הפוסט הבא נכתב ביום גשום, ימים ספורים לאחר הפסטיבל. סופהשבוע החמים התחלף בימים קרירים ובבריזה מצוינת (ובריח של גשם טרי!). כבר יומיים שיורד גשם ואני יושבת במרפסת הבית שלי ורואה פרקים של "עקרות בית נואשות" ו"נמלטים" וקופאת מקור. לא נורא, אני מתכרבלת בשק"ש המצוין ששירת אותי נאמנה באינדינגב. כמה קר היה שם בלילה. הספקתי לשכוח מה זה כשהשיניים נוקשות. הסופ"ש החמים והנעים היו רצוף עבורי רעידות נפשיות קלות וכבדות כאחד, ועכשיו, אחרי כל זה, עם בוא הגשם, אני יכולה להרשות לעצמי להירגע ולתת לעצבות להישטף ממני קצת.

הגענו לאתר באדיבותו של הדר היקר. למזלנו לא היו לנו לא בעיות כרטיסים ופקקים שהיו מנת חלקם של רבים מבאי הפסטיבל. התברכנו (תודות לזוהר ב.). ההפתעה הייתה שאתר הקמפינג היה עמוס אוהלים לעייפה, כל מטר רבוע התהדר בשני אוהלים ובמקרים קיצוניים אף הסתפחה לשני האוהלים גינה, להלן, שטח אדמה יקר, עליו נפרסה מחצלת ענק ששימשה למנגלים ולמשחקי טאקי.

אני.. אני יש לי בעיה עם צפיפות. זה מביא לי חררה. מצאתי את עצמי בלילה מגיעה לאכסניה נטושה בקיבוץ הסמוך, ועל כך בהמשך.

הגענו בסביבות שתיים בצהריים לערך. פספסתי את גורביץ' הזמיר ולצערי הרב עד מאוד גם את אנטיביוטיקה שקיבלה מיקום מבעוסי לגמרי בליין-אפ, על הצהריים בשישי. קראתי עליהם שהם להקה אפלה, ממשיכי דרכם של הקליק. חבל, אבל היום והפסטיבל עוד היו רחוקים מלהסתיים.

אחרי התארגנות קלה במתחם, שתיית סנגריה באוהל של בועז (יא אללה המשקיעים האלו שבאים עם שתיות, קוקטיילים, ויסקי, מיליון בקבוקי מים ואוכל. שמוליק, אהלן) הלכתי לחפש את עצמי מול הבמה המרכזית. בדרך חלפתי על דוכן פיתקית המבורך (מספרים שנמכרו המון דיסקים, הידד), על דוכן של חולצות מעולות, כולל החולצה הרשמית של האינדינגב (אזלו כבר לקראת סוף היום הראשון!!) וכמובן על הבר (ג'יימסון ב-20 ש"חים, גם אליו נגיע).

מרוב הסאטלה, אל תהרגו אותי (נשבעת, לא עישנתי כלום) פספסתי את רועי ריק. מי יושב באוהל כשרועי ריק מופיע. אבל אני לא טרחתי להתעדכן בסדר ההופעות. עכשיו, רועי ריק הוא אחד האנשים האהובים עליי. אחד המוזיקאים שעושים לי נעים בפופיק, אחד האנשים שמוקפים בהילת שמחה סביבם, לפחות כשהם מופיעים. אוהבת כאלו. שמחה כשאני מקבלת למייל את הפוסט של ה"קולקטיב" הכולל עדכוני חדשות ופוליטיקה (זה טוב לי, אני לא רואה חדשות ולא קוראת עיתון), כתיבה חכמה ורהוטה משובצת בפניני הומור וכמובן עדכונים על ההופעות של עידן רבינוביצ'י, של רועי ריק בעצמו ושל הקולקטיב המהולל. על הפספוס של ההופעה שם אני מלקה את עצמי, ומי שפוגש אותי בימים הקרובים מוזמן לתת לי פלאק לפנים.

ההופעה הראשונה שראיתי היתה של "Mad Bliss". אני לא זוכרת כלום מההופעה הזאת. אני מדגישה, שוב, אני עדיין לא שותה. מאד בליס במדבר זה אידאלי. יש לקול של תומר, הסולן, מידות התרחבות ורחיפה אדירה על חולות הנגב.

ההפתעה של הפסטיבל היתה מבחינתי יהוא ירון. הבחור השקט הזה שמתחבא מאחורי הקונטרבס שלו ליד הפסנתר של רות דולורס ומוסיף מדי פעם פם-פם-פם ברקע, דפק הופעה מרתקת ולא צפויה בעליל. אחרי שיר אחד בלבד בליווי הלהקה והקונטרבס, זנח יהוא את הקונטרבס בצד, והופיע רק עם מיקרופון. ציפיתי ממנו לשירים יותר רומנטיים אולי, למשהו יותר מלודי, שקט כזה, בלדות קורעות לב. אבל ההופעה היתה קצבית, יהוא רקד, ולצערי התאורה היתה מחורבנת, כך שלא יכולתי לתעד את המאורע בצורה ראויה אבל זה לא גרע מההנאה וההפתעה מההופעה המעולה הזו. קיצור, בלי בלבולי ביצים מיותרים, דחוף ללכת לראות את ההופעה שלו.

חברי "Pits" היקרים הולכים ומשתבחים מהופעה להופעה ומתהדרים במתופפת יפיפיה כטליה פרי (שהסתבר לי אחרי הפסטיבל שהיא חברה גם באייפרונס שהופיעו בבמה האקוסטית. שוב, להרביץ לעצמי שהפסדתי) שהולכת ומרוויחה עם הזמן נוכחות חזקה עם קול שהיה פעם עדין ונשמע בקושי, והיום מורגש היטב ומעמיק יותר ויותר.

פה כבר הגיע הויסקי. הוא היה מצוין. כל כך מצוין שהוא פירק לי את המעיים.

קפץ לי הלב כשראיתי שיש פסנתר. אני דמיינתי לי את ההופעה של רות דולורס כמו אז בכפוסתא בפלורנטין, רק יהוא וקונטרבס ורות ותוף מרים. וזה היה מספיק. וזה היה מקסים. אבל פה היה גם פסנתר. יש בה משהו, שעוד לפני שהיא שרה.. אני לא יודעת, או שזו העדינות שלה, או שיש בה משהו שנשפך החוצה ואני לא יודעת מה זה בדיוק, אבל זה גורם לי לבכות. זה גורם לי לבכות ברמות שאני לא יודעת מה הכה בי. זה ממלא אותי באהבה. זה עושה לי תחושה שמבינים אותי. מתחשק לי לחבק אותה ולהגיד לה שאני אוהבת אותה. מתחשק לי להתפרק ולהתרפק עליה. אני חושבת שאני יודעת מה זה. זה הטוהר שלה. זה ההריון שלה.

אחרי "קיץ" ו"I love this blue life of mine" שמרחו אותי על הרצפה כבר לא ראיתי שום דבר. העיניים שלי התחילו לטבוע, ומזל שמיכל בדיוק באה, כי יכולתי להתייפח לה על הצוואר דקות ארוכות מאוד. אולי עד סוף ההופעה של רות. 

אחרי רות עלה גבע אלון שהופיע בתוך מסך עשן (רבאק, באף הופעה לא היה כל כך הרבה עשן) ועשה את מיטב להיטיו האקוסטיים. ("In my head", לשמוע ולחתוך ורידים) אני לא ממשיכה להלל כעת את גבע אלון. בשעה זו ניסיתי לייבש את הדמעות מההופעה של רות וכבר הייתי אפופה לא רק בעשן אלא גם באדי ויסקי כבדים. היה מדהים כרגיל, לא הגיוני כרגיל, מפחיד ומרתק כרגיל. הנגינה שלו מפילה אותי לקרשים (להרחבה בנושא).

אחר כך עצבות כבדה נחתה על שפחתכם. זו מצאה את עצמה נודדת מכאן ולשם, שוקלת את צעדיה. מחפשת מזור לנפשה ומזון לגופה. הדוכנים של האוכל היו לא רעים בכלל. איש עם נוצות בשיער מכר קופונים לרעבים (ארוחה ב-25, פיתה עם לבנה או פיצה מהממת ב-15). הלכתי על ארוחה. אורז עם פויקה. היה טוב. ישבתי ואכלתי בחברתו של כלב שישב לידי על מזרון זרוק. נוודים הצטרפו אליי גם. אלו היו הרגעים המוזרים ביותר בפסטיבל. שלושה אנשים שלא מכירים אחד את השני (וכלב) יושבים ואוכלים ושותקים, מעשנים כל אחד סיגריה ומתחפפים לבסוף כל אחד לדרכו. מרחוק נשמעו זעקותיו של גלעד כהנא שאיים להתאבד והתלונן על זה שאין לו סקס כבר 18 חודשים. הוא הצחיק אותי כשהדמעות המשיכו לזלוג לי, כמו שאני תמיד אומרת, אחת- אחת, זוגות ושלשות שהופכות לנהר. לא מצאתי את עצמי מול הבמה עד ההופעה של הפקינז הטיבטי (קרדיט לכלבת היהלומים), הלא הוא אסף אבידן.

יש לי בעיה איתו. למה? או. מעבר לתספורת הבואש, שאיתה דווקא די הסתדרתי בהתחלה, בהופעה הראשונה שלו שראיתי, החימום למוריסי, הייתי די בשוק. הפרצוף שלו במסך היה די מגניב, התספורת שלו היתה מעניינת והקול שלו משך אותי באוזניים. עם המוג'וס הוא בכלל נשמע אמריקה. השירים התיישבו לי אחלה באוזן. אממה, עם הזמן, אחרי "חוצמזה 2", אחרי כל הבלאגן שהוא עשה ברדיו ואחרי כל האוהדים המטורפים שלו (שקנו, אגב, המוני דיסקים שלו בדוכןן של פיתקית, שמכר גם דיסקים של אמנים אחרים שהופיעו בפסטיבל. אני יודעת, כי שרצתי שם) השטיקים שלו כבר נהיו לי שחוקים. העוויות של הקול התחילו לעצבן. תשיר רגיל, יש לך קול מצוין. כל האנחות והאנקות הג'ניס ג'ופליניות שלו מביאות את הסעיף, והמוזיקה שלו התחילה לטחון לי, ורק חיכיתי שייגמר כדי שאהוביי היקרים - הלא הם הפיקוקס + הגיישות יעלו כבר. רק שאז נהייתה הפסקת חשמל, והוא סוף סוף נדם. אלא מה, כשהחשמל חזר, הוא עלה לסיים את ההופעה. לדעתי הוא הופיע שעתיים, אלא אם כן תחושת הזמן שלי השתבשה קשות עקב עצבים וציפייה לפסיכופטים האהובים עליי. 

אוי אבל כשגיישה עלו. ליסטן חביבי… הטריט של הערב. בשלב זה כבר הייתי מאושרת למדי, הדמעות יבשו, החיוכים התפזרו לכל עבר והידיים הונפו באוויר. גיישה והפיקוקס עשו הופעה משותפת, שקצת התפזרה לי, כי כל להקה עשתה שיר לסירוגין, התערבבות מוחלטת עד קבלת שייק משגע - הפלסטיק פיקוקס, שהוביל לשיר המעולה "Blank" . שיר רצחני, יוחזר לאלתר להופעות של הגיישות. ירון מהפיקוקס התגלה כזמר מצוין ופרפורמר עוד יותר מצוין בלי הבס שלו. זו היתה ההפתעה השניה של הפסטיבל. ובכן, הפיקוקס עלו עטויים במסכות של חזירים וחיות אחרות, והאיש עטוי המסכה שאני לא סגורה על איזו חיה היא מייצגת, החזיק את הזרנגול התרנגולי והמסיבה החלה. מאז כיתה י"ב לא השתתפתי בריקודי פוגו, גם לא הפעם האמת, אבל זה היה קרוב. יקירותיי הבנות (גדוד מצומצם של אוהדות הפיקוקס והגיישות) חטפו כאפות אול אובר וגם החזירו, כראוי לדבילים המשתוללים.

על הבמה התנהלה מסיבת שיכורים, כל להקה הפריעה לרעותה להופיע והאיש עטוי מסכת החזיר רץ סביב הבמה שיכור כלוט. גיישה לא עושים לצערי יותר את "Oblivious inc" וגישושים בנושא העלו כי נמאס להם ממנו ושיש שירים חדשים. לא תירוץ בשבילי, אבל שוין. אפילו את קיטצ'ן הם לא עשו … עם זאת זה היה תענוג ענק. שמחתי שחזי שוחט הטריח את עצמו עד הנגב. הפרצוף שלו תמיד עושה לי טוב על הלב, והבטן הבולטת שלו הזאת, והוא נורא מצחיק אותי. רקדנית הבטן המהוללת גם הטריחה את עצמה ורקדה בקור הכלבים המדברי בתלבושת החושפנית והנוצצת שלה. "Indian sun" סגר את ההופעה, שהיתה חייבת להסתיים. תודות למשטרת ישראל.  (למי לעזאזל אנחנו מפריעים?!! אנחנו באמצע המדבר!!) וההופעה היתה עתידה להמשך עד השעה 2:30 בלבד… היינו חייבים להתפנות מהמתחם באופן מיידי.

בשלב זה הייתי די מרוטה והייתי חייבת למצוא פינה לישון. מסתבר שמקום לאוהל לא היה במתחם, אלא אם כן הייתי מוכנה להרחיק קילומטר. לשמחתי הציעו לי שינה באכסניה נטושה בקיבוץ גבולות (זוהר היקר, תודות!) זה הבטיח לי שינה שקטה ורגועה ללא ריחות משונים, ללא דיבורים ברקע ושירות של "הוטל קליפורניה". אני כבר לא בגיל הזה. ואם אני אשמע את השיר הזה עוד פעם, אני פשוט אירה במישהו. הייתי באכסניה הזו (שפעם היתה בית ילדים) עם עוד מישהי שהכרתי באותו היום, אחרת זה היה הופך להיות קריפי לגמרי. (עשרה חדרים נטושים, רצפה מאובקת וקירות צהובים). אבל גולת הכותרת שם היתה מקלחת חמה (!!) זה היה תענוג. צנחתי לשק"ש שלי כמו לתוך ענן וישנתי שינת ישרים עד 12:00 בצהריים. אל תצעקו עליי, אני יודעת, פספסתי הרבה דברים טובים שהיו על הבוקר….

כמו למשל "Buffalo boots" שרציתי (בהמלצתו של זוהר) לראות והופיעו ב-10 בבוקר (!!!) (ביום חול אני לא קמה בשעה כזו!!), אלי לס, פאניק אנסמבל, שלא לדבר על הבמה האקוסטית - יאיר יונה, הדס בלאס והדס קליינמן, האזרח צודרוב והשפנפן (ידוע לי שעל ההופעה הזאת לפחות, מר כץ יפליק לי על שפספסתי). אני חושבת שפספסתי יותר הופעות ממה שכן ראיתי.

התעוררתי בנחת, אחרי שהבחורה שישנה איתי בחדר התחפפה די מוקדם, עישנתי לי סיגריה ועשיתי את דרכי אל הפסטיבל. כבר היה חמים בחוץ, והגעתי ישר לבר (לא ויסקי הפעם) לכוס קפה. ההופעה של דיוויד בלאו יקירי עמדה להתחיל, ושמחתי שבאתי בדיוק בזמן. בחוצמזה האחרון התעלפתי עליו וההופעה הפעם לא נפלה מקודמתה.

נדמה לי שזה היה במהלך ההופעה של נדב אזולאי שלמדתי לעשות ג'אגלינג עם שלושה כדורים.

אביב מארק סיפר שחבר מבום פם נסע על האופניים וחתך את השפה, כך שההופעה שלהם בוטלה. אי לכך, העבירו את עמית ארז מהבמה האקוסטית לבמה המרכזית במקום בום פם. נראה לי שזה יצא לטובה, כי הקהל שלו היה די גדול, וכולם פצחו בשירה, הרבה בחורות עם עיניים נוצצות.. זאת היתה הופעת שקיעה כיאה להופעה של עמית ארז, ורגיעה מצוינת אחרי היום וחצי הלא פשוטים שעברו על שפחתכם.

את רם אוריון שמעתי רק מרחוק, כי הלכתי לחפש לי איזו פיתה עם לבנה (מי שמכיר משהו יותר טעים מפיתה עם לבנה וזעתר, שיקום עכשיו!). אוהבת את ההרמוניות של רם. קלטתי אותו מסתובב יומיים תמימים בפסטיבל, שלא כמו הרבה חבר'ה שבאו להופעה של עצמם והתחפפו מיד אח"כ לחיים השלוים שלהם בעיר או בפרבר. זה מחמם לב ונעים לראות מישהו שאכפת לו, שאוהב את האווירה עד כדי כך שהוא מסתובב בין הופעות ונהנה מהאנשים ומהמדבר, וההופעה של עצמו כנראה היתה בשבילו הממתק של היומיים האלה.

אחרי רם עלו איטליז האדירים. במקום שפלן בא הדר כלשהו, שעשה מילוי לא רע למקומו של השפלן. אפילו שר את "Big Fish". לי טריפון היתה מטריפה כתמיד, ואף שאני מעדיפה גברים דווקא, לא יכולתי להוריד ממנה את העיניים. כל כך יפה, מהפנטת חושים, מוחצנת וזוהרת. וגם השירים היו מצויינים, גם שם היתה שירה בציבור, במיוחד ב"Attractive", ולצערי הסתובבה שם מצלמת וידאו שצילמה בקהל ואני חוששת שנקלעתי לפריים, שרה. אם מישהו מכיר את האיש שאוחז בצילומים האלה, מתבקש לצוות עליו להשמיד אותם לאלתר או לא להשתמש בהם לעולם. אבוי לפדיחה. מבחינתי איטליז סגרו את הפסטיבל. התחלתי לקפוא מקור מחדש. 

אבל ערן צור עמד בפתח. והטרמפ שלי תל אביבה רצה להישאר להופעה. התחלתי להתענות.

כשאומרים "ערן צור", יש לי ויז'ואל מאוד לא ספציפי בראש. יש לי מערבולת ירוקה. אולי זה העיניים שלו הבהירות, אולי זאת לטאה. כן, ערן צור מזכיר לי איגואנה. לא יודעת, הוא מזכיר לי משהו שובב במובן הרע של המילה. הוא עושה לי בחילה. אני ממש יכולה לדמיין אותו עושה חיוך חנטרישי כזה ומשרבב את לשון הנחש שלו החוצה. שירים כמו "הג'ינס הנמוכים" מביאים לי מבוכה וגועל, ואני לא בחורה שמרנית מי יודע מה. הוא גס וברברי מידי בשבילי בטקסטים שלו. נכון, אי אפשר להתעלם מהכשרון שלו כי מצד שני יש לו שירים מבריקים כמו "קיץ", "פרפרי תעתוע", כל הכרמלה גרוס וגנר שלו, "פרח שחור", "עיוור בלב ים" הענק ועוד. אבל בכל זאת.

דוד פרץ הופיע איתו וגם רם אוריון (מסתבר שהוא מלווה אותו בהופעות כעת). אבל לא הצלחתי להבין איך דוד פרץ קשור לע. צור. בהופעה צור סיפר שדוד התקשר והציע לו להופיע יחד. ולי עלתה השאלה הקשה האם גם בפנטזיות של דוד פרץ יש נשים אמריקאיות ממוצא ברזילאי שלובשות ג'ינס נמוכים והוא זומם לבוא אליהן בין הישבנים? לא הייתי מצמידה לדוד פרץ מישהי ממוצא ברזילאי. ולמען האמת, גם לערן צור לא, אבל לך תתעסק לבנאדם בפנטזיות שלו.

עוד אינדינגב הסתיים בקול תרועה. גם אני רוצה להגיד תודה לאסף ומתן הצדיקים, שעשו יופי של הפקה (עם יופי של תפאורה, אגב!!), אחלה סאונד ועמידה מופתית בלוח זמנים וארגון.

ד"ש לאביב מארק. וווואהההההה!!!

וכן תודה לשמוליק היקר ששיבץ אותי כאן ונתן לי במה לזיוני שכל. חן-חן.

 נ.ב.
לאחר תהייה, יש דברים יותר טעימים מפיתה עם לבנה:

1. הסביח של פרישמן.
2. פשטידת בטטה של אמא שלי.
3. השקשוקה של אבא שלי.
4. השקשוקה של שמוליק.
5. פשטידת גבינה של אמא של דרור, השותף שלי.

*הבלוגיה, שמוליק ושאר אנשים שלא באמת קיימים רוצים להודות לגברת עם זקן היקרה על מילוי חלל אינדינגב 2008 אשר נבצר מהם להגיע אליו. כל הנאמר, נכתב וצולם בפוסט זה נעשה על ידי גע"ז בלבד ועל כך, אלפי תודות.

K נתחיל עם מוזיקה. את דעתי על האלבום של "בוסה" אני אביע בקרוב (רמז, נרגעתי, עצמתי עיניים ואהבתי) בינתיים אפשר לשמוע את הביצוע שלהם ל"דברים שרציתי לומר" בוואלה! ואפשר גם להוריד אותו מפה. איתמר רוטשילד מבצע את "פתאום זה קרה" בשבלול רגע לפני שמסתיים סבב אירוחי הופעות הקיץ של קוטנר. מאור כהן עם סינגל חדש לקראת אוסף כפול בעל השם "דיסקגרפי". הבן אדם הזה כבר ביקר בכל כך הרבה מחוזות מוזיקליים וגם הפעם הוא מוציא משהו שלא נראה ששמעתי ממנו אי פעם (חושבים שאתם יודעים את כל הלהקות/ההרכבים/הפרויקטים שמאור השתתף, נראה אותכם בתגובות). ו-1:1, שבהופעה שלהם הייתי השבוע, מבצעים את "טלפון" ב-Ynet וגורמים לי להיזכר מחדש כמה נהניתי.

K אני כל הזמן מפספס את ההופעות של "לא דובים" בגלל אילוצים מפגרים כאלו ואחרים (עבודה, שינה, לימודים ועוד דברים לא הכרחיים). אני ממשיך לשמוע רק דברים טובים עליהם וגלריית התמונות שלהם בספייס (מסתבר שהם היו עם הצנחנים בכותל, עם אינשטיין בצעירותו, בימיו הראשונים של ערוץ 1 ואפילו בהכרזת העצמאות, כבוד) היא אחד הדברים היותר משעשעים שראיתי. אה כן, והם דיברו קצת במומה.

K נדמה לי שכבר כתבתי פה על פרויקט "פזמון חוזר" של nrg שבו אומנים מבצעים משיריהם (אריק ברמן, פיטר רוט ועוד) בעיבודים קטנים ומרגשים על מנת לקדם את המודעות בדבר חזרתו של גלעד שליט שמלאו לו 22 לפני כחודש. אין יותר מידי מה להרחיב בנושא אלא רק להגיד שמבחינתי החיבור לצלילים מתבקש ושמיעה של הביצועים באתר גורמת לך לחשוב על המילים המושרות בהקשרים אחרים לגמרי מאלו שחלפו באוזניי בשמיעות קודמות.

K לא הבנתי מה בדיוק הקשר של זה לבורגר קינג אבל כנראה העובדה שאני שואל וכותב על זה מספיקה. אם לא קיבלתם את הסרטון הזה במייל על "מה באמת הולך בתוך המשחק האחים מריו" מהיוצר של איש משפחה אז אתם חייבים לראות את זה ולבקר גם בערוץ הטיוב של הסדרה האינטרנטית שלו ולראות גם "למה בוב מרלי לא צריך לייצג את עצמו".

K בבלוג של המרתף מודיעים לנו שעמרי לוי (בית ישן וחלל מעודכן) ממקסס בימים אלו אלבום חדש ועל הדרך יש שני שירים לצפייה שהוקלטו בפאב הארובה. ופה למטה תוכלו להקשיב לשיר האהוב עליי ביותר של עמרי.

K בובות פרוותיות מדברות, לא מדובר ברד בנד אלא ב-FurTV שמשודרת ב-MTV ועוסקת בחייהם של מרווין, אד ולפינו (האהוב עלי) כל אחד מהם שרוט בדרכו המיוחדת וטמבל בדרכו השגרתית. כל פרק הוא בערך 10 דקות. תישענו לאחור, תדליקו סיגריה ותהנו. מה כבר יש לעשות. שני פרקים מובחרים - Hot Pussy (הסוף לא מיועד לחלשי קיבה) ו-Ladies Love Lapino. אפשר למצוא עוד מלא באתר ובטיוב.

K נדב רביד משחרר אוסף רימיקסים שלו מכל מיני תקופות. בין הממוקססים אפשר למצוא את אמילי קרפל, יאפים עם ג'יפים, קוואמי ועוד. נותנים לכם חינם, אין סיבה לא להוריד.

K "לא תאמינו שזו מוזיקה ישראלית" הוא שמו של המדור החדש בעכבר העיר האמור לחשוף את כלל הציבור (בהנחה שהם קוראים את עכבר העיר) לשלל אומני שוליים ישראלים. יוזמה מבורכת, ביצוע פחות ממבורך. אחרי ש"חשפו" את אסף אבידן במדור הראשון הפעם הם מתפנים להציג את עמית ארז, יהודה לדג'לי ויעל דקלבאום אבל עושים זאת בצורה חפיפניקית בצירוף ניימדרופינג של כל מיני אומנים גדולים בתקווה שזה מה שיגרום למישהו להקשיב להם. לא אהבתי את הדרך, הצורה והפורמט. כמה משפטים סתמיים על האומנים ועוד כמה לינקים לאתרים, אתם באמת חושבים שזה יעבוד. אם כבר לעשות פרויקט שכזה אז לפחות להשקיע בו כמו שצריך ולגייס את האומנים והלייבלים לעזרה על מנת לקבל תוצאה איכותית ומעניינת.

K לאלו ממכם שבטעות לא שמעו על זה אני אסביר בקצרה. Monocrave יביאו איזה אומן שאתם רוצים לארץ. אני מקווה שזה מספיק ברור. לפרטים, בירורים והצבעות כנסו לאתר שלהם ותגידו את מי אתם רוצים לראות ותקראו עוד כמה מילים עליהם ומהם בעכבר העיר. נכון לזמן כתיבת שורות אלו רדיוהד ובק מובילים את הרשימה. אמן ואמן.

K בינתיים הם מביאים את חוזה גונזלס לבארבי ב-11 לאוקטובר ואני לא אהיה בארץ כדי להנות מזה. לא יודעים מי זה חוזה גונזלס? תקראו עליו קצת באתר של monocrave. רוצים כרטיס לחוזה? זה כבר אצל גיאחה. או שפשוט תלכו להופעה ותגידו לי תודה אחר כך.

K הגורילה של קאדבורי כבר מפורסמת מעלילותיה עם פיל קולינס, אבל עכשיו שוחררה גירסה חדשה לצלילי " Total Eclipse Of The Heart" והיא ענקית. מה הקשר לשוקולד?!? מי אמר שצריך. פה למטה. 

K הקליפ של אטליז ל-"Attractive" היה מדהים לפחות כמו השיר המענג הזה ועכשיו מסתבר ש-MTV בחרו אותו כאחד השירים שייטחנו בתחנה (כמו קרן פלס בגלגל"צ, אבל לא). איזה כיף זה לראות את החבר'ה האלה מצליחים ואני בטוח שההורים באנובה מלאים בגאווה.

K בני חוזר, בני חוזר, בני חוזר!!!!! בני בשן חוזר להופיע בסוף השבוע הבא עלינו לטובה ועושה את זה בדרכו הייחודית. בצהרי שישי יערך ארוע השקה לספר השירים של בני "חמישים גיטרות קטנות"  בלבונטין 7 אשר יכלול הקראה של קטעים מהספר, כל מיני גיטרות קטנות מפוזרות ועוד הפתעות. במקום יהיה אפשר לרכוש את הספר+כרטיס להופעה של בני שתערך למחרת (מוצ"ש, 20:30, לבונטין 7) וכל זה ב-60 ש"ח בלבד. כבר אמרתי שבני הוא המלך.

K אחרי כל הבלאגן (במובן החיובי של המילה) שהיה סביב אסף אבידן בחודשים האחרונים הוא נפגש עם אור ברנע ובין שיחות על בחורות, צבא, ירושלים ותל אביב, אבידן היטיב לסכם את כל הבאז במשפט הבא: "כמו ש'הוולף' מ'ספרות זולה' אומר: 'בואו עוד לא נתחיל למצוץ אחד לשני את הזין', בסופו של דבר נכנס רק שיר אחד לגלגלצ". ידעתי שיש סיבה שאני אוהב אותו.

K ואם כבר אסף אבידן אז תקופת סיכומי השנה באה לקראתנו וב-nrg עושים טרום סיכום ואומרים שפשוט הייתה שנה טובה תוך כדי התייחסות למגמות המשתנות במוזיקה, פחות כוכב נולד ויותר עבודה קשה, אמונה וצמיחה מלמטה. למרות שהייתי מוסיף כמה שמות טובים לרשימה שלהם, אני מסכים עם הכתוב ומקווה ששנה הבאה תהיה אפילו טובה עוד יותר.

K איזבו הופיעו בזאפה שבוע שעבר במופע ישיבה ועוררו את חמתם של כמה מכותבי הרשת. תקראו מה היה לעמוס אורן להגיד על זה ולמה לזרבוי מכריז שהזאפה ניצח.

K הפו פייטרס אולי מתפרקים. מה זאת אומרת אולי? הסולן שלהם, דייב גרוהל, הכריז על הפסקה ארוכה. בעסה. אני חובב של הפייטרס כבר שנים רבות ולכן הידיעה על פירוק אפשרי לא גרמה לי לאושר רב מידי, אבל יחד עם זאת, אם ההפסקה של דייב היא על מנת לעבוד על חומרים אישיים אז יישר כח דייבי, אנחנו איתך. נותר רק להמתין ולקוות להפתעות ובינתיים להאזין לקלאסיקת פייטרס תוך כדי המשך קריאה בבלוגיה.

K הבחירות בתל-אביב הולכות וקרבות אלינו ומלא אנשים מתעסקים בקידום של המועמדים דרך האינטרנט שזה מדליק לגמרי. אני יודע שמבחינתי לפחות זה הביא לכך שראיתי יותר פרסומות וקראתי יותר חומר תעמולה מאשר בכל קמפיין בחירות ארצי או מקומי שהיה בעבר. אבל מה שיותר חשוב זה הסרטון האדיר הבא של מפלגת הירוקים בו מככב התחת של לא אחר מאשר שותפי לספסל הלימודים בשלוש השנים האחרונות שחלקו האחורי הפך לסלב בקנה מידה שלא נראה במחוזיתינו מאז התחת של אברם גרנט. למעוניינות בפרטים על העכוז, נא לפנות למערכת הבלוגיה.

K קליה מור מעכבר העיר מביעה את דעתה על ביקורת מוזיקה עתירת פרטים עובדתיים ומעוטת רגש ומציגה את עמדתה בנושא תוך כדי פירוט ביקורת על האלבומים החדשים של 1:1 ואסף אמדורסקי. הבעיה היא שבהמשך הכתבה כאשר באה הגברת להביע את דעתה על האלבום החדש של אמדורסקי היא פותחת באותם מילים אשר התנגדה להם מספר פסקאות קודם לכן. צריך לקרוא על מנת להבין וגם על מנת להכיר את קשת הצבעים של הכלים המוזיקאליים השונים. 

K להקת המטאל "סליפנוט" מגיעה לישראל. הם לא הטעם האישי שלי (למרות שהמסכות שלהם ממש מדליקות) אבל כיף לראות שמכל קצוות הקשת המוזיקאלית ממשיכים להגיע אלינו אומנים ויש עוד בדרך.

K אחד שיופיע היום בערב ויעצור את תל אביב לכמה שעות הוא אדון מקרטני. שכמו בדרמה יומית היו עדכונים כל הזמן לגבי נושא שידור ההופעה. יש שידור, מגרשים את צוות הצילום, אין שידור. מקצוענות גבירותי ורבותי זו לא מילה גסה אבל זו גם לא מילה שמכירים בארץ.

K והנה דעת יחיד קצת שונה לגבי פול, החיפושיות ועוד כמה דברים.

K תגיד לי ג'ורג'י בוי, לא למדת כלום? בפעם הבאה נשים שלט "בשירותים אלו אסור לקיים יחסי מין, אסור להשתמש בסמים, ועוד כל מיני דברים שאתה אולי חושב שמותר אבל אסור. קקי, פיפי בלבד"

K אינדי ישראלי אהבו את התגובות על הכתבה הישנה עם צ'רלי מגירה אז הם הלכו להרבה הופעות שלו וישבו לכתוב על זה, הפעם מנקודת מבט אחרת. לצערי גם את צ'רלי אני מפספס כל הזמן, אפילו בחוצמזה פספסתי אותו.

K הלהקה הישראלית .Amiram Inc שכבר הוציאה אלבום אחד (חמוד מאוד לפי דעתי) נרשמה באתר SellaBand ומחכה שאתם תשקיעו קצת כסף ובתקווה תקחו בחזרה הרבה כסף. למי שלא מכיר את הקונספט של האתר אז בגדול מדובר באתר המרכז להקות שצריכות כסף על מנת להוציא אלבום, כל אחד יכול להשקיע (להשקיע, לא לתרום) כאוות נפשו ובמידה והלהקה מגיעה לסכום מסוים (וקבוע מראש) הם מוציאים את האלבום. מאותו רגע הרווחים מהאלבום מחולקים בין המשקיעים השונים על פי החלק היחסי אותו השקיעו. אם תאמינו, תשקיעו ואולי תרוויחו. בינתיים תקשיבו.

K הבלוג "אחד שיודע" עבר לאנגלית. הוא בעצם עבר לשבדיה ולכן התחיל לכתוב באנגלית. הגירסא העברית שלו מוצעת למכירה אבל זה פחות חשוב מהעובדה שבצד שמאל של האתר העברי יש תמונה של "שבדית השבוע" ונחזיק אצבעות שהיא תוחלף כל שבוע.

K לא הצלחתי לגייס פרטים נוספים על זה אבל כנראה שיהיה ארוע לציון שנה לסגירת הסינדרום בירושלים (לכל הכצים המעורבים, ברכות) בהשתתפות ירמי קפלן, דן תורן ועוד. מישהו יודע משהו?, הפרטים הושגו ומסתבר שהארוע נערך ביום שלישי האחרון במועדון התקליט בירושלים בנוכחות המוזכרים קודם לכן ובצירוף דודי לוי והפתעות אחרות שטרם הספיקותי להתעדכן אודותם. חבל שלא טרחו לפרסם את הנושא בצורה יותר רצינית. דע מאין באת ולאן אתה הולך. כבוד לסינדרום. מישהו היה?

K אינדי נגב בא עלינו לטובה בתאריכים 24-25 לאוקטובר. הליין אפ ושאר הפתעות אמורים לעלות בקרוב אבל בינתיים אתם יכולים להכין מיקסטייפים שינוגנו בין ההופעות, כן אתם.

K האלבום החדש של רות דולורס וייס "בעברית" היכה גלים ברחבי הרשת, הפורומים ושיחות החולין בין האנשים. הביקורות על ההופעות שלה מתחלקות למתענגות מאוד ולמתענגות עד דמעות. נראה כאילו כולם מחבקים את רות. הקשבתי לאלבום הרבה פעמים ואת דעתי עליו אתן לאחר ההופעה שמתוכננת למחר. אבל זכורה לי התלהבות שכזו מאלבום לפני יותר משנה, "הייקו בלוז" שמו, של מר דויד פרץ, שפשוט לא הצלחתי להתחבר אליו ללא קשר למספר הנסיונות שנעשו. את החומה שעטפה את הייקו שברה בזמנו KetterCat בפוסט שפרסמה באתר Qube וגררה אחריה שורה של תגובות ומספר לא קטן של מזדהים שכנראה פחדו לפתוח את פיהם קודם לכן על מנת שלא ייתפסו ב"טיפשותם". והנה אנחנו חוזרים לימינו אלה ולרות היקרה. זה התחיל בין השורות של לזרבוי שלא ידע בדיוק מה לעשות עם המנה שהוגשה לו באותו ערב בלבונטין והתפרץ אצל אביהו גאון, גם הפעם באתר Qube. אני מכיר הרבה אנשים שהאלבום החדש של רות לא מסתדר להם באוזן, קשה מידי. אנשים שאהבו ועדיין אוהבים אותה אבל מעדיפים אותה באנגלית, במילים אחרות, בכאב אחר. אני עדיין מתלבט בדרכי ורק שאהיה פנים מול פנים אדע מה באמת אני חושב. מה אתם חושבים?

KKK ימים של רעש מתוק לפנינו. שבת בני בשנית לכולנו.

 השבוע הגיע אליי הדיסק החדש של איתמר רוטשילד. ציפייה גדולה הייתה לדיסק הזה,מבחינתי בכל אופן,ולכן רק חיכיתי להכניס אותו למערכת ולשמוע. לפני שנגיע לדיסק,קצת על הכרותי עם ה"ברון" בגירסתו התל-אביבית. שני דברים קרו במקביל,אני התוודעתי לבני בשן (סיפור אחר,שכבר סופר בעבר) שאיתמר משמש כגיטריסט שלו וגם חבר לעת צרה וסתם לעט,והשני היה שאיתמר התארח בקול הקמפוס בתוכנית של ידידה יצירתית שלי לשיחה ושירה. הצירוף הכפול הזה של אהבתי לבני ואהבתי ל"יצירתית" הוביל למנת איתמר דחוסה בזמן קצר שהתקבלה באהבה. לא עבר זמן רב עד לזמזום השירים המופיעים בספייס של איתמר והמתנה מתקתקת להופעה של איתמר בצוזאמן בתל אביב אי שם לפני כך וכך זמן. אחרי ההופעה העניין היה סגור וחתום,איתמר הפליא בביצועים לשירים שחלקם היכרתי וחלקם חילחלו מיד אחרי שמיעה ראשונה. ההגשה האינטימית של איתמר בהופעה בצירוף מילים שלא פעם נראות כאילו נשלפו משיחת חולין או ריב כועס בין איתמר לחבריו,נשותיו או סתם מכרים והלחנים הלעיתים קליטים לעיתים לא ממש קיימים אלא רק כליווי רקע למלל היוצא בשיר עשו את שלהם. ההופעה לא הייתה ארוכה מידי ולמרות זאת הייתה גם הרגשה ששיר או שניים אינם בשלים מספיק והיה ניתן לוותר עליהם באלבום הקרב ובא באותה עת.

והנה הוא הגיע,יצא לחנויות בליווי יחצ"ני באתרי המוזיקה השונים ובשולי העיתונות,מספיק שוליים כדי שתצטרך להיות חובב רוטשילד בשביל לדעת שיצא דיסק. הדיסק שקט מאוד כאשר ברובו מלווה איתמר בפריטת גיטרה בודדת והבלחות קצרות של כלים שונים ומעמיד את המילים ואת עצמו בחזית האלבום כמעט ללא כיסוי של להקה או הפקה. הדיסק נפתח ברצועה "הלילה תדע" שאיתמר נוהג לכנות בהופעות כ"להיט" שהושמע ברדיו מספר פעמים,עצוב אבל נכון. אין ספק כי מדובר בשיר הקליט ביותר בדיסק (מתמודד נוסף על התואר נחתך בעריכה.פרטים בהמשך) ודרך נהדרת להתחיל את האלבום לפני שעוברים בהמשך לחומרים הקשים יותר. שלושת הרצועות שלאחר מכן "בשנה האחרונה","בואי לים" ו"עצוב פה בלעדיה" ממשיכות בקו היותר קליט של האלבום ולמרות החומרים האישיים והלא תמיד שמחים,הלחנים שלהם מלווים במן אופטמיות עדינה ("בואי לים") ושלווה של אחרי ("עצוב פה בלעדיה") שגורמים לחיבור קליל בין הלחן,המילים והאוזניים שלי. הרצועה החמישית "עשי עמי חסד" כבר עוצרת לרגע וחושבת לשנות כיוון באלבום וככזאת מעבירה כאב ועצב בצורה יותר ישירה ופחות עטופה ברכות. "שירים לאישה" שממשיך את האלבום כבר קשה לי מידי לימים אלו שמלווים במצב רוח די מרומם (גם אם ללא סיבה נראית לעין) ומחייב אותי להעביר שיר ולהגיע לחידוש של איתמר ל"תפילה" של עפרה חזה. החידוש הזה שליווה את מועד יציאת הדיסק מצליח להישאר לי בין האוזניים רק בגלל השינוי המרענן בהגשת השיר מביצוע אופטימי שמח ומלא חיים שבוצע בעבר,לגרסת הדכאים הפסימית שאיתמר מציג. אני תמיד אוהב גירסאות כיסוי שמורידות הילוך לשיר ומציגות אותו בצורה אישית,רכה יותר או בקיצור מבעסת יותר. "שיר לאבי הקרח" זה השיר שלא תזכרו מהדיסק כנראה,אחרי שמיעה של מרבית הדיסק הרצועה הזו נראית פשוט משתלבת באלבום אבל מבלי להשאיר כל סימן,תמיד מפתיעה אותי ונשמעת כמו שיר חדש ולא כל כך מרתק שגיליתי באלבום. "סיכוי",שיר לפני אחרון, ואולי עדיף היה אם היה בא אחרי השיר האחרון,הרבה אחרי השיר האחרון,מן טראק נסתר,כל כך נסתר שממש לא צריך אותו באלבום. אנחנו בסימן ירידה מתמשך ואני כולי מחכה כבר שהדיסק יתחיל מהתחלה ויחזור לאיתמר שאהבתי בהתחלה. והנה הוא מתחיל שוב…או שלא,"מגע עיניים" של איתמר בשיתוף עם רונה קינן הוא השיר החותם את האלבום ומהווה עלייה בחזרה לאותה אווירה של ראשית הדיסק עם לחן מלטף ושירה עדינה ונעימה חסרת דקלום. כל מה שנשאר זה להתחיל מהתחלה ולקוות שזכרתי ללחוץ על כפתור ה-Repeat All כדי שלא אצטרך לקום מהמיטה.

הלילה תדע 

בואי לים     

הכץעקתא - דברים לא ברורים מפי שמוליק כץ :בהאזנה הראשונה לדיסק עברתי בין השירים ברפרוף לשמוע כמה אני מכיר כבר וכמה מטעמים חדשים יש לי לשמוע. בסיום הרפרוף,אני וחברי להאזנה באותה עת הסתכלנו אחד על השני כמחפשים משהו שחסר. חמש שניות לאחר מכן קפצה התשובה בדמות השיר "פתאום זה קרה" שמופיע בדף הספייס של איתמר ובוצע בהופעה שהייתי נוכח בה שנזכרת שם למעלה. אחרי אותה הופעה זמזמתי את הפזמון של השיר שבוע שלם ללא כל הצלחה או רצון להפסיק. דעתי האישית,והיא זו שחשובה במקום בו אנו נמצאים,היא שהשיר הזה היה חייב להיכנס לדיסק והיה תופס מקום של כבוד בפתיחת האלבום בין שאר הרצועות הטובות יותר בדיסק. לא ברורה לי הסיבה מדוע הוא הושאר בחוץ,אם עקב העובדה כי איתמר ושאר אנשי ההפקה לא שותפים לדעתי ואינם מחבבים את השיר יותר מידי או בגלל שהשיר נכתב לאחר הקלטות ועריכת האלבום. תהיה התשובה אשר תהיה,נותר לי רק להצטער שלא זכיתי בגרסה איכותית של השיר להנות ממנה ולשאול אותכם שאלה: איך זה יכול להיות שכבר פעם שנייה בחודשים האחרונים שיוצא דיסק של אומן חדש והשיר האהוב עליי ביותר שלו,שחרשתי אותו בספייס של האומן,לא נכלל באלבום ? (ראה מקרה רוטשילד המפורט פה ומקרה אסף אבידן עם הקטע המדהים הזה שנקרא "Your Anchor" - רצועה אחת שבגללה הייתי קונה את הדיסק שלו שוב אם הייתה יוצאת מהדורה חדשה). נתקלתם כבר בתופעה בעבר? תתמרמרו בתגובות.

פתאום זה קרה  

וכרגיל,אל תאמינו לי,תסתכלו קצת מה עוד יש ברשת על איתמר:הספייס של איתמר,ראיון במומה,"הלילה תדע" בביצוע חי ב-YNET,עוד כתבה בוואלה,וביקורת במוזיקה 24,כתבה גם במגזין "TimeOut" באזור עמוד 50,איתמר רוטשילד מתארח ב"גשם מקומי". אם אהבתם,קדימה,קליק והאלבום אצלכם.

  (more…)

"עומר הרשמן" , לא אומר לכם כלום ?

"ליידי מקבת" , "ג'ט סאם" , "פאניק - אנסמבל"  ? ? ?

משהו מהשמות האלו חייב לצלצל מוכר אם הגעתם לכאן , ואם לא אז לכו קודם כל לטיול קצר ברחבי הספייס שלהם ותחזרו.

אפשר להתחיל. (תקליקו פה למטה - שיהיה מה לשמוע תוך כדי קריאה)

עומר הרשמן כותב מלחין ומנגן בהרכבים שם למעלה וכנראה עקב חוסר זמן ועודף יצירתיות החליט גם לפנות ליצירת חומרים והקלטות עצמאיות שהביאו ליצירת דיסק הסולו הראשון שלו,רובו באנגלית,העונה לשם "Limited Dose Of Affection".

את הדיסק קיבלתי מחבר שנמצא בצוות ההפקה של עומר,מה שלכאורה שם אותי בעמדת ביקורת בעייתית,במיוחד עקב גודלו של החבר והידע שלו באומניות לחימה שונות.אך לא יישברו רוחי ויושרי המוסיקלי,גם אם אצטרך לעבור דירה/לחפש עבודה חדשה. את מה שיש לי להגיד על עומר אני אגיד.

 דיסק והיפוכו

מביקורים קטנים בספייס של עומר לפני שהגיע אלי הדיסק התחבב עלי הבחור וסיגנונו למרות שלא הפיל אותי מאוזניי. שמיעה של הדיסק בפעם הראשונה בהחלט הייתה יותר מעניינת. האלבום נפתח ברצועה "Early Bird" (שמתנגנת לכם ברקע כרגע אם פעלתם לפי ההוראות של שמוליק),קטע מענג שבהחלט נותן טעימה יפה מקולו של עומר,נעים ומחוספס בליווי נגינת גיטרה אקוסטית משכרת. 

 Today , I wish We'd fly away higher then Venus "
And keep the time from Moving on
Today , Every thing you say , look at the full moon
It lights the night and guides us through the way
" ? Don’t you wanna stay

(Stay)

הרצועה השלישית ממנה נלקח הפזמון שכתוב פה היא היפה ביותר בדיסק ואחת היפות ששמעתי בזמן האחרון. היא חוזרת אצלי במערכת כמה פעמים עד שממשיכה הלאה לשאר הדיסק . תקשיבו לכולה.

הבעיה הייתה שאיפשהו פה איבדתי את עומר,ואת הקו של הדיסק.

נכון שמדובר בדיסק רגוע שקט פולקי שכזה,שמתבסס על גיטרות אקוסטיות,אבל גם בסוג מוזיקה שכזה,צריך ליצור איזשהו רצף שגורם למאזין למשוך משיר לשיר,ואם להירדם אז לפחות בסופו.

זה לא שאין רגעים יפים אחרים בהמשך הדיסק. "Bird Of Passage"  הוא שיר יפה שבעצימת עיניים אפשר לדמיין את עמית ארז עושה אותו כקאבר בערב אליוט סמית נוסף בריף ראף,ואת "We Pay" אפשר לזמזם אחרי שמיעה אחת (במובן החיובי של הזמזום).

קטעי המעבר האינסטרומנטאלים המשולבים בין קטעי השירה השונים מיותרים לדעתי ולא בגלל שאני לא אוהב את נגינת הגיטרה אלא מכיוון שהיא לא חדה מספיק,בעלת אופי משלה,בשביל למשוך קטע שלם לכשעצמה ומצד שני לא קצרה מספיק על מנת להיות קטע מעבר בלבד. וככזו הנגינה מתבזבת בין שיר לשיר וגורמת לך להעביר לשיר הבא.

שמעתי , חיבבתי וחזרתי לחבר להביע את דעתי ללא מורא.

וכל מה שהיה לו להגיד זה  " תבוא להופעה שבוע הבא , הרכב מלא  בצוזאמן "

 הופעה והיפוכה

הופעה,צוזאמן,הזמנות ובירה מהחבית. איזו סיבה בעולם יש לי לא להגיע. באמת הגעתי לצוזאמן,המלא למחצה,ריק למלאה,כרגיל בשעה היעודה לתחילת ההופעות במקום.

ידעתי שעומר אמור להופיע עם הרכב שכולל את יהוא ירון על הקונטרה בס (או דאבל בס , לא סגור על השם של הדבר המפלצתי הזה)  ורן יעקובוביץ על תופים.  איפה כל זה ייכנס לחלל הקטן של הצוזאמן לא היה ברור אבל כשבאתי הכל כבר היה ערוך ומוכן.

תחילת ההופעה,כ-15 אנשים בצוזאמן ועומר מתחיל מ-"Bird Of Passage". הקול שלו עדיין קצת לא מחומם וכך גם החבר'ה שסביבו,אבל מכאן ואילך הכל הולך לעלות גבוהה גבוהה.

קפיצה קטנה קדימה כי זה כבר בוער לי,שורה תחתונה ולא אחרונה - ההופעה הייתה מעולה,הרבה יותר טובה מהדיסק. הביצועים מצוינים,העיבודים הרבה יותר מעניינים והסאונד בצוזאמן היה מעולה הפעם.  זהו,אפשר להמשיך.

מה זה אומר ?  זה אומר שיהוא ירון הבלתי נגמר בעליל בעל אלף הבעות הפנים,מפליא על הבס כרגיל ויוצר מיני מופע משלו (אייטם לירון בהמשך הבלוגיה),ורן על התופים מתענג על כל הקשה שמשנה כל שיר ששמעתי בדיסק לכיוון קצת שונה אבל הרבה הרבה יותר מהנה.

עומר,הקול שלו והגיטרה מתכווננים סופית מהשיר השלישי,ובהיפוך משעשע מהדיסק,כל שיר מבוצע בצורה טובה יותר מהקודם ואני רק רוצה לשמוע עוד,וזה כולל ביצוע לשיר חדש שאני לא זוכר את שמו,וביצוע לשיר "הלילה",הרצועה היחידה בעברית בדיסק שממש לא התחברתי אליה בדיסק ונשמעת ממש מעולה בהופעה וכמעט וגורמת לי לדרוש ביצוע נוסף לשיר בעברית,לא משנה איזה,מצידי שזה יהיה "איפה העוגה " - עומר הירשמן במחווה לשנים היפות של דץ ודצה.

עומר מסיים את ההופעה בקאבר ל-"Private Dancer" של טינה טרנר (אם חשבתם שהביצוע של עמית ארז ל-"Vouge" של מדונה מפתיע , חכו לזה) וברצועה האחרונה שחותמת גם את הדיסק "The Road".

Where do we start "
? And where do we go from here
It’s getting dark and I'm still singing this song
      " It’s been too long since I've been on the road

(The Road)

אין ספק שהדיסק לא עושה חסד לעומר והעיבודים בהופעה בצירוף התופים והבס נשמעים הרבה יותר טוב. זה לא סתם הוייב של הופעה שתמיד מעיר לחיים עיבודים שקטים,אלא זה נראה כאילו משהו בעיבודי האלבום ובהפקה לא ממש הכניס את כל כוחו של עומר לתוך חתיכת הפלסטיק הזו שנמכרת בחנויות.

עומר ייצא בקיץ לסיבוב הופעות ברחבי אמריקה ונקווה שישאיר לנו כמה הקלטות מהופעות שנוכל להנות ובשבילכם אני מקווה שתתפסו אותו בקרוב באזורכם ותהנו מכל רגע.

עוד על עומר ברשת : הספייס שלו , ושל פאניק אנסמבל , וזה של ג'ט סאם ,האתר של ליידי מקבת' עם המון הורדות , הפרויקט הממשמש ובא של עומר באפולו-בוטס , קליפ לשיר "Early Bird" , עומר בקיוב , וכרגיל אין לכם ברירה אז לכו לקנות.

  (more…)

במהלך השלוש השנים האחרונות , אין הרבה אומנים/המלצות שסירבתי להאזין להם , אם בכלל. בין אם זה היה מחבר ששמע על מישהו , גברת קול הקמפוס שמארחת אומן חדש כזה או אחר בתוכניתה , בלוג מוזיקה אקראי כלשהו , הודעה בפורום  על "אמן שאתם חייבים לשמוע" ועד שיטוטי אינטרנט בלילות נטולי שינה שהובילו לתגליות מפתיעות יותר או פחות. וכך היה גם במקרה הזה , שם (מוזר משהו) שחזר ועלה ממקומות שונים , מה שנקרא באזז אלטרנטיבי-מהשוליים-לא גלגל"צי-שטות כזו או אחרת ואמר "בני בשן". כן , גם אני ישר חשבתי על הבחור מ"הופה-היי" , הבן של , האח של או קשר כלשהו אליו , האם זו תחילתה של שושלת בנאי חדשה ??? אך לא יגאל ולא נעליים , מדובר במר בשן שאין לו קשר לאף גורם בהופה היי (אולי ליונתן מילר , ההוא על הכינור , שניהם נראים לא קשורים למציאות) ובבדיקה ראשונית , אף אחד לא מוכן להכיר בקשר משפחתי כלשהו אליו .

הסבר קצר לתהליך הטמעת אמן חדש באוזני מר כץ : שמיעה ראשונית , צריבה ראשונית לרכב (שם מתקבלות כל ההחלטות הגורליות לגבי מוזיקה) , הפצה ראשונית לחברים , קבלת פידבק (לא מחייב,אם הם לא אהבו עכשיו יאהבו בסוף,בכח) , אם הכל טוב ויפה , הופעה , דיסק ושאיבת כל פריט מידע רלוונטי או לא רלוונטי כלפי האומן (אסף ארליך הינו דוגמא מצוינת לאיסוף מידע לא רלוונטי על האומן-חפשו אותו במסעדת מרמורק בתל אביב-אחראי משמרת בשעות היום) .

אבל בכל מה שקשור לבני  אפשר לזרוק את זה לזבל , הפעם הכל הלך הפוך.

אחרי שאת הופעת ההשקה של בני בכנסיית עמנואל ביפו הפסדתי (לא זוכר מה היה ואיך הרשיתי לעצמי להפסיד אותה , עד היום לא סלחתי לעצמי על זה) נפלה הזדמנות בסוף עוד יום לימודים לעוף ישר מהאוניברסיטה ללבונטין 7 לתפוס אותו . סבב הודעות קצר  בין חברים העלה עובש ואף אחד לא רצה לבוא והמתחכמים החזירו בשאלת יגאל בשן כזו או אחרת . אין לי מושג גם למה החלטתי ללכת , לא שמעתי מילה שלו עד אותו רגע אבל זה פשוט נראה מתאים . ביציאה לכיוון הלבונטין הואילה בטובה להצטרף ידידתי לאהבות הווקאליות (החלטה שהיא תעריך עוד זמן רב לאחר מכן) ולבוא לשמוע את בני.

חלל הלבונטין , חלקו עם שולחנות ומקומות ישיבה , חלקו כסאות בר גבוהים ומאחורה העומדים ברינה. אני וידידתי התיישבנו לנו על מדרגות הלבונטין האחוריות כאורחים לרגע שלא מעוניינים להפריע כאילו הגענו למסיבה בה אנחנו לא מכירים אף אחד , על הבמה עלו גיטרה בס , אקוסטית וקלרינט והשאירו מאחור עמדת תופים מיותמת שנשארה כך כל ההופעה . ואז הוא הגיע , הבשן , האנטי-תזה לכל דבר שיכולתי לתאר שיעלה לבמה , בחור עגלגל עם חולצה חצי מכופתרת החושפת שיערות חזה לרוב (שייזכו ליחס רב ממנו במהלך ההופעה) , קרחת ושיער ארוך אסוף למשהו לא מוגדר , לא ניתן להתעלם מהחיצוניות של הבן אדם שכאילו אומרת "אני בא מכיוון אחר , אני נאלץ לעמוד פה על הבמה , חשוף מולכם , עדיף שפשוט תעצמו עיניים ותקשיבו למילים , כן גבירותיי , המילים".

מאותו רגע , שיר אחרי שיר , בין אם הוא מלווה עם הלהקה שאיתו או מקריא שירים שלו שכאילו רק הוא יצליח להעביר את המסר שנחבא בין השורות שלו , בין צחוק רם של הקהל מההומור שלו לשקט מוחלט והקשבה לכאב המתואר במילותיו כיופי , הייתי מהופנט. בעצם מהופנט לא תהיה ההגדרה הנכונה , הייתי מאושר , מחויך , מלא ברגשות ורק רוצה לשמוע עוד. לא זכורה לי הופעה ראשונה של אמן שכל כך התחברתי , בלי לדעת את המילים , בלי לשמוע את השירים קודם או לדעת איזה סגנון אני עומד לשמוע. רק חיכיתי לקנות את הדיסק בסוף ההופעה ולחזור הביתה עם הבשורה בחיקי כאילו לוחות הברית בידי ועלי להעביר את האמת לעמי (במקרה זה לחברים שכבר אין להם כח לשמוע ממני על עוד אמן חדש , לא מוכר שאתם חייבים לשמוע) .

אני לא יכול להגיד שבני היה קל לעיכול לאנשים סביבי , אבל אני התעקשתי. והם ….הם לא ידעו מאיפה זה נפל עליהם. בהופעה הבאה כבר הגעתי עם תגבורת , ולהופעת סיום הסיבוב בצוותא כבר היה ברור שאנחנו מגיעים בהרכב מלא כולל כרטיסים מראש ושריון תאריך.

בני בשן נותן הופעה שהיא הרבה מעבר למוזיקה , הרבה מעבר למילים , בוודאי שלא מדובר בשואו של בן אדם אחד אלא של מילים רבות. ניצוצות של שירים חדשים כבר עולים בהופעות והנה זה כנראה קורה. בני בשן לוקח פסק זמן כדי לעבוד על אלבום חדש. ואתם, מה אתם צריכים לעשות ??? ביום ראשון הקרוב , 25.5.08 , תהיה ההופעה האחרונה של בני בשן לתקופה הקרובה , בלבונטין 7 תל אביב , תאמינו לי שאתם רוצים להיות שם גם בלי לשמוע תו או מילה אחת ממנו לפני כן. החזר כספי מובטח על ידי הבלוגיה למתחרטים.

קצת על בני ממקומות אחרים : הספייס של בני , אתר הבית , על בני אצל ניימן , קובי אריאלי בא כי היה חייב והמתכר , בני במומה , ראיון וקטעים מההופעה בכנסיית עמנואל , ת.ז פיקטיבית לגמרי לבני בשן על פי שמוליק כץ

(more…)