K אתמול הייתה ההופעה של Low בבארבי תל אביב. הייתי מתאר איך היה, חולק את המחשבות והמילים אשר חלקתי עם גע"ז לאחר ההופעה, אבל מצאתי את המילים שלי אצל מישהו אחר:  "בעולם אידאלי לא הייתי יודע שיש להקה בשם LOW. ההוויה הLOWית הייתה מזדמרת מאליה כשהיא הייתה מתאימה, הייתי שומע אותה ברקע ולא יודע שיש שם משהו. הייתי יושב במועדון קטנצ'יק עם עוד עשרים איש שבאו לראות להקה לא מוכרת. הייתי מקשיב בחצי אוזן תוך שתיית בירה, ואנשים מסביב היו מדברים. לא הייתי מקדיש יותר מדי מחשבה למה שהייתי שומע באותו ערב. הייתי שוכח שבכלל ראיתי אותם. אח"כ מלים וצלילים וחתיכות של תודעה ורגש היו מרחפות לי בחלל הפה…בעולם אידאלי לא הייתה LOW. בעולם שלנו הבארבי הערב היה חת'כת מקום מרגש להיות בו.." (אורן שץ מתוך פורום אלטרנטיבית ב-YNET) אפשר לקרוא עוד על ההופעה אצל טאפאס וטאפאס.

K ומחר, יום שבת, בארבי תל אביב, "הכוכב הלבן" חוזרים להופיע אחרי 7 שנים. אם אתם לא מכירים או אם אתם מכירים אבל לא חושבים לבוא אז כדאי מאוד שתכירו ותגיעו, לפחות זה מה שאני חושב. זה מה שמומה חושבים ויש ביצוע ל"טיול בחינם" ב-Ynet.

K הייתה גם הופעה של שולי רנד השבוע ואני נזכרתי ברגע האחרון להשיג כרטיסים. לא היו. איזה עצבים. אבל נותר רק לפרגן לרנד ולהבטיח לעצמי ללכת להופעה הבאה. בינתיים בשבילכם, תקראו את מומה אוכלים לי ת'לב, את עמוס אורן ב"הבמה" מפליא לתאר ואת אבי רט דן בסוגיית הדת והשירה בעקבות ההופעה בטור אישי ב-Ynet.

K באפלו בוטס ערכו את הופעת הבכורה שלהם בלבונטין 7 (תמונות, ערוץ וידאו, יאיר יונה מחמם) ומיד למחרת עומר הרשמן (חצי מהצמד) עף לו לסיבוב הופעות בארה"ב. שמעתי שהיה מעולה וקול הקמפוס מאשרים גם כן ונותנים את האירוח של הבוטס להורדה או האזנה.

K השנקל כובש את העולם. שער השנקל מתפרסם ומתעדכן בכל רגע, עסקאות ענק תלויות בו והוא כובש כותרות.

K ראיון ארוך ומפנק עם הטווס הראשי, איתן רדושינסקי מהמידנייט פיקוקס באתר אינדי החוזר לאיתנו. ושוב אני אזכיר שבעסה למי שלא ראה אותם בחוצמזה 2.

K סטיבן ווילסון מפיק לעומר אפרת, עזר ל-Bedtime story ויפיק לאורפנד-לנד את האלבום הקרוב שלהם. אולי תיקח רגע הפסקה ותפנק אותנו בהופעה של "Porcupine tree"  אם אתה כל כך אוהב אותנו.

K אני חייב את עזרתכם. האם עופר בשן דומה יותר ליגאל בשן או לבני בשן? בין הפותרים והמנמקים תוגרל קלטת של הופה-היי.

(המשך…)

יש רגעים שאתה מרגיש כאילו העולם הזה משחק איתך משחקים ומנסה לשמור אותך מאוזן אבל לא לפני שהוא ירסק אותך למטה וידרוך עליך ואז ירים אותך למעלה, גבוה גבוה לראות את הכל מעל כולם ולבסוף לחזור לנחיתה מאוזנת בשגרת יומך. רק לפני כמה דקות התבשרתי שאין כרטיסים נוספים להופעה שתכננתי לראות במשך זמן רב, אחרי שכבר קבעתי עם חברים, אורגן לוח זמנים מסודר לפי אילוצי העבודה של כל אחד מאיתנו ודובר רבות עליה. ככה בשניה, בשיחת טלפון אחת הצליחו להשבית לי יום שרק לפני כמה דקות התחיל ביקיצה טבעית עדינה ומפנקת. באותה שניה אתה מתמלא עצבים על למה לא הזמנת כרטיסים קודם, איך זה שאין עוד מקומות, מריץ מחשבות על ספסרים מיוחדים של הופעות קטנות שרק מחכים לאנשים כמוך ואולי כדאי להגיע למקום בכל מקרה לבדוק אם יש כרטיסים, שולח הודעות ומתקשר לאנשים מקורבים שאולי יכולים לעזור, מתכנן סיפור קורע לב אותו תספר למפיקה ברגע שהיא תענה לטלפון שלך ואולי היא תרחם עליך ותשאיר איזה שני כרטיסים למקומות עמידה מעל יציאת החרום משמאל למטף מתחת למזגן המטפטף, רק שיהיו כרטיסים!

כלום. זה מה שקיבלתי. לא כרטיסים ולא מטפים. בלב כבד, סיגריה בפה ועצבים רופפים שוטטתי לי ברחבי הרשת מנסה להיאחז בהופעת חרום אחרת שתיגאל אותי מיסוריי. משוטט בין לוחות ההופעות, מבטיח לפרגן לעצמי כרטיסים לכל ההופעות מחו"ל בחודש הקרוב ולעזאזל הכסף, אומר לעצמי שאני אלך להופעה הראשונה שתקפוץ לי מול העיניים ולא אכפת לי גם אם זו קרן פלס מארחת את מרגלית צנעני בהשתתפות אורחים במופע הצדעה ל"כוכב נולד" השנים הראשונות. איזה עצבים.

נשבע לכם שבחלומות הוורודים ביותר שלי לא דמיינתי את מה שקרה לאחר מכן. אני עובר על רשימת ההופעות בבארבי תל אביב בשבוע הקרוב, מנסה להמשיך לרפרף במורד הרשימה אבל העין קופצת לה למעלה בעקשנות לאותה שורה שנראית לא הגיונית, לא קשורה, לא אמיתית.

 " 13/09/2008 - 22:00 - הכוכב הלבן חוזרים להופיע"

לא יודע אם ועד כמה השם הזה, "הכוכב הלבן", אומר לכם משהו, אבל הנה מה שהוא בשבילי.

אוגוסט 2003, קשמיר, הודו. אני כבר אחרי 9 חודשים של טיול ברחבי תת היבשת הזו, יושן בבית סירה מפואר על אגם "דאל" עם ידידה מהארץ שפגשתי פה וחברות שלה, חופשי מדאגות, שמש הודית מפנקת אותי כל בוקר וכמות של חומרים מעוררי רגשות שהיו גורמים לד"ר הופמן ז"ל לשלוח אותי להסתכלות. כחלק מהנוהל התקין כאשר אני חולק חדר עם אנשים חדשים שאני לא מכיר, פשיטה על מארז הדיסקים שלהם היא בין הדברים הראשונים שאני עושה (אף פעם לא הייתי איש של שיחות קטנות, למה להרבות במילים כאשר הצלילים שמלווים בן-אדם מעידים עליו הרבה יותר. בעצם אולי זה בגלל שאני סתם לא נחמד). בין חתיכות הפלסטיק העגולות הונח לו עותק צרוב עם הכותרת "הכוכב הלבן". עבדכם הנאמן, סקרן מוזיקה טבעי, הכניס את הדיסק לשמיעה לחץ על כפתור הפליי וכל מה שנשאר לו זה להתמכר לזעקה, לשכב אחורה על השטיח, לחייך מאוזן אוזן ולהודות שיווה על העונג הצרוף הזה.

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

עד כמה אהבתי את הדיסק הזה? אהבתי אותו כל כך שלמרות שבדיסק הצרוב היו רק את ששת הרצועות הראשונות, שמעתי אותו מיליון פעמים. אהבתי אותו כל כך שכל מי שטייל איתי מאותו רגע מכיר כל מילה ומילה מכל שיר שלהם ונפרד ממני לשלום לא לפני שצרב לו עותק משלו. אהבתי אותו כל כך שחיכיתי להגיע לארץ ולהשיג את האלבום המלא יותר משחיכיתי למקלחת חמה/עם זרם מים או אוכל של אמא. אהבתי אותו כל כך שאפילו שחבר לטיול שחלק איתי חדר שמע את הדיסק הזה ורק את זה כל יום, כל היום, כל הזמן, לא יכולתי לכעוס עליו. אהבתי אותו כל כך שמאז שחזרתי רק חיפשתי עוד חומר על הצמד הזה.

ואין שום דבר, אין מידע, אין דף חלל, אין אתר. כמה קטעים קצרים באתר כזה או אחר אבל שום דבר עדכני. ומאז פעם בכמה זמן עולה בי המחשבה אולי אני אצור איתם קשר, נשכנע אותם להופיע, אני מוכן להתחייב לקהל של 100 איש לפחות, אני אשלם להם אם צריך. לפני כשבועיים, בדיון שערכתי עם עצמי, הגעתי למסקנה שאני חייב לעשות את זה ולארגן הופעה חד-פעמית. דיברתי עם חברים שכמובן חשבו שאני משוגע (למרות שכל אחד מהם היה מתייצב ברגע האמת) אבל כמו הרבה רעיונות גדולים, גם זה נפל מטעמי עצלנות כאלו ואחרים. אבל כנראה ששאול מזרחי מהבארבי החליט לעשות בשבילי את העבודה.

אתם מבינים, זה לא שהם הלהקה הכי טובה שקיימת בעולם, זה לא שהם עושים משהו שלא נשמע פה מעולם. אבל יש שירים/אלבומים שאתה מכניס לתקופות או רגעים שהם הרבה יותר מסך הצלילים שבוקעים מהמערכת כשאתה שומע אותם. "הכוכב הלבן" הוא כדור הזאנקס שמעולם לא לקחתי. גלולה של אושר, הרגעה ואנחת רווחה שמאפסת אותי מול כל העולם בזמנים לא מתוכננים. הדיסק פשוט מוצא את עצמו במערכת פתאום ומול העיניים אני רואה את קשמיר שוב, חוזר לחופי גואה השקטים, נזכר בנסיעות אוטובוס ארוכות עד אינסוף ובתקופות שהיה לי חיוך על הפנים בלי סיבה מיוחדת, נקי מכל שכבות האבק המכסות את שגרת ימינו.

ביום שבת הקרוב הם חוזרים להופיע. אין לי מילים להגיד מה אני מרגיש על זה כי זה פשוט שלי, אישי, לא נתפס מבחינתי. אני יודע שחלקכם בוודאי חושבים שאני מגזים או סתם מבלבל את המוח. אבל אני בטוח שחלק ממכם מבינים אותי ויודעים על מה אני מדבר וגם לכם יש להקה, זמר או זמרת שמעיפים אותכם לאלף עזאזל מהתו הראשון שמתנגן.

פרטים טכנים נוספים על מי הם הכוכב הלבן, מה הם ולמה אפשר למצוא פה בפרסום של הבארבי (כדאי ומומלץ לקרוא). אפשר גם לקרוא על האלבום היחיד שלהם בביקורת במומה. בינתיים תורידו את האלבום ותהנו.