שמוליק מארח: גברת עם זקן חוזרת לסיאטל/ראשל"צ 93
יום לפני ההופעה לא יכולתי לישון. שמעתי חצי לילה את אודיוסלייב. פינטזתי על הרגע שהוא יהיה על הבמה. הגעתי להופעה בדפיקות לב ובהתרגשות של ילדה בת 12 שהאליל שלה מגיע סוף סוף לארץ. אחרי כמעט 15 שנה אני מצויידת במיטב הטכנולוגיה - (לא שיש לי "מערכת דיסקים". הדיסקמן שלי מחובר למערכת מעפנה וישנה בת 20 שנה ויש לי פטיפון מקרטע) - מצלמה דיגיטלית לפנים. קטנה, אבל בת זונה. התעצבנתי על כל הילדודס האלו, שתופסים לי את כל השורה הראשונה. סליחה. סיאטל - אכלת? בניינטיז אתה היית? בשא"ש אולי! פנה דרך לזקנים שהלכו עם חולצות משובצות משוק הכרמל וידעו מה זאת מוזיקה. פנה דרך לסבתא!
אז בהמשך לזה שאני אוהבת ניסורים, לקחתי בחשבון שקורנל יעצבן אותי. לקחתי בחשבון שהוא ישיר חומרים מהתקליט החדש והנורא הזה. ובאמת ניסיתי, באמת ניסיתי לתת לו צ'אנס. ובכל זאת, בסתר ליבי, שמרתי לאיש חסד נעורים ונטיתי לתת אמון בזה שמישהו שהיה שם, במרכז הסצינה ההיא בסיאטל, בכל זאת יודע מה הוא עושה. ובחיי, אני קיבלתי את מה שבאתי בשבילו.
התרגשות רבתי אפפה את כותבת פסקאות אלו בהגיעה לגני התערוכה. רחבה ירוקה, עצים, במה כמו שצריך והרבה ילדים. לצערי, לא מספיק פליטי ניינטיז. אלו שהיו איתי בתיכון (מעניין מה נהיה עם רוני לדו) בטח בבית בהריון ועם ילדים, שכחו ממה, ממי, שהיה פעם מציל אותם, רואים המירוץ למיליון ותוהים מה יעשו עם המשכנתא. לא שלי אין הלוואות ותשלומים, אבל בן אדם, אני תוהה, אצלי יש סדר עדיפויות בחיים.
לפחות אני יודעת שהנחלנו מורשת, הדור שלי, לילדים של היום. לא כולם ביונסה. מלא בני 14 עם טישרטים של פרל ג'אם ואליס אין צ'יינס (מאיפה האליס אין צ'יינס, חארות?!) ומאות ילדי אימו. אבל אני לא מדברת על זה.
הבנאדם יצא לבמה לקול צווחותינו עד שלא זיהיתי כמעט את השיר הראשון. אני עומדת כמעט שורה ראשונה, אישה בת פאקינג 31, מרגישה כמו ילדה בת 16, אינפנטילית כמו ילדה בת 5, תופסת את הראש ולא יודעת את נפשה. ויש נחמה אמיתית - אולי אין זיקנה בעולם - כריס קורנל בן 45, נראה כמו ילד בן 25, נמרץ כמו ילד בן 19, מהיר כמו נמר. בעל עיני חתול שקופות כמו ים ומבט טרף. מי שיש לו עיניים כאלה - לעולם לא יהיה זקן.
תענוג. חשבנו שהקול המטריף הזה יאכזב, שמההקלטות המושלמות שלו לא ייצא משהו כל כך מושלם בהופעה. אף זיוף לא נרשם, אף תנועה לא במקום. יצור מהפנט, גבר מרשים אש, פרפורמר שאי אפשר להוריד ממנו את העיניים לשנייה אחת.
קראתי גם קראתי את הביקורות ברחבי הרשת. מאוד אופנתי להכנס בו על הדיסק החדש ולהתייחס לפרק הזה כנקודה חלשה בקריירה שלו. הודיתי כאן גם אני על כך שלא הייתי מסוגלת לעמוד בהאזנה מלאה לדיסק הזה.
אבל משהו קרה כשהוא היה על הבמה. מצאתי את עצמי שרה בקול "That bitch ain't a part of me".
השירים קיבלו ביטוי יותר רוקי והרבה יותר ראוי לאוזניים מאומנות דיסטורשנים. אבל זה לא היה העניין. העניין היה האיש וההגשה שלו, התפרצות הוולקנו שלו אל תוך הבמה בתחילת ההופעה והשמירה האלגנטית על אותו מתח בין השירים במהלך כל ההופעה. הדילוג בין השירים הותיקים לבין החדשים הרגיש מאוזן להפליא. ותכלס, עד עכשיו אני מזמזמת לי "טיים, טיים… טיים" ועושה לי את תנועת זריקת היד באוויר כמוהו.
אהבתי את מה שהוא אמר בראיון ברדיו תל אביב. לירון תאני שאל את קורנל אם הוא בנאדם נוסטלגי, והוא אמר שאולי באהבה אבל בשאר הדברים הוא עם הפנים קדימה. הנה לכם פילוסופיה לחיים. בנאדם שרואה בעיסוק שלו, תמצית הנפש שלו, שתכלס, נחשב קודש קודשים, משהו להתפתח ולהתקדם בו. הבנאדם התבגר, הגלגלים שלו בראש רצים, חי ונושם, דברים קורים בחיים, עושה מוזיקה 20 שנה, כנראה גם יותר, קורע את הגרון, קורע אינסוף מיתרים בגיטרות, וואלה, בא לו משהו חדש. ואני מאמינה לו שבכנות, הוא חשב שיהיה לו מגניב לעבוד עם טימבאלנד. ואני בכלל לא מצטערת להודות שבהופעה זה נשפך ממנו בחינניות רבה. אחרי הכל, רוק זה לא רק חולצה קרועה ודיסטורשן. בגדול, זו גישה. וזה מה שקיבלתי ממנו בהופעה הזאת. איש בן 45 עם נשמה של ציפור דרור, שם זין על הכל, פורח ועושה מה שבא לו. וזה יצא בנזונה. זו חתיכת תעוזה, לא?
הוא השקיע. הוא היה שם לגמרי, הוא עטף את כולם, הוא היה חלק מאיתנו.
בחלק האקוסטי כמעט התעלפתי. הסאונד היה כל כך מתכתי ויפה! כבוד גם לבוב מארלי.
רגעי שיא שלי בהופעה היו "Cochise" הגאוני וגם "Rusty cage", "Be yourself", "Spoonman" (אחחח) ו-"Preaching the end of the world" - (צמרמורות רציניות, אפילו נמחתה דמעה). וואו, וגם נו סאץ' ט'ינג!! חיכיתי אולי ל-"Can't change me" שלא בא.. כמובן ב-"Hunger strike", הגרון שלי ניחר, הוא יורד לקהל, אני מטר וחצי ממנו, כמעט במרחק נגיעה, הפלאשבקים רצים, וזה כל כך טוב, שאני לא בטוחה שאני קולטת עד כמה.
עם בילי ג'ין ובלק הול סאן הבנתי כמה שאני אוהבת אוהבת אוהבת קהל. אני מאושרת כשאני רואה את הידיים מונפות באוויר, אני אוהבת להיות חלק מהקפיצות האלו, לשמוע את הגרונות של כולם ניחרים, מזייפים טירוף, אלפים, צועקים את אותן המילים, אפופים חוויה מאחדת. וכשכולם שרים יחד זו הרמוניה מדהימה. זה מדהים לחשוב שזה יושב רק אצלך, ואז אתה בא ורואה אותם, כל אחד עם השיר הפנימי שלו שהוא השיר של כולם.
יכולתי לדמיין בעיני רוחי את "Say hello 2 heaven" חורך בלחות התל אביבית, אבל לא זכיתי. זו אולי האכזבה היחידה שלי מהמופע. (בפיית' נו מור אני מביאה שלטים!!) אולי עוד איזה שיר אחד מהתקליט שהיה הפסקול שלי בגיל 17. אבל יצאתי את גני התערוכה מיוזעת, מאושרת, שיכורה כלוט מאהבה לאיש הזה שהיווה חלק כל כך חשוב מהצמיחה שלי, אוחזת במפרט, מזכרת מערב מעולה, מההופעה (כנראה) הכי טובה שראיתי בחיים.
סרטונים מההופעה באיכות מפנקת להשלמת החוויה (לחיצה על כפתור ה-HD תעביר אותכם לעולם שכולו טוב):
Preaching the end of the world
ושמוליק אומר:
כל המילים, התמונות, החוויות וההתרגשות שייכים לאחת והיחידה, הגברת המופלאה.
טוב שיש בעולם גבירות עם זקן.
עמודים: 1 2
תגים: alice in chains, carry on, euphoria morning, scream, אודיוסלייב, אליס אין צ'יינס, גברת עם זקן, גני התערוכה, גראנג', הופעה, טמפל אוף דה דוג, כריס קורנל, כריס קורנל בישראל, סאונדגרדן, סיאטל, פרל ג'אם
20 ביוני, 2009 בשעה 6:25 pm
יאאאא תודה!!
איזה כיף לי
20 ביוני, 2009 בשעה 7:13 pm
זה מדהים כמה רגעי שיא יכולים להיות במופע אחד…למרות שרגע אחד שלא ציינת ודיבר אליי יותר מהכל היה השילוב של BURDEN IN MY HAND מהאלבום האחרון של סאונדגרדן, שבאופן אישי עבורי מייצג את כל הטוב שבניינטיז בארבע דקות (לא, כוונתי אינה למילות השיר, לא רצחתי את חברה שלי ולא קברתי אותה בחולות ראשל"צ, אני חושב במאקרו…)
אבל דבר אחד שכל מי שהיה במופע יסכים עליו, זה ההתמסרות המוחלטת של קורנל לקהל ולמופע, וניכר היה כי הוא נהנה על הבמה לא פחות מאיתנו, וזה מה שהפך את המופע למוצלח כל כך.
20 ביוני, 2009 בשעה 9:47 pm
גברת עם זקן, את כותבת מעולה!!!
אני גאה בך…
21 ביוני, 2009 בשעה 3:14 am
כבוד על השמיעה של נאמנות ותשוקה של אלג'יר כשהם היו פעוטים…
21 ביוני, 2009 בשעה 9:46 am
אהבתי לקרוא,
כיף להזכר באירוע המדהים הזה שחווינו ברביעי שעבר, ואומנם מבאס שהוא נגמר, אבל אפשר להסתכל קדימה - פיית' וגם, אם אני לא טועה, דינוזאור ג'וניור!
21 ביוני, 2009 בשעה 12:13 pm
סתם לידיעתך, יש כאלה אצלם למרות הילד והמשכנתא אין וויתורים בכל הנוגע לפיית נו מור.
22 ביוני, 2009 בשעה 1:48 pm
למישהי -
ידוע לי. וחוצמזה התייחסתי לזה שכן היו שם כמה פליטים. לא הייתי קטנונית.
הם פשוט מעטים. זו היתה הנקודה.
לחאריק - הישמר לנפשך. שכן אני אבוא לרדוף אותך.
לשאר -
24 ביוני, 2009 בשעה 2:54 am
גברת עם זקן, עם כל הכבוד לחייך המענינים ומטה, כשכותבים ביקורת מוזיקה על הופעה, מצפים לקרוא בקורת מוזיקה על הופעה. הג'ינס והקורדרוי שלבשת בתיכון בראשון מעניינים לנו ת'תחת. תתייחסי לכריס קורנל, איך היה, מה היה, תגובות הקהל, סאונד וכו. אני מרגישה שאני יודעת עלייך יותר מדי פרטים ממה שבא לי ופחות מדי על נושא ה"ביקורת". לא יכול להיות שהעיקר מגיע רק (!) בעמוד השני. ובכלל-בואנה את חופרת, כמעט כמו הדיסקים שחפרת עליהם בניינטיז. תרחמי עלינו קצת!
בקיצור, שמוליק, מקורן של גברות עם זקן בקרקס. עשה טובה, תחזור לכתוב אתה ביקורות כי תכל'ס אתה עושה את זה הכי טוב.
24 ביוני, 2009 בשעה 10:13 am
מאיה - גברת עם זקן נאספה לה מקרקס מדרנו אי שם בשנות ה-50. היא הייתה פעוטה קטנה וכבר אז היו לה זיפים.
העניין הוא שאף אחד לא טען שמדובר ב"ביקורת" הופעה אלא בתיאור חווית ההופעה בשביל הגברת. וכמו בכל סיפור טוב יש לו התחלה, אמצע וסוף. אפשר לאהוב אותו או לשנוא אותו, זו כבר בחירה שלך.
מה שמשעשע הוא שגם אני הרבה פעמים "חטאתי" בנושא בעת כתיבת ביקורות וזה גם בגלל שאני בכלל לא מתיימר לכתוב ביקורת אלא את החוויה האישית שלי מאלבום, הופעה או סתם אירוע אחר. לפעמים זה ארוך ומציק ולפעמים זה קצר ולעניין.
בקיצר, מאיה, היית בהופעה? ואם כן, מה את אומרת. אבל תעשי את זה קצר, נשבר לי מתגובות ארוכות.
ותודה על המחמאה.
24 ביוני, 2009 בשעה 3:14 pm
מאיה -
קודם כל תנוחי ותשתי כוס מים קרים.
מעניין לך ת'תחת? אל תקראי.
כתבתי מאהבה נטו, ומצאתי את מה שסיפרתי משעשע. אולי גם שמוליק, כי זה בכל זאת האתר שלו והוא החליט בסופו של יום לפרסם את השטויות שלי כאן.
הציק לך? שיעמם לך? ביעס אותך? דלגי. התייחסתי לכריס קורנל וכן לקהל. חוצמזה, יש לי כבר די הרבה מעריצים, (הא-הא) כך שאינני זקוקה לאישור שלך.
מעולם לא התיימרתי להיות מבקרת מוזיקה ואינני כזו. אני משוררת וציירת, ואת זה אני דווקא כן מתיימרת להיות.
אגב, את תמיד מוזמנת לגלוש לך לווינט ולקרוא את ביקורתו המהממת של מר אור ברנע על המופע. תמצאי אותה בוודאי תמציתית יותר וביקורתית יותר, וללא ספק יהיו לך שם תמונות חדות יותר, כי היה להם צלם ששילמו לו כסף והוא לא נאלץ להידחף בתוך הקהל, להירמס ולהזיע.
אחלה יום, כפרה.
-מחזקת את דבריו של שמוליק-
נ.ב.
מופע קרקס - יום חמישי הקרוב, רחבת פארק הירקון, כרטיסים בקסטל, או בטלפון - 054-0000001
אני עושה פליקפלאקים תוך כדי תיצוח גרעינים שחורים ויש תרגילי גמישות מיוחדים על גבו של גמד סלעים. ועשיתי צמות בזקן בשילוב חוטים + שתי ראסטות. חובה לראות.
24 ביוני, 2009 בשעה 3:39 pm
וואו. למישהי כאן קשה עם ביקורת…אני מניחה שה"מעריצים" שלך הם החברים שלך שפשוט לא נעים להם להגיד לך את האמת בפרצוף.
לגבי הראסטות בזקן-תתחדשי. אני בטוחה שהולם אותך. אולי תציירי ושתלחי למוליק שיעלה זאת, בצרוף כיתוב משירייך מאחר ואת ציירת ומשוררת?
ושמוליק היקר-אין ספק שתיאור המסביב, ותיאורי הצבע האישיים מוסיפים לחוויה האישית גם שלי כקוראת. אבל רק עד גבול מסוים, ולא כשזה הופך ליומני היקר וכתיבה אישית, מרוכזת בעצמך יותר מדי עם שימוש יתר במילה "אני". זה אמור להוסיף לקריאה ולא להפוך לתוכן. מהיכרות עם כתיבתך, תמיד ידעת לעשות זאת בטוב טעם.
וכן, מודה שדילגתי לסוף החוויה של גב' עם זקן, כדי להגיע לפואנטה, במיוחד בתור אחת שהיתה בהופעה.
גברת-שתיתי מים, למרות שאני מעדיפה וויסקי, ואת אור ברנע אני לא קוראת בדיוק מהסיבה שמה שהוא יכתוב תמיד יהיה סינטתי כמו במעבדה, בלי הזיעה וההיצמדות אחד לשני בקהל. אני קוראת את שמוליק. נקודה. ושמוליק בעיני הוא מוצר מנצח.
(למעט הפאלטה הזו שלא באשמתו).
השתלדתי לקצר…
יום נפלא לכולם !
24 ביוני, 2009 בשעה 3:53 pm
גברת מאיה שלום,
רציתי לציין, שכתיבת ביקורת הופעה באמצעות תיאור החוויה מבעד לעיני הכותב אינה דבר יוצא דופן. אז הכותבת בחרה לתאר את החוויה דרך עצמה, כמעריצה. לא מוצא בזה כל רע. וכמו שנאמר - לא מענין אותך? אל תקראי.
אני בכל מקרה מעדיף את מי שכותבת, לטענתך, קצת יותר מדי על עצמה, מאשר את מי שבוחרת להתחנף כאילו אין מחר ("עשה טובה, תחזור לכתוב אתה ביקורות כי תכל'ס אתה עושה את זה הכי טוב…אני קוראת את שמוליק. נקודה. ושמוליק בעיני הוא מוצר מנצח…למעט הפאלטה הזו שלא באשמתו.." את זה את רשמת, כן?).
שמוליק כותב אחלה, אבל את אפילו יותר טובה בחנופה. וגם בעוקצנות. כאחרונת הטוקבקיסטים, על כל המשתמע מכך.
24 ביוני, 2009 בשעה 4:52 pm
אז אתה מהחברים שלה אני מבינה? "כיף להזכר באירוע המדהים הזה שחווינו ברביעי שעבר". אתה רואה, קופי פייסט זה הכי קל בעולם.
חמוד מצידך לקפוץ להגנתה…אבל, אל תבלבל 'חנופה' עם ביקורת אוהדת שיש לי כלפי כתיבתו של שמוליק, לעומת ביקורת בונה שהעליבה את המזוקנת, בשל כתיבתה מלאת ההאהבה העצמית.
ועם כל הכבוד, אני לא ממש שואלת אותך מה לקרוא והיכן, בוא נזכור שזה הבלוג של שמוליק ולכן אני כאן.
24 ביוני, 2009 בשעה 5:42 pm
וואו, מה בדיוק הוכחת כאן?
אולי לא הייתי מגיב, אם הביקורת שלך אכן הייתה בונה. אבל הביקורת שלך נועדה להעליב נטו, ולו בגלל שהיא לוותה בהערות ציניות ועוקצניות.
אה, כן. וחנופה גם.
24 ביוני, 2009 בשעה 11:46 pm
שלום לך מאיה,
אבקש להוסיף לתגובותך (תגובותייך) ולחדד את הדברים הבאים:
ביום שלמחרת המופע אצתי רצתי לקרוא הביקורות באתר YNET, NRG, הארץ וכו.
האמת? הביקורות, כמה שהיו טובות - היו די אינפורמטיביות, ולא הצליחו להעביר את החוויה בצורה שידידתינו השעירה עושה כאן.
גם אני נכחתי בהופעה, ולמרות שלא הייתי ביחד עם COUSIN IT בקהל (באתי עם מישהי אחרת, פחות שעירה), היא הצליחה בכל זאת להביא לכתב את אותם הרגשות והמחשבות שהתרוצצו בראשי לפני, במהלך ואחרי המופע. כמה חבל שאני איני כותב בצורה כזו ולכן נמנע מלפרסם את חוויותיי, אך בדיוק בשביל דברים כאלה ישנן גברות מזוקנות שיודעות לכתוב.
השעירה אינה היחידה שבשבילה לראות את מיסטר קורנל לייב היווה מעט יותר מתמורה ל-290 שקלים, אלא סגירת מעגל ופלשבק קטלני לתקופת התבגרות מדהימה ונשכחת.
לא כולנו חבורת אימו'ז סרוחה שגילתה כמה זה פתאום מגניב שהיתה פעם תקופה שנקראה גראנג' והיה מישהו שקראו לו קורט קוביין והוא התאבד וזה מגניב כי בדיוק גם אני חושב להתאבד כי החברה השרלילית שלי עזבה אותי בשביל איזה זבל מי"א שלישית כי היא חושבת שהוא דומה להומו ההוא מ"טוקיו הוטל".
מעבר לכך - אם בהבעת מחאה חשקה נפשך (כאן מותר למחות, משמרות המהפכה נתקעו במכס בטהרן), ישנה דרך מעט יותר עדינה לרמוז זאת לגברת המזוקנת מבלי להזכיר את אחורייך (המכובדים, אני בטוח). בלי להתיפייף ומבלי למצוא מילים גבוהות ו/או ציניות - זה פשוט לא יפה!
HAVING SAID THAT
בחורות ששותות וויסקי עושות לי את זה - יש לך פייסבוק?
25 ביוני, 2009 בשעה 1:13 am
בנים, בנות ושאר יוצרי כלאיים. בואו נתמקד במה שחשוב:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3736687,00.html
נישא כולנו תפילה קטנה בלב, לאיחוד והגעה ארצה (על הדרך אני אשמח גם להופעה של אדי ודר ואחריה, אם הוא כבר פה, פרל ג'אם)
ברגר קינג- הרגת אותי.
קבל ח"ח על החיוך שנדבק לי לפנים בגלל דברייך וגם על נסיון התקיפה הטוקבקיסטי (לא הכי שרמנטי, לצאת על הגברת ואז לבקש את חברתה, אבל בהחלט ראוי להערכה)
25 ביוני, 2009 בשעה 7:53 am
גם אני בדיוק קראתי אתמול על האיחוד - אין מאושר ממני!
האמת, עכשיו כשפיית מגיעים, אני חושב שהדרך הכי טובה להפוך את חווית ההופעות הלבנטיניות שלנו למושלמת(לא שאני מתלונן - קורנל ופיית בקיץ אחד זה עילוי!), זה רק להתפלל שפרל ג'ם ייזכרו שאנחנו פה, ואוליי, על הדרך, גם סטון טמפל פיילוטס…
25 ביוני, 2009 בשעה 8:03 am
שמתם לב לכתבות שמדברות על כך שכנראה גם Dinosaur Jr יופיעו באותו היום??? זה יהיה מגניב
25 ביוני, 2009 בשעה 8:58 am
לא מדובר בשמועות, זה כבר סגור. שני ערבים כל כך מפנקים הולכים להיות פה שזה משהו.
הערב הראשון כולל את - מונוטוניקס, Dinosaur Jr ואז פיית' מארחים את הדינוזאורים.
הערב השני הוא של MGMT המעולים גם כן שבסיומו נקבל סט תיקלוטיה של לא אחר מאשר LCD Soundsystem .
ובוא לא נשכח שעוד שבוע M83 בבארבי ושבועיים לאחר מכן WHY? הכל כך טובים , יגיעו גם כן לבארבי.
צ'מע, יש מצב שעוד יצא משהו מהקיץ הארור הזה.
ודרך אגב, כרטיס לשני ימי ההופעה ביחד בגני התערוכה עולה 400 ש"ח, כרטיס לM83 ו-WHY עולה 260. כרטיס למדונה עולה……,…………. למי אכפת.
25 ביוני, 2009 בשעה 9:52 am
חחח, אהבתי את המשפט האחרון
אישית מתכוון ללכת רק לערב הראשון. לא ממש מכיר את MGMT וכו'. יש כבר כרטיסים למכירה?
25 ביוני, 2009 בשעה 1:07 pm
הלאה מדונה….
אם באופן עקרוני קניתי כבר כרטיס לפיית נו מור, דהיינו לערב הראשון, האם זה תופס לגבי שאר המופעים באותו ערב?
אני פשוט הייתי כל כך מסונוור מלראות את פיית שכשהזמנתי את הכרטיס אפילו לא שאלתי.
25 ביוני, 2009 בשעה 1:22 pm
אני מציעה לפתוח בחגיגות, החל מהסופ"ש הקרוב. נרגשת מתרגשת רוטטת מתעלפת.
החגיגות יכללו השתכרויות קשות עד דלא ידע, נגינת להיטי ניינטיז בגיטרה, שירה בציבור, רביצה בקומונה ולבסוף הירדמות קבוצתית.
כל המעוניין, נא לפנות אליי במייל באופן מיידי.
יואו, בא לי ללכת לכל ההופעות האלו.
מצטרפת לפנטזיית פיית נו מור וסטון טמפל פיילוטס.
-שיבואו גם מאדהאני-
25 ביוני, 2009 בשעה 3:16 pm
יאללה, אז שיהיה כבר גם Motherlove bone
ממיסדות הגראנג', עם שם חולני במיוחד
25 ביוני, 2009 בשעה 3:45 pm
ברגר- לפחות ממה שאני יודע הכרטיס כולל הכל. זה סוג של הופעה,חימום,אחרי וכל זה הכל ביחד.
mens- יש כרטיסים למכירה, ואתה מכיר את MGMT אתה פשוט לא יודע את זה עדיין. מומלץ (כיוון כללי, אלקטרו-פופ, אבל טובה שמיעת אוזניים מקריאת סוגריים)
אתה כנראה שמעת את זה איפשהו - MGMT-kids
וזה האהוב עליי מהאלבום שלהם - MGMT-weekend wars
ובלי קשר! שניכם, וגם כל מי שיוצא לו לקרוא את זה, כנסו לפה תיזרמו עם תהליך ההרשמה הפשוט והלא מציק (מבטיח) וגם לכם יכולה להיות תמונה קטנטנה משלכם פה בצד של התגובות. (ברגר- שים ת'לוגו, mens- שים תלוגו של הלהקה ש'ך, מאיה-לוגו של וויסקי אהוב?!?!)
25 ביוני, 2009 בשעה 4:14 pm
כן, תהיתי איך "הגברת עם הזקן" העלתה תמונה חחח
מה שכן, אני ברשימת תפוצה שלך, אז אתעדכן
זהו, שידעתי שזה אלקטרו כזה, ואז לא ממש משנה לי אם זה פופ או רוק, אני לא אוהב אלקטרו
25 ביוני, 2009 בשעה 5:31 pm
הופה, הופה, עכשיו יש לי תמונה
קצת פצפונה, אבל זה מה יש, מסתבר
25 ביוני, 2009 בשעה 5:32 pm
דורה אני הייתי רושם תחת אתר את הפליקר שלך, ככה שיהיה לינק לזה
כמו שאצלי זה המיספייס
25 ביוני, 2009 בשעה 5:53 pm
חברים יקרים,
לידיעתכם מכירת הכרטיסים כבר בעיצומה, הכרטיסים נמכרים דרך משרד "הדרן", והמחיר לערב אחד הוא 290 ולשני הערבים יחד 400 (פיית וגם MGMT)
בנוסף לוקחים עוד 15 ש"ח דמי טיפול בין אם זו הזמנה בטלפון ובין אם באינטרנט.
אגב גם אני כרגע מתכוון ללכת רק לערב הראשון, ותרשו לי להוסיף, בתור מישהו שהיה בשתי ההופעות הקודמות של פיית בארץ (1995 בנמל חיפה בעודי תיכוניסט, ו-1997 בסינרמה כשכבר הייתי חייל) כמה זה מרגש אותי שהם שוב חוזרים לכאן גם בשלב זה של חיינו…פשוט נפלא.
אגב, ראיתי את רשימת השירים משתי ההופעות הפותחות של הסיבוב (היו 2-3 שירים משתנים ביניהן), והאמת שהרשימה די דומה סה"כ להופעה שלהם כאן מ-1997, שהיתה סוף הדרך! יש למה לחכות!
שמוליק נרשמתי ואפילו העלתי תמונה של הכתב של בורגר קינג (למרות ששמי הוא בכלל משחק מילים ולא נקרא על שם הקציצה המדוברת), ואין לי מושג איך לגרום לזה שייראו את זה גם כאן.
אה, ומאיה - אל תעלי תמונה של הלוגו של הוויסקי האהוב עליך.
תעלי תמונה שלך שותה את הוויסקי האהוב עליך!
25 ביוני, 2009 בשעה 6:00 pm
היי זה עובד! YAY ME!
)
(התכוונתי לכתר, לא לכתב, אבל הבנתם
למעוניינים להציץ ברשימה -
01. Reunited (PEACHES & HERB cover)
02. The Real Thing
03. From Out Of Nowhere
04. Land Of Sunshine
05. Caffeine
06. Evidence
07. Chinese Arithmetic
08. Surprise! You’re Dead!
09. Easy
10. Last Cup Of Sorrow
11. Midlife Crisis
12. Cockoo For Caca
13. The Gentle Art Of Making Enemies
14. RX
15. King For A Day
16. Malpractice
17. Jizzlobber
18. Be Aggressive
19. Epic
20. Mark Bowen
Encore 1:
21. Chariots Of Fire/Stripsearch
22. Just A Man
Encore 2:
23. I Started A Joke
24. Pristina
לעומת זאת, בהופעה יומיים אח"כ בפסטיבל באנגליה, הם לא ביצעו את
JIZZLOBER, RX & PRISTINA
ובמקומם ביצעו את
ASHES TO ASHES, TAKE THIS BOTTLE & WE CARE A LOT
שאני הרבה יותר מעדיף ומקווה שהם יבצעו גם פה.
ואם יש אלוהים - שפעם אחת פאקינג יוותרו על EASY המאוס וינגנו את DIGGING THE GRAVE במקום!
25 ביוני, 2009 בשעה 6:42 pm
נראה לי שמאיה קיפלה
26 ביוני, 2009 בשעה 8:14 am
ברגר, נראה לך שאני מוותרת על איזי, מאוס או לא מאוס?! עוד לא ראיתי אותם!!
לא אכפת לי, אני רוצה את השיר הזה בהופעה!!
מנס, הפליקר שלי כבר לא כזה רלוונטי, זאת בגלל שיש כבר הרבה דברים חדשים, לא יודעת, צריכה להעלות שם עוד תמונות.
שמעתם על מייקל ג'קסון?
מישהו מכם העריץ אותו באייטיז? (שמוליק, אני מהמרת עליך, אתה נראה כמו מישהו שעושה מון ווקינג), יו עצוב לי קצת. כולם מתפגרים.
26 ביוני, 2009 בשעה 9:13 am
לא מעריץ אבל עצוב עצוב.
הייתי בצעירותי בהופעה של מר ג'קסון בארץ וכל המזכרות מההופעה יושבות להם איפשהו בבית ומהיום צוברות ערך כספי בנוסף לזה הסנטימנטלי.
עצוב עצוב, אבל תפרן תפרן.
26 ביוני, 2009 בשעה 9:35 am
חח, ידעתי.
26 ביוני, 2009 בשעה 2:16 pm
להגיד לכם שחרב עליי עולמי? לא ממש, סורי על מה שנראה כמו חוסר רגישות אבל אתם יודעים - קורה.
חוצמזה שההתבטאויות האחרונות שלו, הפדופיליה והביזאריות באופן כללי גרמו לי די לסלוד מהתופעה.
יחד עם זאת, כמוסיקאי, אינני יכול להתעלם מתרומתו העצומה לעולם המוסיקה בשנות השיא שלו, ובעיקר הפקתו (יחד עם קווינסי ג'ונס המלך) של אלבום המופת THRILLER.
עולם המוסיקה איבד אמן גדול, העולם הגדול איבד פדופיל. AS SIMPLE AS THAT.
תגידו, אתם חושבים שעכשיו יתחילו כל מיני אנשים לטעון שגם אותו רואים בכל מיני מקומות כמו אלביס ושהוא בעצם בכלל לא מת, ויתחילו להתחפש לו בכל הזדמנות?
על קורט התאבלתי הרבה יותר.
26 ביוני, 2009 בשעה 2:22 pm
ולגביי EASY של פיית,
בפעמיים שיצא לי לראות אותם בלייב, היה דומה כי אפילו עליהם השיר נמאס.
26 ביוני, 2009 בשעה 7:32 pm
יכול להיות שהוא ביים את המוות שלו כדי להתחמק מסיבוב ההופעות שלו וכל זאת בגלל שבאמת ובאופן סופי ומוחלט נפל לו האף?
מייקל וג'ים מוריסון נפגשו. אוי ואבוי.
28 ביוני, 2009 בשעה 9:53 am
אותי זה ביאס, הענין הזה.
כן, הייתי מעריץ שלו בהיותי ילד, אי שם בתחילת הניינטיז. כן, כשאתה ילד בניינטיז, זה בסדר להעריץ את גאנז, מטאליקה ונירוונה, וגם את מייקל ג'קסון.
28 ביוני, 2009 בשעה 3:21 pm
להעריץ את מייקל ג'קסון תמיד נראה לי עסק של פוסיז. סורי.
אבל היי, זה לא אומר שאני לא תופסת ממנו.
28 ביוני, 2009 בשעה 5:36 pm
גילוי נאות -
בשנת 1993 הרחוקה (סססאמק איך הזמן רץ) בהיותי תלמיד זב חוטם בחטיבת הביניים, ביום חם, התקשר אליי דודי האהוב ואמר שיש לו 3 כרטיסים להופעה השניה של מייקל ג'קסון בישראל, והוא מציע אותם לאחי ולי,
סירבתי בנימוס ואחי הלך איתו ועם בן-דוד אחר. כבר אז היתה לי מן רתיעה לא מובנת (או שכן) מהתופעה, אבל שוב, הוא עשה כמה דברים גאוניים.
בסופ"ש האחרון היה נעים לפתוח כל ערוץ מוסיקה אפשרי ולהזכר ביצירות
SMOOTH CRIMINAL, THRILLER, LIBERIAN GIRL, WHO IS IT, וכמובן BILLIE JEAN האלמותי,
אלו שירים שאני מאד מאד מאד אוהב ומעריך מאד את הכתיבה וההפקה שלהם. אבל פה זה נגמר,
מה שהגיע אחר כך כבר היה ברמת המביך בואכה מעליב
("Stranger in Moscow" - וואט דה פאק?!) שלא לדבר על שינוי הצורה החיזרי, הפדופיליה ואיך שנפנף בתינוק מהמרפסת…לא…לא מעריץ אנשים כאלה.
במילים אחרות ולסיכום החפירה - אני מסכים עם הגברת - לא מעריץ, כן תופס.
28 ביוני, 2009 בשעה 5:39 pm
ועוד דבר קטן - מכל הקליפים הגרנדיוזים שעשה מיסטר ג'קסון, דווקא הקליפ היחסית דל ל"בילי ג'ין" הוא הזכור לי ביותר.
הטריק הזול עם הקפאת התמונה בעיניים והאטת תמונת שאר הגוף עד היעלמות הפריים תמיד יהיה קטע קלאסי!!
יושב אצלי באותו מקום עם קליפים כמו BLACK HOLE SUN ו-JEREMY
29 ביוני, 2009 בשעה 12:49 am
לגבי הקטע עם התינוק (בלנקט)
מישהו דיבר על זה באיזה תכנית עליו, זה היה מין משל שכזה כמו במלך האריות, כמו שסימבה הרים את הגור למעלה והראה אותו לכל השבט, ככה עשה מייקל לבלנקט הקטן. הרים אותו למעלה מעל הקהל. ואני אומרת את זה להגנתו…
אם זה מה שהוא באמת חשב, באמת שמצבו היה קשה.
אני מאמינה שהוא היה איש בודד, גלמוד, מסכן, והשם יודע מה עבר עליו. אני לא מאמינה לרגע שהוא נגע באף ילד. הוא בתמימות רצה לשחק איתם. הוא היה ילד.
וכל העיוות החיצוני הוא רק מראה לעיוות הפנימי שלו.
העולם פשוט אכל אותו, ומה שקרה לו, המחלות, הנפש הרעועה, הניתוחים - הוא רק תגובה הגיונית לגמרי לאיך שהחיים שלו עברו עליו.
29 ביוני, 2009 בשעה 6:31 pm
עכשיו מסתבר שגם קולדפליי כנראה יבואו לארץ (לא סובל אותם)
רבאק, כולם באים הקיץ הזה,
מישהו מוכן לנער את אדי וודר ולהגיד לו להזיז את התחת שלו לכיוון!?
29 ביוני, 2009 בשעה 6:43 pm
אני לא פעיל פייסבוק אבל לדעתי קבוצה להבאתו של וודר (שבדיוק יצא בסיבוב הופעות בארה"ב) תהיה משעשעת ותגרור בזז קטנצ'יק.
אם זה עבד ל-H&M אז למה לא ל-E.V?
30 ביוני, 2009 בשעה 7:43 am
נו אז קדימה שמוליק, המתחיל במצווה אומרים לו גמור,
תרים את הכפפה…
30 ביוני, 2009 בשעה 8:56 am
אני לא ממש חושב שכל מני קבוצות ועצומות כאלה עובדות…כל שני וחמישי מתארגנת לה קבוצה כזו. זה מזיז למישהו? זה אמור להבטיח לאמרגן, שאם יש שם 10,000 חברים, זה אומר שבהכרח 10,000 כרטיסים נמכרים בטוח? לא.
(-: מה שכן, אם כבר פיסבוק, מי שטרם הצטרף, מוזמן בהחלט לקבוצה שלנו:
http://www.facebook.com/pages/Mens-Rea/15138481621
לגבי סוגית ההגעה של מלא מוסיקאים מחו"ל לארץ, זה כנראה מסימני המשבר הכלכלי - מחסור בתקציב, השקעות לא נכונות של הון (מצידם של המוסיקאים), והעובדה שיש להם פחות אפשרויות להופיע כיום, בתמורה אותה הם דורשים, גורמת להם לחפש עוד אלטרנטיבות.
30 ביוני, 2009 בשעה 11:50 am
האמת היא שכבר יש די הרבה עצומות להביא את פרל ג'אם לארץ, זה מעניין בערך את מי שהתחיל את הקבוצות האלה וחבר מרעיו.
ומשבר כלכלי או לא…WITH ALL DUE RESPECT…הופעה של פט שופ בויז לא מהווה עבורי אלטרנטיבה לכלום ואני לא מאמין שאשכרה ישב מפיק וחשב שיהיה לדבר הזה מספיק קהל בארץ, כאילו…למה?! איזה שואו הם כבר יכולים להרים?
או שאני פשוט לא מבין כלום בשיווק, כי הדבר נשגב מבינתי…
MENS REA - תודה על הטיפ, אצטרף ואשמע מה יש לכם להציע.
אגב, אנשים, כבר דיברנו פה רבות על ההופעה של פיית בספטמבר - למישהו כאן יצא גם להיות באחת משתי ההופעות של פאטון בארץ ללא הלהקה בשנתיים האחרונות? (אני קורא להן "הופעת צרחות")
30 ביוני, 2009 בשעה 6:17 pm
התכוונתי למשהו אחר, בהקשר של המשבר הכלכלי:
אמנים שפעם לא הטריחו את עצמם לבוא לכאן, היום יותר נאה להם לעשות את זה, כי היום יש להם פחות הכנסות, עקב המשבר הכלכלי. בין אם כי לא כל מפיק שיכול היה לשלם להם את הסכומים שהם דרשו לפני כמה שנים יכול לעשות את זה היום, ובין אם כי הם עצמם נפלו בבורסה בהשקעות שעשו.
אם אתה רוצה לשמוע את המוסיקה, המיספייס יותר רלוונטי (בפיסבוק אין שירים, אלא רק קליפים).
http://www.myspace.com/guiltymind
ויש לנו הופעת חינם בבלום בר ב-7.8, 22:00, אשמח לראות את האנשים מאחורי הטוקבקים. בעצם את חלקכם ממילא אני מכיר כבר (-:
אבל תבואו בלי קשר, יהיה מגניב
1 ביולי, 2009 בשעה 4:23 pm
שמעתי, ואף הופתעתי - יש כבוד! סחתיין!
2 ביולי, 2009 בשעה 8:06 am
תודה, בן אדם
5 ביולי, 2009 בשעה 12:34 pm
אתם יכולים להוסיף לרשימת האומנים שמגיעים הקיץ גם את ליידי גאגא, מסתבר (oh, the joy…)
עוד מישהו??
מיסטר וודר, אתה צריך הזמנה מיוחדת???
9 ביולי, 2009 בשעה 10:02 am
חחח ליידי גאגא
כמה פופי
12 ביולי, 2009 בשעה 5:22 pm
ליידי גאגא זה גם לא פופ.
זו אשפה מוסיקלית.
נראית כמו משהו שיצא מחלון אדום באמסטרדם, ומילא הייתה כוסית - גם זה לא…