הנבואה ניתנה לשותים. לחיים!
יום רביעי, 23 בספטמבר, 2009
נגיד והייתי עולה מחר לכותל האינדי הגדול (העמוד בלבונטין?!?) או מתפלל תפילה חרישית לאלוהי האינדי היושב במרומים (הצוללת הצהובה?!?), מה הייתי מבקש? בפרוס השנה החדשה ומכיוון שאני לא איש של סיכומי שנה (עברית או לועזית) החלטתי לנבור קצת ראשי, קצת בספריית המוזיקה שלי וקצת ברשת ולחבר את כל אלו יחדיו לכמה בקשות, משאלות או סתם ציפיות לשנה החדשה.
חי ונושם
את רשימת ההופעות להן אני מתפלל בשנה הקרובה פותח וסוגר אדם אחד. גבריאל בלחסן. אני יודע שיש רבים ששותפים להרגשתי בנושא ומילים, או קליפים, כבר לא יוכלו לתאר עד כמה אני מחכה כבר לחזרתו לבמה של האיש שהוא מזמן כבר לא ובספק אם אי פעם היה, רק מוזיקה בשבילי. אני יודע שיש כל כך הרבה חומרים חדשים שיכולים להספיק לשני אלבומים, אני יודע עד כמה קשה לגבריאל להופיע ועד כמה עדין המרקם הזה שבו הוא חי את חייו ומשלח החוצה את יצירתו. ובכל זאת, לו רק לפעם אחת, בבארבי בתל אביב או בפאב כלשהו בדרום, עם הרכב או לבד עם עצמו, בהופעה מלאה או רק לכמה שירים בודדים, רק שיחזור, אני מבטיח שאני אהיה שם.
משת"פ
גם רשימה זו מורכבת מבן אדם אחד למרות שהרעיונות לשיתופי פעולה מצידו הם אינסופיים. אני יודע שאפשר לחשוב על כל מיני שיתופי פעולה מעניינים בין אומנים שונים, אבל כל פעם עלה וחזר אליי אחד שכבר ראיתי. כל מי שראה את קוואמי ביחד עם המידנייט פיקוקס, או לחילופין את קוואמי עם אטליז מבצעים את "פתח תקווה" של אינפקציה יודע שהבחור מפוצץ הכישרון הזה הוא פרפורמר אדיר שיכול לקחת כל שיר, ואני באמת מתכוון לכל שיר ולהפוך אותו לחוויה ענקית. אז זה באמת לא משנה לי עם מי הוא יחבור ומתי זה יקרה, רק שיקרה, והרבה.
עתיד לא ידוע
יש יוצרים מוכרים במחוזותינו שכולנו מחכים לאלבום השני/שלישי/שביעי שלהם שייצא השנה, תיכף נגיע לאלו. אני רוצה לקחת רגע ולכוון את זרקור האמונה לכמה אמנים לא מוכרים/פחות מוכרים שפשוט בא לי שייצא הדיסק שלהם השנה כדי שאני אוכל לראות אם התאבון שפיתחתי בעקבות טעימות קטנות, באמת יממש את עצמו.
הראשון ברשימה הוא אדם בן אמיתי. הבחור מופיע בימי רביעי בצוזאמן בלילינבלום תל אביב כבר כמה חודשים טובים (עם הפסקה לגמר ליגת האלופות ועוד ארועים חשובים שכאלו). מה שהתחיל בהופעה מוקדמת (ההופעה הראשונה מבין שתיים בכל ערב שכזה) עם 5-6 אנשים שאליה הוזמנתי על ידי ידידה, הפך להיות ההופעה המאוחרת יותר בערב, עם צוזאמן מלא באופן נכבד באנשים (לא מלא עמית ארז-גברים יושבים על המנורות ובחורות על ברזי הבירה, אבל מלא), סינגל ראשון ביחד עם אביגייל רוז וסינגל שני שעוד רגע יוצא. המילים של אדם, הסיפורים בשירים של אדם, הם ההנאה הגדולה בהופעותיו. אין לי מושג לאן זה ילך כשהשירים יקבלו נפח והפקה מעבר לאותה גיטרה חשמלית שאדם מפליא להוציא ממנה כל כך הרבה, אבל אני בהחלט מצפה להתפתחויות.
יוצרת או להקה נוספת שאני ממש מחכה לשמוע מה יגיע מכיוונם היא/הם LorenaB. עדי אולמנסקי העומדת בקדמת ההרכב היא בהחלט קול מרענן במחוזותינו, וביחד עם חברי ההרכב שלה הם יוצרים רוק אלקטרוני עדין שמזכיר הרבה דברים אבל הוא כל כולו בעברית. לא הספקתי אפילו לראות אותם בהופעה ועוד רגע אמור לצאת אי.פי אבל הסינגל היחיד שיצא עד עכשיו "ספינות" כל פעם חוזר אליי בשיטוטים שלי במחשב ותמיד, אבל תמיד מצליח להעלות חיוך על שפתיי ומחשבות על כמה טוב יכול להיות הדבר הזה.
אחרונים חביבים ובהחלט לא הכי שפויים הם "האזרח צודרוב והשפנפן". כבר פירטתי חזור ופרוט על אהבתי לצמד חמד האלו שהפכו להרכב לאחר הצטרפות איש הבס וגברבר התופים. במקרה שלהם מדובר באהבה אישית שלי שבהחלט לא נראה לי שתחצה גבולות או תגיע אל מעבר לחוגים מצומצמים שכנראה ברובם מטופלים בכדורים. יש בהם משהו ממש לא קל לעיכול ואף מעורר סלידה לעיתים (מנסיון, זו לא ההופעה להביא אליה חברים שלא מכירים את העתיד לבוא. תאמינו לי.) אבל מסיבה לא מובנת לי, התחברתי אליהם, למילים שלהם, לשטויות שלהם, לאמירה שמתחבאת לה בין החמשירים הקצרים שלהם, סיפורי הלסביות, יחסם לאמהות ואנשים אלמוניים עם גרזן. מה אני אגיד לכם, אני מחכה לראות מה יקרה עם זה, אל תאשימו אותי, תנסו אותי.
פעם ראשונה, שיהיה במזל טוב
המוזיקאים הבאים הם מבחינתי עתיד סגור וחתום שרק הזמן מהווה גורם מעכב בכל הסיפור וכנראה שכל מה שנותר לעשות הוא להמתין לצאת האלבום (אבל לא יזיק לקוות ולהתפלל אם אנחנו כבר פונים למרומים). יהוא ירון המעולה שכבר מריץ את ההופעה שלו בכל מיני מקומות וצריך רק לקפוץ לאוזן-בר כשהוא מופיע בשביל לחזות בפלא הזה ובקהל ההולך וגדל שהולך אחריו. במקרה של יהוא לא ניתן לדעת מה תהיה התוצאה הסופית כי כמעט בכל הופעה יש עיבוד אחר לשירים, וכמו כן לא ידוע לי על לו"ז משוער לצאת האלבום אבל הולך להיות טוב, אמן ואמן. מישהי אחרת ששיתפה פעולה עם יהוא בעבר וראויה לתפילותינו היא נגה שלו שמעריציה מחכים ומתפללים כבר מספר שנים והנה חלפה לה עוד שנה ולא יצא האלבום המיוחל. יש עוד סינגל ועוד רמיזות בנושא ועוד הופעה מקרית פה ושם אבל אלבום שלם להשקיט את ליבנו, טרם. נגה, אני מעביר את הטיפול בנושא לדרגים הגבוהים ביותר. אני אצרף לרשימה זו גם את יהודה לדג'לי למרות שמאחוריו כבר יש איזה אלבום/EP או שניים. אבל בעיניי, לדג'לי לא באמת מצא את מקומו המדויק ולא היה קרוב באף אחת מההקלטות הקודמות שלו למימוש הפוטנציאל והרצון העז שלו. צריך לראות אותו מציג שיר בהופעת יחיד עם האקוסטית שלו באמירה ש-"These song was suppose to have a big fucking band..but..you know… here I am" בשביל להבין שהבחור רק מחכה להתפוצץ. חבל שהוא לא מרבה להגיע להופעות במרכז ובכדי לתפוס אותו תצטרכו כנראה להגיע לבירתנו (אם בא לכם, על הדרך תדפיסו את הפוסט ושימו בכותל, מי יודע, אולי יעבוד) או שתגיעו לאינדינגב ותתפסו את לדג'לי בשיתוף פעולה עם "The Pit that Became a Tower", זו יכולה להיות הזדמנות מצוינת לראות ולשמוע מה יכול לצאת מלדג'לי בעתיד.
התחלנו ולכן נמשיך לתת בראש
את החבר'ה הבאים כמעט ולא צריך להציג למרות שבהחלט לא מדובר באריות המוזיקה הישראלית ששמם שגור בפי כל אם יהודיה השומעת רדיו בצהרי יום שבת. המשותף לכולם היא העובדה שמאחוריהם לפחות דיסק אחד שקצר שבחים (גם אם לא המריא במכירות) ולפי הידוע לי יש כבר חומרים לאלבום הבא שרק מחכה להתממש. יש ביניהם כאלו שאלבומם רק מחכה לצאת ונשאר רק לקוות שיענה על הציפיות ויש כאלה שעדיין מחפשים את דרכם היצירתית/כלכלית בשביל להביא את הרצון לכדי תענוג. את רשימת התפילות לקבוצה זו פותח גבע אלון שכבר שיחרר טעימה ראשונה מהאלבום הקרוב וראבאק זה משהו! גבע בצירוף ההרכב החדש "Tree" נשמעים מעולה ואחרי אלבומו השני שיצא לפני יותר מידי זמן זו בהחלט הולכת להיות קנייה שאני אתענג אליה עד מאוד. יהיה לו קשה מאוד להרוס לי את המצברוח לפי מה שאני רואה ושומע (ולכן ייתכן ומדובר במצב של ביזבוז בקשה אבל נזרום). עוד הימור כמעט בטוח בנושא הוא נעם רותם שגם לו יש כבר חומרים לרוב וממה ששמעתי בהופעות, מאוד ייתכן שנעם ימשיך במגמת ההתרחבות שלו ויגדיל את נתח הקהל שפשוט רוצה עוד ועוד. אם רונה קינן קטפה את תואר זמרת השנה אין סיבה שנעם רותם לא יככב במצעדים שנה הבאה, אמן. המקרה השלישי הוא פשוט חלק מטרילוגיה ידועה מראש. 1:1 רק מחכים להשלמת הפאזל ביניהם לבין ערן בר-גיל שיביא את החלק השלישי אחרי שני האלבומים הראשונים, 1:1 וברזל, ויסיים את מה שמבחינתי הוא אחד הפרויקטים האיכותיים ביותר במוזיקה הישראלית. שמועות מדברות על כך שהאלבום השלישי ילווה סרט פרי עטו של ערן בר-גיל, אחרי ששני האלבומים הקודמים ליוו את הספרים מאת ערן בר-גיל. אחרונים חביבים הם חברי "Mad bliss" שרק מחכים למישהו שייקח את כל הכשרון שלהם וישקיע על מנת שיוכלו להקליט את אלבומם השני. אין ספק שפה מדובר במשאלה אישית שלי בגלל אהבתי הרבה ללהקה ולסגנון המוזיקה הזה שאני באמת לא יודע איך להגדיר אותו, אבל אם הקול של תומר הסולן יחזיק מעמד (זו לא בקשה, זה חלק מבקשה אחרת, נא לא לספור) אז מדובר באחד האלבומים שאני הכי מחכה להם בשנה הקרובה.
ועוד תפילה אחת להמונים
שנמשיך לשמוע מוזיקה טובה, שנדע להינות מהמזל הרב שנפל בחיקנו בכך שיש כל כך הרבה יצירה ישראלית, כל כך הרבה אנשים מוכשרים, כל כך הרבה הופעות שכל אחד ואחת יכולים למצוא את הפינה שלהם אם רק יחפשו אותה. שכל העוסקים במלאכה, מהלייבלים הקטנים ועד לחברות התקליטים הגדולות, המפיקים, הנגנים, הכותבים, אנשי הסאונד, הזמרים, המאזינים, השדרנים, בעלי המועדונים, היחצ"נים, המבקרים, הבלוגרים, מוכרי הכרטיסים, הטוקבקיסטים, מנהלי הפורומים, מארגני הפסטיבלים וכולנו ביחד נמשיך לעשות את מה שאנחנו אוהבים ושרק נלך, נשתבח ונהנה. אמן ואמן.
ומה איתכם? מה אתם הייתם מבקשים לשנה שתבוא? (ובואו נתמקד במטרה. בלי השתפכות על אושר, בריאות ואריכות ימים, את זה תשאירו לבית כנסת. פה זה הבית של שמוליק, נא להתנהג בהתאם)
