המוסף לחגים - שנהיה לכץ ולא לדץ
יום ראשון, 20 בספטמבר, 2009 
מכיוון שמדובר בתקופת החגים ובתקופת הסליחות ההולכת וקרבה, אני אתחיל עם צמד סליחות קטנות משלי:
סליחה מבני בשן. לא הספקתי לפרסם את פוסט סיבוב ההופעות שלי בו התלוננתי על עייפות החומר בהופעותיו של בני בשן וכבר נחת מייל על שולחני שכותרתו "רצית שינוי..". כאילו מילא בני אחר בקשתי ובסוף החודש (ה-30 לספטמבר) יופיע בני בשן במופע הסיום של סיבוב ההופעות המלווה את אלבומו השלישי "מעשה באדם". ההופעה תיערך בלבונטין 7 ובני יארח את בועז בנאי, שלומי שבן, שרון טייכר (מר טוסטר משולשים) וערן זרחוביץ. תחילת ההופעה בשמונה בערב, סיום משוער יערך כמה שעות לאחר מכן וכל זה בחינם. מה לא הבנתם, חינם! איזה כיף! ולראיה לכך שבני עושה הכל על מנת שכל פלחי האוכלוסיה יוכלו להינות מיצירתו, שיחרר בני גירסה חדשה לשירו "יברך מבורך" המותאמת לציבור הדתי, בהכשרת הבד"ץ ואינה מכילה את המילה "אלוהים". השם ירחם.
סליחה מהבאפלוס. באותו פוסט בו התלוננתי על הופעתו של בני, רשמתי גם על חוויותי ממופע ההשקה של הבאפלוס, בין היתר ציינתי שהאלבום של הבאפלוס ניתן להורדה מאתר הלהקה אבל באיכות מזעזעת. ובכן, מסתבר שמדובר בתקלה שתוקנה ממש מיד לאחר שהלינק להורדה התפרסם אבל מכיוון שהייתי בין הראשונים לקבל את הלינק, זכיתי שעל מחשבי תונח הגירסה הבעייתית. אז קודם כל לכו תורידו ותקשיבו, אם אהבתם תקנו, אם אתם עדיין לא סגורים על דעתכם בנושא, תגיעו ללבונטין 7 ב-22 לחודש ותבינו למה בפעם הקודמת שראיתי אותם בלבונטין, התמוגגתי כל כך, ואז תקנו את האלבום.
Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.
זהו, נגמרו הסליחות, עברו הכפרות, קדימה לעבודה.
K בהתחלה לא התייחסתי לכל הדיבורים על צפיפות פסטיבלי האינדי שמתרחשת ממש בימים אלו. אחרי הכל, אני בסוג של חופשה עם כל החגים וכו' וזה נראה לי זמן מצוין להסתובב בארץ ולהתרווח על צלילים שאני אוהב. אבל כשעוד ועוד עלונים ופירסומים הגיעו, הבנתי שזה הולך להיות בעייתי. זה מתחיל ב"חוצמזה" בקיבוץ פרוד שמתחיל ממש עוד רגע, ב-25 לספטמבר וממשיך ל"הלם כרך" בצוותא תל אביב ב-1 לאוקטובר (גבע אלון, נעם רותם, אסף ארליך, אביב גדג', יהוא ירון, אטליז, עמית ארז, אלי רוזן, שלום גד ועוד ועוד), אירוע "חיפולק" בחיפה ב-3 לאוקטובר (עמית ארז, רועי ריק, עידן רבינוביץ', נדב אזולאי) , פסטיבל התמר במועצה אזורית תמר ב-4 לאוקטובר (אביב גדג', אהוב בנאי, אביתר בנאי, חמי רודנר) פסטיבל "עין חמד" ב…עין חמד ב-5 לאוקטובר (אביתר בנאי, עמיר לב ושוב אביב גדג') ומסתיים בגרנד פינאלה של "אינדינגב" אי שם בנגב ב-16 לאוקטובר (דויד פרץ, בני בשן, אלי רוזן, יהודה לדג'לי, גבע אלון, אדם קומן ו… אביב גדג' ועוד המון המון אחרים). כל זה מבלי להתייחס לפסטיבל ערד שלא הייתי מגיע אליו גם ככה, אבל לכל השאר הייתי שמח ללכת, לפחות לחלק מההופעות. בעיות תקציב, מחויבויות והעובדה שאני לא יכול לחלק את עצמי לשניים (חיפולק פסטיבל התמר ועין חמד חופפים) יוצרות תחושה שמישהו לא חשב על העסק הזה עד הסוף. יש עוד שנה ארוכה לפנינו ולמזלנו בורכנו בארץ שטופת שמש ובדת מלאת חגים ומועדים לשמחה שאפשר לנצל, אין סיבה שלא לפרוס לפחות חלק מהאירועים. בינתיים אני סגור על חוצמזה ואינדינגב, כל השאר יטופלו בהתאם לנסיבות. אבל למה להתלונן על עושר רב כל כך של מוזיקה טובה, אני מעדיף פשוט להינות כל עוד זה קיים. הולך להיות חודש מעולה!!! איזה כיף!!
K אסף לבנון מתחיל את הכתבה שלו על אביב גדג' אי שם בהקלטות הראשונות של אלבומם של חברי אלג'יר, "מנועים קדימה" ומסיים אותה בחיבוק בין גדג' לגבריאל בלחסן בסוף הופעת ההשקה לאלבומו של גדג' "תפילה ליחיד". בין לבין הוא מתייחס לנקודה שהציקה גם לי בדבר מבול הביקורות המפרגנות שצצו בכל מקום מייד לאחר יציאת האלבום: "האם "תפילה ליחיד" באמת עד כדי כך טוב? האמת שקשה כבר לקבוע. תמוה איך מבקרים רבים הצליחו להגיע למסקנה כה חד-משמעית לאחר תקופה קצרה כל-כך (חלק מהביקורות נכתבו כיום-יומיים לאחר שהאלבום הגיע לכלי התקשורת). נדמה ש"תפילה ליחיד" הוא מסוג האלבומים אליהם צריך לצלול עמוק-עמוק, לשמוע שוב ושוב ואז, רק אז, להגיד עליו דברים נחרצים. משימת ההתעמקות בטקסטים של גדג' ובמנגינות שטווה סביבן לא יכולה להגיע לסיום ראוי בחטף."
K ויש גם עוד תמונות מההופעה למי שמחפש לחזור לאותו ערב נפלא. הפעם זו OrlyK שמפנקת והסרטון ל-"השחר החדש" שלי נגמרה הבטריה בו.
K סיפור עלייתו ונפילתו של הלייבל הירושלמי "פאקט" נראה כל כך רחוק ומרוחק. הצלילים, האנשים, הצילומים, המסיבות וכל מה שמסביב נראים כמו זכרון ישן. מעבר לסיפור המעולה והמרתק שמוצג בסרט, העובדה שהסיפור של הלייבל מתרחש בין השנים 1999 ל-2003 גורמת לי להרהר שוב בעד כמה הכל השתנה בזמן קצר כל כך, ואיפה הייתי בשנים האלו.דויד פרץ, שגם מתראיין בסרט, מספר את הצד שלו ב"פאקט" בבלוג שלו ובספייס של הסרט יש גם לינק להורדה מלאה. מומלץ בחום לכל חובב מוזיקה באשר הוא. במיוחד לאלו ממכם שמסתובבים פה הרבה.
K פתיתים שמפציץ לאחרונה במלא דברים טעימים (למרות שאני לא חולה על פתיתים) מביא את הקומיקס לגו המעולה הזה. הומואים, לסביות, אימוץ ילדים, סבתות סטלאניות, הפגנות וכספי שילומים הם רק חלק מהכיף. מה שמעלה את השאלה הנוקבת, מאיפה לעזאזל הם מוצאים את כל החתיכות לגו המוזרות האלו?
K שולי רנד מגיע לקיסריה ואי אפשר שלא לתהות האם לפחות מההופעה הזו יזכה רנד לראות קצת נחת כלכלי. ארקדי דוכין יתארח ואסף אמדורסקי יהיה לצידו של רנד כרגיל כדי להנעים את זמננו עוד יותר. בינתיים משחרר שולי רנד גם את הסינגל הראשון ששמו "א'ביסלה אושר" מתוך מה שכנראה יהיה אלבומו השני. נחכה ונראה.
K אינדי VOD, עדיין לא ערוץ בפני עצמו אבל אולי מתישהו. בינתיים יש שם הופעה של גבע אלון רגע לפני האלבום החדש. (נטולי הכבלים ביננו יודו למי שיוכל לתת איזה לינק להופעה הזו)
K ואם כבר גבע אלון אז ממש לאחרונה שוחרר הסינגל הראשון מהאלבום השלישי של גבע. "The wind whispers love" זה השם, וגבע אלון וחברי Tree שמלווים אותו נשמעים מעולה. מודה, התגעגעתי.
Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.
K מי אם לא גיאחה ייתן סיכום של שני הערבים המעולים שהיו בגני התערוכה וכללו את פיית' נו מור, דינוזאור ג'וניור, MGMT, מונוטוניקס ועוד. לא הייתי, לא יכולתי, לא היה כסף. לא מתחרט, רק אולי קצת מתבאס. לפחות היא הייתה וחוויתי דרכה.
K שלומי שבן שתמיד חשבתי שהוא הרבה מעבר לזמר אלא גם פרפורמר אדיר, מספר סיפורים מעולה ושחקן לכל דבר מגיע לשפוך את כל כשרונו על היושבים באוזן-בר במסגרת סדרת "סיפורים באוזן" של אלילי המונוקרייב. זה יקרה ממש עוד מעט ב-26 לחודש, מיד אחרי פסטיבל חוצמזה, מה שייתן לכם הזדמנות מעולה להשתמש שוב באוהל שכרגע קיפלתם בקיבוץ פרוד כדי להמתקם אל מול הקופות באוזן בר. יהיה עמוס + +. בינתיים אפשר לשמוע את הגיגיו של שלומי באירוח אצל גיל ריבה.
K והנה שוב אני והיא נפגשים. אפרת גוש משתתפת בפרויקט "סקאזי דרייב" שמשלב זמרים ישראלים יחד עם ערסים עם שיער שמנוני שיודעים להקפיץ רחבות בעזרת מחשב. מזל שסקאזי ו-"Void" המעולים בתחומם ידעו לשים את עצמם מאחורי הקלעים ולהרגיע את האגו הגדול שהם מפורסמים בו כדי לתת את הבמה לקולה של גוש. טוב, לפחות עד לשניה האחרונה עם הצעקה המיותרת.
K אביב גפן הוציא דיסק חדש באנגלית שיצא בתחילה בגרמניה ולאחר מכן בבריטניה. כמעט ולא נשמע אף רחש בנושא בארץ, מה שיכול לעצבן את המעריצים ולעומת זאת להרתיח את השונאים על ניחוח הפלצנות שעולה מהאקט הזה. אבל אחרי שרואים את הקליפים החדשים של אביב ל-"Black & White" (או בשמו השני- "בוא נרוץ עד אינסוף עד שנגיע לסינכרון בין השפתיים למוזיקה") ול-"It was meant to be a love song" ("כבר אין לי כח לרוץ, שההיא עם הגלבייה תרוץ") מבינים שזה רק חלק מרצף ההחלטות המטופשות שאביב עשה. כי פעם היו לו קליפים יפים, זה כנראה האובר מאמץ שלו שהורס. איפה הימים היפים שלנו ביחד, איפה.
K לאט, לאט אני מתעצבן עוד ועוד. עוד כמה גרסאות יעשו לשיר הזה של קינגס אוף ליאון. כבר התלוננתי בעבר על הגירסה הזאת, ועכשיו גברת סוכריית הבוקר שמה את הגירסה הזאת. יש גם את זאת, ואת זאת, וזאת, וכמובן את זאת. חברים יקרים, אכן מדובר באחל'ה שיר (למרות שבהחלט לא הטוב ביותר של הקינגס) אבל ככה עושים את זה.
K ברט אנדרסון מוציא אלבום חדש ממש עוד מעט. אני כל פעם כבר שם את הקול של מר אנדרסון בצד, ממשיך בחיי ואז לאחר תקופה כלשהי הוא חוזר ומעיף לי סטירה שמרעידה לי את כל הגוף. האלבום החדש "Slow attack" עתיד לצאת ב-21 לאוקטובר ובינתיים משחרר אנדרסון גירסאות ביתיות לשירים מהאלבום בערוץ הצינור שלו. מה אני אגיד לכם, לא קל לי לשקוע לתוך השירים שלו, אבל כמו תמיד שמדובר בעצב אצלי, זה כאב מתוק. כבונוס, הוציא אנדרסון את גירסת הכיסוי הזאת לשירו של פרינס "When Doves Cry", תתעצבו בכיף.
Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.
K אני כל כך אוהב את ההתנהלות של העומדים בראשה של חנות המוזיקה המקוונת הטובה בארץ, מוזיקה נטו, שלא מפסיקים להתפתח ולהרחיב את החוויה המוזיקאלית שהם נותנים למבקרים אצלהם. החידוש האחרון, פודקאסטים מפנקים עם שלל אוצרות. הראשון כולל בתוכו את אלי רוזן, אביב גדג', ווילקו, Bat for lashes, פטריק ווטסון ועוד ועוד. איזה כיף.
K אה, כן. יש גם ראיונטו עם גלעד כהנא. כמה שהוא אוהב לדבר הבחור.
K לא יכולתי להתאפק. אחרי שפתאום גיליתי ששלום תשובה העלה שישה שירים חדשים לספייס שלו וגם הקליט קליפ יפיפה ראשון וכל זאת מבלי שידעתי על זה שום דבר, כל אלו דרשו נזיפה באיש התשובה. אחרי הכל, אני הלכתי להופעות של שלום כשהוא רק התחיל את המעבר ממאחורי הסאונד לקדמת הבמה, הפצרתי באנשים לשמוע ולהכיר ואפילו הכנסתי אותו באיזה אוסף ישראלי כלשהו. יישבנו את ההדורים ביננו וסולחה סופית תיחתם בלחיצת יד ובירה בקפה ביאליק ב-26.9 כשאני אזכה לראות ולשמוע את שלום תשובה, לראשונה בהרכב מלא. תקפצו לספייס לשמוע, לראות ולחוות.
K את ירונה כספי שמעתי לראשונה מתישהו בלבונטין באיזה רצף הופעות המכונה "פולקל'ה" והופתעתי לטובה. עכשיו אחרי שירונה פינקה בלינקים להורדה כשרה למהדרין של שני אלבומיה אני יכול לבחון את העניין יותר לעומק בזמני החופשי. כדאי גם לכם.
K עכבר העיר פירסמו דירוג של האורחים מחו"ל שבאו לפרגן לנו פה בציון הקטנה. מדפש מוד ומדונה ועד ל-why וקלקסיקו. את הדירוג המלא (שאתם יותר ממוזמנים לחלוק עליו) תצטרכו לגלות לבד, אבל בואו רק נגיד שמי שנמצא במקום הראשון אחראי על אחד הערבים השמחים ביותר שהיו לי בשנה האחרונה.
K לקרוא ראיון עם ברי סחרוף בו הוא מדבר על המשפחה, הכלא ובת ים בין שלל הנושאים האישיים שעלו בשיחה בינו לבין בועז כהן, זה לא משהו שכדאי לדלג עליו. גם אם הראיון הזה נערך לפני כמעט 20 שנה.
K בין שלל סיכומי השנה, טבעי שאני אתייחס יותר לזה של קול הקמפוס מאשר לזה של Ynet. לא בגלל שאני חושב שהוא מייצג יותר, אלא בגלל שמראש העניין שלי בסוג המוזיקה והקהל אליו פונה התחנה, גדול יותר. פחות מעניין אותי למה אייל גולן אחראי על שיר השנה, שלא יצא לי לשמוע בשום מקום מחוץ לחתונות, ויותר מעניין אותי למה הדיסק האחרון של עמית ארז (שגם בשרת העיוור פורסמה ביקורת מפרגנת) הוא המנצח מבחינתם. שווה לבדוק גם את רשימת אלבומי השנה של עכבר העיר שהיא בהחלט לא מכוונת למרכז אבל מכילה כל כך הרבה אלבומים שאני אוהב ואלבום אחד במקום הראשון, שאני ממש ממש לא אוהב.
K ועוד עמית ארז. את הקאבר הזה של עמית ל"אמצע ספטמבר" של גלי עטרי, שמעתי כבר ממזמן בהופעה ולאחר מכן קיבלתי אותו כדיסק בונוס שצורף לאלבומו האחרון של עמית. עכשיו באמצע ספטמבר הוא יוצא כסינגל ובבת אחת מחזיר אותי שוב לשירים שעמית שר בעברית בתחילת דרכו ונעלמו כליל מהרפרטואר בהופעות. למרות שעמית הסביר לי בעבר שהוא מנסה לשים את השירים האלו מאחוריו כי הוא לא שלם איתם, אני עדיין הייתי מעדיף לשמוע בהופעה שיר מהעבר, אולי אפילו בעיבוד חדש, מאשר עוד קאבר שעמית עושה לאחד מהזמרים האהובים עליו. אולי זה עוד יקרה.
K כל כך נהניתי בהופעה של נעם רותם לפני כמה שבועות. הגעתי באיחור קל, היה עיכוב קל בכניסה, אבל הכל הרגיש כל כך טוב ברגע שנכנסתי פנימה. נעם בהרכב צנוע (בס, תופים והוא על חשמלית) מצליח לתת הופעה שלא באה להפיל אותך מהרגליים או לסחוף אותך לשיכרון חושים, אלא פשוט להעביר ערב של הנאה מוזיקאלית, כמעט אינטימית, שדופקת לך חזק על הלב. והלב שלי נעצר לרגעים מסוימים בהופעה. זה קרה בגירסה הכל כך מהפנטת של "לפני תהום" שפשוט הושיבה אותי על הריצפה, גרמה לי לעצום את העיניים, להעלות חיוך על שפתיי וכל זאת מבלי שתהיה לי שליטה על הנעשה. שיר חדש של נעם, "הכיתה שלנו" (במקור בפולנית), גרם לי לחייך גם כן מהנאה, אבל הנאה מסוג אחר. כזו שמתפשטת בגופי כשאני שומע סיפור נהדר כרוך בתוך שיר. השיר אמור לצאת ממש עוד מעט לרגל שנת פולין בישראל שמסתבר שחלה לה ממש עכשיו, ואפשר לקרוא עליו עוד קצת כאן וכאן.
K כששמעתי את "Monotalk" לראשונה לפני כך וכך זמן, רשמתי לעצמי לחזור ולבדוק התפתחויות בגיזרה. כששמעתי את האלבום שלהם, "Fix me up", שיצא לאחרונה הייתי חייב ללכת לבדוק שוב אם מדובר במשהו ישראלי לגמרי. וכן, זה שלנו לגמרי. אולי זה בגלל שאני כל כך אוהב את הסגנון הזה, עירבוב הרוק הרך עם האלקטרוניקה שיושבים כל כך טוב עם הרגשת האפרוריות המועדפת עליי. חבל שלא חורף עכשיו, אני צריך קצת גשם בחוץ ביחד עם העונג הזה.
K איטליז בדרך לאלבום/מיני אלבום/EP (או משהו כזה) חדש. ממה ששמעתי עד עכשיו (וגם אתם יכול לשמוע אם תצטרפו למיילינג ליסט שלהם) זה נשמע טוב, טוב מאוד. אטליז נתפסת אצלי כאחת הלהקות עם הסגנון הכי קל לזיהוי. אני שומע שיר שלהם והוא מלא בכל כך הרבה טביעות אצבע אטליזיות שאי אפשר לפספס. אני לא יודע להגיד אם זה דבר חיובי (כי הם טובים במה שהם עושים) או שזה דבר שלילי (כי הם לא מגוונים, מנסים ומעיזים) אבל עד שאני אאלץ להחליט כי חיי יהיו תלויים בזה, אני בוחר להינות מלוחמי המזון פה למטה (יש גם קליפ).
Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.
K איש האור בזוויות מביא תיעוד של המפגשים שנערכו במסגרת וועידת המוזקיה של הייניקן לפני שבועיים (יש גם תימלול מלא של הדיונים למי שחפץ). למי שלא יודע, בשעות היום שקדמו להופעות של פיית' נו מור , MGMT ועוד, התנהלו דיונים ברומה של בירה בדבר אספקטים שונים של תעשיית המוזיקה. אותי הכי עניין נושא קידום המוזיקה דרך המדיה בפאנל שכלל נציגים יחצ'"נות, מבקרי מוזיקה, אנשי תעשיה, מנהל תחנת רדיו קמפוסית, עורך מוזיקה צה"לי ועוד (אנשים רציניים בסך הכל שסתם אין לי כח לפרט את שמותיהם הלא בהכרח מוכרים לכולם). למי שמתעניין בהשפעתם של אתרי האינטרנט, מבקרי המוזיקה, תחנות הרדיו ועוד על מה שמגיע לאוזניים שלכם, על העתיד של המדיה ככלי לקידום ועל קצת לכלוכים של מאחורי הקלעים של התעשיה, מומלץ להשקיע ולראות.
K נשים יקרות, אם עוד לא הבנתם משלל החידודים בנושא מה עובר לנו בראש בזמן שאתן מדברות, הנה עוד מקרה מחקר מרתק ממר נקודותיים.
K אז קודם היתה את הכתבה במעריב עם שלושת בוגרות רימון: איה זהבי-פייגלין, עינב ג'קסון כהן ומיכל גבע-גבע (כי אם כבר שלוש, אז לכולן). ואז התחילו דיבורים על משיכה למיינסטרים, ראיונות סרק, יושרה אומנותית וכו', ואז גברת ג'קסון האהובה חוותה את דעתה, ונדב לזר (שמסתבר יזם את הרעיון אבל לא את צורת הביצוע) פרס את משנתו בנושא ולא הסתפק בכך אלא פירסם פוסט משלו בנוגע לבית הספר למוזיקה המדובר ביחד עם פירוט הבוגרות ששווה להכיר (כי קטינות ששווה להכיר זה לא חוקי). וכך הגיע סיפורנו לסיומו המתוק כרימון ומלא בצלילים חדשים בשבילכם.
K עכבר העיר מחלקים תופינים מוזיקאליים ונותנים להאזנה 13 שירים חדשים של יוצרים ישראלים. מרות דולורס וייס (חדש!) דרך אביב גדג', רונה קינן, אסף אבידן, נגה שלו (חדש!) עמיר לב ועוד. מומלץ לפתוח את היום עם רשימת ההשמעה הכיפית הזו שמחלק לנו העכבר.
K חיפושים קדחתניים אחר זמרת האינדי שעומדת מאחורי ההקלטה הביתית פה למטה. מקור ההקלטה אינו ידוע, כל היודע על מקום הימצאה מוזמן למסור פרטים.
Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.
K אהבתי לחברי ההרכב "The XX" רק הולכת וגדלה בכל האזנה לאלבום הבכורה המעולה שלהם. מה שעוד יותר כיף זה שההתלהבות מהם מתפשטת כל כך מהר שעוד ועוד ממתקים מוזיקאליים שקשורים לחבר'ה צצים להם ברשת. הגילוי האחרון שלי בנושא היא הגירסה האקוסטית הזו ל-"Crystalised" מתוך גילוי גדול לא פחות של סדרת סשנים אקוסטיים שנקראת "Amsterdam Acoustics" ומצולמת על גדותיה של (נו, תנחשו) אמסטרדם. אני צופה בזה שוב ושוב ואומר לעצמי "בטוח שיש גם אצלנו כמה חבר'ה צעירים (הם בני 19!!), מוכשרים לא פחות, שיכולים להתפוצץ עם דיסק ראשון כל כך טוב. מה חסר….". תראו, תהנו ותדפדפו בין כל הביצועים שיש שם, מבטיח לכם שתמצאו משהו שיפיל אותכם (אצלי זה היה "The Black Atlantic" ו-Gary Go).
K אמור לי את שמך ואומר לך את שירך (בהנחה שכתבו שיר ששמך מופיע בו).
K אם תסתכלו טוב, טוב בסרטון הזה של הבחור שמתופף על בקבוקים, מצילה ועוד כל מיני דברים ויוצר את מנגינת הפתיחה של אינספקטור גאדג'ט (אחחח, היו ימים…) אני בטוח שתסכימו איתי שמדובר בלא אחר מאשר גיל נמט.
K למרות שההופעה של אוקרביל ריבר שייכת לעבר, הקליפ הזה של "The Carsitters" ביחד עם עידן אלתרמן לשירם של הריברים "Our Life is not a Movie or Maybe", כחלק מפרויקט הקאברים שקדם להופעה, הוא כל כך מדליק שאני חוזר אליו כל פעם שבא לי סתם לחייך.
K הם עברו ליד האוזניים שלי עשרות פעמים עד שהגיע הקליפ הזה. מר זעתר רקח את הקליפ המצוין לשיר 'Going Far" של חברי "Kitzu" ומאז אני רק מחפש לשמוע עוד ועוד מהכצקיצו האלה.
K אני אנושי, מה לעשות. השתדלתי להדחיק את הזימזום הברווזי שרץ לי בראש, להגיד לעצמי שזה הקיץ שהרג אותי, שיש דברים שהם רפלקסים עור תופיים שאני לא יכול להילחם בהם והכי חשוב, לא לחלוק את זה עם אף אחד. אבל אז באו "החדשות" ועשו גירסת כיסוי ומחויבותי הבלוגיסטית הכריחה אותי להאזין. ואז כבר לא יכולתי לעצור את זה. אז סססאמק, אני אוהב את השיר הזה, ליידי גאגא, פאפארצי. לפני שאתם מוחקים אותי מקורא הרסס, מבטלים את העדכון במייל ומפילים לי את האתר, תקשיבו לה עוד פעם אחת, רק היא, הפסנתר ועיוותים חינניים.
K נכון שהאינטרו למשחק הביטלס-רוק בנד הוא מעולה. אבל נראה לי שהגברת הזאת לקחת את זה צעד אחד יותר מידי והתחילה לדמיין איזכורי שירים נסתרים. גברת! פעמון מפוקסל זו לא רמיזה למישל, My belle.
K הייתי בהופעה אחת, ריקה כמעט לגמרי של, חברי "Solstice coil" וזה היה ממש מזמן. מסתבר שיש חדש בגיזרה ובנוסף לחומרים חדשים, יש/היו הופעות ברחבי הגלובוס. פרוגרסיב זה לא סגנון המוזיקה האהוב עליי ביותר ולפעמים אפילו לא אהוב בכלל, אבל בין לבין מצאתי כמה דברים שכדאי לבדוק ושממש כיף להגביר חזק חזק ולהתחרע על שטיפת כלים כאילו אין מחר.
K היה לי חבר שנסע לפסטיבל הברנינג מן, אי שם מתישהו (לשון העבר מתייחסת גם לאירוע וגם להיותו של החבר, חבר). לא היה לי מושג מה זה הדבר הזה וככל שקראתי יותר זה גם הפחיד אותי וגם גרם לי לרצות לעזוב הכל ולסוע לשם. עוד לא נסעתי. בינתיים גיאחה (שמצטרף לדחף בנוגע לנסיעה לאיש הבוער) לינקק לסט תמונות מדהים מהפסטיבל של השנה ואני שוב חשבתי שאף פעם לא שאלתי את אותו חבר איך היה. תראו את התמונות ולמעוניינים, פרטים וחוויות פרוסים ברחבי הרשת.
K הדבר היחידי שמעיב על השמחה שבחזרתו של ערן צור להופעות משירי האלבום "אתה חברה שלי" משירי יונה וולך, היא העובדה שרונה קינן לא תהיה שם לבצע את "קסיוס". אז הנה קסיוס למתגעגעים.
Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.
K הדיילי דולי שלחה אותי לשאלה הבאה: מה קדם למה, הכיור לחללית או החללית לכיור?
K יאיר יונה כבר דורש פוסט משלו מרוב אייטמים שקשורים אליו. אז בואו נעשה תימצות של העניין: יאיר יונה יושב בבית ונותן בסלייד, יאיר יונה מתחזה לשדר רדיו ומראיין את אלי רוזן על אלבומו האחרון (זו יותר שיחה חברית עם המון כיף), יאיר יונה פותח דיון על למה אמני האינדי לא יוצאים להופעות מחוץ לתל אביב ואחרון חביב, יאיר יונה נתפס משתולל בעירום חלקי בהופעה של מדונה (הלינק הוסר לבקשת המתערטל). אולי בגלל כל זה החליט יאיר להוריד הילוך ולהתמקד בעשיית המוזיקה האישית. הזמן לאלבום הבא מתחיל לתקתק.
K פוסט על אמונה. אמונה של ילדה קטנה, של מאמין גדול ושל כל מה שבאמצע. הפוסט מעניין והדיון בתגובות, גם אם מעייף לעיתים, שווה קריאה. כמו שאחת המגיבות ציטטה: "את מקום אי-הידיעה תופסת האמונה", ותקחו את זה לאן שאתם רוצים.
K אסף אבידן הוציא אלבום חדש ועל הדרך מסכם את סיבוב ההופעות בחו"ל שעשו הוא וחברי המוג'וס שלו. השיר הראשון ששמעתי מהאלבום "Small Change Girl" התנגן לו שוב ושוב ושוב ועוד לא נמאס לי ממנו. יש הרגשה של שינוי, התפתחות, התבגרות כלשהי באלבום הזה. אני אצטרך לתת לו את הזמן הראוי בשביל לבדוק מה בדיק הוא גורם לי להרגיש. בינתיים זה פשוט כיף.
KKK אז מה אתם אומרים, לאילו פסטיבלים אתם הולכים, איפה אתם עושים את החגים ומתי יגמרו החופשות של כל הפעוטים? בין כל החופשה, הבילויים, הפסטיבלים והמנוחה אני צריך גם לעבור דירה. תודה לכל מי שעזר והציע, עכשיו מתחיל שלב ב' (הקל יותר), החיפוש אחר השותפה. למעוניינות לחלוק דירה עם שמוליק וכלבו הלא נאמן בעליל, צרו קשר. חגים שמחים, מועדים לששון, צום קל וכמו שאמרה יעל (המקורית), שנהיה לכץ ולא לדץ. אמן.
התארגנתי, התלבשתי, נסעתי, אספתי את הגברת, הגענו לסוזן דלל, איפה ההופעה? לא פה. מה?!?! צוותא!!! קדימה לאוטו, חניה מהירה, סיגריה לפני ההופעה וקדימה נכנסים. הרבה בילבול עטף את הערב הזה וגרם לי להגיע למקום הלא נכון בזמן הנכון ולמקום הנכון כמעט בזמן הלא נכון. אבל הגעתי והתמקמתי לי בשורה השנייה, כמעט באמצע, מספיק קרוב בשביל להרגיש את חום הנרות מהבמה, לראות כל תו בפנים של העומדים על הבמה ולשמוע כל תו מנוגן מכל כלי על הבמה. ההופעה שהייתה הארוע המרכזי (מפאת גודל, מעמד ונוכחים) הכילה בתוכה שני צדדים שונים שלכל אחד מוקדש חלק אחר באהבתי המוזיקאלית. מצד אחד אביב גפן, שבחלוף השנים עדיין מצליח להחזיר אותי לגיל הטיפש-עשרה והרהורים על החיים, אהבות וכל מה שביניהם. נכחתי במספר הופעות פסנתר אינטימיות של גפן שלמרות כל גינוני אור הירח, האיפור, הקול המזייף והנרקיסיסטיות הלא נגמרת (רגע קומי/דרמטי נרשם כאשר אביב שיחרר הודאה שברט יותר מוכשר ממנו בהצגה שלו לפני העליה לבמה) תמיד תישמר לו פינה בלב בגלל המילים שהן רק שלו שמדוקלמות על ידי ללא רצון בצורה אוטומאטית, כאילו לא יוצאות מהפה אלא מאיזה חלל שנפתח רק אצלו. ומצד שני 
שבוע פלוס מוזרים עברו עליי ועדיין ממשיכים לעבור. חוץ מרצף אירועים אישיים כאלו ואחרים,מד ה"מה נשמע?!?" קיפץ לו מקצה לקצה כאילו לא יודע להחליט אם אני במצב בעסה מהורהרת על החיים או במצב פאנן על העולם - טוב לי בשלי. הופעות הצטמצמו למינימום (שמשום מה היה גם שבוע של 4 הופעות שזה מינימום אם אתה שרית חדד ביום העצמאות, אחרת אין הסבר הגיוני פרט ללחץ חברתי נטו,חלש שכמוני) עקב קיצוצים כלכליים מה שלא עשה טוב למצברוח אבל הסתדרנו. הלימודים לא מציקים באופן חריג (הסוף נראה קרוב מתמיד) ויש זמן פנוי לעשות כאוות נפשי. אז איפה הבעיה ? זהו שאני לא בטוח שיש בעיה אבל משהו מוזר עומד באוויר. אולי זה הקיץ שמתחיל מחר. איזה מחר,כבר חודש אני סובל מהחום העומד הזה,רואה רק ציורים של שמש בצבע לבה במהדורות החדשות וחי עם מזגן צמוד לבלוטת התריס 24/7. לא סובל ת'קיץ,חם,דביק ומציק. חוץ מהבקרים… סיבוב בוקר עם ההוא שמכנה את עצמו הכלב שלי,בבוקר,כשעוד קצת קריר,שקט בשדרה לפני שכולם מתחילים את היום וחיוך שעולה על שפתיי ובקשה שגם עוד שעה יהיה כל כך נעים. לא משנה. בין תופעות הלוואי של ה-PMS שלי ובעקבות הצטרפות מחדש למעגל רווקי העיר (לא שיצאתי מהמעגל להרבה זמן,אבל בכל זאת) נזכרתי באיזה מנשר שמישהי בעבר מצאה על עמוד ברחבי העיר הגדולה והעבירה לי אותו. מדובר בפנייה נרגשת של בחור לנשות העיר שכותרתה "שקופידון ילך להזדיין". קראתי אותו שוב והוא העלה חיוך על שפתיי והזיז את גלגלי מוחי כמו לפני שנתיים. מעניין אם הוא מצא כבר. ומעניין איך יהיה השבוע שבא. תהנו.
