לפני כמעט 10 שנים הגעתי לביתו של ברוך פרידלנד. הבית היה מבולגן מעט, נדמה היה כאילו רק עכשיו הוא עבר דירה, קופסאות זרוקות ברחבי הבית, ברוך לא מוצא את מה שהוא מחפש. פתאום הוא אומר לי "אה, הנה זה", מושיט יד לאיזה מדף ומוריד קופסא מאורכת. הוא מוציא את האלבום "מחליף צבעים" של "תופעת דופלר"(אין אתר, יש פורום ויש בו הכל), הלהקה שהיא כולה הוא, ומביא לו אותו. "אתה רוצה שאני ארשום לו משהו?" הוא שואל. אחרי הכל, הבטחתי לחבר וחיפשתי את האלבום הזה מלא זמן בשיטוט בחנויות, חיפושים באינטרנט (10 שנים, זה היה פחות קל אז), טלפונים לכל מיני גורמים כאלו ואחרים עד שנחת לו על שולחני המספר של ברוך. טלפון אחד והוא מזמין אותי אליו לבוא לקחת את האלבום. "כן, אני אשמח אם תוכל לרשום לו משהו" אני אומר. "איך קוראים לו?" הוא שואל כאילו היה מדובר בהקדשה מכל חברי "העלוקה" או "כמעט חוקיים" או מה שלא מרטיט לפעוטי ארצנו את הסלולארי בימים אלו. לפני שאני הולך הוא מביא לי גם כמה סטיקרים של המחזמר-אופרת-רוק "סקסודוס" שכתב ועוד חבילה של כאלו עם המשפט שיהפוך לאימרת כנף בקרב המעורבים, "לאן נעלם ברוך פרידלנד".
השנים יחלפו, שאלת העלמותו של ברוך פרידלנד תחזור שוב ושוב והסטיקר יתנוסס על גבה של הגיטרה שיושבת בסלון רק כדי להסביר לעוברי אורח מי הוא אותו "ברוך פרידלנד".
ביום ראשון האחרון התארחתי שוב אצל ברוך פרידלנד. הפעם זה היה באוזן-בר, למרות שההרגשה הייתה ביתית וסלונית בדיוק כמו בפעם ההיא. לפני ההופעה ברוך מסתובב באוזן, נראה נרגש. אחרי הכל עבר זמן רב מאז הפעם האחרונה ששר את השירים שכל הנוכחים, מכרים, מעריצים ומבקרים מהעבר באו לשמוע. מהרגע הראשון ששמעתי את הקול שלו צללתי כל כך הרבה שנים אחורה, שמטבען של שנים שעברו, היו רצופות בתמונות יקרות ומענגות שהעלו חיוך על שפתיי שחזר שוב ושוב לאורך ההופעה.
עשרים ואחד שירים היו בהופעה, כמעט שעתיים שלמות. מי שמכיר את האוזן-בר ואת רצף הופעות הערב שלו יודע שהופעה שנגמרת לקראת השעה 11 (גם זה רק לאחר שאמרו לו שהוא חייב לסיים) היא דבר נדיר. ברוך אירח חבר מאוסטרליה שהיה שותף לעשייה בעבר, חברים שאיתם הוא עובד על האלבום הרביעי של דופלר, חלק מחברי ההרכב המקורי של דופלר ועוד. היה נראה שכולם מרגישים באותה אווירה סלונית נוסטלגית שריחפה בחלל האוזן. לראות את ירמי קפלן, שניגן באלבומים המקוריים, עולה לבמה לקראת הסוף של "ליפול על גן עדן", באקט לא מתוכנן מראש, ומתחיל לתופף ולרקוע ברגעי הסיום כשכל הקהל רק רוצה לצרוח "ליפול, ליפול" ובעצם אומר "עוד, עוד". וכולם יושבים, מסודרים, מקשיבים ומתרגשים.
אני לא יודע מה יש בשירים של "תופעת דופלר" שהופך אותי מבפנים ומזכיר לי נשכחות. מה היה באותה תקופה שבה שמעתי את קולו של פרידלנד שוב ושוב ודיקלמתי כל מילה. אפילו הזכרונות הקשורים לשירים כבר לא כל כך מסודרים. אבל מזה בדיוק נהניתי, מלחזור לזה שוב, מלמצוא את זה.
שמעתי את ברוך מתנצל בסיום ההופעה בפני מנהלי המקום על אורך ההופעה. רציתי להגיד לו שהוא לא צריך להתנצל. כשאדם שנעלם פתאום מופיע, זה עושה לך כל כך טוב, שאתה סולח לו על הכל.
"יש בן אדם תחת גל המילים הזה
או בתוך ערמת מילים בונה אדם מאורה
או יש בן אדם
והוא רע" (1:1 - "לעולם")
עושה מה שאני צריך לעשות, לא עושה מה שאני רוצה לעשות. מגיע למצבים שלא ברור לי איך הגעתי אליהם ונמנע ממצבים שלא אדע איך אהיה בהם. כך עוברת לה תקופה שכזו, זמנים של חורף, עונה אהובה עליי ברוב חיי שבה האווירה היום-יומית, צבע השמיים והריח באוויר כאילו מתאימים את עצמם לפסקול המוזיקאלי שמלווה אותי בדרך כלל. בין לילות מוזיקאלים מנתקי מציאות, שיחות ותהיות על הגשמה עצמית, בין ימים של עבודה וערבים של שוכרה לא נמצא לו הרגע המתאים פשוט לשבת ולכתוב. אבל פתאום מגיע רגע אחד קטן ואני מתיישב ללא מטרה ועם הרבה כוונה ומתחיל לתופף על המקלדת בלי לדעת איך זה ייגמר. זמן רב מידי עבר מאז אסופת התופינים האחרונה שלי והרבה לינקים הצטברו במאגר הכץה, חלקם התעופפו מפאת חוסר רלוונטיות וחלקם נמצאים פה למטה. תהנו.
K בני יא מלך. בני בשן עתיד להוציא את אלבומו השלישי בקרוב ובינתיים החודש ישוחרר סינגל ראשון מתוכו העונה לשם "67″. מיותר לציין כי אני מחכה לאלבום הזה בציפייה גדולה ואחרי שמיעה של חלק מהשירים מהאלבום (לפחות אלו שבני ביצע בהופעות) לא נראה לי שאני או מישהו מחובבי הבשניה וגם כאלה שלא נמנים על חובביה יוכל להתאכזב. בין לבין אני ארשה לעצמי לזרוק פה איזה טיזינג על העובדה שבני גם שיתף פעולה עם איזה הרכב מוכר אחר (נציג מההרכב ניגן בהשקת הספר של בני "חמישים גיטרות קטנות" בלבונטין 7, מי שלא היה הפסיד) לאלבום שעתיד לצאת בקיץ באווירה יותר קלילה ובלתי מחויבת. בצינור אפשר לראות קטעים מתוך הופעה בלבונטין שהייתה לא מזמן ולשמוע את "67″, "חושו אחים חושו", "מה קרה לך ברחם" וגירסה מיוחדת ששמה "אני בני בשן 2″. ואפשר לקרוא מה היה להיא מקול הקמפוס להגיד על הופעה של בני ומה היה לבני להגיד על עצמו, על הלבונטין ועל המלצרית שם. כבר ציינתי שבני הוא המלך???
K ואם כבר חורף בראשית הפוסט אז אוסף החורף של גיאחה מ"עונג שבת" עדיין זמין להורדה לכל מי שטרם עשה זאת. אסופת שירי חורף ולאו דווקא קלאסיים (משמע לא כולם שירי בעסה/בהייה דרך חלון תוך כדי טיפטוף/נסיעה בגשם סוער תחת שמיים אפורים או כל קלישאה חורפית אחרת שאתם יכולים לדמיין). הפייבוריט שלי בעל השם הכה קצר "Here it never snowed. Afterwards it did" של ה-"The twilight sad", צעקות חורפיות.
K יש לכם שירים של אמנים ישראלים שאתם רוצים שכולם יכירו, בא לכם שיפתיעו אותכם עם אוסף שירים ערוך במיוחד בשבילכם (אולי אפילו של הח"מ), אם התשובה לשאלות חסרות סימני השאלה האלה היא כן אז "פרויקט האסיף" לרגל חגיגות היום הולדת של פורום מוזיקה ישראלית ב-Ynet זה הדבר בשבילכם. כל הפרטים בלינק וכל מה שצריך זו רק אהבה למוזיקה ורצוי גם מחשב, צורב וסניף דואר קרוב.
K מר כבד וגברת נמוכה הוציאו אלבום חדש (פרטים, דעות ועוד בקרוב) עליו עבדו במשך זמן רב. למי שלא מכיר מדובר בצמד שפתח את האוסף "Where is the sunshine" של קול הקמפוס לפני כך וכך זמן ברצועה המדהימה (שלא נכללת באלבום אבל בכל זאת מדהימה) "Big city". לפרטים נוספים אפשר לקרוא עליהם ואיתם פה וגם פה, לראות וידאו מהופעת ההשקה בתמונע כאן ולשמוע את הרצועה היפה ממקודם פה למטה.
Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.
K בעוד שבועיים אני עובר דירה. לא משהו קבוע, רק לסופ"ש. פולקל'ה 5 מגיע ואני אורז את עצמי ועובר לגור בלבונטין 7 ליומיים. 37 אומנים בשתי הקומות של הלבונטין (התחתונה רוהטה מחדש לצורך אווירת מעיכות ונוחות בפסטיבל) הם סיבה יותר מטובה בשבילי לנתק קשר עם העולם החיצון ולצלול לעולם שכולו מיתרים, כלי הקשה וניגונים בלתי פוסקים. אני הולך כדי לראות את דוד פרץ, האזרח צודרוב והשפנפן, רועי ריק, נדב אזולאי (טעימה בהמשך), יהוא ירון, הדוגמניות ועוד כאלה שאני לא מכיר או שלא יצא לי לראות וזה עוד רק ביום הראשון. ביום השני יופיעו פאניק אנסמבל, רם אוריון, 1:1, עידן רבינוביץ ועוד כל כך הרבה אמנים מעולים. כמאמר האימרה הכל כך שחוקה "אין דברים כאלה", אבל זהו שיש, והם קורים פה ליד הבית עוד שבועיים. אז תזיזו את עצמכם ותקנו כרטיס משולב מראש (80 זלוטי ליומיים) או תבחרו יום ותגיעו אליו (50 רופי לראש) אבל אל תתנו לעצמכם להפסיד את זה.
K אתמול הייתה ההופעה של Low בבארבי תל אביב. הייתי מתאר איך היה, חולק את המחשבות והמילים אשר חלקתי עם גע"ז לאחר ההופעה, אבל מצאתי את המילים שלי אצל מישהו אחר:"בעולם אידאלי לא הייתי יודע שיש להקה בשם LOW. ההוויה הLOWית הייתה מזדמרת מאליה כשהיא הייתה מתאימה, הייתי שומע אותה ברקע ולא יודע שיש שם משהו. הייתי יושב במועדון קטנצ'יק עם עוד עשרים איש שבאו לראות להקה לא מוכרת. הייתי מקשיב בחצי אוזן תוך שתיית בירה, ואנשים מסביב היו מדברים. לא הייתי מקדיש יותר מדי מחשבה למה שהייתי שומע באותו ערב. הייתי שוכח שבכלל ראיתי אותם. אח"כ מלים וצלילים וחתיכות של תודעה ורגש היו מרחפות לי בחלל הפה…בעולם אידאלי לא הייתה LOW. בעולם שלנו הבארבי הערב היה חת'כת מקום מרגש להיות בו.."(אורן שץ מתוך פורום אלטרנטיבית ב-YNET) אפשר לקרוא עוד על ההופעה אצל טאפאס וטאפאס.
K ומחר, יום שבת, בארבי תל אביב, "הכוכב הלבן" חוזרים להופיע אחרי 7 שנים. אם אתם לא מכירים או אם אתם מכירים אבל לא חושבים לבוא אז כדאי מאוד שתכירו ותגיעו, לפחות זה מה שאני חושב. זה מה שמומה חושבים ויש ביצוע ל"טיול בחינם" ב-Ynet.
K הייתה גם הופעה של שולי רנד השבוע ואני נזכרתי ברגע האחרון להשיג כרטיסים. לא היו. איזה עצבים. אבל נותר רק לפרגן לרנד ולהבטיח לעצמי ללכת להופעה הבאה. בינתיים בשבילכם, תקראו את מומה אוכלים לי ת'לב, את עמוס אורן ב"הבמה" מפליא לתאר ואת אבי רט דן בסוגיית הדת והשירה בעקבות ההופעה בטור אישי ב-Ynet.
שמוליק נולד לאם הדרך ואב הבית, גודל על ידי חבורה של תקליטני חתונות ששלטו
באולמות הארועים בשנות השמונים. התחנך על מורשתו של ד"ר אלבן והצמד טו-אנלימיטד
והיה שותף בהפקת האוספים טופ-פופ 94 והיט-מן 2. שמוליק הופיע כחצי מהצמד
"סופר-מיוזיק", תקליטני העל לגילאי 8-14 בקריית בן גוריון בחולון. בגיל ההתבגרות
עבר שמוליק מרד מוזיקאלי ויצא לשוטט ברחבי תל אביב בחיפוש אחר אהבה חדשה. מאז ועד היום
מסתובב שמוליק בין הופעות, נרדם בחנויות דיסקים ומשוטט ברחבי הרשת בתקווה לעתיד
טוב יותר. לפעמים הוא גם כותב על זה.