בהתחלה בכלל הכרתי את אחותה, היא התאימה הרבה יותר לסגנון שלי, למה שאני אוהב. שקטה יותר, לא אוהבת מקומות הומי אדם, אינטימית. נפגשנו כמה פעמים ולמרות שלא עפו ניצוצות באוויר, בכל זאת היה נחמד ואמרנו שנפגש שוב בקרוב.
ביום חמישי האחרון אותה אחות הייתה הראשונה לבוא ולהגיד שלום. היה אירוע גדול והיא הייתה אחת מאורחות הכבוד. לשנינו היה יותר קל לפתוח שיחה כי כבר הכרנו בעבר. וגם הפעם זה היה נחמד, למרות שלפעמים המחשבות שלי נדדו למקומות אחרים בזמן שהיא דיברה, מסתכל על אלו שמסביב, בוחן את חברותיה שבאות להגיד שלום. ולמרות התזמון הלא מדויק בעליל (בכל זאת, ערב לכבודה ולכבוד משפחתה) חשבתי שאולי זה יהיה זמן טוב לחתוך את הקשר ולהשאיר רק את אותם רגעים ומחשבות שנחרטו בזיכרון ומהווים את תמצות החוויות היפות של מפגשינו.
The people back home know everything there is to know about me
I can be gone for years and they'll know where I've been
I read an article in the paper about people like me
Thought I'd outrun them by now but then back home
They always see everything that I see before me
ואז היא אמרה שהיא חייבת ללכת לרגע ואני שוב חשבתי "טוב, גם הערב הזה יעבור". חבר סימן לי מצדו השני של החדר לבוא ולעמוד לידו ואני התחלתי לחתוך את החדר, מתעלם לגמרי מכל הנוכחים.
"שלום" היא אמרה וגרמה לי לסובב את הראש לכיוון הבמה. היא עמדה שם, מלאה בביטחון ועוצמה שהעלו קצה של חיוך על שפתיי. לא יפיפייה טיפוסית, ממש לא אחת שכל אחד ברחוב יסובב את הראש אחריה ברחוב. משהו בה מושך את העין, מסקרן את המוח לחקור ולבדוק מה שונה, מה מיוחד, לנסות להתאים למסגרת, להגיד "היא דומה להיא" ו"היא מזכירה את זו" אבל ללא הואיל.
The people back home tell every story there is to tell about me
And the stories they come up with are most of the time true
But me, I get confused by looking in the mirror
The only time I recognize myself is when I look at my dad
And get nervous from having to grow old without him
ואני הייתי מהופנט, מסתכל עליה מדברת, ולא מבין איפה הייתי כל הזמן הזה, איך לא הכרתי אותה כל השנים כשהייתה כל כך קרובה. ופתאום כל אשר סבב אותי, האורחים, המשפחה אפילו האחות שלפני רגע הלכה, נראו יותר יפים, יותר מעניינים, נראו חלק מהקסם שעטף אותה.
אני לא יודע כמה זמן עבר. אני פשוט עמדתי בוהה בה. המילים היו כולן מוכרות, חתך הדיבור אינו כזה שבהכרח ישאיר כל קהל מרותק, אבל שפת הגוף שלה, המבט שעובר על כל הנוכחים באולם, הרגש שיוצא ממנה והשלווה שלעיתים מגיעה רגע אחד לאחר מכן, תפסו לכל הנוכחים באולם את אותו איבר לא מוסבר, שמתכווץ במרכז הגוף ומתקשר עם האוזניים שמזדקרות, העיניים שנעטפות לחלוחית, העור רדוף העקצוצים והלב שנפתח ורק רוצה עוד.
People back home are sometimes more than I can handle
When there's peace in my life they come forward and say, what's wrong?
There's no filth upon their sidewalks
So naturally they see yours
There's a corner in my heart for the folks back home
היא סיימה את דבריה וירדה מן הבמה. האחות המוכרת עלתה לאחריה כדי לספק את צימאונו של הקהל. ניכר כי הסגנון שונה אולם הקסם של המשפחה נגע גם בה באותם רגעים ואפילו הרעתי לה כשסיימה את דבריה בנימה אישית ללא הגברה בה סיפרה על אהבות רחוקות בימים שטופי שמש.
האחות ירדה ונתנה את האות למילות הפרידה האחרונות של האהבה החדשה שלי. אני שומר אותן אצלי, חוזר ושומע אותן שוב ושוב. לפעמים הן גורמות לי לחייך ולצחוק, לפעמים הן שולחות אותי ללילות ללא שינה. אבל הן תמיד מזכירות לי אהבה חדשה, כזו שהגיעה מהמקומות הכי לא צפויים.
And my daddy says I should always remember my story
'Cause there will come a time when all the folks back home will die
And that one day I will sit my children down
And tell them everything there is to tell about the folks back home
How they knew everything there was to know about me
And I'll look at them and hope that one day they could say the same
גבע אלון - "The Folks Back Home"
Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.
נגיד והייתי עולה מחר לכותל האינדי הגדול (העמוד בלבונטין?!?) או מתפלל תפילה חרישית לאלוהי האינדי היושב במרומים (הצוללת הצהובה?!?), מה הייתי מבקש? בפרוס השנה החדשה ומכיוון שאני לא איש של סיכומי שנה (עברית או לועזית) החלטתי לנבור קצת ראשי, קצת בספריית המוזיקה שלי וקצת ברשת ולחבר את כל אלו יחדיו לכמה בקשות, משאלות או סתם ציפיות לשנה החדשה.
חי ונושם
את רשימת ההופעות להן אני מתפלל בשנה הקרובה פותח וסוגר אדם אחד. גבריאל בלחסן. אני יודע שיש רבים ששותפים להרגשתי בנושא ומילים, או קליפים, כבר לא יוכלו לתאר עד כמה אני מחכה כבר לחזרתו לבמה של האיש שהוא מזמן כבר לא ובספק אם אי פעם היה, רק מוזיקה בשבילי. אני יודע שיש כל כך הרבה חומרים חדשים שיכולים להספיק לשני אלבומים, אני יודע עד כמה קשה לגבריאל להופיע ועד כמה עדין המרקם הזה שבו הוא חי את חייו ומשלח החוצה את יצירתו. ובכל זאת, לו רק לפעם אחת, בבארבי בתל אביב או בפאב כלשהו בדרום, עם הרכב או לבד עם עצמו, בהופעה מלאה או רק לכמה שירים בודדים, רק שיחזור, אני מבטיח שאני אהיה שם.
משת"פ
גם רשימה זו מורכבת מבן אדם אחד למרות שהרעיונות לשיתופי פעולה מצידו הם אינסופיים. אני יודע שאפשר לחשוב על כל מיני שיתופי פעולה מעניינים בין אומנים שונים, אבל כל פעם עלה וחזר אליי אחד שכבר ראיתי. כל מי שראה את קוואמי ביחד עם המידנייט פיקוקס, או לחילופין את קוואמי עם אטליז מבצעים את "פתח תקווה" של אינפקציה יודע שהבחור מפוצץ הכישרון הזה הוא פרפורמר אדיר שיכול לקחת כל שיר, ואני באמת מתכוון לכל שיר ולהפוך אותו לחוויה ענקית. אז זה באמת לא משנה לי עם מי הוא יחבור ומתי זה יקרה, רק שיקרה, והרבה.
עתיד לא ידוע
יש יוצרים מוכרים במחוזותינו שכולנו מחכים לאלבום השני/שלישי/שביעי שלהם שייצא השנה, תיכף נגיע לאלו. אני רוצה לקחת רגע ולכוון את זרקור האמונה לכמה אמנים לא מוכרים/פחות מוכרים שפשוט בא לי שייצא הדיסק שלהם השנה כדי שאני אוכל לראות אם התאבון שפיתחתי בעקבות טעימות קטנות, באמת יממש את עצמו.
הראשון ברשימה הוא אדם בן אמיתי. הבחור מופיע בימי רביעי בצוזאמן בלילינבלום תל אביב כבר כמה חודשים טובים (עם הפסקה לגמר ליגת האלופות ועוד ארועים חשובים שכאלו). מה שהתחיל בהופעה מוקדמת (ההופעה הראשונה מבין שתיים בכל ערב שכזה) עם 5-6 אנשים שאליה הוזמנתי על ידי ידידה, הפך להיות ההופעה המאוחרת יותר בערב, עם צוזאמן מלא באופן נכבד באנשים (לא מלא עמית ארז-גברים יושבים על המנורות ובחורות על ברזי הבירה, אבל מלא), סינגל ראשון ביחד עם אביגייל רוז וסינגל שני שעוד רגע יוצא. המילים של אדם, הסיפורים בשירים של אדם, הם ההנאה הגדולה בהופעותיו. אין לי מושג לאן זה ילך כשהשירים יקבלו נפח והפקה מעבר לאותה גיטרה חשמלית שאדם מפליא להוציא ממנה כל כך הרבה, אבל אני בהחלט מצפה להתפתחויות.
יוצרת או להקה נוספת שאני ממש מחכה לשמוע מה יגיע מכיוונם היא/הם LorenaB. עדי אולמנסקי העומדת בקדמת ההרכב היא בהחלט קול מרענן במחוזותינו, וביחד עם חברי ההרכב שלה הם יוצרים רוק אלקטרוני עדין שמזכיר הרבה דברים אבל הוא כל כולו בעברית. לא הספקתי אפילו לראות אותם בהופעה ועוד רגע אמור לצאת אי.פי אבל הסינגל היחיד שיצא עד עכשיו "ספינות" כל פעם חוזר אליי בשיטוטים שלי במחשב ותמיד, אבל תמיד מצליח להעלות חיוך על שפתיי ומחשבות על כמה טוב יכול להיות הדבר הזה.
אחרונים חביבים ובהחלט לא הכי שפויים הם "האזרח צודרוב והשפנפן". כבר פירטתי חזור ופרוט על אהבתי לצמד חמד האלו שהפכו להרכב לאחר הצטרפות איש הבס וגברבר התופים. במקרה שלהם מדובר באהבה אישית שלי שבהחלט לא נראה לי שתחצה גבולות או תגיע אל מעבר לחוגים מצומצמים שכנראה ברובם מטופלים בכדורים. יש בהם משהו ממש לא קל לעיכול ואף מעורר סלידה לעיתים (מנסיון, זו לא ההופעה להביא אליה חברים שלא מכירים את העתיד לבוא. תאמינו לי.) אבל מסיבה לא מובנת לי, התחברתי אליהם, למילים שלהם, לשטויות שלהם, לאמירה שמתחבאת לה בין החמשירים הקצרים שלהם, סיפורי הלסביות, יחסם לאמהות ואנשים אלמוניים עם גרזן. מה אני אגיד לכם, אני מחכה לראות מה יקרה עם זה, אל תאשימו אותי, תנסו אותי.
פעם ראשונה, שיהיה במזל טוב
המוזיקאים הבאים הם מבחינתי עתיד סגור וחתום שרק הזמן מהווה גורם מעכב בכל הסיפור וכנראה שכל מה שנותר לעשות הוא להמתין לצאת האלבום (אבל לא יזיק לקוות ולהתפלל אם אנחנו כבר פונים למרומים). יהוא ירון המעולה שכבר מריץ את ההופעה שלו בכל מיני מקומות וצריך רק לקפוץ לאוזן-בר כשהוא מופיע בשביל לחזות בפלא הזה ובקהל ההולך וגדל שהולך אחריו. במקרה של יהוא לא ניתן לדעת מה תהיה התוצאה הסופית כי כמעט בכל הופעה יש עיבוד אחר לשירים, וכמו כן לא ידוע לי על לו"ז משוער לצאת האלבום אבל הולך להיות טוב, אמן ואמן. מישהי אחרת ששיתפה פעולה עם יהוא בעבר וראויה לתפילותינו היא נגה שלו שמעריציה מחכים ומתפללים כבר מספר שנים והנה חלפה לה עוד שנה ולא יצא האלבום המיוחל. יש עוד סינגל ועוד רמיזות בנושא ועוד הופעה מקרית פה ושם אבל אלבום שלם להשקיט את ליבנו, טרם. נגה, אני מעביר את הטיפול בנושא לדרגים הגבוהים ביותר. אני אצרף לרשימה זו גם את יהודה לדג'לי למרות שמאחוריו כבר יש איזה אלבום/EP או שניים. אבל בעיניי, לדג'לי לא באמת מצא את מקומו המדויק ולא היה קרוב באף אחת מההקלטות הקודמות שלו למימוש הפוטנציאל והרצון העז שלו. צריך לראות אותו מציג שיר בהופעת יחיד עם האקוסטית שלו באמירה ש-"These song was suppose to have a big fucking band..but..you know… here I am" בשביל להבין שהבחור רק מחכה להתפוצץ. חבל שהוא לא מרבה להגיע להופעות במרכז ובכדי לתפוס אותו תצטרכו כנראה להגיע לבירתנו (אם בא לכם, על הדרך תדפיסו את הפוסט ושימו בכותל, מי יודע, אולי יעבוד) או שתגיעו לאינדינגב ותתפסו את לדג'לי בשיתוף פעולה עם "The Pit that Became a Tower", זו יכולה להיות הזדמנות מצוינת לראות ולשמוע מה יכול לצאת מלדג'לי בעתיד.
התחלנו ולכן נמשיך לתת בראש
את החבר'ה הבאים כמעט ולא צריך להציג למרות שבהחלט לא מדובר באריות המוזיקה הישראלית ששמם שגור בפי כל אם יהודיה השומעת רדיו בצהרי יום שבת. המשותף לכולם היא העובדה שמאחוריהם לפחות דיסק אחד שקצר שבחים (גם אם לא המריא במכירות) ולפי הידוע לי יש כבר חומרים לאלבום הבא שרק מחכה להתממש. יש ביניהם כאלו שאלבומם רק מחכה לצאת ונשאר רק לקוות שיענה על הציפיות ויש כאלה שעדיין מחפשים את דרכם היצירתית/כלכלית בשביל להביא את הרצון לכדי תענוג. את רשימת התפילות לקבוצה זו פותח גבע אלון שכבר שיחרר טעימה ראשונה מהאלבום הקרוב וראבאק זה משהו! גבע בצירוף ההרכב החדש "Tree" נשמעים מעולה ואחרי אלבומו השני שיצא לפני יותר מידי זמן זו בהחלט הולכת להיות קנייה שאני אתענג אליה עד מאוד. יהיה לו קשה מאוד להרוס לי את המצברוח לפי מה שאני רואה ושומע (ולכן ייתכן ומדובר במצב של ביזבוז בקשה אבל נזרום). עוד הימור כמעט בטוח בנושא הוא נעם רותם שגם לו יש כבר חומרים לרוב וממה ששמעתי בהופעות, מאוד ייתכן שנעם ימשיך במגמת ההתרחבות שלו ויגדיל את נתח הקהל שפשוט רוצה עוד ועוד. אם רונה קינן קטפה את תואר זמרת השנה אין סיבה שנעם רותם לא יככב במצעדים שנה הבאה, אמן. המקרה השלישי הוא פשוט חלק מטרילוגיה ידועה מראש. 1:1 רק מחכים להשלמת הפאזל ביניהם לבין ערן בר-גיל שיביא את החלק השלישי אחרי שני האלבומים הראשונים, 1:1 וברזל, ויסיים את מה שמבחינתי הוא אחד הפרויקטים האיכותיים ביותר במוזיקה הישראלית. שמועות מדברות על כך שהאלבום השלישי ילווה סרט פרי עטו של ערן בר-גיל, אחרי ששני האלבומים הקודמים ליוו את הספרים מאת ערן בר-גיל. אחרונים חביבים הם חברי "Mad bliss" שרק מחכים למישהו שייקח את כל הכשרון שלהם וישקיע על מנת שיוכלו להקליט את אלבומם השני. אין ספק שפה מדובר במשאלה אישית שלי בגלל אהבתי הרבה ללהקה ולסגנון המוזיקה הזה שאני באמת לא יודע איך להגדיר אותו, אבל אם הקול של תומר הסולן יחזיק מעמד (זו לא בקשה, זה חלק מבקשה אחרת, נא לא לספור) אז מדובר באחד האלבומים שאני הכי מחכה להם בשנה הקרובה.
ועוד תפילה אחת להמונים
שנמשיך לשמוע מוזיקה טובה, שנדע להינות מהמזל הרב שנפל בחיקנו בכך שיש כל כך הרבה יצירה ישראלית, כל כך הרבה אנשים מוכשרים, כל כך הרבה הופעות שכל אחד ואחת יכולים למצוא את הפינה שלהם אם רק יחפשו אותה. שכל העוסקים במלאכה, מהלייבלים הקטנים ועד לחברות התקליטים הגדולות, המפיקים, הנגנים, הכותבים, אנשי הסאונד, הזמרים, המאזינים, השדרנים, בעלי המועדונים, היחצ"נים, המבקרים, הבלוגרים, מוכרי הכרטיסים, הטוקבקיסטים, מנהלי הפורומים, מארגני הפסטיבלים וכולנו ביחד נמשיך לעשות את מה שאנחנו אוהבים ושרק נלך, נשתבח ונהנה. אמן ואמן.
ומה איתכם? מה אתם הייתם מבקשים לשנה שתבוא? (ובואו נתמקד במטרה. בלי השתפכות על אושר, בריאות ואריכות ימים, את זה תשאירו לבית כנסת. פה זה הבית של שמוליק, נא להתנהג בהתאם)
מכיוון שמדובר בתקופת החגים ובתקופת הסליחות ההולכת וקרבה, אני אתחיל עם צמד סליחות קטנות משלי:
סליחה מבני בשן. לא הספקתי לפרסם את פוסט סיבוב ההופעות שלי בו התלוננתי על עייפות החומר בהופעותיו של בני בשן וכבר נחת מייל על שולחני שכותרתו "רצית שינוי..". כאילו מילא בני אחר בקשתי ובסוף החודש (ה-30 לספטמבר) יופיע בני בשן במופע הסיום של סיבוב ההופעות המלווה את אלבומו השלישי "מעשה באדם". ההופעה תיערך בלבונטין 7 ובני יארח את בועז בנאי, שלומי שבן, שרון טייכר (מר טוסטר משולשים) וערן זרחוביץ. תחילת ההופעה בשמונה בערב, סיום משוער יערך כמה שעות לאחר מכן וכל זה בחינם. מה לא הבנתם, חינם! איזה כיף! ולראיה לכך שבני עושה הכל על מנת שכל פלחי האוכלוסיה יוכלו להינות מיצירתו, שיחרר בני גירסה חדשה לשירו "יברך מבורך" המותאמת לציבור הדתי, בהכשרת הבד"ץ ואינה מכילה את המילה "אלוהים". השם ירחם.
סליחה מהבאפלוס. באותו פוסט בו התלוננתי על הופעתו של בני, רשמתי גם על חוויותי ממופע ההשקה של הבאפלוס, בין היתר ציינתי שהאלבום של הבאפלוס ניתן להורדה מאתר הלהקה אבל באיכות מזעזעת. ובכן, מסתבר שמדובר בתקלה שתוקנה ממש מיד לאחר שהלינק להורדה התפרסם אבל מכיוון שהייתי בין הראשונים לקבל את הלינק, זכיתי שעל מחשבי תונח הגירסה הבעייתית. אז קודם כל לכו תורידו ותקשיבו, אם אהבתם תקנו, אם אתם עדיין לא סגורים על דעתכם בנושא, תגיעו ללבונטין 7 ב-22 לחודש ותבינו למה בפעם הקודמת שראיתי אותם בלבונטין, התמוגגתי כל כך, ואז תקנו את האלבום.
Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.
זהו, נגמרו הסליחות, עברו הכפרות, קדימה לעבודה.
K בהתחלה לא התייחסתי לכל הדיבורים על צפיפות פסטיבלי האינדי שמתרחשת ממש בימים אלו. אחרי הכל, אני בסוג של חופשה עם כל החגים וכו' וזה נראה לי זמן מצוין להסתובב בארץ ולהתרווח על צלילים שאני אוהב. אבל כשעוד ועוד עלונים ופירסומים הגיעו, הבנתי שזה הולך להיות בעייתי. זה מתחיל ב"חוצמזה" בקיבוץ פרוד שמתחיל ממש עוד רגע, ב-25 לספטמבר וממשיך ל"הלם כרך" בצוותא תל אביב ב-1 לאוקטובר (גבע אלון, נעם רותם, אסף ארליך, אביב גדג', יהוא ירון, אטליז, עמית ארז, אלי רוזן, שלום גד ועוד ועוד), אירוע "חיפולק" בחיפה ב-3 לאוקטובר (עמית ארז, רועי ריק, עידן רבינוביץ', נדב אזולאי) , פסטיבל התמר במועצה אזורית תמר ב-4 לאוקטובר (אביב גדג', אהוב בנאי, אביתר בנאי, חמי רודנר) פסטיבל "עין חמד" ב…עין חמד ב-5 לאוקטובר (אביתר בנאי, עמיר לב ושוב אביב גדג') ומסתיים בגרנד פינאלה של "אינדינגב" אי שם בנגב ב-16 לאוקטובר (דויד פרץ, בני בשן, אלי רוזן, יהודה לדג'לי, גבע אלון, אדם קומן ו… אביב גדג' ועוד המון המון אחרים). כל זה מבלי להתייחס לפסטיבל ערד שלא הייתי מגיע אליו גם ככה, אבל לכל השאר הייתי שמח ללכת, לפחות לחלק מההופעות. בעיות תקציב, מחויבויות והעובדה שאני לא יכול לחלק את עצמי לשניים (חיפולק פסטיבל התמר ועין חמד חופפים) יוצרות תחושה שמישהו לא חשב על העסק הזה עד הסוף. יש עוד שנה ארוכה לפנינו ולמזלנו בורכנו בארץ שטופת שמש ובדת מלאת חגים ומועדים לשמחה שאפשר לנצל, אין סיבה שלא לפרוס לפחות חלק מהאירועים. בינתיים אני סגור על חוצמזה ואינדינגב, כל השאר יטופלו בהתאם לנסיבות. אבל למה להתלונן על עושר רב כל כך של מוזיקה טובה, אני מעדיף פשוט להינות כל עוד זה קיים. הולך להיות חודש מעולה!!! איזה כיף!!
K אסף לבנון מתחיל את הכתבה שלו על אביב גדג' אי שם בהקלטות הראשונות של אלבומם של חברי אלג'יר, "מנועים קדימה" ומסיים אותה בחיבוק בין גדג' לגבריאל בלחסן בסוף הופעת ההשקה לאלבומו של גדג' "תפילה ליחיד". בין לבין הוא מתייחס לנקודה שהציקה גם לי בדבר מבול הביקורות המפרגנות שצצו בכל מקום מייד לאחר יציאת האלבום: "האם "תפילה ליחיד" באמת עד כדי כך טוב? האמת שקשה כבר לקבוע. תמוה איך מבקרים רבים הצליחו להגיע למסקנה כה חד-משמעית לאחר תקופה קצרה כל-כך (חלק מהביקורות נכתבו כיום-יומיים לאחר שהאלבום הגיע לכלי התקשורת). נדמה ש"תפילה ליחיד" הוא מסוג האלבומים אליהם צריך לצלול עמוק-עמוק, לשמוע שוב ושוב ואז, רק אז, להגיד עליו דברים נחרצים. משימת ההתעמקות בטקסטים של גדג' ובמנגינות שטווה סביבן לא יכולה להגיע לסיום ראוי בחטף."
K ויש גם עוד תמונות מההופעה למי שמחפש לחזור לאותו ערב נפלא. הפעם זו OrlyK שמפנקת והסרטון ל-"השחר החדש" שלי נגמרה הבטריה בו.
K סיפור עלייתו ונפילתו של הלייבל הירושלמי "פאקט" נראה כל כך רחוק ומרוחק. הצלילים, האנשים, הצילומים, המסיבות וכל מה שמסביב נראים כמו זכרון ישן. מעבר לסיפור המעולה והמרתק שמוצג בסרט, העובדה שהסיפור של הלייבל מתרחש בין השנים 1999 ל-2003 גורמת לי להרהר שוב בעד כמה הכל השתנה בזמן קצר כל כך, ואיפה הייתי בשנים האלו.דויד פרץ, שגם מתראיין בסרט, מספר את הצד שלו ב"פאקט" בבלוג שלו ובספייס של הסרט יש גם לינק להורדה מלאה. מומלץ בחום לכל חובב מוזיקה באשר הוא. במיוחד לאלו ממכם שמסתובבים פה הרבה.
K פתיתים שמפציץ לאחרונה במלא דברים טעימים (למרות שאני לא חולה על פתיתים) מביא את הקומיקס לגו המעולה הזה. הומואים, לסביות, אימוץ ילדים, סבתות סטלאניות, הפגנות וכספי שילומים הם רק חלק מהכיף. מה שמעלה את השאלה הנוקבת, מאיפה לעזאזל הם מוצאים את כל החתיכות לגו המוזרות האלו?
K שולי רנד מגיע לקיסריה ואי אפשר שלא לתהות האם לפחות מההופעה הזו יזכה רנד לראות קצת נחת כלכלי. ארקדי דוכין יתארח ואסף אמדורסקי יהיה לצידו של רנד כרגיל כדי להנעים את זמננו עוד יותר. בינתיים משחרר שולי רנד גם את הסינגל הראשון ששמו "א'ביסלה אושר" מתוך מה שכנראה יהיה אלבומו השני. נחכה ונראה.
K אינדי VOD, עדיין לא ערוץ בפני עצמו אבל אולי מתישהו. בינתיים יש שם הופעה של גבע אלון רגע לפני האלבום החדש. (נטולי הכבלים ביננו יודו למי שיוכל לתת איזה לינק להופעה הזו)
K ואם כבר גבע אלון אז ממש לאחרונה שוחרר הסינגל הראשון מהאלבום השלישי של גבע. "The wind whispers love" זה השם, וגבע אלון וחברי Tree שמלווים אותו נשמעים מעולה. מודה, התגעגעתי.
Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.
K מי אם לא גיאחה ייתן סיכום של שני הערבים המעולים שהיו בגני התערוכה וכללו את פיית' נו מור, דינוזאור ג'וניור, MGMT, מונוטוניקס ועוד. לא הייתי, לא יכולתי, לא היה כסף. לא מתחרט, רק אולי קצת מתבאס. לפחות היא הייתה וחוויתי דרכה.
K שלומי שבן שתמיד חשבתי שהוא הרבה מעבר לזמר אלא גם פרפורמר אדיר, מספר סיפורים מעולה ושחקן לכל דבר מגיע לשפוך את כל כשרונו על היושבים באוזן-בר במסגרת סדרת "סיפורים באוזן" של אלילי המונוקרייב. זה יקרה ממש עוד מעט ב-26 לחודש, מיד אחרי פסטיבל חוצמזה, מה שייתן לכם הזדמנות מעולה להשתמש שוב באוהל שכרגע קיפלתם בקיבוץ פרוד כדי להמתקם אל מול הקופות באוזן בר. יהיה עמוס + +. בינתיים אפשר לשמוע את הגיגיו של שלומי באירוח אצל גיל ריבה.
K והנה שוב אני והיא נפגשים. אפרת גוש משתתפת בפרויקט "סקאזי דרייב" שמשלב זמרים ישראלים יחד עם ערסים עם שיער שמנוני שיודעים להקפיץ רחבות בעזרת מחשב. מזל שסקאזי ו-"Void" המעולים בתחומם ידעו לשים את עצמם מאחורי הקלעים ולהרגיע את האגו הגדול שהם מפורסמים בו כדי לתת את הבמה לקולה של גוש. טוב, לפחות עד לשניה האחרונה עם הצעקה המיותרת.
K אביב גפן הוציא דיסק חדש באנגלית שיצא בתחילה בגרמניה ולאחר מכן בבריטניה. כמעט ולא נשמע אף רחש בנושא בארץ, מה שיכול לעצבן את המעריצים ולעומת זאת להרתיח את השונאים על ניחוח הפלצנות שעולה מהאקט הזה. אבל אחרי שרואים את הקליפים החדשים של אביב ל-"Black & White" (או בשמו השני- "בוא נרוץ עד אינסוף עד שנגיע לסינכרון בין השפתיים למוזיקה") ול-"It was meant to be a love song" ("כבר אין לי כח לרוץ, שההיא עם הגלבייה תרוץ") מבינים שזה רק חלק מרצף ההחלטות המטופשות שאביב עשה. כי פעם היו לו קליפים יפים, זה כנראה האובר מאמץ שלו שהורס. איפה הימים היפים שלנו ביחד, איפה.
K לאט, לאט אני מתעצבן עוד ועוד. עוד כמה גרסאות יעשו לשיר הזה של קינגס אוף ליאון. כבר התלוננתי בעבר על הגירסה הזאת, ועכשיו גברת סוכריית הבוקר שמה את הגירסה הזאת. יש גם את זאת, ואת זאת, וזאת, וכמובן את זאת. חברים יקרים, אכן מדובר באחל'ה שיר (למרות שבהחלט לא הטוב ביותר של הקינגס) אבל ככה עושים את זה.
K ברט אנדרסון מוציא אלבום חדש ממש עוד מעט. אני כל פעם כבר שם את הקול של מר אנדרסון בצד, ממשיך בחיי ואז לאחר תקופה כלשהי הוא חוזר ומעיף לי סטירה שמרעידה לי את כל הגוף. האלבום החדש "Slow attack" עתיד לצאת ב-21 לאוקטובר ובינתיים משחרר אנדרסון גירסאות ביתיות לשירים מהאלבום בערוץ הצינור שלו. מה אני אגיד לכם, לא קל לי לשקוע לתוך השירים שלו, אבל כמו תמיד שמדובר בעצב אצלי, זה כאב מתוק. כבונוס, הוציא אנדרסון את גירסת הכיסוי הזאת לשירו של פרינס "When Doves Cry", תתעצבו בכיף.
Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.
K אני כל כך אוהב את ההתנהלות של העומדים בראשה של חנות המוזיקה המקוונת הטובה בארץ, מוזיקה נטו, שלא מפסיקים להתפתח ולהרחיב את החוויה המוזיקאלית שהם נותנים למבקרים אצלהם. החידוש האחרון, פודקאסטים מפנקים עם שלל אוצרות. הראשון כולל בתוכו את אלי רוזן, אביב גדג', ווילקו, Bat for lashes, פטריק ווטסון ועוד ועוד. איזה כיף.
K לא יכולתי להתאפק. אחרי שפתאום גיליתי ששלום תשובה העלה שישה שירים חדשים לספייס שלו וגם הקליט קליפ יפיפה ראשון וכל זאת מבלי שידעתי על זה שום דבר, כל אלו דרשו נזיפה באיש התשובה. אחרי הכל, אני הלכתי להופעות של שלום כשהוא רק התחיל את המעבר ממאחורי הסאונד לקדמת הבמה, הפצרתי באנשים לשמוע ולהכיר ואפילו הכנסתי אותו באיזה אוסף ישראלי כלשהו. יישבנו את ההדורים ביננו וסולחה סופית תיחתם בלחיצת יד ובירה בקפה ביאליק ב-26.9 כשאני אזכה לראות ולשמוע את שלום תשובה, לראשונה בהרכב מלא. תקפצו לספייס לשמוע, לראות ולחוות.
K את ירונה כספי שמעתי לראשונה מתישהו בלבונטין באיזה רצף הופעות המכונה "פולקל'ה" והופתעתי לטובה. עכשיו אחרי שירונה פינקה בלינקים להורדה כשרה למהדרין של שני אלבומיה אני יכול לבחון את העניין יותר לעומק בזמני החופשי. כדאי גם לכם.
K עכבר העיר פירסמו דירוג של האורחים מחו"ל שבאו לפרגן לנו פה בציון הקטנה. מדפש מוד ומדונה ועד ל-why וקלקסיקו. את הדירוג המלא (שאתם יותר ממוזמנים לחלוק עליו) תצטרכו לגלות לבד, אבל בואו רק נגיד שמי שנמצא במקום הראשון אחראי על אחד הערבים השמחים ביותר שהיו לי בשנה האחרונה.
K לקרוא ראיון עם ברי סחרוף בו הוא מדבר על המשפחה, הכלא ובת ים בין שלל הנושאים האישיים שעלו בשיחה בינו לבין בועז כהן, זה לא משהו שכדאי לדלג עליו. גם אם הראיון הזה נערך לפני כמעט 20 שנה.
K בין שלל סיכומי השנה, טבעי שאני אתייחס יותר לזה של קול הקמפוס מאשר לזה של Ynet. לא בגלל שאני חושב שהוא מייצג יותר, אלא בגלל שמראש העניין שלי בסוג המוזיקה והקהל אליו פונה התחנה, גדול יותר. פחות מעניין אותי למה אייל גולן אחראי על שיר השנה, שלא יצא לי לשמוע בשום מקום מחוץ לחתונות, ויותר מעניין אותי למה הדיסק האחרון של עמית ארז (שגם בשרת העיוור פורסמה ביקורת מפרגנת) הוא המנצח מבחינתם. שווה לבדוק גם את רשימת אלבומי השנה של עכבר העיר שהיא בהחלט לא מכוונת למרכז אבל מכילה כל כך הרבה אלבומים שאני אוהב ואלבום אחד במקום הראשון, שאני ממש ממש לא אוהב.
K ועוד עמית ארז. את הקאבר הזה של עמית ל"אמצע ספטמבר" של גלי עטרי, שמעתי כבר ממזמן בהופעה ולאחר מכן קיבלתי אותו כדיסק בונוס שצורף לאלבומו האחרון של עמית. עכשיו באמצע ספטמבר הוא יוצא כסינגל ובבת אחת מחזיר אותי שוב לשירים שעמית שר בעברית בתחילת דרכו ונעלמו כליל מהרפרטואר בהופעות. למרות שעמית הסביר לי בעבר שהוא מנסה לשים את השירים האלו מאחוריו כי הוא לא שלם איתם, אני עדיין הייתי מעדיף לשמוע בהופעה שיר מהעבר, אולי אפילו בעיבוד חדש, מאשר עוד קאבר שעמית עושה לאחד מהזמרים האהובים עליו. אולי זה עוד יקרה.
K כל כך נהניתי בהופעה של נעם רותם לפני כמה שבועות. הגעתי באיחור קל, היה עיכוב קל בכניסה, אבל הכל הרגיש כל כך טוב ברגע שנכנסתי פנימה. נעם בהרכב צנוע (בס, תופים והוא על חשמלית) מצליח לתת הופעה שלא באה להפיל אותך מהרגליים או לסחוף אותך לשיכרון חושים, אלא פשוט להעביר ערב של הנאה מוזיקאלית, כמעט אינטימית, שדופקת לך חזק על הלב. והלב שלי נעצר לרגעים מסוימים בהופעה. זה קרה בגירסה הכל כך מהפנטת של "לפני תהום" שפשוט הושיבה אותי על הריצפה, גרמה לי לעצום את העיניים, להעלות חיוך על שפתיי וכל זאת מבלי שתהיה לי שליטה על הנעשה. שיר חדש של נעם, "הכיתה שלנו" (במקור בפולנית), גרם לי לחייך גם כן מהנאה, אבל הנאה מסוג אחר. כזו שמתפשטת בגופי כשאני שומע סיפור נהדר כרוך בתוך שיר. השיר אמור לצאת ממש עוד מעט לרגל שנת פולין בישראל שמסתבר שחלה לה ממש עכשיו, ואפשר לקרוא עליו עוד קצת כאן וכאן.
K כששמעתי את "Monotalk" לראשונה לפני כך וכך זמן, רשמתי לעצמי לחזור ולבדוק התפתחויות בגיזרה. כששמעתי את האלבום שלהם, "Fix me up", שיצא לאחרונה הייתי חייב ללכת לבדוק שוב אם מדובר במשהו ישראלי לגמרי. וכן, זה שלנו לגמרי. אולי זה בגלל שאני כל כך אוהב את הסגנון הזה, עירבוב הרוק הרך עם האלקטרוניקה שיושבים כל כך טוב עם הרגשת האפרוריות המועדפת עליי. חבל שלא חורף עכשיו, אני צריך קצת גשם בחוץ ביחד עם העונג הזה.
K איטליז בדרך לאלבום/מיני אלבום/EP (או משהו כזה) חדש. ממה ששמעתי עד עכשיו (וגם אתם יכול לשמוע אם תצטרפו למיילינג ליסט שלהם) זה נשמע טוב, טוב מאוד. אטליז נתפסת אצלי כאחת הלהקות עם הסגנון הכי קל לזיהוי. אני שומע שיר שלהם והוא מלא בכל כך הרבה טביעות אצבע אטליזיות שאי אפשר לפספס. אני לא יודע להגיד אם זה דבר חיובי (כי הם טובים במה שהם עושים) או שזה דבר שלילי (כי הם לא מגוונים, מנסים ומעיזים) אבל עד שאני אאלץ להחליט כי חיי יהיו תלויים בזה, אני בוחר להינות מלוחמי המזון פה למטה (יש גם קליפ).
Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.
K איש האור בזוויות מביא תיעוד של המפגשים שנערכו במסגרת וועידת המוזקיה של הייניקן לפני שבועיים (יש גם תימלול מלא של הדיונים למי שחפץ). למי שלא יודע, בשעות היום שקדמו להופעות של פיית' נו מור , MGMT ועוד, התנהלו דיונים ברומה של בירה בדבר אספקטים שונים של תעשיית המוזיקה. אותי הכי עניין נושא קידום המוזיקה דרך המדיה בפאנל שכלל נציגים יחצ'"נות, מבקרי מוזיקה, אנשי תעשיה, מנהל תחנת רדיו קמפוסית, עורך מוזיקה צה"לי ועוד (אנשים רציניים בסך הכל שסתם אין לי כח לפרט את שמותיהם הלא בהכרח מוכרים לכולם). למי שמתעניין בהשפעתם של אתרי האינטרנט, מבקרי המוזיקה, תחנות הרדיו ועוד על מה שמגיע לאוזניים שלכם, על העתיד של המדיה ככלי לקידום ועל קצת לכלוכים של מאחורי הקלעים של התעשיה, מומלץ להשקיע ולראות.
K נשים יקרות, אם עוד לא הבנתם משלל החידודים בנושא מה עובר לנו בראש בזמן שאתן מדברות, הנה עוד מקרה מחקר מרתק ממר נקודותיים.
K אז קודם היתה את הכתבה במעריב עם שלושת בוגרות רימון: איה זהבי-פייגלין, עינב ג'קסון כהן ומיכל גבע-גבע (כי אם כבר שלוש, אז לכולן). ואז התחילו דיבורים על משיכה למיינסטרים, ראיונות סרק, יושרה אומנותית וכו', ואז גברת ג'קסון האהובה חוותה את דעתה, ונדב לזר (שמסתבר יזם את הרעיון אבל לא את צורת הביצוע) פרס את משנתו בנושא ולא הסתפק בכך אלא פירסם פוסט משלו בנוגע לבית הספר למוזיקה המדובר ביחד עם פירוט הבוגרות ששווה להכיר (כי קטינות ששווה להכיר זה לא חוקי). וכך הגיע סיפורנו לסיומו המתוק כרימון ומלא בצלילים חדשים בשבילכם.
K עכבר העיר מחלקים תופינים מוזיקאליים ונותנים להאזנה 13 שירים חדשים של יוצרים ישראלים. מרות דולורס וייס (חדש!) דרך אביב גדג', רונה קינן, אסף אבידן, נגה שלו (חדש!) עמיר לב ועוד. מומלץ לפתוח את היום עם רשימת ההשמעה הכיפית הזו שמחלק לנו העכבר.
K חיפושים קדחתניים אחר זמרת האינדי שעומדת מאחורי ההקלטה הביתית פה למטה. מקור ההקלטה אינו ידוע, כל היודע על מקום הימצאה מוזמן למסור פרטים.
Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.
K אהבתי לחברי ההרכב "The XX" רק הולכת וגדלה בכל האזנה לאלבום הבכורה המעולה שלהם. מה שעוד יותר כיף זה שההתלהבות מהם מתפשטת כל כך מהר שעוד ועוד ממתקים מוזיקאליים שקשורים לחבר'ה צצים להם ברשת. הגילוי האחרון שלי בנושא היא הגירסה האקוסטית הזו ל-"Crystalised" מתוך גילוי גדול לא פחות של סדרת סשנים אקוסטיים שנקראת "Amsterdam Acoustics" ומצולמת על גדותיה של (נו, תנחשו) אמסטרדם. אני צופה בזה שוב ושוב ואומר לעצמי "בטוח שיש גם אצלנו כמה חבר'ה צעירים (הם בני 19!!), מוכשרים לא פחות, שיכולים להתפוצץ עם דיסק ראשון כל כך טוב. מה חסר….". תראו, תהנו ותדפדפו בין כל הביצועים שיש שם, מבטיח לכם שתמצאו משהו שיפיל אותכם (אצלי זה היה "The Black Atlantic" ו-Gary Go).
K אמור לי את שמך ואומר לך את שירך (בהנחה שכתבו שיר ששמך מופיע בו).
K אם תסתכלו טוב, טוב בסרטון הזה של הבחור שמתופף על בקבוקים, מצילה ועוד כל מיני דברים ויוצר את מנגינת הפתיחה של אינספקטור גאדג'ט (אחחח, היו ימים…) אני בטוח שתסכימו איתי שמדובר בלא אחר מאשר גיל נמט.
K הם עברו ליד האוזניים שלי עשרות פעמים עד שהגיע הקליפ הזה. מר זעתר רקח את הקליפ המצוין לשיר 'Going Far" של חברי "Kitzu" ומאז אני רק מחפש לשמוע עוד ועוד מהכצקיצו האלה.
K אני אנושי, מה לעשות. השתדלתי להדחיק את הזימזום הברווזי שרץ לי בראש, להגיד לעצמי שזה הקיץ שהרג אותי, שיש דברים שהם רפלקסים עור תופיים שאני לא יכול להילחם בהם והכי חשוב, לא לחלוק את זה עם אף אחד. אבל אז באו "החדשות" ועשו גירסת כיסוי ומחויבותי הבלוגיסטית הכריחה אותי להאזין. ואז כבר לא יכולתי לעצור את זה. אז סססאמק, אני אוהב את השיר הזה, ליידי גאגא, פאפארצי. לפני שאתם מוחקים אותי מקורא הרסס, מבטלים את העדכון במייל ומפילים לי את האתר, תקשיבו לה עוד פעם אחת, רק היא, הפסנתר ועיוותים חינניים.
K הייתי בהופעה אחת, ריקה כמעט לגמרי של, חברי "Solstice coil" וזה היה ממש מזמן. מסתבר שיש חדש בגיזרה ובנוסף לחומרים חדשים, יש/היו הופעות ברחבי הגלובוס. פרוגרסיב זה לא סגנון המוזיקה האהוב עליי ביותר ולפעמים אפילו לא אהוב בכלל, אבל בין לבין מצאתי כמה דברים שכדאי לבדוק ושממש כיף להגביר חזק חזק ולהתחרע על שטיפת כלים כאילו אין מחר.
K היה לי חבר שנסע לפסטיבל הברנינג מן, אי שם מתישהו (לשון העבר מתייחסת גם לאירוע וגם להיותו של החבר, חבר). לא היה לי מושג מה זה הדבר הזה וככל שקראתי יותר זה גם הפחיד אותי וגם גרם לי לרצות לעזוב הכל ולסוע לשם. עוד לא נסעתי. בינתיים גיאחה (שמצטרף לדחף בנוגע לנסיעה לאיש הבוער) לינקק לסט תמונות מדהים מהפסטיבל של השנה ואני שוב חשבתי שאף פעם לא שאלתי את אותו חבר איך היה. תראו את התמונות ולמעוניינים, פרטים וחוויות פרוסים ברחבי הרשת.
K הדבר היחידי שמעיב על השמחה שבחזרתו של ערן צור להופעות משירי האלבום "אתה חברה שלי" משירי יונה וולך, היא העובדה שרונה קינן לא תהיה שם לבצע את "קסיוס". אז הנה קסיוס למתגעגעים.
Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.
K יאיר יונה כבר דורש פוסט משלו מרוב אייטמים שקשורים אליו. אז בואו נעשה תימצות של העניין: יאיר יונה יושב בבית ונותן בסלייד, יאיר יונה מתחזה לשדר רדיו ומראיין את אלי רוזן על אלבומו האחרון (זו יותר שיחה חברית עם המון כיף), יאיר יונה פותח דיון על למה אמני האינדי לא יוצאים להופעות מחוץ לתל אביב ואחרון חביב, יאיר יונה נתפס משתולל בעירום חלקי בהופעה של מדונה (הלינק הוסר לבקשת המתערטל). אולי בגלל כל זה החליט יאיר להוריד הילוך ולהתמקד בעשיית המוזיקה האישית. הזמן לאלבום הבא מתחיל לתקתק.
K פוסט על אמונה. אמונה של ילדה קטנה, של מאמין גדול ושל כל מה שבאמצע. הפוסט מעניין והדיון בתגובות, גם אם מעייף לעיתים, שווה קריאה. כמו שאחת המגיבות ציטטה: "את מקום אי-הידיעה תופסת האמונה", ותקחו את זה לאן שאתם רוצים.
K אסף אבידן הוציא אלבום חדש ועל הדרך מסכם את סיבוב ההופעות בחו"ל שעשו הוא וחברי המוג'וס שלו. השיר הראשון ששמעתי מהאלבום "Small Change Girl" התנגן לו שוב ושוב ושוב ועוד לא נמאס לי ממנו. יש הרגשה של שינוי, התפתחות, התבגרות כלשהי באלבום הזה. אני אצטרך לתת לו את הזמן הראוי בשביל לבדוק מה בדיק הוא גורם לי להרגיש. בינתיים זה פשוט כיף.
KKK אז מה אתם אומרים, לאילו פסטיבלים אתם הולכים, איפה אתם עושים את החגים ומתי יגמרו החופשות של כל הפעוטים? בין כל החופשה, הבילויים, הפסטיבלים והמנוחה אני צריך גם לעבור דירה. תודה לכל מי שעזר והציע, עכשיו מתחיל שלב ב' (הקל יותר), החיפוש אחר השותפה. למעוניינות לחלוק דירה עם שמוליק וכלבו הלא נאמן בעליל, צרו קשר. חגים שמחים, מועדים לששון, צום קל וכמו שאמרה יעל (המקורית), שנהיה לכץ ולא לדץ. אמן.
K עליתי לבירתנו שתיזכה לחיים ארוכים שבוע שעבר. לא מדובר בחוויה שחוזרת על עצמה יותר מידי וכרגיל, הסיבה היחידה שגורמת לי לצאת מגבולות עיר ה-100 היא הופעה. ולא סתם הופעה, אני מנסה לתפוס את יהודה לדג'לי בהופעה כבר הרבה זמן. עד לאחרונה זה היה ממש קשה להתעדכן בהופעות של הבחור אז כשיאיר יונה בישר על הופעה שלו באוגנדה בירושלים ועל יהודה כמופע הפותח ידעתי שאני עתיד לכבוש את ירושלים בתאריך היעד. ללדג'לי יש את אחד הקולות האהובים עלי ביותר בארץ ובשילוב הקור הירושלמי, האווירה באוגנדה ותפאורת הרחוב קיבלה חווית ההופעה ניחוח של חו"ל. חבל שיהודה לא מגיע יותר לתל אביב, אני בטוח שהיה צובר קהל רחב ונאמן שהיה מתמכר לקולו ולצליליו. אבל אז לא הייתה לי סיבה לבקר בירושלים. אפשר לשמוע קטע מההופעה פה וגירסת כיסוי ל"The man who sold the world" שמתחברת לאירוע ולמחשבות האלו.
K בוקר אחד לאחרונה התעוררתי רק כדי למצוא את הלינק הזה לשמיעה של כל הדי.וי.די החדש של לאונרד כהן מתוך הופעה בלונדון. לא יכולתי לחשוב על דרך מופלאה יותר לפתוח את הבוקר והדי.וי.די כבר בדרכו אלי. מדובר במקבץ כל כך מעולה של לאונרד כהן שמתחיל כל כך גבוהה עם "Dance me to the end of love" רק כדי להמשיך ולהישאר גבוהה גבוהה, הרבה מעבר לכל דבר אחר שיכול היה לפתוח לי את הבוקר ההוא. אפשר לראות חלקים מההופעה באתר של CBS ולקרוא רשמים בשפת הקודש ממי שכבר הספיק להנות מפיסת ההיסטוריה הענקית הזו.
K אלבומו הראשון של נדב אזולאי כבר בדרכו אלי (מכירה מוקדמת באתר של היס רקורדס) בצירוף דיסק בונוס שאני תולה בו הרבה ציפיות. היס גם נותנים את כל האלבום להאזנה מלאה ברשת לכל מי שרוצה ואני רציתי אז גם אתם זוכים לשמוע. נדב משחרר היישר מהדרום, ביחד עם חבורת דויד פרץ המופלאה, אלבום אישי עם הפקה שלא מתפרעת יותר מידי אבל מצליחה לגרום לי להודות להם על ההשקעה הרבה שנעשתה באלבום הזה. לא היו לי ציפיות מיוחדות מהאלבום והסינגל הראשון ששוחרר בזמנו "אוטובוס אחרון" לא העלה את רף הציפיות אבל אחרי הרבה האזנות (לא יכולתי לחכות לדיסק שיגיע בדואר והוא כבר יושב לו על המחשב בבית, בדיסק באוטו ועל הנגן התורן) אני כבר מוצא את עצמי מקפץ משיר לשיר, צועק תוך כדי נסיעה יחד עם קולו של נדב, מזמזם לעצמי את השירים בעבודה וגוזר בראשי שורות שכאילו נכתבו במיוחד בשבילי. תקשיבו לאלבום, ואז תקשיבו שוב, אתם תאהבו אותו. רצועות כגון "האביב", "לאסוף שאריות" ו"ניצנים" חושפות את נדב בשיא יופיו והמילים הן כל כך אישיות שסיפחתי אותן לעצמי מייד. מעולה!
K על הכץה, אסופת הלינקים, דעות ושאר עניינות חוזרת לאחר הפוגה קלה מענייני הבלוגיה ועומס רב בעניינים אשר מחוץ לבלוגיה. והפעם קצת מחו"ל (כריס קורנל, Mew) והרבה מארצנו (יאפים עם ג'יפים ואלבומם החדש, יוחנן קרסל ואלבומו "אושר", רועי ריק באלבומו המצופה, עוד הופעה של שולי רנד שפיספסתי ועוד המון טובים ומענגים) כולל המון שירים להאזנה/הורדה. צאו לדרכם וכמו העיתון של סוף השבוע, תקראו קצת אבל לעומק ותחזרו להמשיך כל פעם שיש לכם כמה דקות פנויות.
K חודש מרץ תיכף מגיע ואיתו אמורים להגיע המון דברים טובים כמו אלבומים חדשים ליאיר יונה, מרסדס בנד, עמיר לב, נדב אזולאי, רמי פורטיס באלבום משולש, מריונטה סול (בתקווה…), עוד מהאלבום הבא של בני בשן, האזרח צודרוב והשפנפן בדרכם להופעת הרכב, Buffalo Boots חוזרים להופיע/משחררים חומרים חדשים ועוד מלא דברים שבטח סתם נעלמו לי מהראש בינתיים. נשאר רק לחכות.
K סיטימיול מבית משפחת העונג סגר את שעריו. וחבל. מעבר קצר על חלק מהלינקים בתחתית פוסט הפרידה מזכיר נשכחות וממלא תקווה שעוד ישובו ימיו הגדולים של הפרד. ואם זה לא הספיק אז גם "אפילו עז" הלכה לה לחופשה והשאירה אותנו מאחור. הנה סיבה אחת למה להתבאס מזה.
K אחת הלהקות האהובות עליי "Mew" בדרך לאלבום חדש. הלהקה הדנית הזו שקיימת כבר קרוב ל-15 שנה היא סוג של מנה מדויקת העונה לכל הצרכים שהגוף שלי מבקש. סאונד עשיר, סולן עם קול שלא ניתן להגדיר, הפקה מוקפדת, רועשים כשצריך ושקטים כשאפשר וכיף אחד גדול. לאילו שמכירים אפשר לקרוא ראיון איתם לקראת האלבום הבא ולמעוניינים להכיר תקליקו פה למטה ותקשיבו. אני אמשיך לחפש טעימות מהאלבום הקרב ובא בשבילכם, ובעיקר בשבילי.
Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.
K אחרי שפיספסתי עוד הופעה של שולי רנד מטעמים לא טעימים וקראתי את השבחים באנרג'י וקול הקמפוס, נשארתי רק עם הביצוע הזה של "בס"ד" (יחס של אחד לאחד בין המרכאות לאותיות, משעשע) אצל קוטנר וכרטיסים להופעה הבאה.
K מידי פעם נכנס לי שיר לראש שאני לא מבין מה הוא עושה שם. כל הנסיונות להוציא אותו משם כי הוא מטופש/מציק/לא קשור לשום דבר שאני אוהב פשוט לא מצליחים. דחף בלתי נשלט גורם לי ללחוץ על כפתור הפליי והראש והרגל מתחילים לזוז ללא הוראה מפורשת. והפעם, "The bird & The bee" עם "My love" מתוך אלבומם החדש "Ray Guns Are Not Just the Future". תקליקו ותקשיבו, נראה אם את חסינים לזה.
Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.
K דוד פרץ מעלה מפעם לפעם רשימות השמעה דרך הבלוג האישי שלו. הן תמיד מלאות הפתעות ממוזיקאי המלא במוזיקה עד בלי סוף וכדאי להאזין להן. האחרונה שבהן המלווה בטקסט בעל השם "הקרנבל שוב כאן" ליוותה אותי באחד הלילות השבוע כאשר כל שיר ברשימה כאילו נשלח ישירות בהתאם למחשבה שעברה בראשי באותו רגע. מאנדרו בירד לנורה ג'ונס, הקרדיגנס, טים באקלי ואליוט סמית ועד לאלטון ג'ון. תנסו ותהנו.
K יוחנן קרסל לא היה בין המופעים האהובים עלי בפולקל'ה האחרון ולו רק מהסיבה שההרכב בכלל ויוחנן בפרט נשמעו לא מלוטשים, נרגשים מידי או כל סיבה אישית אחרת שלא היתה ברורה לי. אבל אל לנו לשפוט על סמך הופעה אחת, בוודאי לא כאשר יוחנן מגיע מסצינת (נשבר לי מהמילה הזו) מערבות הדרום שם נעטפו ונארזו צליליו על ידי המאסטר דוד פרץ ועוזרו המחונן נדב אזולאי ועוד רבים וטובים. האלבום "אושר" שמתנגן לו אצלי בימים האחרונים הוא לא אלבום שמדביק אותך למערכת או חודר לך מתחת לעור בשמיעה ראשונה. גם לא בשניה ואולי גם לא בשלישית. אבל בכל פעם שהדיסק נגמר, משהו ברצועה שסוגרת את האלבום אומר לי להקשיב לו שוב כי הדקות האחרונות שלו, יש בהם משהו מהפנט. מאוד יכול להיות שאם נריץ את סיום האלבום אחורנית נשמע בשקט בשקט, קול מעוות למחצה לוחש "אני אוהב את דוד פרץ, אני אוהב את דוד פרץ". בינתיים למי שרוצה האזנה והכרות, יוחנן מדבר ומנגן ופה למטה שיר הסיום מהאלבום המדובר, "היום מתרוקן".
Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.
K לא בהכרח הקשר החזק ביותר לפלטפורמה בלוגית זו אבל בכל זאת, יש משהו בראיון הזה עם עלמה זהר שעושה נעים.
K בין נפלאות תקופה מוזיקאלית זו שמאופיינת בהרבה אלבומים חדשים מעולים, הופעות טובות ועוד נמצא גם עמיר לב עם אלבום חדש. היה ראיון איתו במאקו, הייתה הופעת השקה בצוותא שהתנגשה לי בהופעה אחרת ולכן הוחמצה ויש ראיון וביצוע בווינט לשיר "נוסע וחוזר" וביצוע בוואלה! ל"חולון" (כבוד למקורות) ומה עם האלבום? הוא עוד לא הגיע, מאוחר יותר החודש הוא אמור לצאת אבל זה לא אומר שאי אפשר להזמין כבר למעוניינים.
K אסף ארליך נעלם. כל היודע דבר על מקום הימצאו מלבד סימן החיים בדמות הקליפ החדש ל"כמו אוויר" מוזמן לדווח לבלוגיה הקרובה למקום ביתו.
K נגה שלו (נטולת הספייס כמדומני וחבל שכך) שהייתה מדהימה בפולקל'ה האחרון הוציאה קליפ חדש ומעולה לשיר "עדיף". משום מה הקליפ אבד ברשת וחזר לא מזמן, לקליפ שלום.
K הדיסק החדש של יאפים עם ג'יפים עדיין מסתובב לו אצלי במערכת בנסיון להבין מה הולך שם, מי נגד מי ומי ניצח בסוף. הביקורות מהללות אבל כבר היו מקרים בעבר שלא שמעתי אוזן לאוזן עם שאר יודעי דבר (דוד פרץ, רות דולורס וייס ועוד). אין ספק שמדובר במשהו אחר, שונה ומעניין. השאלה היא האם אני אוהב את זה. תשובות בהמשך בתקווה ובינתיים תנו דעתכם עם הטעימות מ"נבל דוד אדום" בדמות "גלגוליו של דורבן", "אמנות צוואר הרחם", "השפל, הגאות וההונאה" ו-"שנת החרב" [להורדה, מתנת אנובה] האהוב עליי.
K אני אוהב את כריס קורנל, ממש אוהב אותו. האלבום הראשון שלו הוא יצירת מופת בעיניי ואת קול הזעקה שלו אף אחד לא יכול לחקות או לקחת ממנו. האלבום השני לא היה מה שציפיתי שיהיה והביטול של ההופעה בארץ כדי לעבוד על האלבום השלישי היה מבאס עוד יותר. כל העולם כבר התבאס על הדיסק החדש של קורנל (אהבתי במיוחד את הביקורת של איזה אתר מוזיקה בחו"ל בו תואר האלבום כ-"מהנה בצורה של הנאה מלראות קוף רוכב על תלת אופן") ואני עוד מנסה ללקט נקודות קטנות להנות מהן, מדמיין לעצמי כאילו כל האלבום הוא כמו רימיקס אלקטרוני/R&B שכזה לקולו של קורנל, כמו המיקס המשובח של N.O.W ל-"Letting the cables sleep" של "Bush", אבל זה לא קל. נמשיך לנסות. בינתיים ניתן לכם טעימה ממה שהיה כריס קורנל באלבומו הראשון ומה נהיה ממנו באחרון.
Chris Cornell - Moonchild
Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.
Chris Cornell - Scream
Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.
K אהבתי לעינב "ג'קסון" כהן רק הולכת וגדלה. והיא התעצמה עוד יותר כשגיליתי את אסופת השירים היפיפיה הזו שבוצעה במסגרת פרויקט "פזמון חוזר" בו אמנים שרים לחזרתו של גלעד שליט. רכות ענוגה ומלטפת שכזו, רק לשכב במיטה בחדר חשוך, להביט לתקרה ולהקשיב. נדב לזר גם היה בהופעה משותפת שלה ושל נעם נבו וסיכם במילים"לעינב ג'קסון כהן יש כל מה שדרוש כדי להיות היוצרת הגדולה הבאה: היא פסנתרנית מחוננת, הטקסטים שלה מסמרי שיער, הלחנים שלה מורכבים להפליא אך עדיין מאוד נגישים, והיא זמרת רגישה ומרגשת. יש בה שילוב נדיר בין הווירטואוזיות של שלומי שבן והרגישות המצמררת והפוצעת של אביתר בנאי."
K רועי ריק אותו שמעתי לראשונה לפני כמה שנים בהקלטות ראשוניות שהתגלגלו לידי וליוויתי בהופעות קטנות בצוזאמן וקטנות הרבה פחות בבארבי הוציא לאויר העולם את אלבומו הראשון עם ה"מאדלי בנד" רק כדי להיעלם מהמדפים כמה ימים לאחר מכן עקב בעיה לא ידועה. אבל עכשיו הוא חזר וכולי תקווה שיצליח כי הוא רק הולך ומשתפר ואם יש אמן שגרם לי לאהוב את צליל המפוחית יותר מאי פעם הרי זה הבחור עם תליון המפוחית על צווארו, רועי ריק.
K מעכשיו אימרו השילוש הקדוש הינו "גבע-גוריון-אמדורסקי". כל מי שהיה ב"הופעה" (20 דקות בסך הכל) שעשו ישראל גוריון, אסף אמדורסקי וגבע אלון השבוע בחנות הספרים בדיזנגוף סנטר יצא המום. מקומות על רצפת החנות נתפסו כשעה וחצי לפני ההופעה והדיבורים שלאחריה סיפרו על עתיד שכולו טוב. לי נשאר רק לקוות שכפי שנאמר "זה ייגמר בהיכל התרבות".
K רפי פרסקי חגג 20 שנה (פאקינג 20 שנה!) לאלבום "כמה פעמים ספרת עד עשר" בדיוק בזמן שאני התחלתי לשמוע את שאר אלבומיו בצורה אינטנסיבית (עם חיבה יתרה לאלבום "מפתח הלב"). חובה לתפוס הופעה של פרסקי בהקדם ובינתיים לרגל החגיגות, שילוב של פרסקי ועמיר לב בביצוע ל"כמה פעמים ספרת עד עשר" מתוך ההופעה בבארבי.
Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.
K לפי דעתי האישית אין ספק שנדב לזר הידוע בכינויו לזרבוי ובעליו הגאים של הבלוג "אטמי אוזניים" שנת 2008 יד ראשונה, השתבח בכתיבתו מאז שאנשי מעריב ו-NRG פרסו עליו חסותם. האפשרות שניתנה לו בתור מוזיקאי יוצר ("הדוגמניות", "גיליאם") בעל דעה ויכולת כתיבה משובחת לתת במה או זוית אישית לקלחת האינדי גורמת לא פעם לפרסום כתבות/פוסטים אשר מעירים את אנשי התעשיה ומעוררים דיון מעניין. דוגמא אחת לכך היא הכתבה שפורסמה במעריב שכותרתה "סצינת השוליים אינה שולית" אשר בה אוזכרו כל מיני הרכבי אינדי שגררה אחריה דיון רחב והתייחסות מצד לזר בפוסט המשך בשם "רשימות לא מרשימות" ודוגמא שניה בדמות הפוסט "שנון במחלוקת" בו מבקר לזר את דבריו של עינב שיף על האי.פי של להקת "הפשרות". בשניהם הדיון בתגובות הוא לא פחות מעניין ובעל דעה מאשר כתיבתו של לזר. ישתבח משובח וכן יירבו.
תודה לכל אלו שדרשו בשלום הבלוג, לשולחי הלינקים, למחזקים חיובית, לעוקצים שלילית, למגיבים, לספאמרים ולכל הטלפנים בשירות הלקוחות של בזק/הוט/נטויז'ן/BlueHost ששגעתי בעת התרסקות האתר והאינטרנט הביתי שלי. שבת של שלום לכולנו.
שמוליק נולד לאם הדרך ואב הבית, גודל על ידי חבורה של תקליטני חתונות ששלטו
באולמות הארועים בשנות השמונים. התחנך על מורשתו של ד"ר אלבן והצמד טו-אנלימיטד
והיה שותף בהפקת האוספים טופ-פופ 94 והיט-מן 2. שמוליק הופיע כחצי מהצמד
"סופר-מיוזיק", תקליטני העל לגילאי 8-14 בקריית בן גוריון בחולון. בגיל ההתבגרות
עבר שמוליק מרד מוזיקאלי ויצא לשוטט ברחבי תל אביב בחיפוש אחר אהבה חדשה. מאז ועד היום
מסתובב שמוליק בין הופעות, נרדם בחנויות דיסקים ומשוטט ברחבי הרשת בתקווה לעתיד
טוב יותר. לפעמים הוא גם כותב על זה.
