אוגוסט המזיע עוד רגע נגמר ולמרות מזג האויר המעולה שהיה בסופ"ש הזה אני עדיין איש של חורף ורק מחכה כבר שהחום יעבור, שהלחות תיעלם ושהלילות יהיו קרירים ומכורבלים. אבל בינתיים נסתפק בשיא הקיץ שנגמר ושולח את הפעוטים בחזרה לבית ספר ונותן אות לתחילתו של חודש הסטודנטים שבין סוף החופש הגדול לתחילת השנה האקדמית, שעל הנאותיו אפשר למנות ים נטול משפחות, צרפתים ושאר מזיקין, אתרי קניות מיותמים מקהל ומיעוט צווחות ילדים במהלך היום וחבורות רחוב משוטטות בלילה. ספטמבר הבא עלינו לטובה מביא עלינו את שלל החגים לאוהבי האחדות המשפחתית מביניכם, חופש מהעבודה לעצלנים שכמוני וחשוב משני אלה, פסטיבל חוצמזה מתדפק לו על דלתנו ויערך ב-25-26.09 אי שם בצפון הארץ (קריאה למארגנים, מה עם לשחרר קצת פרטים?). בין כל אלה אני צריך למצוא דירה חדשה בעיר הגדולה (כל עזרה תתקבל במטר תופינים על ראשכם. מייל) שתמלא אחר רצונותיי ורצון מנהל הבנק שלי (משום מה יש לנו אג'נדה שונה בנושא). אז בתקווה שאתם מתרווחים לכם ביום-יום קצת יותר ממני, ישנים עד מאוחר ונטולי דאגות מיוחדות, הנה המקבץ שיעביר לכם את הזמן בכיף.

(המשך…)

(עקב תקלה טכנית, הפוסט התפרסם ללא כותרת ובכתובת שגויה. הכל תוקן הכל תקין הכל פיקס)

לפני שנה וכמה ימים כתבתי פוסט ששמו "שממת עולם, דממה של סוף". תחילתו של הפוסט, במתכונת העבר של הבלוג, עסקה באמן או להקה מסוימים, וזה הספציפי נכתב על גבריאל בלחסן. בעצם, הוא נכתב עליי, ערב לפני יום ההולדת שלי, על מה שעבר בראשי ועל תקופה אחרת שבה לא היה שקט. והנה חלפה לה שנה ולא חגיגות יום ההולדת שלי ולא של הבלוגיה שהתקיימו בשבועות האחרונים אוזכרו או נחגגו פה ועדיין גבריאל מתנגן לו ברקע, חוזר ועולה לו שוב בימים ובלילות ובתפילות בלי דרך. קראתי לפני מספר ימים את חוויותיה של מישהי מהופעה של בלחסן אשר הסתיימו בתהייה כיצד אנשים יכולים לקבוע תוכניות לאחר הופעה של גבריאל בעוד היא נאבקת בלגלגל את עצמה, שבורה ומרוסקת, אל מיטתה, אל מחשבותיה. למרות המזוכיזם שבדבר, רציתי להתחלף איתה באותו רגע. אז במקום לחגוג את האירועים שאוזכרו קודם לכן, נחגוג שנה לתקווה שבלחסן יחזור להופיע, שהאלבום החדש יראה אור ועד אז נהנה מכל הטוב שבא אלינו ועלינו. מאסף ארליך, מאביב גדג', מברי, אביתר, רונה ושאר האנשים שסבלם, אושרם וכישרונם העצום גורם לימים שלי לעבור יותר בכיף וללילות להסתיים עם חיוך ותקווה שמחר, גם מחר, יהיה בסדר.  תיהנו.

K אסף ארליך חוזר להופיע אחרי הפסקה ארוכה. זה יקרה ביום שישי הבא, 12 ליוני, בלבונטין 7 תל אביב. אני חושב שזו אחל'ה דרך לפתוח את מקבץ הכץה הזה.

K אביב גדג' סוף סוף משחרר סינגל ראשון מאלבום שאני כל כך מחכה לו (מישהו הבטיח סינגל ראשון אחרי פסח, אנחנו עוד נתחשבן על זה). "עיר בלי זיכרון" הוא בהחלט מנה ראשונה ראויה לאלבום שעתיד להיות עמוס ברגעים מעולים וזאת לפי החוויות מההופעות של אביב.

K ראיון אישי ומעולה עם עמיר לב התפרסם בבלייזר של החודש. לא רק מוזיקה אבל הרבה מאוד יצירה והרבה עמיר לב יש בתוך הראיון. כל משפט שהוא אומר נשמע לי כמו התחלה, אמצע או סוף של אחד מסיפוריו ששמעתי כל כך הרבה פעמים. רגע לפני סוף הראיון עמיר לב אומר בצורה כל כך אופיינית להתנהגותו, להופעותיו ולשיריו "יש משהו מסוכן מאוד בהתבסמות של אמן מעצמו…ויש משהו בריא מאוד בלקום בבוקר וללכת לעבודה." איזה מזל שיש לנו אותו.

(המשך…)