אבל אם צריך לסכם את זה אז מיום שישי יצאתי רק עם חשק לקשקבל.

ונעבור ליום שבת שהיה אמור להיות יום מנוחה אבל התחיל בעבודה בשעה מוקדמת ביותר שחס מלהזכיר אותה מעל דפי בלוג זה מפאת כבוד למקיצים בטבעיות. אבל במשך כל השבת חשבתי על ההופעה שמחכה לי בערב, מופע השקה לאלבום "ברזל" של ההרכב  1:1 אותם הכרתי מאלבומם הראשון ועוד קצת מהאזנות לחומרים עצמאיים של "דבק" ומור שטייגל שביחד פלוס תוספות מהווים את 1:1.

הגעתי לתמונע לקראת 11 (פתיחת דלתות מוצהרת ב-22:30), התמקמות מאחורי עמדת הסאונדמן, חצי הוגרדן והאורות כבים לתחילת ההופעה (ההרגשה של הגעת בדיוק בזמן להופעה, הצלחת לתפוס מקום ולהזמין שתייה הכל ברגע האחרון משווה תחושת ניצחון שרק נפוליאון או הצנחנים בכותל יכולים לחלוק איתי. או יותר נכון, יכלו לחלוק איתי).

על הבמה עולים 6 אנשים וכבר יש לי חיוך על הפנים. הרכבים מרובי חלקים זה תמיד סימן שאתה הולך לשמוע משהו שונה ולא עוד בס, תופים, חשמלית. האחדים פותחים עם "אבק אדם" ואני לא יכול שלא להיזכר במריונטה מאתמול בערב וממחשבותיי עליהם. ככה זה צריך להישמע, המילים יושבות במדויק על הלחן, הקול של הזמר פשוט מספר את הסיפור בדיוק וברגש שקשה להתעלם מהם וכל זה קורה עם מילים שנכתבו לספר (ע"י ערן בר-גיל) בכלל ולא על ידי ההרכב, מדהים. הליין אפ מונח לפני על עמדת הסאונדמן ואני יודע שיש לי עוד 15 שירים להתענג עליהם עד לסיום ההופעה.

ההופעה ממשיכה עם עוד שירים מאלבומם החדש "ברזל" שטרם יצא לי להאזין לו במלואו אבל חוסר ההכרות עם המילים לא מוריד מההנאה ומהידיעה שזה אלבום שהולך להתנגן לי בראש עוד הרבה זמן. לאחר מספר שירים הם עוברים לבצע שירים מאלבומם הראשון ופה אני כבר שולט ביד רמה, עוצם את העיניים ומרשה לעצמי לדמיין את מור שטייגל לוחשת לי את המילים לאוזן.

מור שטייגל. מור שטייגל אתמול הייתה תענוג לעיניים והאוזניים (את התענוג לאוזניים היא חולקת עם שאר חברי ההרכב, את החלק של העיניים אני מייחד לה). פשוט מדהימה על הבמה עם קול מלטף וכואב שהבהיר לי שאני לא רואה או מכיר מספיק זמרות שכאלו בארץ. נהניתי מכל קול שיצא ממנה מכל זעקה מכווצת עיניים שהדהדה באולם במאמץ להכאיב דרך גרונה. הערה לעצמי, לעקוב אחרי מור שטייגל לעקוב אחרי הופעות של מור שטייגל אם ישנן כאלה.

בהדרן הם ביצעו את "מלי בן שושן" שהרגיש ונשמע שונה מכל מה שהיה לפניו. מילים סיפוריות שמעלות חיוך ולחן מקפיץ שאי אפשר להישאר אדיש אליו. לאחריו חתם את ההופעה ביצוע לשיר הסיום מהאלבום הראשון, "שלג", והשאיר את כל הקהל בתמונע עם חיוך לתחילת שבוע וזמזום נעים באוזניים להירדם איתו בלילה.

*תודה להדר ולאלה מ-Ynet על הכרטיסים - תזכו למצוות ומוזיקה טובה

K אתמול הייתה ההופעה של Low בבארבי תל אביב. הייתי מתאר איך היה, חולק את המחשבות והמילים אשר חלקתי עם גע"ז לאחר ההופעה, אבל מצאתי את המילים שלי אצל מישהו אחר:  "בעולם אידאלי לא הייתי יודע שיש להקה בשם LOW. ההוויה הLOWית הייתה מזדמרת מאליה כשהיא הייתה מתאימה, הייתי שומע אותה ברקע ולא יודע שיש שם משהו. הייתי יושב במועדון קטנצ'יק עם עוד עשרים איש שבאו לראות להקה לא מוכרת. הייתי מקשיב בחצי אוזן תוך שתיית בירה, ואנשים מסביב היו מדברים. לא הייתי מקדיש יותר מדי מחשבה למה שהייתי שומע באותו ערב. הייתי שוכח שבכלל ראיתי אותם. אח"כ מלים וצלילים וחתיכות של תודעה ורגש היו מרחפות לי בחלל הפה…בעולם אידאלי לא הייתה LOW. בעולם שלנו הבארבי הערב היה חת'כת מקום מרגש להיות בו.." (אורן שץ מתוך פורום אלטרנטיבית ב-YNET) אפשר לקרוא עוד על ההופעה אצל טאפאס וטאפאס.

K ומחר, יום שבת, בארבי תל אביב, "הכוכב הלבן" חוזרים להופיע אחרי 7 שנים. אם אתם לא מכירים או אם אתם מכירים אבל לא חושבים לבוא אז כדאי מאוד שתכירו ותגיעו, לפחות זה מה שאני חושב. זה מה שמומה חושבים ויש ביצוע ל"טיול בחינם" ב-Ynet.

K הייתה גם הופעה של שולי רנד השבוע ואני נזכרתי ברגע האחרון להשיג כרטיסים. לא היו. איזה עצבים. אבל נותר רק לפרגן לרנד ולהבטיח לעצמי ללכת להופעה הבאה. בינתיים בשבילכם, תקראו את מומה אוכלים לי ת'לב, את עמוס אורן ב"הבמה" מפליא לתאר ואת אבי רט דן בסוגיית הדת והשירה בעקבות ההופעה בטור אישי ב-Ynet.

K באפלו בוטס ערכו את הופעת הבכורה שלהם בלבונטין 7 (תמונות, ערוץ וידאו, יאיר יונה מחמם) ומיד למחרת עומר הרשמן (חצי מהצמד) עף לו לסיבוב הופעות בארה"ב. שמעתי שהיה מעולה וקול הקמפוס מאשרים גם כן ונותנים את האירוח של הבוטס להורדה או האזנה.

K השנקל כובש את העולם. שער השנקל מתפרסם ומתעדכן בכל רגע, עסקאות ענק תלויות בו והוא כובש כותרות.

K ראיון ארוך ומפנק עם הטווס הראשי, איתן רדושינסקי מהמידנייט פיקוקס באתר אינדי החוזר לאיתנו. ושוב אני אזכיר שבעסה למי שלא ראה אותם בחוצמזה 2.

K סטיבן ווילסון מפיק לעומר אפרת, עזר ל-Bedtime story ויפיק לאורפנד-לנד את האלבום הקרוב שלהם. אולי תיקח רגע הפסקה ותפנק אותנו בהופעה של "Porcupine tree"  אם אתה כל כך אוהב אותנו.

K אני חייב את עזרתכם. האם עופר בשן דומה יותר ליגאל בשן או לבני בשן? בין הפותרים והמנמקים תוגרל קלטת של הופה-היי.

(המשך…)