קחו יום, לא משנה איזה, אבל לצורך הדומגא ההיפותטית שאכן התרחשה, בואו ניקח את יום ראשון השבוע. עכשיו, חלקו את היום הזה לשניים.

החלק הראשון יתחיל בסביבות השעה 5 לפנות בוקר (ואם מישהו יגיד לי שזה כבר, בוקר אני אישית אשלח לו ספידו ואת הטלפון של ראובן מהים, חבר של סבא שלי ז"ל, כדי שיהיה לו עם מי לעשות מתיחות בחוף גורדון על הבוקר) בהתעוררות מוקדמת מידי, לקור כואב מידי, רק כדי לצאת ליום פגישות מתישות בדרום הארץ במסגרת עבודתי האחראית על המשך קיומי הפיננסי, התלוי על חוט השערה. נתחיל בנסיעה בכבישי הארץ המפנקים בתנועה הזורמת במהירות באיטיות אופיינית, תוך כדי איסור עישון ושמיעת מוזיקה בווליום תקין אך לא מאושר רפואית, וזאת בגלל שותפי לנסיעה העסוק (לכאורה) בניהול האיחוד האירופי כולו על ידי סלולארי, לפטופ והמון תושיה וחוסר קשב לנהג הנרדם על ההגה. לאחר מכן נתחיל רצף של פגישות ארוכות (3 שעות כל פגישה אשר בהן נשוחח על כלום ושום דבר) ונמשיך בארוחת צהריים בחדר האוכל של הלקוח (אין צורך להוסיף תיאור, תחשבו לבד), דיונים, ויכוחים, רשימות, מיילים, סיכומים, טלפונים ועוד המון המון דברים שממש לא עושים טוב ולא באמת מצליחים לגרום לי להשאיר את העיניים פתוחות ואת הראש דולק. היו כמה שעות שהייתי יותר חד ומפוקס, אבל זה רק בגלל העוזרת של אחד המנהלים שבאגם הטסטוסטרון של חדר הישיבות נראתה כמו אלה יוונית בהתגלמותה הדרומית. נסיים את חלק זה בעצבים מרוטים, כאב ראש ורצון לא להתעורר לעוד יום שכזה שמחכה לי מחר.

 
(צילום: ערן מחלו)

חלקו השני של היום יתחיל מיד עם החזרה מהדרום, בזריקה עצמית למקלחת רותחת לצורך התאוששות, ארוחת ערב תוך כדי קריאת מיילים וחדשות, סיבוב עם הילד תוך כדי כמה טלפונים לפרוק עצבים ויאללה עפים החוצה ומקווים לטוב. אחרי הכל, אני בדרך לרצף חוויות מוזיקאליות מענגות אשר אחראיות על שמירת שפיותי בדיוק בשבועות כמו אלה.

נוסע בכבישים השבורים בדרום תל אביב, צלילי אלבום ההופעה של פונץ' מחזירים לי את הצבע ללחיים,  בדרך לחזרה פתוחה של הבאפלוס. מה זאת אומרת "מה זה אומר חזרה פתוחה?". הם עשו חזרה והזמינו אנשים לבוא לשבת, לשתות כמה בירות, לאכול כמה בורקסים ולדבר עם החבר'ה. אה, סליחה, כמובן, ולשמוע מוזיקה, ממש מקרוב, באקוסטיקה מענגת וווליום שגורם לי לרצות לתקוע את הראש בתוך המגבר ולהתפוצץ מכאב מהנה כל כך. האירוע היה מתועד ואני מקווה שתזכו לראות חלק מהכיף שהיה שם, לשמוע את השירים החדשים (EP עוד רגע מגיע), לגלות את השפעתו של דידי מנוסי על עומר הרשמן (חשיפה ראשונה לקצה הקרחון של בדיחות מוזיקאים), לבהות בעמידה המתוקה של סיוון לשד בקאבר ל-"Missed me",  לחייך מהמופע של רן "Animal" יעקובוביץ' על התופים ולהקשיב להמון מוזיקה טובה. למי שפיספס (וזה כולכם), תהיה הזדמנות להשלים פערים בהופעה הקרובה של הבאפלוס ( 13.3 באוזןבר). החזרת רמת האושר למצב תקין שלב 1, בוצעה.

(צילום: אסף אנטמן)

חיבוק, לחיצת יד, חיוך על הפנים ויאללה, אני חייב לעוף, הבטחתי ליוחנן (כמה יוחנן אתם כבר מכירים?!?! יוחנן קרסל) שאני אגיע להופעה שלו בצוזאמן. יותר מכל דבר אחר, שמעתי על אופיו החם והנעים של יוחנן שלא יצא לי להיפגש איתו עד אותו יום, רק רצף מיילים ארוך שהתחיל מאיזכור ישן נושן שלו, פה אצלי בבית. נשנוש של נקניקיה אלוהית מהחבר ברחוב הרצל והגעתי בזמן. פגישה ראשונה עם יוחנן ותוך חצי דקה אנחנו כבר בשיחה קולחת בנוכחות יוחנן ואנשים שעד לפני רגע היו זרים לי לגמרי, העוסקת בבאר-שבע, יוסי בבליקי, אלגי'ר, עשן הזמן, תל אביב, סיגריות, להקת "הנסיכים", מכנסי פדלפון ועוד כל כך הרבה ענינים לא קשורים אבל כל כך מהנים. השיחה מסתיימת כעבור כמעט שעה ויוחנן עולה להופיע. יותר מכל אני זוכר את ההרגשה שמהפה שלו, מהגיטרה שלו, יוצאת תחושה כל כך חמימה ועוטפת שמצליחה להשכיח את הקור בחוץ, כזו שגורמת לי לפעמים לשקוע בחלומות בהקיץ עם פסקול מוזיקאלי ולא לשים לב למילים, עד שאני מתאפס בחזרה ושומע משפט שתופס אותי ואז שוב חוזר לחלום, עוצר רק לרגע כדי למחוא כפיים ולהיבהל מניתוקי הגיטרה מהמגבר, וחוזר חלילה.

"תקשיבו רגע" אומר יוחנן לקראת סוף ההופעה ולפני שמישהו בקהל מספיק להבין מה הולך, מתברר שהחל מרגע זה כולנו ניצבים בסרט שמצולם עכשיו. יש סצינה בה יוחנן (שלא קשור לסרט) מקדיש שיר לזוג שיושב בפאב ו-1,2,3 קדימה מצלמים! וזה נראה כל כך הגיוני וכל הקהל פשוט חוזר למצב הקשבה בין רגע. בסיום הצילומים, אני נפרד מיוחנן לשלום בחיבוק חברי שכאילו הכרנו כבר שנים ונזכר שכבר אמרו זאת לפני, איזה תענוג של בחור.

בדרך החוצה מהצוזאמן אני נתקל ביוסי בבליקי יושב בפינה, לא יכולתי שלא לעצור ולדבר איתו על אותם שני ערבים מדהימים שקרו זה מכבר. "איזה כיף היה" הוא אומר, כאילו הוציא לי את המילים מהפה. אני פשוט באתי להגיד תודה קיבלתי תודה גדולה עוד יותר ממנו. איזה כיף היה.

טסתי לאוטו, כבר כמעט 1 בלילה. הגעתי הביתה  מחויך, עייף ומרוצה. נזכר איך היום התחיל ומה קרה בשעות האחרונות. החזרה הפתוחה, הנקניקיה הטעימה, יוחנן, האנשים הטובים, הסרט, בבליקי והמוזיקה. נזכרתי שוב במוזיקה וכמה שהיא עושה לי טוב.

ורגע לפני השינה נזכרתי בעוד דבר אחד, שכחתי לשלם על הבירה בצוזאמן. מצטער, הייתי חייב לעוף, אני קם מחר ב-5 בבוקר.

בעקבות שינוי חיי השגרה שעוברים עליי בשבועיים האחרונים (עייף עד עילפון בשעה עשר בלילה, אומרים שזה יעבור) ועוד דברים אחרים שעשו את זה ממש קשה להתרכז מול המחשב, כבר שבוע אני מנסה לסיים את הפוסט הזה, מוסיף, מוריד, עורך, משנה, קורא שוב, ושוב. והנה רק עכשיו הגעתי לנקודת הסיום. לאור התגובות מהפוסט האחרון עולה השאלה מה עדיף. פוסטים קצרים יותר שלא דורשים לפנות יום שלם כדי להגיע לכל הלינקים או שמתכונת על-הכץה הנוכחית והעמוסה כל טוב היא הדבר האמיתי? נדרשת התייחסותכם לנושא בתגובות או במייל. לא מבטיח שאני אתייחס למה שתגידו אבל כמו בישראל ככה בבלוג, לפחות תרגישו כאילו שלטון העם הוא הקובע. יאללה שיהיה בהצלחה, יש המון מוזיקה טובה (שאת חלקה הגדול אפשר להוריד) שתעביר לכם את השבוע בכיף. [מוקדש לעזרא השף]

(המשך…)

K על הכץה, אסופת הלינקים, דעות ושאר עניינות חוזרת לאחר הפוגה קלה מענייני הבלוגיה ועומס רב בעניינים אשר מחוץ לבלוגיה. והפעם קצת מחו"ל (כריס קורנל, Mew) והרבה מארצנו (יאפים עם ג'יפים ואלבומם החדש, יוחנן קרסל ואלבומו "אושר", רועי ריק באלבומו המצופה, עוד הופעה של שולי רנד שפיספסתי ועוד המון טובים ומענגים) כולל המון שירים להאזנה/הורדה. צאו לדרכם וכמו העיתון של סוף השבוע, תקראו קצת אבל לעומק ותחזרו להמשיך כל פעם שיש לכם כמה דקות פנויות.

K חודש מרץ תיכף מגיע ואיתו אמורים להגיע המון דברים טובים כמו אלבומים חדשים ליאיר יונה, מרסדס בנד, עמיר לב, נדב אזולאי, רמי פורטיס באלבום משולש, מריונטה סול (בתקווה…), עוד מהאלבום הבא של בני בשן, האזרח צודרוב והשפנפן בדרכם להופעת הרכב, Buffalo Boots חוזרים להופיע/משחררים חומרים חדשים ועוד מלא דברים שבטח סתם נעלמו לי מהראש בינתיים. נשאר רק לחכות.

K סיטימיול מבית משפחת העונג סגר את שעריו. וחבל. מעבר קצר על חלק מהלינקים בתחתית פוסט הפרידה מזכיר נשכחות וממלא תקווה שעוד ישובו ימיו הגדולים של הפרד. ואם זה לא הספיק אז גם "אפילו עז" הלכה לה לחופשה והשאירה אותנו מאחור. הנה סיבה אחת למה להתבאס מזה.

K אחת הלהקות האהובות עליי "Mew" בדרך לאלבום חדש. הלהקה הדנית הזו שקיימת כבר קרוב ל-15 שנה היא סוג של מנה מדויקת העונה לכל הצרכים שהגוף שלי מבקש. סאונד עשיר, סולן עם קול שלא ניתן להגדיר, הפקה מוקפדת, רועשים כשצריך ושקטים כשאפשר וכיף אחד גדול. לאילו שמכירים אפשר לקרוא ראיון איתם לקראת האלבום הבא ולמעוניינים להכיר תקליקו פה למטה ותקשיבו. אני אמשיך לחפש טעימות מהאלבום הקרב ובא בשבילכם, ובעיקר בשבילי.

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

K הבאלקן ביט בוקס באל-ג'זירה. לא נראה לי שצריך להוסיף כדי שתעיפו מבט.

K בעודי מתלבט אם רק אני שומע בשירים יותר ממה שיש בהם באותם ימי טרום הבחירות שעברו, מצאתי עוד ריכוז פוליטי שכזה שהסתובב לו בוואלה!.

K מוסף בני בשן של החודש כולל: קטע קריאה, טור אישי של בני על עצמו, מה הקשר בין בני בשן לדייב שאפל ועוד כמה אותיות מסודרות שלי למי שפיספס.

K אחרי שפיספסתי עוד הופעה של שולי רנד מטעמים לא טעימים וקראתי את השבחים באנרג'י וקול הקמפוס, נשארתי רק עם הביצוע הזה של "בס"ד" (יחס של אחד לאחד בין המרכאות לאותיות, משעשע)  אצל קוטנר וכרטיסים להופעה הבאה.

K מידי פעם נכנס לי שיר לראש שאני לא מבין מה הוא עושה שם. כל הנסיונות להוציא אותו משם כי הוא מטופש/מציק/לא קשור לשום דבר שאני אוהב פשוט לא מצליחים. דחף בלתי נשלט גורם לי ללחוץ על כפתור הפליי והראש והרגל מתחילים לזוז ללא הוראה מפורשת. והפעם, "The bird & The bee" עם "My love" מתוך אלבומם החדש "Ray Guns Are Not Just the Future". תקליקו ותקשיבו, נראה אם את חסינים לזה.

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

K דוד פרץ מעלה מפעם לפעם רשימות השמעה דרך הבלוג האישי שלו. הן תמיד מלאות הפתעות ממוזיקאי המלא במוזיקה עד בלי סוף וכדאי להאזין להן. האחרונה שבהן המלווה בטקסט בעל השם "הקרנבל שוב כאן" ליוותה אותי באחד הלילות השבוע כאשר כל שיר ברשימה כאילו נשלח ישירות בהתאם למחשבה שעברה בראשי באותו רגע. מאנדרו בירד לנורה ג'ונס, הקרדיגנס, טים באקלי ואליוט סמית ועד לאלטון ג'ון. תנסו ותהנו. 

K יוחנן קרסל לא היה בין המופעים האהובים עלי בפולקל'ה האחרון ולו רק מהסיבה שההרכב בכלל ויוחנן בפרט נשמעו לא מלוטשים, נרגשים מידי או כל סיבה אישית אחרת שלא היתה ברורה לי. אבל אל לנו לשפוט על סמך הופעה אחת, בוודאי לא כאשר יוחנן מגיע מסצינת (נשבר לי מהמילה הזו) מערבות הדרום שם נעטפו ונארזו צליליו על ידי המאסטר דוד פרץ ועוזרו המחונן נדב אזולאי ועוד רבים וטובים. האלבום "אושר" שמתנגן לו אצלי בימים האחרונים הוא לא אלבום שמדביק אותך למערכת או חודר לך מתחת לעור בשמיעה ראשונה. גם לא בשניה ואולי גם לא בשלישית. אבל בכל פעם שהדיסק נגמר, משהו ברצועה שסוגרת את האלבום אומר לי להקשיב לו שוב כי הדקות האחרונות שלו, יש בהם משהו מהפנט. מאוד יכול להיות שאם נריץ את סיום האלבום אחורנית נשמע בשקט בשקט, קול מעוות למחצה לוחש "אני אוהב את דוד פרץ, אני אוהב את דוד פרץ".  בינתיים למי שרוצה האזנה והכרות, יוחנן מדבר ומנגן ופה למטה שיר הסיום מהאלבום המדובר, "היום מתרוקן".

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

K לא בהכרח הקשר החזק ביותר לפלטפורמה בלוגית זו אבל בכל זאת, יש משהו בראיון הזה עם עלמה זהר שעושה נעים.

K בין נפלאות תקופה מוזיקאלית זו שמאופיינת בהרבה אלבומים חדשים מעולים, הופעות טובות ועוד נמצא גם עמיר לב עם אלבום חדש. היה ראיון איתו במאקו, הייתה הופעת השקה בצוותא שהתנגשה לי בהופעה אחרת ולכן הוחמצה ויש ראיון וביצוע בווינט לשיר "נוסע וחוזר" וביצוע בוואלה! ל"חולון" (כבוד למקורות) ומה עם האלבום? הוא עוד לא הגיע, מאוחר יותר החודש הוא אמור לצאת אבל זה לא אומר שאי אפשר להזמין כבר למעוניינים.

K אסף ארליך נעלם. כל היודע דבר על מקום הימצאו מלבד סימן החיים בדמות הקליפ החדש ל"כמו אוויר" מוזמן לדווח לבלוגיה הקרובה למקום ביתו.

K נגה שלו (נטולת הספייס כמדומני וחבל שכך) שהייתה מדהימה בפולקל'ה האחרון הוציאה קליפ חדש ומעולה לשיר "עדיף". משום מה הקליפ אבד ברשת וחזר לא מזמן, לקליפ שלום.

K מכירים את הסרטון שצריך להתרכז ולספור את מסירות הכדור בגרסה הזו או בזו החביבה והמובנת יותר אז הנה אחד שונה אך דומה שהוא בכלל פרסומת. חמוד מאוד וכרגיל, צריך להתרכז בפרטים הקטנים.

K הדיסק החדש של יאפים עם ג'יפים עדיין מסתובב לו אצלי במערכת בנסיון להבין מה הולך שם, מי נגד מי ומי ניצח בסוף. הביקורות מהללות אבל כבר היו מקרים בעבר שלא שמעתי אוזן לאוזן עם שאר יודעי דבר (דוד פרץ, רות דולורס וייס ועוד). אין ספק שמדובר במשהו אחר, שונה ומעניין. השאלה היא האם אני אוהב את זה. תשובות בהמשך בתקווה ובינתיים תנו דעתכם עם הטעימות מ"נבל דוד אדום" בדמות "גלגוליו של דורבן", "אמנות צוואר הרחם", "השפל, הגאות וההונאה" ו-"שנת החרב" [להורדה, מתנת אנובה] האהוב עליי.

K אני אוהב את כריס קורנל, ממש אוהב אותו. האלבום הראשון שלו הוא יצירת מופת בעיניי ואת קול הזעקה שלו אף אחד לא יכול לחקות או לקחת ממנו. האלבום השני לא היה מה שציפיתי שיהיה והביטול של ההופעה בארץ כדי לעבוד על האלבום השלישי היה מבאס עוד יותר. כל העולם כבר התבאס על הדיסק החדש של קורנל (אהבתי במיוחד את הביקורת של איזה אתר מוזיקה בחו"ל בו תואר האלבום כ-"מהנה בצורה של הנאה מלראות קוף רוכב על תלת אופן") ואני עוד מנסה ללקט נקודות קטנות להנות מהן, מדמיין לעצמי כאילו כל האלבום הוא כמו רימיקס אלקטרוני/R&B שכזה לקולו של קורנל, כמו המיקס המשובח של N.O.W ל-"Letting the cables sleep" של "Bush", אבל זה לא קל. נמשיך לנסות. בינתיים ניתן לכם טעימה ממה שהיה כריס קורנל באלבומו הראשון ומה נהיה ממנו באחרון.

Chris Cornell - Moonchild

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

Chris Cornell - Scream

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

K אהבתי לעינב "ג'קסון" כהן רק הולכת וגדלה. והיא התעצמה עוד יותר כשגיליתי את אסופת השירים היפיפיה הזו שבוצעה במסגרת פרויקט "פזמון חוזר" בו אמנים שרים לחזרתו של גלעד שליט. רכות ענוגה ומלטפת שכזו, רק לשכב במיטה בחדר חשוך, להביט לתקרה ולהקשיב. נדב לזר גם היה בהופעה משותפת שלה ושל נעם נבו וסיכם במילים "לעינב ג'קסון כהן יש כל מה שדרוש כדי להיות היוצרת הגדולה הבאה: היא פסנתרנית מחוננת, הטקסטים שלה מסמרי שיער, הלחנים שלה מורכבים להפליא אך עדיין מאוד נגישים, והיא זמרת רגישה ומרגשת. יש בה שילוב נדיר בין הווירטואוזיות של שלומי שבן והרגישות המצמררת והפוצעת של אביתר בנאי."

K רועי ריק אותו שמעתי לראשונה לפני כמה שנים בהקלטות ראשוניות שהתגלגלו לידי וליוויתי בהופעות קטנות בצוזאמן וקטנות הרבה פחות בבארבי הוציא לאויר העולם את אלבומו הראשון עם ה"מאדלי בנד" רק כדי להיעלם מהמדפים כמה ימים לאחר מכן עקב בעיה לא ידועה. אבל עכשיו הוא חזר וכולי תקווה שיצליח כי הוא רק הולך ומשתפר ואם יש אמן שגרם לי לאהוב את צליל המפוחית יותר מאי פעם הרי זה הבחור עם תליון המפוחית על צווארו, רועי ריק.

K מעכשיו אימרו השילוש הקדוש הינו "גבע-גוריון-אמדורסקי". כל מי שהיה ב"הופעה" (20 דקות בסך הכל) שעשו ישראל גוריון, אסף אמדורסקי וגבע אלון השבוע בחנות הספרים בדיזנגוף סנטר יצא המום. מקומות על רצפת החנות נתפסו כשעה וחצי לפני ההופעה והדיבורים שלאחריה סיפרו על עתיד שכולו טוב. לי נשאר רק לקוות שכפי שנאמר "זה ייגמר בהיכל התרבות".

K רפי פרסקי חגג 20 שנה (פאקינג 20 שנה!) לאלבום "כמה פעמים ספרת עד עשר" בדיוק בזמן שאני התחלתי לשמוע את שאר אלבומיו בצורה אינטנסיבית (עם חיבה יתרה לאלבום "מפתח הלב"). חובה לתפוס הופעה של פרסקי בהקדם ובינתיים לרגל החגיגות, שילוב של פרסקי ועמיר לב בביצוע ל"כמה פעמים ספרת עד עשר" מתוך ההופעה בבארבי.

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

K לפי דעתי האישית אין ספק שנדב לזר הידוע בכינויו לזרבוי ובעליו הגאים של הבלוג "אטמי אוזניים" שנת 2008 יד ראשונה, השתבח בכתיבתו מאז שאנשי מעריב ו-NRG פרסו עליו חסותם. האפשרות שניתנה לו בתור מוזיקאי יוצר ("הדוגמניות", "גיליאם") בעל דעה ויכולת כתיבה משובחת לתת במה או זוית אישית לקלחת האינדי גורמת לא פעם לפרסום כתבות/פוסטים אשר מעירים את אנשי התעשיה ומעוררים דיון מעניין. דוגמא אחת לכך היא הכתבה שפורסמה במעריב שכותרתה "סצינת השוליים אינה שולית" אשר בה אוזכרו כל מיני הרכבי אינדי שגררה אחריה דיון רחב והתייחסות מצד לזר בפוסט המשך בשם "רשימות לא מרשימות" ודוגמא שניה בדמות הפוסט "שנון במחלוקת" בו מבקר לזר את דבריו של עינב שיף על האי.פי של להקת "הפשרות". בשניהם הדיון בתגובות הוא לא פחות מעניין ובעל דעה מאשר כתיבתו של לזר. ישתבח משובח וכן יירבו.

תודה לכל אלו שדרשו בשלום הבלוג, לשולחי הלינקים, למחזקים חיובית, לעוקצים שלילית, למגיבים, לספאמרים ולכל הטלפנים בשירות הלקוחות של בזק/הוט/נטויז'ן/BlueHost ששגעתי בעת התרסקות האתר והאינטרנט הביתי שלי. שבת של שלום לכולנו.

(עדכון: נוספו תמונות מהיום הראשון!)
עוד פסטיבל פולקל'ה הסתיים לו בסוף השבוע האחרון ואחרי יומיים ארוכים שהייתי קבור במרתפי הלבונטין 7 ללא תחושה של זמן, ניזון רק מאלכוהול, סיגריות וכמה סוכריות טופי שמצאתי בכיס חזרתי לחיי השיגרה.
יומיים שלמים מלאים בכל כך הרבה הופעות גרמו לערבוב ובילבול נתונים שכזה כך שכל נסיון לסכם את הארוע יגמר ברצף פסקאות לא ברור. ולכן! כמיטב מסורת סיכומי הפסטיבלים של הבלוגיה נעבור לסיכום ותיאור האירועים בנקודות (ייתכן וסדר ההופעות והאירועים היה שונה מהכתוב. תתמודדו) בליווי תמונות וסרטונים שם למטה, בסוף :

תזכורת לעצמי, לפני פסטיבל לא לשתות יותר מידי או לאכול דברים מוזרים. זה עלול לגרום לעיכובים ופספוס של הופעות מצוינות שרציתי לראות כמו רועי ריק , דייויד בלאו והדוגמניות.

שישי אחר הצהריים, איפה כולם? הלבונטין רחוק מלהיות מלא. אולי זה הקור, אולי זו עוד ארוחה משפחתית שכזו.

זהר פאקינג וגנר. הנגנים בשלהם, היא בשלה. השמיעה לגילאי 18 ומעלה.

מי זאת החמודה עם הרעמה המתולתלת שכרגע חלפה לידי?

ב"ש איז אין דה האוס!

יוחנן קרסל, אתה מתבקש לעזוב את ההאוס. לבינתיים לפחות.

שיט! פספסתי גם את נדב אזולאי.

דויד - שוב שכחו לשים יוד בשם שלי - פרץ על הבמה. עולם שלם של לופים וצלילים מאמן אחד.

יש דויד פרץ, יש קהל בלבונטין, ועוד מהסוג המהופנט.

הי, הנה המתולתלת, עולה לבמה.

עינב ג'קסון כהן ואף רחש בקהל. מתרגשת, נבוכה וזוכה בתואר ההפתעה המרגשת של היום הראשון.

יש גם אי.פי חינם.

פוליאנה פרנק עולים.

בעיות סאונד. מחכים.

פוליאנה פרנק יורדים. שמועות אומרות שבתווך בין העליה לירידה נוגנו צלילים וזומרו זמירות. מה שאני בטוח זה שהיו המון רעשים לא נעימים.

חייו של אביב מארק מתקצרים בכמה שנים מעצבים על מה שקרה קודם.

צ'יינה מונדוגס, זוכים בתואר מוזיקת ההזיות וסמים קשים החדשה שלי.

יהוא ירון, בס ולבונטין מלא. פשוט צריך לראות. לראות מה היה, לראות מה עכשיו ולראות אותו בהזדמנות הראשונה שיש לכם. ההופעה הטובה ביותר של היום ללא ספק.(סרטונים בהמשך)

אסף רוז עולה לשאריות הקהל. לא מוגבר ולא מחובר.

רוז: "אחריי, מי שרוצה ומנגן יכול לעלות איתי לסשן מטורף"

מארק: "הלו! יש עוד יום מחר, יש במה לסדר"

בסדר, בסדר. לילה טוב.

בוקר טוב.

לחימה בדרום ואני אוכל ארוחת בוקר ממיטב התוצרת של מבשלת פילסנר ומחלבות פיליפ מוריס.

נתי אורנן כמעט הרדים אותי. אולי היה צריך איזה הרכב ברקע.

רם אוריון נתן לי בראש. בלי הרכב, בלי שום דבר ברקע.

הרבה יותר אנשים באו היום. אולי זו השמש.

ירונה כספי עם נגנים שכל אחד מהם הוא תענוג וביחד איתם היא הייתה ההפתעה הנשית הרועשת של הפסטיבל.

מה זה בכיס? הי, טופי! מעולה!

מר כבד וגברת נמוכה נשמעים כל כך טוב. מתי הם אמרו שיש הופעה?

אחד חלקי אחד בהרכב מצומצם שמורכב מאחד ואחד. מעולים, אבל כבר אמרתי את זה בעבר.(סרטונים בהמשך)

שי טוכנר עם בת הלוויה המוזיקאלית התורנית. והפעם לילך שיר. נו, בסדר.

לילך שיר: "אתה יכול להגביר לי קצת את השירה במוניטור? תודה"

איפה אביב ואיפה את, הוא בכלל הלך רגע לסיבוב. כל המקיפים את עמדת הסאונד עומדים מחויכים.

כמה בירות כבר שתיתי….

עידן רבינוביץ' בביקור מולדת. כמה חודשים בסיבוב בחו"ל ופתאום זה ביקור מולדת?!? גבע אלון התחיל פה קטע חדש כנראה.

ורועי ריק היה איתו אז זכיתי גם להנות מצלילי המפוחית שלו.

קופץ רגע לאוטו. יהוא ירון בא לשאול "יש לך במקרה שקית, אנחנו פשוט רוצים לשבור כמה בקבוקי בירה". הגיוני בסך הכל.

נגה שלו. הפתעת היום השני. מזכירה הרבה דברים טובים ועושה את זה ממש טוב.

עוד יותר טוב שהיא עושה את זה עם יהוא ירון.

לא עושה את זה עושה את זה. הם פשוט שרו ביחד.

הוסיפו את יאיר יונה לליין-אפ. טווווווב!

איתמר רוטשילד עם ערן סער. כל הופעה שלהם היא תענוג.(סרטונים בהמשך)

אבל למה רק שלושה שירים?

עולה בס, וחשמלית, ופסנתר, ומתופף, וחצוצרן, ואקורדיון, וויולה, ואחת יעל קראוס.

פאניק אנסמבל על הבמה, לבונטין מפוצץ. החבר'ה האלה יודעים מה הם עושים.(סרטונים בהמשך)

אבל למה רק שלושה שירים?

"מכולת" עושים חמישה שירים. חמישה!!! מה הגיוני בזה.

נו מה עם יאיר יונה?

קטב מרירי עושים קטע אחד. ארוך, ממגנט ומיוחד. (מיוחד=שימוש בבקבוקים השבורים של יהוא ממקודם, בובות ילדים, שלשלאות ועוד. הכל מתועד בהמשך)

יעל דקבלאום נותנת הופעה ארוכה ופולקית במיוחד.

הקהל מחזיר לה בהמון אהבה והנאה. רק רוצה שהיא תמשיך.

הנה יאיר יונה! מאלתר על הסלייד עם דקלבאום.

יאיר יונה נשאר לבד על הבמה.

לאיפה כולם הולכים?

יאיר מתחיל לנגן, האורות כבים. רק שניים אדמומיים נשארים להאיר את הבמה.

איזה תענוג של צלילים הוא מוציא.

חבל שלא כיבו את האור בעוד כמה הופעות.

לילה טוב.

יש! מצאתי עוד טופי.

ועוד כמה נקודות לטוב, לרע ולמחשבה:

K טוב - אביב מארק. זה האיש שגרם לכך שאני אצליח לשבת יומיים בחלל הקטן בלבונטין בלי לצאת עם כאב ראש, להנות מהמוזיקה ושהכל יתקתק. נתן בראש לצעירים, סידר הכל בשניות למנוסים יותר, התעסק עם הסאונד, התאורה וארוחת הצהריים שלו במקביל ופשוט היה שם כל הזמן. טוב, חוץ מהקטע עם לילך שיר אבל זה לא באמת היה חשוב.

K רע - אנשים שבאו רק כדי לראות את ההופעות של השוליים הגבוהים. פאניק אנסמבל, יהוא ירון, אחד חלקי אחד, Mr heavy & Ms low. לכו תראו הופעות שלהם. כל הקטע של הפסטיבל זה גם להכיר דברים אחרים, חדשים. תנו צ'אנס.

K מחשבה - אחרי כמויות האנשים בחוצמזה ואינדינגב הייתי בטוח שהלבונטין יהיה מלא כל הסופ"ש. כנראה שכאשר מוציאים את שקי השינה, האוהלים, הטבע והמדורות מהתמונה זה קצת פחות מגניב לבוא סתם ככה לפסטיבל מוזיקת שוליים. כך יצא שהקהל שהיה זה אותו קהל שתמיד נמצא ואותם פרצופים שראיתי כבר הרבה פעמים. חבל.

K עוד מחשבה - איזה פולק ואיזה נעליים. בחוסר חישוב מהיר נראה לי שהיו משהו בין 10-15 אחוז אמנים פולקיים באמת ועוד עשרה אחוז עם נגיעות פולק. לא שזה לא בסדר אבל המתכונת המקורית של הפסטיבל השתנתה מאוד. הרבה פחות הופעות סולו והרבה יותר אמנים שעולים עם הרכב חשמלית, בס, תופים, לפחות. אחד חלקי אחד היו חריגים בנוף כאשר באמת השילו מעצמם את כל שאר חברי ההרכב (ויש עוד הרבה) ועלו בצמד אקוסטית ופסנתר. אם זה טוב או אם זה רע, כל אחד יחליט לעצמו. אולי פשוט צריך למצוא שם חדש.

רגע, רגע, לא סיימנו.

הנה כל התמונות מהפסטיבל (המון תודה לאיש שצילם הרבה ולא אכל: ארז בז'רנו). הן כולן מהיום השני חוץ מאחת, זה מה יש עדכון: התווספה גלריה של היום הראשון באדיבות אורלי קוטיק . לחיצה על הכפתור בצד שמאל למטה תגרום לכם לאושר גדול יותר  :

פולקל'ה 5 - היום השני+ (צילום: ארז בז'רנו)

ולסיום הנה כל הלינקים לסרטונים מפולקל'ה ה-5. עכשיו שאני רואה אותם שוב אני חושב שממש נהנתי בכל אחד מהרגעים האלו ובכלל. מומלץ לבעלי יכולת ללחוץ על הלינק  "watch in high quality" ממש מתחת לסרטון בצד ימין לצפייה באיכות גבוהה יותר:

יהוא ירון בפולקל'ה 5 - סרטון 1

יהוא ירון בפולקל'ה 5 - סרטון 2

יהוא ירון בפולקל'ה 5 - סרטון 3

אחד חלקי אחד בפולקל'ה 5 - "לעולם"

אחד חלקי אחד בפולקל'ה 5 - "שמש מתכת"

אחד חלקי אחד בפולקל'ה 5 - "אין לי חוש הומור"

אחד חלקי אחד בפולקל'ה 5 - "לפעמים אני פוגע"

איתמר רוטשילד בפולקל'ה 5 - "בדרך לעבודה"

איתמר רוטשילד בפולקל'ה 5 - "הלילה תדע"

פאניק אנסמבל בפולקל'ה 5 - סרטון 1

פאניק אנסמבל בפולקל'ה 5 - "On this night"

תודה לכל מארגני הפסטיבל ולכל מי שמעורב בצורה כזו או אחרת. היה תענוג.