אלי רוזן - "כל המקומות האלה"

יצא לי לראות את אלי רוזן בכמה הופעות לפני שאלבומו "כל המקומות האלה" יצא ובכל אחת מהן לא הצלחתי להבין את הבחירה של "אנובה", הלייבל בו רוזן חתום. הלייבל שבו חתומים עמית ארז, "אטליז", "רוקפור", נועה בביוף ועוד היה אהוב עליי מרגע הקמתו והבחירה ברוזן היתה תמוהה מבחינתי. רוזן פשוט לא השאיר חותם בדמות הופעה כריזמתית, שיר שנחקק או הנאה גדולה ותמיד יצאתי מבלי החשק שיש לי מהופעות חדשות שגורם לי ללכת ולנבור ולמצוא עוד על האמן/הרכב שכרגע ראיתי ולחכות ליציאת האלבום הקרב ובא.

את התחושה לגבי ההופעות של אלי רוזן טרם יצא לי לבחון שוב אבל האלבום שלו שנחת על שולחני בהחלט הצליח לגרום לי להתייחס לדברים בצורה אחרת ולהוריד את הכובע בפני "אנובה" על עוד בחירה מוצלחת ומעניינת באמן שראוי שיישמע.

 זה לא שמדובר באלבום מושלם או כזה שיהיה אהוב על כולם וכנראה שהוא גם לא יעורר הדים גדולים והשם אלי רוזן ישאר שגור רק בקרב חובבי מוזיקה ישראלית "אחרת" (במובן הטוב של המילה).

וחבל שכך. חבל, כי "חולפים הימים" היא רצועה מעולה שכיף לשמוע שוב ושוב תוך כדי משחקי משמעויות עם המילים שרוזן שר. חבל, כי "בתים בעיר" הוא כל כך טוב שכבר בהאזנה הראשונה לשיר התלבש לו חיוך על פניי שרק חיכה שאני אגביר את הווליום חזק, חזק, רגע לפני שמתחיל הפזמון. "Where Is My Love" ו-"אי אפשר לכתוב שירה" הם גם חלק ממה שעושה את האלבום הזה לטוב וכזה שכדאי להאזין לו, לתת לו הזדמנות.

אבל יש רגעים שבהם נראה שרוזן מתאמץ מידי, שמילה אחת מצליחה להרוס לי שיר שלם. זה לא שהמילים "יאבאל'ה" (בשיר בעל אותו שם) או "טאבולה ראסה" (בשיר "צ'יינטאון") כל כך חורות לי כמו השילוב שלהם בלחן, בשירה, במוזיקה שיוצאת לי מהרמקולים, וזאת בניגוד מוחלט לדעתי לגבי המילים של אותם שירים שבקריאה והתייחסות נפרדת מרגשות, מפתיעות ובהחלט בין הטובות ביותר שקראתי בזמן האחרון.

 ואולי זה מה שמונע מהאלבום הזה להיות ממש ממש טוב ולא להיות כזה שאני לא יכול להפסיק לשמוע. אלי רוזן כותב שירים בחסד, מתאר אירועים, מקומות, שמחה וייסורים בצורה כל כך יפה שהייתי שמח אם היה נופל לידיי ספר שירים שלו שאוכל לקרוא, להתעמק, להתענג ולתת למילים שלו לרוץ בראשי. כשהוא עוטף את מילותיו בצלילים זה לא תמיד מצליח לו ולפעמים אפילו גורם למאזין לעבור לשיר הבא מבלי לדעת איזה עולם נפלא של כתיבה הוא כרגע פספס.

להאזנה: אלי רוזן - "חולפים הימים"

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

מור שטייגל - "מחשבות יכולות לשנות"

אני אוהב את מור שטייגל (אתר יפיפה + אפשרות להאזין לאלבום במלואו). אני אוהב אותה בגלל המתנה המוזיקאלית המדהימה הזו שנקראת "אחד חלקי אחד". אותו פרויקט מעולה שחיבר בין חברי להקת "דבק" (לשעבר?!?), מור שטייגל והסופר/משורר ערן בר גיל והוליד את שניים מהאלבומים האהובים עליי ביותר בשנים האחרונות "1:1″, ו-"ברזל". הכרתי את מור בהופעות של "1:1″ וכל כך נהניתי לראות אותה על הבמה ולשמוע את קולה כל כך קרוב בשירים שאני כל כך אוהב.

 אלבומה הראשון "עד המבול הבא" חלף לו לידי ללא התרגשות מיוחדת וגם כאשר חזרתי אליו לשמיעות חוזרות כדי לקבל עוד קצת מהקול שאני כל כך אוהב ב-"1:1″ לא הצלחתי להתחבר.

אלבומה החדש של מור שטייגל "מחשבות יכולות לשנות" העמיד את האהבה הזו למבחן שוב.

האלבום נפתח בשיר "על יד הים (חול אפסי)" (מילים: דליה רביקוביץ') במה שלפי דעתי היא הרצועה הטובה ביותר באלבום. מור מצליחה לספר את הסיפור שמאחורי המילים בצורה כל כך טובה שמולבשת על לחן שככל שהוא פשוט ויפה ככה הוא כואב. כואב טוב.

השיר הבא, "24 שעות", מחזיר לי את התחושה שאולי זה פשוט לא עובד ביני לבינה כשאנחנו לבד אבל "מול עצמך" שבא אחריו אומר לי להמשיך להקשיב, לראות לאן, יחסינו לאן. כשאני מגיע ל"אין כסף" אני נזכר ששמעתי אותו בהופעה של מור ב"תמונע" וכבר משמיעה ראשונה התחלתי לזמזם אותו, אני לא יודע אם זה דבר טוב, אבל זה גרם לי לחזור ולשמוע אותו שוב ולסמן אותו כעוד נקודת אור באלבום.

המשכתי לשמוע, להריץ קדימה, לחזור אחורה, לא לגעת, להפסיק ולחזור.

שוב ושוב מצאתי את עצמי מתחיל להקשיב לשיר, מחכה להתפתחות כלשהי, למשהו שידביק אותי, והנה חולפת לה דקה ועוד אחת והשיר נגמר. כמו צפייה בסרט, המתנה לרגע בו יהיה טוויסט בעלילה, שמשהו יקרה, שהבמאי יקח את זה למקום אחר, ובסוף כלום. אולי לא כלום, אבל זה פשוט לא היה זה.

כל פעם היה חסר לי משהו אחר. לפעמים המילים היו סתמיות מידי ("אחת ממיליון") ולפעמים זה היה הלחן שפשוט לא הצליח לעטוף את המילים היפות ולהרים את השיר לגבהים המרגשים באמת ("דיונות"). מצאתי את עצמי חוזר שוב ושוב לאותן רצועות שאהבתי כבר מההאזנה הראשונה ומדלג על אלו שעייפתי מלנסות.

לא יודע איך זה קרה. אלבום שמורכב מהקול האהוב של מור, הלחנים של בועז ריינשרייבר המוכשר (עוד שותף לפרויקט "1:1″) ומילים יפות, גם אם לא אחידות ברמתן, הפך בשילוב של כל אלו לעוד סימן שאלה ביחסים האינטימיים ביני לבין מור.

תמיד אמרו לי שיש לי בעיה עם אינטימיות, לא חשבתי שאני כל כך אוהב את זה בקבוצה, שנוכל להסתדר רק כשיש עוד אנשים אחרים סביבנו.

להאזנה: מור שטייגל - "על יד הים (חול אפסי)"

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

(עקב תקלה טכנית, הפוסט התפרסם ללא כותרת ובכתובת שגויה. הכל תוקן הכל תקין הכל פיקס)

לפני שנה וכמה ימים כתבתי פוסט ששמו "שממת עולם, דממה של סוף". תחילתו של הפוסט, במתכונת העבר של הבלוג, עסקה באמן או להקה מסוימים, וזה הספציפי נכתב על גבריאל בלחסן. בעצם, הוא נכתב עליי, ערב לפני יום ההולדת שלי, על מה שעבר בראשי ועל תקופה אחרת שבה לא היה שקט. והנה חלפה לה שנה ולא חגיגות יום ההולדת שלי ולא של הבלוגיה שהתקיימו בשבועות האחרונים אוזכרו או נחגגו פה ועדיין גבריאל מתנגן לו ברקע, חוזר ועולה לו שוב בימים ובלילות ובתפילות בלי דרך. קראתי לפני מספר ימים את חוויותיה של מישהי מהופעה של בלחסן אשר הסתיימו בתהייה כיצד אנשים יכולים לקבוע תוכניות לאחר הופעה של גבריאל בעוד היא נאבקת בלגלגל את עצמה, שבורה ומרוסקת, אל מיטתה, אל מחשבותיה. למרות המזוכיזם שבדבר, רציתי להתחלף איתה באותו רגע. אז במקום לחגוג את האירועים שאוזכרו קודם לכן, נחגוג שנה לתקווה שבלחסן יחזור להופיע, שהאלבום החדש יראה אור ועד אז נהנה מכל הטוב שבא אלינו ועלינו. מאסף ארליך, מאביב גדג', מברי, אביתר, רונה ושאר האנשים שסבלם, אושרם וכישרונם העצום גורם לימים שלי לעבור יותר בכיף וללילות להסתיים עם חיוך ותקווה שמחר, גם מחר, יהיה בסדר.  תיהנו.

K אסף ארליך חוזר להופיע אחרי הפסקה ארוכה. זה יקרה ביום שישי הבא, 12 ליוני, בלבונטין 7 תל אביב. אני חושב שזו אחל'ה דרך לפתוח את מקבץ הכץה הזה.

K אביב גדג' סוף סוף משחרר סינגל ראשון מאלבום שאני כל כך מחכה לו (מישהו הבטיח סינגל ראשון אחרי פסח, אנחנו עוד נתחשבן על זה). "עיר בלי זיכרון" הוא בהחלט מנה ראשונה ראויה לאלבום שעתיד להיות עמוס ברגעים מעולים וזאת לפי החוויות מההופעות של אביב.

K ראיון אישי ומעולה עם עמיר לב התפרסם בבלייזר של החודש. לא רק מוזיקה אבל הרבה מאוד יצירה והרבה עמיר לב יש בתוך הראיון. כל משפט שהוא אומר נשמע לי כמו התחלה, אמצע או סוף של אחד מסיפוריו ששמעתי כל כך הרבה פעמים. רגע לפני סוף הראיון עמיר לב אומר בצורה כל כך אופיינית להתנהגותו, להופעותיו ולשיריו "יש משהו מסוכן מאוד בהתבסמות של אמן מעצמו…ויש משהו בריא מאוד בלקום בבוקר וללכת לעבודה." איזה מזל שיש לנו אותו.

(המשך…)