אבל ממש אין לי זמן להרחיב עליהם מפאת עומס לימודים לקראת הבחינות הסופיות של מועצת רואי השחורות. תאחלו לי בהצלחה ותהנו.

עוד שבוע WHY? מגיעים לבארבי. בארבי ישראל! זה שבתל אביב!!! מקווה שאתם מבינים את גודל המאורע וההנאה שמצפה לכולנו. ממש ממש לא כדאי להפסיד. יאללה צאו מהבית פדלאות. (יש גם שיר חדש וראיון בעונג ובנענע)

אבל למה דווקא באותו ערב גם Notwist, מאד-בליס ו-Charlotte & Magon באוזן ואסף ארליך בלבונטין!!!!! אני בטוח שעושים לי דווקא.

ואם כבר אסף ארליך, ראיתם את השירים החדשים מהאלבום השלישי שבדרך. בהופעה חיה בלבונטין. "סוס משוגע" זה הפייבוריט החדש שלי.

כבר קראתם את הפוסט המוגב ביותר עד כה בבלוגיה על חוויותיה של גברת עם זקן במפגש עם כריס קורנל + סרטונים מעולים מההופעה?? אם לא, תקפצו לראות תערובת של עבר, הווה, עתיד, תככים, להקות, מזון מהיר, שתייה חריפה, נשים נשואות ונשים מזוקנות.

לפני שבוע M83 היו בבארבי ולראשונה בחיי ראיתי ממרומי הבארבי את כל הקהל מפזז לו יחדיו במה שנהפך להופעת/מסיבה. שאני אומר מפזז אני מתכוון לרוקדים. ביחד. כולם. מצמודי הבמה ועד לנשעני הבר. מעולה! (גם הוא והוא והיא והוא היו, וזה צילם)

נדב אזולאי וגיל נמט הם ההופעה הכי מבעירת עצמות, מרגשת, מהנה, רוק ישראלית שקיימת בארץ. אם המילים, הלחנים וההגשה של אזולאי עוד לא לגמרי עשו לכם את זה (זה עוד יקרה, תמתינו) אז פצצת האנרגיה הסופר-מוכשרת הזו שמנגנת עם אזולאי ונקראת גיל נמט תפיל לכם את הסתימות מהשיניים ועדיין תהיו עם חיוך ענק על הפנים. השפילו מבט על זה שהפסדתם את ההופעה השבוע באוזן-בר (תמונות) ושאו עיניכם בגאווה ל-26 ביולי בבר גיורא. (הנה הם בטריו לזוג)

התרגשתי בהופעה של Tzvika Force ונהנתי מכל רגע. יש שירים חדשים, קהל שאוהב והרבה כשרון שהתפזר לו בחלל "הגדה השמאלית". לאט, לאט, עוד נכיר כולנו את כוחו של צביקה. רק צריך סבלנות, אמונה ועבודה קשה.

בראשון לאוגוסט יוצא אביב גדג' ?!?! אמן סלה.

רק שיר אחד אבל LorenaB נשמעים מעולה. יש לי שתי בקשות מהם. האחת, להופיע יותר בתל אביב. שתיים, פנייה לעדי אולמנסקי (הסולנית), רק תגידי מתי נוח לך ונסגור תאריך לחתונה. בתודה מראש, השמוליה. (יש גם טיוב)

אנובה פתחו בלוג וכבר יש שם דברים טעימים כמו עמית ארז ויאיר יונה במופע משולב, קטעים מההופעה של רות דולורס וייס ועוד ועוד.

אתם חייבים לראות את הקטע ההזוי הזה מההופעה של האזרח צודרוב והשפנפן. מאבק צרפתי-שפמי בשידור חי.

וזה משהו כדי שתצאו עם חיוך על הפנים. הוא אמר "אחח… כשהם טובים, הם טובים מאוד" ואני אוסיף ואומר שאף אחד לא עושה את זה טוב מהם. פשוט כנסו.

(כריס קורנל בישראל - 17.6.2009 - מאת גברת עם זקן)

הימים ימי קיץ, קיץ 93. אני לובשת קורדרוי שחור שהיה של אחותי מתישהו באייטיז וחולצת פלנל אדומה משובצת שאבא שלי קנה בשוק וגנבתי לו. רוני לדו מהכיתה שלי, כיתה י' במקיף ה' בראשון, מקליט לי על קסטה מוזיקה, ממליץ לי משהו טוב, שאני חייבת לשמוע. הוא חזק בעיניינים,  כבר יש לו מערכת של דיסקים ויש לו ערימות של הדברים הקטנים הכסופים האלו שמחליפים תקליטים. אני עדיין לא נכנעת, נאמנה כמו כלב לווקמן שלי, ובכלל, למי יש כסף להוציא על דיסקים. זה נשמע כמו טכנולוגיה מטורפת. משהו כמו שנשמע לי היום בלו ריי נגיד. לא בא לי את זה. אני נשארת עם הקסטות שלי.

בצד אחד של הקסטה יש אנג'ל דאסט של פיית נו מור, תקליט שכולם מדברים עליו. על הצד השני יש את דירט של אליס אין צ'יינס, אני חורשת. חורשת מבסוטה. מסתובבת ברחוב ושרה ליינים של בס. במקביל אני חורשת את טן של פרל ג'אם. כך עוברים להם ימים חמים עד שאני נתקלת במקרה בטלוויזיה בקליפ עם שדות ושיר שמביא לי כאפה לפרצוף.אדי ודר אהובי נמצא שם, ומבין השיחים יוצא לו בחור צנום, עם שיער שחור מתולתל כמעט עד המותניים ועיניים כחולות וקול כזה שאני לא יודעת מה לעשות עם עצמי באותו רגע. הצרחות שלו נכנסות לי מתחת לעור ואני לא בטוחה אם נוח לי עם זה. אדי ודר נראה די מרגיע פה וההוא עם השיער השחור והמבט הרצחני הזה והזקנקן קצת מפחיד אותי.

למרות החרדה, אצתי מייד ל"מידאס", הפיקדילי הראשל"צי, לקנות קסטה (מקורית!!) של הלהקה. טמפל אוף דה דוג קראו להם. אמרתי, נו, אם זה החברים מפרל ג'ם ועוד הבחור עם הקול ההורס הזה, זה יהיה לפנים.  בדיעבד הסתבר שגיליתי אותם 3 שנים מאוחר יותר. כשהתקליט יצא, פרל ג'אם עוד לא היתה. אדי ודר היה רק כוכב בהתהוות, ואני גיליתי את האלבום המופתי הזה  (שנכתב לכבוד חבר של קורנל שמת מסמים כמו טובי בנינו)  שנתיים מאוחר יותר, יחד עם שאר העולם, אחרי שפרל ג'אם וסאונדגארדן כבר תפסו תאוצה עצבנית בכל מקום.

לא הפסקתי לחרוש את הקסטה הזאת ימים ולילות. המוזיקה היתה מרטיטה, היה שם פסנתר, היו שם גיטרות חזקות ודומיננטיות, לחנים מדהימים עם קליימקסים וצרחות. אני לא זוכרת שהיה אז את הקטע של לגלות כל יום מוזיקה חדשה. לא אצלי לפחות. תגלית בזמנו היתה חתיכת תגלית מבחינתי, היה רק רדיו, מי ידע מה זה מחשב בכלל, הייתי אוספת מוזיקה מחברים והיה רק אמ.טי.וי. ולמי יש זמן לזה. העדפתי בזמן  הפנוי בין הבגרויות לנגן בפסנתר. זאת היתה אחת התגליות  המוזיקליות הכי חשובות שהיו לי בחיים. תקליט שנשאר איתי המון זמן, שחזרתי אליו שוב ושוב. כל כך חפרתי בזה, עד שכל כך פירקתי את זה, שזה נזל לי מכל תא בגוף. אח, זה היה תענוג. זה היה להכיר ת'בפנוכו באמת.

חולפות כמה שנים, עקבתי מרחוק אחרי סאונדגארדן, ולאחר מכן אודיוסלייב. זו לא הייתה אותה תשוקה של פעם כנראה ואני נסחפתי לכל מיני מחוזות חדשים. קורט קוביין מת, הגראנג' של סיאטל (אצלי בבית לפחות, איכשהו) ירד חזרה למחתרת, גיליתי את אלג'יר (חריש  נאמנות ותשוקה), התגייסתי לצבא, עשיתי פלאשבק לגלאם של הסבנטיז עם דיוייד בואי, קיפלתי את הפלנל לארון ובעצם  ניסיתי לבדוק של מי המשפט הזה שקורט כתב במכתב ההתאבדות שלו "עדיף להישרף מאשר לדהות לאט". 

קורנל לא מוותר עלי. איכשהו אופוריה מורנינג מצא את דרכו אליי לפני כמה שנים. חבר מוזיקאי דחף לי את הדיסק ואמר שהוא לא סובל את זה ושאני אקח את זה ממנו. ואני מאמצת. כבר אז הוא מאשים את קורנל בהומואיות ומה  נהיה לו אחרי כל התקופה הטובה ההיא בניינטיז ואני תוהה, מה נהיה שמדברים על הניינטיז בכזו ערגה. זה לא כזה מזמן. מדברים ככה על הסיקסטיז.  (פאק, בעצם, עברו כמעט 20 שנה).

קיץ 2009. כריס קורנל מוציא את "Scream"  לאוויר העולם. הרוקרים  מתעצבנים, הביקורות המומות, בקרב חברים שלי הוא זוכה לכינוי "גיי", וגם "כריס קוקסינל". האזנה ראשונה ואני נבהלת ממש. אני לא כל כך מבינה מה זה. לאן נעלם הפסיכי שמנפנף בשערות שלו וצורח, ואיך לעזאזל זה קשור להוא שהתחבא בשיחים בשדות וצעק "שביתת רעב, אני רעב, נהיה רעב, כן". 

ואז מודיעים שהוא בא לארץ. אני נזכרת בנעוריי הרחוקים, בפלנל המרוטה ההיא, מתמלאת רגשות מעורבים. אבל אני יודעת שאני חייבת  להיות שם. אני פוצחת בחריש מפחיד על כל החומרים שלו, כל האלבומים שפספסתי פה ושם, "Carry on" שלו למשל (אכזבה רגעית שלי ואהבה בהמשך) ואופפת אותי תחושה כזו שאולי משהו התרכך אצלו עם השנים. (הנחה שהתבררה כמופרכת לחלוטין מן היסוד בהמשך). אני תוהה אם גם אני התרככתי, אומרת לעצמי שאולי כן, אבל מגיעה למסקנה שבסה"כ אני אוהבת שמנסרים אותי, אוהבת שבועטים לי בתחת.

(רגע, יש המשך בעמוד הבא, הכיף עומד להתחיל)

K אם רק היה לי תירוץ לתקופה רגשנית שכזו. זו חייבת להיות תקופה שכזו, קשה לי להאמין שפתאום נפלו עלי מעוררי אמוציות חזקים שכאלה. למרות שאני בטוח שכל מי שהקשיב לאלבום של עמיר לב "הכל כאן" לא יכול להישאר אדיש אליו, אבל הצמרמורת הבלתי נגמרת שרצה לי בגוף בכל פעם שאני שומע את "חולון" היא הרבה מעבר לנורמאטיבית אצלי. שלא נדבר על הלחלוחית בעיניים שהצטברה סתם כך פתאום בפעם המאה ששמעתי את "סוכריה" מהחדש של פורטיס והייתי בטוח שהוא גם הוא עוד רגע פורץ בבכי באמצע הפזמון. ואז ראיתי את "שבע נשמות" של וויל סמית' והייתי מהופנט, ו"הסיפור המופלא של בנג'מין באטן" ריגש אותי במשך 3 שעות בערך. והתחלתי לקרוא שוב את "אנשים נוטים למות" של בני בשן וגיליתי דברים שכאילו עד לאותו רגע ההסתתרו להם בין השורות. אז אולי אלו באמת הדברים מסביב שהיו מרגשים יותר מכרגיל ואולי זה סתם היה שבוע בו כמה חלקים השוכנים במקומות שונים בגופי החליטו לעשות חלוקת אחריות קצת אחרת. בתקווה שבהמשך השבוע אני אפרט יותר בנושא ואביא דוגמאות מוזיקאליות לעניין. בינתיים מפה והלאה אני מבטיח שהולך להיות יותר משעשע. תהנו.

K סבב טעויות אינטרנטיות משעשע עד מאוד: הידד לעורכים המשקיעים - גלובס כתבו על שלומי שבת אבל התמונה וחלק מהאיזכורים בכתבה הם בכלל של שלומי שבן. הידד לקוראים המוגבלים -  טעות קריטית בקריאה של הכתבה שגוררת תגובה משעשעת/עצובה. הידד לצופים המסכנים - חגיגות 100 שנה לתל אביב עם אורח מיוחד, דני רובס, החבר המיסתורי במוניקה סקס (1:06).

K אפשר לראות את  הסרטון הזה של הכלב שרץ תוך כדי שינה ולצחוק כל פעם מחדש. ואפשר לראות את שיחזור המקרה על ידי בחור מוזר עד מאוד ולהיות מוטרדים מאוד מכמה זמן פנוי יש לאנשים.

K יהוא ירון ממשיך במסורת ההופעות שלו באוזן-בר וממשיך לקצור מחמאות ושבחים. אם עוד לא יצא לכם לראות אותו בהופעה אז השבוע באוזן בר הוא יופיע עם נגה שלו (שהייתה מדהימה בפולקל'ה האחרון).

(המשך…)

K על הכץה, אסופת הלינקים, דעות ושאר עניינות חוזרת לאחר הפוגה קלה מענייני הבלוגיה ועומס רב בעניינים אשר מחוץ לבלוגיה. והפעם קצת מחו"ל (כריס קורנל, Mew) והרבה מארצנו (יאפים עם ג'יפים ואלבומם החדש, יוחנן קרסל ואלבומו "אושר", רועי ריק באלבומו המצופה, עוד הופעה של שולי רנד שפיספסתי ועוד המון טובים ומענגים) כולל המון שירים להאזנה/הורדה. צאו לדרכם וכמו העיתון של סוף השבוע, תקראו קצת אבל לעומק ותחזרו להמשיך כל פעם שיש לכם כמה דקות פנויות.

K חודש מרץ תיכף מגיע ואיתו אמורים להגיע המון דברים טובים כמו אלבומים חדשים ליאיר יונה, מרסדס בנד, עמיר לב, נדב אזולאי, רמי פורטיס באלבום משולש, מריונטה סול (בתקווה…), עוד מהאלבום הבא של בני בשן, האזרח צודרוב והשפנפן בדרכם להופעת הרכב, Buffalo Boots חוזרים להופיע/משחררים חומרים חדשים ועוד מלא דברים שבטח סתם נעלמו לי מהראש בינתיים. נשאר רק לחכות.

K סיטימיול מבית משפחת העונג סגר את שעריו. וחבל. מעבר קצר על חלק מהלינקים בתחתית פוסט הפרידה מזכיר נשכחות וממלא תקווה שעוד ישובו ימיו הגדולים של הפרד. ואם זה לא הספיק אז גם "אפילו עז" הלכה לה לחופשה והשאירה אותנו מאחור. הנה סיבה אחת למה להתבאס מזה.

K אחת הלהקות האהובות עליי "Mew" בדרך לאלבום חדש. הלהקה הדנית הזו שקיימת כבר קרוב ל-15 שנה היא סוג של מנה מדויקת העונה לכל הצרכים שהגוף שלי מבקש. סאונד עשיר, סולן עם קול שלא ניתן להגדיר, הפקה מוקפדת, רועשים כשצריך ושקטים כשאפשר וכיף אחד גדול. לאילו שמכירים אפשר לקרוא ראיון איתם לקראת האלבום הבא ולמעוניינים להכיר תקליקו פה למטה ותקשיבו. אני אמשיך לחפש טעימות מהאלבום הקרב ובא בשבילכם, ובעיקר בשבילי.

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

K הבאלקן ביט בוקס באל-ג'זירה. לא נראה לי שצריך להוסיף כדי שתעיפו מבט.

K בעודי מתלבט אם רק אני שומע בשירים יותר ממה שיש בהם באותם ימי טרום הבחירות שעברו, מצאתי עוד ריכוז פוליטי שכזה שהסתובב לו בוואלה!.

K מוסף בני בשן של החודש כולל: קטע קריאה, טור אישי של בני על עצמו, מה הקשר בין בני בשן לדייב שאפל ועוד כמה אותיות מסודרות שלי למי שפיספס.

K אחרי שפיספסתי עוד הופעה של שולי רנד מטעמים לא טעימים וקראתי את השבחים באנרג'י וקול הקמפוס, נשארתי רק עם הביצוע הזה של "בס"ד" (יחס של אחד לאחד בין המרכאות לאותיות, משעשע)  אצל קוטנר וכרטיסים להופעה הבאה.

K מידי פעם נכנס לי שיר לראש שאני לא מבין מה הוא עושה שם. כל הנסיונות להוציא אותו משם כי הוא מטופש/מציק/לא קשור לשום דבר שאני אוהב פשוט לא מצליחים. דחף בלתי נשלט גורם לי ללחוץ על כפתור הפליי והראש והרגל מתחילים לזוז ללא הוראה מפורשת. והפעם, "The bird & The bee" עם "My love" מתוך אלבומם החדש "Ray Guns Are Not Just the Future". תקליקו ותקשיבו, נראה אם את חסינים לזה.

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

K דוד פרץ מעלה מפעם לפעם רשימות השמעה דרך הבלוג האישי שלו. הן תמיד מלאות הפתעות ממוזיקאי המלא במוזיקה עד בלי סוף וכדאי להאזין להן. האחרונה שבהן המלווה בטקסט בעל השם "הקרנבל שוב כאן" ליוותה אותי באחד הלילות השבוע כאשר כל שיר ברשימה כאילו נשלח ישירות בהתאם למחשבה שעברה בראשי באותו רגע. מאנדרו בירד לנורה ג'ונס, הקרדיגנס, טים באקלי ואליוט סמית ועד לאלטון ג'ון. תנסו ותהנו. 

K יוחנן קרסל לא היה בין המופעים האהובים עלי בפולקל'ה האחרון ולו רק מהסיבה שההרכב בכלל ויוחנן בפרט נשמעו לא מלוטשים, נרגשים מידי או כל סיבה אישית אחרת שלא היתה ברורה לי. אבל אל לנו לשפוט על סמך הופעה אחת, בוודאי לא כאשר יוחנן מגיע מסצינת (נשבר לי מהמילה הזו) מערבות הדרום שם נעטפו ונארזו צליליו על ידי המאסטר דוד פרץ ועוזרו המחונן נדב אזולאי ועוד רבים וטובים. האלבום "אושר" שמתנגן לו אצלי בימים האחרונים הוא לא אלבום שמדביק אותך למערכת או חודר לך מתחת לעור בשמיעה ראשונה. גם לא בשניה ואולי גם לא בשלישית. אבל בכל פעם שהדיסק נגמר, משהו ברצועה שסוגרת את האלבום אומר לי להקשיב לו שוב כי הדקות האחרונות שלו, יש בהם משהו מהפנט. מאוד יכול להיות שאם נריץ את סיום האלבום אחורנית נשמע בשקט בשקט, קול מעוות למחצה לוחש "אני אוהב את דוד פרץ, אני אוהב את דוד פרץ".  בינתיים למי שרוצה האזנה והכרות, יוחנן מדבר ומנגן ופה למטה שיר הסיום מהאלבום המדובר, "היום מתרוקן".

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

K לא בהכרח הקשר החזק ביותר לפלטפורמה בלוגית זו אבל בכל זאת, יש משהו בראיון הזה עם עלמה זהר שעושה נעים.

K בין נפלאות תקופה מוזיקאלית זו שמאופיינת בהרבה אלבומים חדשים מעולים, הופעות טובות ועוד נמצא גם עמיר לב עם אלבום חדש. היה ראיון איתו במאקו, הייתה הופעת השקה בצוותא שהתנגשה לי בהופעה אחרת ולכן הוחמצה ויש ראיון וביצוע בווינט לשיר "נוסע וחוזר" וביצוע בוואלה! ל"חולון" (כבוד למקורות) ומה עם האלבום? הוא עוד לא הגיע, מאוחר יותר החודש הוא אמור לצאת אבל זה לא אומר שאי אפשר להזמין כבר למעוניינים.

K אסף ארליך נעלם. כל היודע דבר על מקום הימצאו מלבד סימן החיים בדמות הקליפ החדש ל"כמו אוויר" מוזמן לדווח לבלוגיה הקרובה למקום ביתו.

K נגה שלו (נטולת הספייס כמדומני וחבל שכך) שהייתה מדהימה בפולקל'ה האחרון הוציאה קליפ חדש ומעולה לשיר "עדיף". משום מה הקליפ אבד ברשת וחזר לא מזמן, לקליפ שלום.

K מכירים את הסרטון שצריך להתרכז ולספור את מסירות הכדור בגרסה הזו או בזו החביבה והמובנת יותר אז הנה אחד שונה אך דומה שהוא בכלל פרסומת. חמוד מאוד וכרגיל, צריך להתרכז בפרטים הקטנים.

K הדיסק החדש של יאפים עם ג'יפים עדיין מסתובב לו אצלי במערכת בנסיון להבין מה הולך שם, מי נגד מי ומי ניצח בסוף. הביקורות מהללות אבל כבר היו מקרים בעבר שלא שמעתי אוזן לאוזן עם שאר יודעי דבר (דוד פרץ, רות דולורס וייס ועוד). אין ספק שמדובר במשהו אחר, שונה ומעניין. השאלה היא האם אני אוהב את זה. תשובות בהמשך בתקווה ובינתיים תנו דעתכם עם הטעימות מ"נבל דוד אדום" בדמות "גלגוליו של דורבן", "אמנות צוואר הרחם", "השפל, הגאות וההונאה" ו-"שנת החרב" [להורדה, מתנת אנובה] האהוב עליי.

K אני אוהב את כריס קורנל, ממש אוהב אותו. האלבום הראשון שלו הוא יצירת מופת בעיניי ואת קול הזעקה שלו אף אחד לא יכול לחקות או לקחת ממנו. האלבום השני לא היה מה שציפיתי שיהיה והביטול של ההופעה בארץ כדי לעבוד על האלבום השלישי היה מבאס עוד יותר. כל העולם כבר התבאס על הדיסק החדש של קורנל (אהבתי במיוחד את הביקורת של איזה אתר מוזיקה בחו"ל בו תואר האלבום כ-"מהנה בצורה של הנאה מלראות קוף רוכב על תלת אופן") ואני עוד מנסה ללקט נקודות קטנות להנות מהן, מדמיין לעצמי כאילו כל האלבום הוא כמו רימיקס אלקטרוני/R&B שכזה לקולו של קורנל, כמו המיקס המשובח של N.O.W ל-"Letting the cables sleep" של "Bush", אבל זה לא קל. נמשיך לנסות. בינתיים ניתן לכם טעימה ממה שהיה כריס קורנל באלבומו הראשון ומה נהיה ממנו באחרון.

Chris Cornell - Moonchild

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

Chris Cornell - Scream

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

K אהבתי לעינב "ג'קסון" כהן רק הולכת וגדלה. והיא התעצמה עוד יותר כשגיליתי את אסופת השירים היפיפיה הזו שבוצעה במסגרת פרויקט "פזמון חוזר" בו אמנים שרים לחזרתו של גלעד שליט. רכות ענוגה ומלטפת שכזו, רק לשכב במיטה בחדר חשוך, להביט לתקרה ולהקשיב. נדב לזר גם היה בהופעה משותפת שלה ושל נעם נבו וסיכם במילים "לעינב ג'קסון כהן יש כל מה שדרוש כדי להיות היוצרת הגדולה הבאה: היא פסנתרנית מחוננת, הטקסטים שלה מסמרי שיער, הלחנים שלה מורכבים להפליא אך עדיין מאוד נגישים, והיא זמרת רגישה ומרגשת. יש בה שילוב נדיר בין הווירטואוזיות של שלומי שבן והרגישות המצמררת והפוצעת של אביתר בנאי."

K רועי ריק אותו שמעתי לראשונה לפני כמה שנים בהקלטות ראשוניות שהתגלגלו לידי וליוויתי בהופעות קטנות בצוזאמן וקטנות הרבה פחות בבארבי הוציא לאויר העולם את אלבומו הראשון עם ה"מאדלי בנד" רק כדי להיעלם מהמדפים כמה ימים לאחר מכן עקב בעיה לא ידועה. אבל עכשיו הוא חזר וכולי תקווה שיצליח כי הוא רק הולך ומשתפר ואם יש אמן שגרם לי לאהוב את צליל המפוחית יותר מאי פעם הרי זה הבחור עם תליון המפוחית על צווארו, רועי ריק.

K מעכשיו אימרו השילוש הקדוש הינו "גבע-גוריון-אמדורסקי". כל מי שהיה ב"הופעה" (20 דקות בסך הכל) שעשו ישראל גוריון, אסף אמדורסקי וגבע אלון השבוע בחנות הספרים בדיזנגוף סנטר יצא המום. מקומות על רצפת החנות נתפסו כשעה וחצי לפני ההופעה והדיבורים שלאחריה סיפרו על עתיד שכולו טוב. לי נשאר רק לקוות שכפי שנאמר "זה ייגמר בהיכל התרבות".

K רפי פרסקי חגג 20 שנה (פאקינג 20 שנה!) לאלבום "כמה פעמים ספרת עד עשר" בדיוק בזמן שאני התחלתי לשמוע את שאר אלבומיו בצורה אינטנסיבית (עם חיבה יתרה לאלבום "מפתח הלב"). חובה לתפוס הופעה של פרסקי בהקדם ובינתיים לרגל החגיגות, שילוב של פרסקי ועמיר לב בביצוע ל"כמה פעמים ספרת עד עשר" מתוך ההופעה בבארבי.

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

K לפי דעתי האישית אין ספק שנדב לזר הידוע בכינויו לזרבוי ובעליו הגאים של הבלוג "אטמי אוזניים" שנת 2008 יד ראשונה, השתבח בכתיבתו מאז שאנשי מעריב ו-NRG פרסו עליו חסותם. האפשרות שניתנה לו בתור מוזיקאי יוצר ("הדוגמניות", "גיליאם") בעל דעה ויכולת כתיבה משובחת לתת במה או זוית אישית לקלחת האינדי גורמת לא פעם לפרסום כתבות/פוסטים אשר מעירים את אנשי התעשיה ומעוררים דיון מעניין. דוגמא אחת לכך היא הכתבה שפורסמה במעריב שכותרתה "סצינת השוליים אינה שולית" אשר בה אוזכרו כל מיני הרכבי אינדי שגררה אחריה דיון רחב והתייחסות מצד לזר בפוסט המשך בשם "רשימות לא מרשימות" ודוגמא שניה בדמות הפוסט "שנון במחלוקת" בו מבקר לזר את דבריו של עינב שיף על האי.פי של להקת "הפשרות". בשניהם הדיון בתגובות הוא לא פחות מעניין ובעל דעה מאשר כתיבתו של לזר. ישתבח משובח וכן יירבו.

תודה לכל אלו שדרשו בשלום הבלוג, לשולחי הלינקים, למחזקים חיובית, לעוקצים שלילית, למגיבים, לספאמרים ולכל הטלפנים בשירות הלקוחות של בזק/הוט/נטויז'ן/BlueHost ששגעתי בעת התרסקות האתר והאינטרנט הביתי שלי. שבת של שלום לכולנו.