(Faith No More בהופעה - 01.09.09 - מאת "מישהי מפעם")
(צילום: "גברת עם זקן")
(מסוקס: מייק פאטון)

מהרגע שהחלטתי לכתוב את ה"סיקור" הזה של ההופעה ניסיתי להזכר איך בעצם הכל התחיל, אך לשווא. כל מה שאני זוכרת זה שתי ילדות בנות 13 בערך שיושבות בחדר של אחת מהן בקיבוץ ומקשיבות לקלטת של מה שאז נדמה להן כמו סוג של רוק כבד, מנסות להתרגל למה שהולכת להיות אחת האהבות הגדולות שלהן בשנים הבאות. בתקופה ההיא חרשנו את Angel Dust. צד וחצי של קסטה הספיק לכל הדיסק, ואת השאר מילאו עוד פעם אחת Midlife crises, Easy ועוד קצת Pixis ו- The man who sold the world של נירוונה. את הקטע של הצרחות עוד לא למדנו לגמרי להעריך, אז Caffeine היה חתוך מההקלטה, ואפילו היום כשאני שומעת את הדיסק, כשנגמר Land of sunshine  אז בראש שלי מתחילים התופים של Midlife. היינו כל כך צעירות אז, שחשבנו שיש שני סולנים ופשוט לא הבנו שאדם אחד שר גם את Land of sunshine וגם את RV, או את שני הקולות ב-Midlife  לצורך העניין.

השנים עברו, ההערצה גדלה ודיסקים נוספים נכנסו למערכת. בזכות דיסק הופעה חיה Live at the Brixton Academy התוודענו ל Epic ובעקבותיו גם חזרנו אחורה למעשה ל-The Real Thing. אחר כך היה גם King For a Day ו- Album of the Year ואז… אז הם הגיעו לארץ.

קשה לי שלא לעשות השוואה של אז מול היום.

אז הייתי ילדה בת 16 שהולכת עם אותה חברה מהקיבוץ (נקרא לה חיה) ברגל לסינרמה, לובשת מכנסיים שחורים וד"ר מרטינז. היום אני בת 28, הולכת ברגל עם בעלי לגני יהושע (החברה מהקיבוץ מחכה כבר ליד השערים), לובשת ג'ינס וכפכפים.

אז עמדתי מאחורי שרון מולדבי והשתדלתי נורא לצרוח לו את כל השירים באוזן, מתוך איזו מחשבה פנטזיונית שהוא יכתוב בטור שלו על איזו ילדה בהופעה שידעה את כל המילים (אני וחיה עדיין נלחמות על זכויות היוצרים לזיכרון הזה…). היום אני עומדת מאחורי סתם בחור גבוה, שמתחלף בבחור עם שיער ארוך ודביק, אבל אני עדיין יודעת את כל, טוב…. את רוב המילים.

בפעם ההיא השארתי את המשקפיים בבית כי לא רציתי להראות חנונית וכתוצאה מכך, לא ממש ראיתי משהו. היום אני 3 שנים אחרי ניתוח לייזר, מה שלא שינה את העובדה שלא ממש ראיתי משהו.

אז ציפיתי להופעה הזו כל כך, כל כך! היום - האמת שגם היום.

(המשך…)

לפעמים כל מה שצריך זה בן אדם אחד, גיטרה ולופר.

(גם לי היו התנסויות עם לופר ששווה להעלות לטיוב, אבל מסיבות אחרות לגמרי ומצחיקות הרבה יותר שכוללות חוסר תיאום בקנה מידה ישראלי-פלסטינאי בין היד לרגל)

דויד פרץ והלופר מתוך הופעה ב"בית השני" בכפר סבא - 22.08.2009

אלי רוזן והלופר מתוך הופעה בתאטרון "תמונע" בתל אביב - 19.08.2009

* לחצופים ביניכם שאולי מעיזים להרים גבה על שמוליק.
אני יודע, אני יודע. המון פוסטי וידאו עולים לאחרונה. לא מדובר בעצלנות כתיבתית אלא בפרץ הופעות ורצון לתעד כמה רגעים שלא יצא לי לתעד לפני כן. המלל יחזור בקרוב, בינתיים תקשיבו לקצת מוזיקה טובה. ושוב, תודה ענקית לדוקטור בעל המצלמה.

(יהוא ירון מארח את אביב גדג' - אוזן בר תל אביב - 17.08.2009)

כל הופעה של יהוא ירון היא תענוג גדול. כל הופעה של יהוא ירון היא שונה מקודמתה. פעם בחודש מתייצב לו יהוא על בימת ה"אוזן בר" בתל אביב, משלח בקהל את מילותיו, הבעות פניו, חיוכו ואת כל כובד כישרונו. כל חודש מארח יהוא ירון אמן אחר שמצטרף אליו להופעה ובכל פעם מחדש מצליחים יהוא ושותפו החד-פעמי ליצור רגעים קסומים שכל אחד מהם הוא מצרך נדיר שצריך להיות מתועד.

שבוע שעבר אירח יהוא ירון את אביב גדג', סולן אלג'יר לשעבר. לצורך הגילוי הנאות אציין כי יהוא מנגן בהרכב שמלווה את אביב גדג' בסיבוב ההופעות החדש שלו לרגל צאת אלבום הסולו הראשון שלו "תפילה ליחיד" (הרחבה בנושא, המענג עד כאב, בקרוב) ולצורך הגילוי הנאות ציין יהוא כשהזמין את אביב גדג' לבמה כי הוא לא פחות ממעריץ של אביב והתכוון לכך לגמרי. מתוך פלייליסט שכלל 10 שירים, אם אינני טועה, אירח יהוא את אביב לחמישה מהם ובנוסף, ההדרן היה כולו של אביב גדג' עם שירו "השחר החדש" כשהוא מלווה על ידי יהוא על הבס כמו היה אביב גדג' רות דולורס וייס.

מדובר לפי דעתי בשניים מהכותבים המרגשים ביותר שיש במוזיקה הישראלית היום. כל כך שונים אחד מהשני. יהוא עם הכתיבה הסיפורית, איזכורי שלום גד והאווירה האורבנית של מילותיו ומולו אביב גדג' עם תפילות על מצע של גיטרות וכאב כועס מלטף. השילוב של השניים הראה את היופי בכתיבה של שניהם ובכשרון האדיר שלהם כשאחד מבצע את שיריו של השני ומצליח לקעקע את סגנונו האישי והמיוחד בשירו של האחר. ההנאה מלשמוע את יהוא שר את "בוסר" ו"הגולם" (שתואר על ידי יהוא כ-"אחד השירים שאני הכי אוהב בעולם") הרועשים של אביב ומכניס את עצמו לתוך המילים, לתוך הצלילים, כמו שהוא תמיד עושה, ולראות את אביב מבצע את "נמלים קטנות" ו"דגל שחור" ("ועכשיו אני מגשים חלום" אמר יהוא) הכל כך שונים אחד מהשני וגורם להם להישמע שלו, כאילו היו בי-סייד שלא שוחרר מעולם.

היה ערב מעולה שאת חלקו המרגש הגישו יהוא ירון ואביב גדג' ועל חלקו השמח היו אחראים חברי "Calexico" שהפציעו להופעה קצרה מאוחר יותר באותו ערב. ידעתי לקראת מה אני הולך כשבאתי לראות את יהוא ואביב ושניהם לקחו את ציפיותיי אפילו מעבר להנאה שחיכיתי לה.

אביב גדג' יופיע ב-27.08 בבארבי תל אביב בהופעת השקה לאלבומו "תפילה ליחיד". ההופעה האחרונה של גדג' בבארבי הייתה כל כך טובה שהס מלחשוב על האופציה שאני לא אהיה שם בהופעה הקרובה. וכדאי גם לכם.

"נמלים קטנות", "דגל שחור" ו-"בוסר" מההופעה של יהוא ירון ואביב גדג' פה למטה בהמשך.

(המשך…)

(Calexico - בארבי תל אביב - 18.08.2009)

החיוך שקלקסיקו הצליחו להדביק לי לפנים התחיל ערב לפני ההופעה בבארבי. הוא התחיל כשקלקסיקו הגיעו לאוזן-בר, צפוף לעייפה (או שסתם הייתי עייף כבר) בשעת לילה מאוחרת, טיילו להם הלוך וחזור בחדר האחורי של האוזן ופיזרו חיוכים בין אדי החום הכבד ועשן הסיגריות שעמד ברחבי האוזן. באו, חיברו את הציוד, באלאנס רגעי ויאללה מתחילים לנגן. אני תפסתי לי מקום על רצפת הבמה, נמעך כנגד מוניטור מרעיד ומרוצה עד הגג. אז נכון שההקלטות מההופעה הזו יצאו כאילו בוצעו במהלך סרט דוקומנטרי דל תקציב בעזרת צלם בעל חיבה מיוחדת לצילומי גב, נעליים וכתמים שחורים, שלא בדיוק סגור על מה הוא עושה, אבל היה לי כל כך כיף היה לשמוע אותם שלא ממש היה אכפת לי. רגע לפני שהם סיימו את ההופעה הקצרה והזמינו את כל אנשי האוזן לבוא ולדבר, לשאול ולהציק כאוות נפשם, אני חתכתי שוב לחדר האחורי כדי לחדש את זרימת הדם לגפיים. לא הספקתי להדליק סיגריה והסולן כבר תפס אותי לשיחה שהתחילה ב"תודה, תודה, תודה. איך היה?" והסתיימה אחרי כמה דקות בהבטחה הדדית שהערב למחרת יהיה כזה ששנינו לא נשכח.

מהצד שלי אני יכול להגיד שהוא צדק. את ההופעה של קלקסיקו ביום שלישי האחרון אני לא אשכח. הבארבי היה כל כך חם, גם ממזג האוויר התל אביבי ועומס האנשים וגם בגלל מצב הרוח המעולה, הפיזוזים והחיוכים שהופיעו בכל מקום שהסתכלתי. מהופעת החימום המעולה של "Depedro" (דוגמא מעולה לכוחה של המוזיקה. לא הבנתי מילה ובכל זאת ריחפתי בחלל הבארבי כמו צופה טלנובלות מכור) שהייתה פחות מופע חימום נפרד ויותר הקדמה להולך לבוא כאשר כל פעם מגיח אחד אחר מחברי ההרכב שלשמו התכנסנו, לצורך תיגבור כוחות ספרד, עד לשיר הסיום של "Depedro" שבו כבר כל חברי קלקסיקו לקחו חלק ונתנו הרגשה שהנה אנחנו עוברים למנה העיקרית בלי רגע אחד של מנוחה.

7 אנשים היו אתמול על הבמה, מחליפים ביניהם את הכלים, את תפקידי השירה, מחליפים חיוכים ועושים חיים. הקהל בבארבי חיבק ואהב אותם ולא הפסיק למחוא כפיים ולזוז. לא ראיתם שמחה בבארבי עד שלא ראיתם את שאול מזרחי הבעלים מנסה למצוא פינה כדי שיוכל לנענע את רמ"ח אבריו אדירי המימדים כשחיוך של אושר מרוח על פניו, מחליף קריצות עם מכרים ומאושר מכך שהוא כנראה היחיד שלא מבואס מזה שאין לו כסף להגיע להופעה השניה של השביעיה המדהימה הזו שתהיה באותו מקום למחרת. הייתי הולך שוב בלי לחשוב פעמיים אם רק הייתי יכול. הייתי הולך גם אם אהוד בנאי לא היה מגיח שוב להופעת אורח הכי מפתיעה שנצפתה במחוזותינו אי פעם. הייתי הולך רק בשביל החיוך הזה שהגעתי איתו לבארבי ורק הלך ונמרח לו ככל שהערב התגלגל. אבל במקום זאת נשארתי עם חולצה של האנשים שעשו לי כל כך טוב באותו ערב, עם זיכרונות מהסוג שפסיכולוגים ממליצים לחזור אליהם כדי להירגע ולהתנקות ועם סרטונים באיכות שרק הבלוגיה (והמצלמה של הדוקטור) מסוגלים להפיק.

משום מה נראה לי שגם הם לא ישכחו כל כך מהר את הקהל הישראלי, את הלחות ואת הטירוף שהיו אתמול בבארבי. כנראה שגם אני צדקתי. שנינו צדקנו וכולם נהנו.

פה בהמשך יש ארבע הקלטות מההופעה באוזן-בר ועוד חמישה קטעים מההופעה הראשונה בבארבי תל אביב. כרגיל, להעצמת החוויה (ולשיפור הסאונד) פנקו את עצמכם בלחיצה על כפתור ה-ה"ד. ובפעם הבאה שאתם רואים מישהו עם מצלמה קטנה, מנסה לשמור על איזון ויציבות, בדיוק כשכל הרצפה זזה כשאהוד בנאי עולה, אל תדפקו לו חשבון, ותהנו.

(המשך…)

מצטער,לא יכול להתאפק. היה כזה תענוג אתמול בערב ולטובת מי שלא היה ולקנאת אלו שיזכו ללכת היום בערב (מי ששוקל אם ללכת או לא, התשובה היא ברורה יותר מאי פעם. כן!) הנה קטע קופצני (הבארבי רעד מהתלהבות) מההופעה של "Calexico" שנערכה אמש בבארבי תל אביב.
שם הקטע: קלקסיקו מארחים את אהוד בנאי !!!!!!

ולמקרה שדילגתם על השורה האחרונה מסיבה כזו או אחרת:

קלקסיקו מארחים את אהוד בנאי !!!!!!

(עוד מההופעה ועל ההופעה בקרוב)

(כרגיל לפינוק אמיתי, חפשו את HD)