לפני כמעט 10 שנים הגעתי לביתו של ברוך פרידלנד. הבית היה מבולגן מעט, נדמה היה כאילו רק עכשיו הוא עבר דירה, קופסאות זרוקות ברחבי הבית, ברוך לא מוצא את מה שהוא מחפש. פתאום הוא אומר לי "אה, הנה זה", מושיט יד לאיזה מדף ומוריד קופסא מאורכת. הוא מוציא את האלבום "מחליף צבעים" של "תופעת דופלר" (אין אתר, יש פורום ויש בו הכל), הלהקה שהיא כולה הוא, ומביא לו אותו. "אתה רוצה שאני ארשום לו משהו?" הוא שואל. אחרי הכל, הבטחתי לחבר וחיפשתי את האלבום הזה מלא זמן בשיטוט בחנויות, חיפושים באינטרנט (10 שנים, זה היה פחות קל אז), טלפונים לכל מיני גורמים כאלו ואחרים עד שנחת לו על שולחני המספר של ברוך. טלפון אחד והוא מזמין אותי אליו לבוא לקחת את האלבום. "כן, אני אשמח אם תוכל לרשום לו משהו" אני אומר. "איך קוראים לו?" הוא שואל כאילו היה מדובר בהקדשה מכל חברי "העלוקה" או "כמעט חוקיים" או מה שלא מרטיט לפעוטי ארצנו את הסלולארי בימים אלו. לפני שאני הולך הוא מביא לי גם כמה סטיקרים של המחזמר-אופרת-רוק "סקסודוס" שכתב ועוד חבילה של כאלו עם המשפט שיהפוך לאימרת כנף בקרב המעורבים, "לאן נעלם ברוך פרידלנד".

השנים יחלפו, שאלת העלמותו של ברוך פרידלנד תחזור שוב ושוב והסטיקר יתנוסס על גבה של הגיטרה שיושבת בסלון רק כדי להסביר לעוברי אורח מי הוא אותו "ברוך פרידלנד".

ביום ראשון האחרון התארחתי שוב אצל ברוך פרידלנד. הפעם זה היה באוזן-בר, למרות שההרגשה הייתה ביתית וסלונית בדיוק כמו בפעם ההיא. לפני ההופעה ברוך מסתובב באוזן, נראה נרגש. אחרי הכל עבר זמן רב מאז הפעם האחרונה ששר את השירים שכל הנוכחים, מכרים, מעריצים ומבקרים מהעבר באו לשמוע. מהרגע הראשון ששמעתי את הקול שלו צללתי כל כך הרבה שנים אחורה, שמטבען של שנים שעברו, היו רצופות בתמונות יקרות ומענגות שהעלו חיוך על שפתיי שחזר שוב ושוב לאורך ההופעה.

עשרים ואחד שירים היו בהופעה, כמעט שעתיים שלמות. מי שמכיר את האוזן-בר ואת רצף הופעות הערב שלו יודע שהופעה שנגמרת לקראת השעה 11 (גם זה רק לאחר שאמרו לו שהוא חייב לסיים) היא דבר נדיר. ברוך אירח חבר מאוסטרליה שהיה שותף לעשייה בעבר, חברים שאיתם הוא עובד על האלבום הרביעי של דופלר, חלק מחברי ההרכב המקורי של דופלר ועוד. היה נראה שכולם מרגישים באותה אווירה סלונית נוסטלגית שריחפה בחלל האוזן. לראות את ירמי קפלן, שניגן באלבומים המקוריים, עולה לבמה לקראת הסוף של "ליפול על גן עדן", באקט לא מתוכנן מראש, ומתחיל לתופף ולרקוע ברגעי הסיום כשכל הקהל רק רוצה לצרוח "ליפול, ליפול" ובעצם אומר "עוד, עוד". וכולם יושבים, מסודרים, מקשיבים ומתרגשים.

אני לא יודע מה יש בשירים של "תופעת דופלר" שהופך אותי מבפנים ומזכיר לי נשכחות. מה היה באותה תקופה שבה שמעתי את קולו של פרידלנד שוב ושוב ודיקלמתי כל מילה. אפילו הזכרונות הקשורים לשירים כבר לא כל כך מסודרים. אבל מזה בדיוק נהניתי, מלחזור לזה שוב, מלמצוא את זה.

שמעתי את ברוך מתנצל בסיום ההופעה בפני מנהלי המקום על אורך ההופעה. רציתי להגיד לו שהוא לא צריך להתנצל. כשאדם שנעלם פתאום מופיע, זה עושה לך כל כך טוב, שאתה סולח לו על הכל.

*במקרה יצא שלפני שבועיים באינדינגב, בחרתי בכותרת הבאה לפוסט שלי באינדי-לייב.

 תופעת דופלר - "ליפול על גן עדן"

לינקים נוספים:
תופעת דופלר - "המחול"
תופעת דופלר - "קוטפת"
תופעת דופלר - "לראות את הפנים"
תופעת דופלר - "וביום ההוא האחרון"