שבוע טוב. פשוט טוב.
יום שלישי, 2 בפברואר, 2010
אחד חלקי אחד - אוזןבר
דברים טובים, סופם לפרוץ החוצה. אני לא בטוח כמה המשפט הזה נכון, אבל ביום שני שבוע שעבר הרגשתי שדברים טובים, סופם בכך שהם גורמים לנו להוציא דברים החוצה. פרויקט אחד חלקי אחד שכבר שיבחתי פעמים רבות בעבר, הופיעו באוזןבר בתל אביב. נכנסתי בדיוק עם תחילת ההופעה לאוזןבר מלא באנשים. הופתעתי. כבר הייתי בהרבה הופעות של אחד חלקי, ותמיד היה קהל, אבל היה גם הרבה חלל. כמו בהכוונה ממקום לא ידוע, אמרתי לעצמי שהפעם אני אתפוס מרחק, לא אשתמש בטריקים למודי הנסיון שלי באוזןבר כדי להגיע למיקום אסטרטגי למרגלות הבמה. תפסתי את הכסא בכוך שליד עמדת הסאונדמן, זה שנסתר מכל הנוכחים, כסא לבן בכוך שחור ואפל, לאלו שכאילו מבקשים שלא יידעו שהם שם.
ישבתי שם, רואה את העומדים על הבמה רק לעיתים רחוקות, ופשוט הקשבתי למילים. הקשבתי אפילו יותר לרחש המילים שדוקלמו על ידי כל הנוכחים. שיר אחרי שיר. לא בהתלהבות, בצעקות, בהסחפות רגשית ותזזיתית אלא בהכנעה, בצעקה חרישית, בהבנה, בהזדהות, ביופי של המילים של אחד חלקי אחד והמאסטרו שמאחוריהם, ערן בר-גיל. המוזיקה של אחד חלקי היא מהדיסקים שאתה מביא לאדם אהוב ופשוט אומר לו "תשמע את זה", וזה מצליח. הם שובים את המאזינים אחד, אחד. לא בדימויים סבוכים ומטאפורות לא ברורות אלא במקטעי חיים, כואבים, שמחים וכאלו שתלויים במהופך ושחשבת שהם רק שלך, ואז הם באים ומספרים את זה בצורה כל כך פשוטה, כל כך יפה, וכולנו שרים איתם. או שבעצם, הם איתנו.
Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.
פסטיפונץ' - תאטרון "תמונע"
ראיתי את הפרסום לפסטיפונץ', שהתקיים ברביעי-חמישי של השבוע, כחודש לפני ההופעה ולמרות שאני רחוק מלהיות מעריץ של פונץ' או של סולנה יוסי בבליקי (מפאת חוסר ידע ולא בגלל חוסר אהבה) ידעתי שאני רוצה להיות שם. כמו אורח לא מוזמן, תפסתי את מקומי בחלקו האחורי של אולם "תמונע", משאיר את הבמה, ההתלהבות והקירבה לאותם אלו שלוקחים איתם חתיכה של בבליקי ופונץ' כבר שנים רבות.
הערב הראשון הוקדש ליציאתו מחדש של "אלבום המצעדים" של בבליקי. זה היה החלק המרגש יותר מבין השניים. הייתה אווירה של כבוד נוסטלגי והמון עוצמה באויר. גם בגלל הופעת הישיבה, גם בגלל החברים בקהל שהגיעו לחוות (שלום גד, אביב גדג' ועוד ועוד) והרבה בגלל ההתרגשות של בבליקי באותו ערב, "20 גרם של התרגשות" הוא קרא לזה. זה הרגיש כמו 2 טון של התרגשות שנעטפו בהמון המון אהבה מהקהל.
Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.
הערב השני כבר היה חגיגת פונץ' אמיתית, עם קהל על הרגליים (מזל שלא חשבו לעשות את זה בישיבה), יותר רעש, פחות התרגשות, המון כיף, וסט שנמשך ונמשך ולא נתן לחברי הלהקה לנוח. פאק! השעה הייתה אחת וחצי כשהערב נגמר. איזה כיף להתחיל את הסופ"ש ככה. בבליקי, נראה כמו סטנדאפיסט מחוץ למרחב הנוחות שלו, חצי מנסה לרקוד, עם קול לא מוסבר, לפעמים עם הידיים בכיסים, מתבייש, אבל ענק, כל כך ענק. כל הערב רק רציתי שיגבירו את הווליום שאשמע יותר חזק, הרבה יותר חזק, שהמילים יתפוצצו. מאז מתנגן לי פונץ' באוזניים בכל מקום שאליו אני הולך. לא הכרתי מספיק, פשוט לא ידעתי. "דנה ראתה עב"מ", "פינוקיו בירושלים", "יש לך מקום", "סוויטת יום העצמאות" ועוד. גם אם עברו בין אוזניי מתישהו, אחרי הערב הזה הכל נראה אחרת. לא רק מדף הדיסקים שלי שמעוטר בעוד כמה כותרים חדשים שנרכשו בהופעה, גם החיים קצת משתנים אחרי סט הופעות שכזה, אחרי המילים האלו שאתה פתאום מקשיב להם לראשונה כמו שצריך. איזה כיף לגלות משהו שתמיד היה שם, ואני, אני רק עכשיו צולל כמו שצריך.
Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.
ערן צור - תאטרון "תמונע"
בשישי בערב חזרתי שוב ל"תמונע". חבר אוהד ערן צור חזר לארץ אחרי סיבוב מזרחי, ואני ישר צורפתי להשלמת פערים עם ערן צור. חוויותי הקודמות עם צור היו נחמדות פלוס בתקליטיו האחרונים, ונחמדות מינוס בהופעותיו האחרונות שנכחתי בהן. קשה מידי. לא יודע להסביר. אבל ביום שישי קיבלתי בדיוק, אבל בדיוק את מה שאני אוהב מערן צור. כשנכנסנו הוא כבר היה על הבמה עם שי ברוך על התופים והוא על הבס, וזהו. ולא צריך יותר כלום. ולאחר מכן תוספת של פסנתר בלי התופים, ואז תופים ופסנתר, אבל מעל לכל, גיטרת הבס והשליט שלה שיורים שיר אחרי שיר, ישר לחלק בראש שלי שמערבב הנאה וכאב, כעס ואושר. ובשביל זה אנשים יקרים, בשביל זה יש מוזיקה. כי כשזה זה טוב, אז גם שירים מהאלבום הבא שנשמעים בפעם הראשונה, נשמעים מעולה, וגם שירים רועשים ששינו גירסה ועודנו, מרגישים רועשים בפנים כמו שצריך. פתאום גם אפקט השירה בציבור כשהזמר שר בלחש, נשמע כל כך נכון, ופתאום אני עם חיוך במשך הופעה שלמה של ערן צור ורק מתפלל שמישהו הקליט את הערב הזה, כי ככה אני רוצה אותו.
Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.
