סינגל ראשון מתוך אלבומו הבא של בלחסן.

גבריאל בלחסן - דשא (חלק ב')

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

שני דברים שעשו לי את היום.

הראשון מראה שאמונה לבדה כן מספיקה (וגם לא מזיק להביע משאלה). בשקט מופתי, בלי בלעדיות ל"וואלה!" או כל דבר דומה. גבריאל בלחסן שיחרר סינגל ראשון מתוך אלבומו הבא. שם הסינגל - "דשא חלק ב'" וכנראה ששם האלבום המלא יהיה "אדמה חרבה". את הסינגל אפשר להשיג באוסף של התו השמיני שמחולק חינם אין כסף בחנויות הרשת. הוא עושה את דרכו אליי ברגעים אלו ממש ופשוט לא יכולתי לחכות עד שהוא יגיע והייתי חייב לחלוק את ההתרגשות שאחזה בי הבוקר כשגיליתי את זה. לפני יותר משנה, בשיחה עם גבריאל, הוא אמר שהאלבום הבא יהיה מורכב מיותר מעשרים שירים, ארוכים, מפותלים ובלחסנים בכל רמ"ח צליליהם, כנראה שהיה שינוי בתוכניות והאלבום יחולק לשניים (למרות שבטח החלק השני יגנז) וכל שנשאר הוא להמתין להתפתחויות ולחכות להופעות שיבואו בעקבותיו.
"אדמה חרבה", אופטימיות תמיד הייתה הצד החזק של גבריאל.

השני הוא לא בשורה או הפתעה כמו הראשון אלא פשוט משהו שעשה לי טוב איך שנכנסתי לרכב בשעת בוקר מוקדמת, עושה את דרכי לקוביה המשרדית שלי. ממש לפני שעזבתי את דירתי הקודמת, מילאה מעטפה שמנה את תיבת הדואר שלי. איזה תענוג היה לפתוח אותה ולגלות בפנים את האלבום החדש של דויד פרץ "כולם מעשים בודדים" (תודה!). מאז היה לי הרבה בלאגן וכל חפציי נארזו והושלכו ממקום למקום עד שפתאום נתקלתי באלבום שוב אתמול בערב. הכנסתי אותו הבוקר למערכת השמע האהובה עליי ברכבי וכל רחובות העיר החלו לחלוף על פניי כמו סרט נע כשקולו של פרץ ומילותיו של אורי ברנשטיין מקריינות ומספרות את סיפורי האנשים מסביב, או אולי אלה היו סיפוריי שלי. הרצועה שפה למטה (שהייתה גם הסינגל הראשון מתוך האלבום) חזרה לה שוב, ושוב, ושוב, ורוממה את יומי אל מעל העננים.

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

בוקר טוב.

לפני כמעט 10 שנים הגעתי לביתו של ברוך פרידלנד. הבית היה מבולגן מעט, נדמה היה כאילו רק עכשיו הוא עבר דירה, קופסאות זרוקות ברחבי הבית, ברוך לא מוצא את מה שהוא מחפש. פתאום הוא אומר לי "אה, הנה זה", מושיט יד לאיזה מדף ומוריד קופסא מאורכת. הוא מוציא את האלבום "מחליף צבעים" של "תופעת דופלר" (אין אתר, יש פורום ויש בו הכל), הלהקה שהיא כולה הוא, ומביא לו אותו. "אתה רוצה שאני ארשום לו משהו?" הוא שואל. אחרי הכל, הבטחתי לחבר וחיפשתי את האלבום הזה מלא זמן בשיטוט בחנויות, חיפושים באינטרנט (10 שנים, זה היה פחות קל אז), טלפונים לכל מיני גורמים כאלו ואחרים עד שנחת לו על שולחני המספר של ברוך. טלפון אחד והוא מזמין אותי אליו לבוא לקחת את האלבום. "כן, אני אשמח אם תוכל לרשום לו משהו" אני אומר. "איך קוראים לו?" הוא שואל כאילו היה מדובר בהקדשה מכל חברי "העלוקה" או "כמעט חוקיים" או מה שלא מרטיט לפעוטי ארצנו את הסלולארי בימים אלו. לפני שאני הולך הוא מביא לי גם כמה סטיקרים של המחזמר-אופרת-רוק "סקסודוס" שכתב ועוד חבילה של כאלו עם המשפט שיהפוך לאימרת כנף בקרב המעורבים, "לאן נעלם ברוך פרידלנד".

השנים יחלפו, שאלת העלמותו של ברוך פרידלנד תחזור שוב ושוב והסטיקר יתנוסס על גבה של הגיטרה שיושבת בסלון רק כדי להסביר לעוברי אורח מי הוא אותו "ברוך פרידלנד".

ביום ראשון האחרון התארחתי שוב אצל ברוך פרידלנד. הפעם זה היה באוזן-בר, למרות שההרגשה הייתה ביתית וסלונית בדיוק כמו בפעם ההיא. לפני ההופעה ברוך מסתובב באוזן, נראה נרגש. אחרי הכל עבר זמן רב מאז הפעם האחרונה ששר את השירים שכל הנוכחים, מכרים, מעריצים ומבקרים מהעבר באו לשמוע. מהרגע הראשון ששמעתי את הקול שלו צללתי כל כך הרבה שנים אחורה, שמטבען של שנים שעברו, היו רצופות בתמונות יקרות ומענגות שהעלו חיוך על שפתיי שחזר שוב ושוב לאורך ההופעה.

עשרים ואחד שירים היו בהופעה, כמעט שעתיים שלמות. מי שמכיר את האוזן-בר ואת רצף הופעות הערב שלו יודע שהופעה שנגמרת לקראת השעה 11 (גם זה רק לאחר שאמרו לו שהוא חייב לסיים) היא דבר נדיר. ברוך אירח חבר מאוסטרליה שהיה שותף לעשייה בעבר, חברים שאיתם הוא עובד על האלבום הרביעי של דופלר, חלק מחברי ההרכב המקורי של דופלר ועוד. היה נראה שכולם מרגישים באותה אווירה סלונית נוסטלגית שריחפה בחלל האוזן. לראות את ירמי קפלן, שניגן באלבומים המקוריים, עולה לבמה לקראת הסוף של "ליפול על גן עדן", באקט לא מתוכנן מראש, ומתחיל לתופף ולרקוע ברגעי הסיום כשכל הקהל רק רוצה לצרוח "ליפול, ליפול" ובעצם אומר "עוד, עוד". וכולם יושבים, מסודרים, מקשיבים ומתרגשים.

אני לא יודע מה יש בשירים של "תופעת דופלר" שהופך אותי מבפנים ומזכיר לי נשכחות. מה היה באותה תקופה שבה שמעתי את קולו של פרידלנד שוב ושוב ודיקלמתי כל מילה. אפילו הזכרונות הקשורים לשירים כבר לא כל כך מסודרים. אבל מזה בדיוק נהניתי, מלחזור לזה שוב, מלמצוא את זה.

שמעתי את ברוך מתנצל בסיום ההופעה בפני מנהלי המקום על אורך ההופעה. רציתי להגיד לו שהוא לא צריך להתנצל. כשאדם שנעלם פתאום מופיע, זה עושה לך כל כך טוב, שאתה סולח לו על הכל.

*במקרה יצא שלפני שבועיים באינדינגב, בחרתי בכותרת הבאה לפוסט שלי באינדי-לייב.

 תופעת דופלר - "ליפול על גן עדן"

לינקים נוספים:
תופעת דופלר - "המחול"
תופעת דופלר - "קוטפת"
תופעת דופלר - "לראות את הפנים"
תופעת דופלר - "וביום ההוא האחרון"

טוב, אז זה הולך ככה. בשל ענייני מעבר דירה על כל סוגיהם הבלוג נכנס להדממה כפויה מפאת העובדה שכל רכושי עלי אדמות הולך להיכנס לארגזים אטומים שייפתחו ויסודרו בהקדם האפשרי. מכיוון שכנראה שהארגזים המכילים  את מברשת השיניים שלי או לחילופין את הסכו"ם יהיו אלו שיפורקו קודם, לפני שאגיע להקמת עמדת העבודה האינטרנטית החמימה שלי, התנצלותי הכנה על השקט ששורר לו באיזור הבלוגיה.

אך מכיוון שאני דוגל בשימון גלגלי המערכת, ביד רוחצת יד, בגרד את גבי ואני את גבך ובאומה אחת מאוחדת תחת האל בעלת חופש וצדק לכל, לא אעזוב אותכם ללא כלום.

 כרטיסים חינם ! ! ! כרטיסים חינם ! ! ! כרטיסים חינם ! ! ! כרטיסים חינם ! ! ! כרטיסים חינם ! ! !

ביום חמישי הקרוב, ה-8 לחודש, יופיע נעם רותם בקפה ביאליק בתל אביב. ואחרי שהשורות מההופעה האחרונה של נעם רצו לי בראש כל כך הרבה זמן אחרי ההופעה, החלטתי שגם לכם מגיע וגם אתם צריכים ערב שכזה. ולכן!! (תרועת תופים, הלמות החצוצרות) הבלוגיה מחלקת לשני זוכים מאושרים כרטיסים לאותה הופעה ביום חמישי הקרוב. כל מה שצריך לעשות בשביל לזכות הוא לשלוח אליי מייל שכותרתו מתחילה במילה "שמוליק" ונגמרת במילה "כץ" ובין שני אלו תשתוללו כיד הסם האהוב עליכם. בין כל השולחים נכונה תערך הגרלה במשרדי הבלוגיה הזמניים (תלוי אצל מי מהחבר'ה שלי אני אעשה את זה) ובפיקוח רואה חשבון (אני). ההגרלה תערך בלילה שבין רביעי לחמישי והזוכים המאושרים יקבלו מייל מהח"מ המכיל את מילות הקוד אשר עליהם ללחוש לאוזן הקופאית ואשר אמורות לזכות אותם בכניסה חינמית לגמרי להופעה.

 כרטיסים חינם ! ! ! כרטיסים חינם ! ! ! כרטיסים חינם ! ! ! כרטיסים חינם ! ! ! כרטיסים חינם ! ! !

 שיהיה בהצלחה!

עוד פסטיבל חוצמזה עבר וכמו פעם שעברה, גם הפעם יש לי מה להגיד על זה:

שני GPS'ים ועדיין כמעט הגענו לסכנין. לא שיש לי בעיה עם סכנין אבל בכל זאת, "חיה מילר" צריכים לעלות בכל רגע כבר.

הגענו. החניון ריק, כנראה שלא רק אנחנו כמעט הגענו לסכנין.

לוקיישן, לוקיישן, לוקיישן. אבל לך תמצא עץ מספיק גדול שיצל על 5 אוהלים.

תזכורת מס' 1: פעם הבאה להביא פינצטה. זה נראה ומרגיש כאילו אנשי פרוד מתמחים ביצור קוצים חודרי עור בד ניילון הכל.

איפה כולם?!?!  זה אני או ששנה שעברה היו הרבה יותר אנשים…

אחל'ה לימונדה, אחל'ה פיצה, אני עדיין מנסה לבלוע את הפיתה עם הלבנה.

מוזיקה חברים, קדימה עם המוזיקה.

ראיתי את קולולוש בפעם הראשונה וזו הייתה ההופעה הכי שמחה שהייתה בפסטיבל. מסיבה, לא הופעה.

רגע, מי בדיוק מחברי קולולוש מייצג את החלק ה"ישראלי" בהגדרת האינדי-ישראלי?

לכל המאחרים, באמת שמחים שבאתם. קדימה להתמקם יהוא ירון עוד רגע על הבמה.

חוויה, יהוא על הבמה.

למה אנשים מרגישים צורך עז לדבר תוך כדי הופעות!

באתי בשביל דיוויד בלאו, נשארתי בגלל המתופפת.

הערב הגיע ואיתו כאב הראש שנבע מהחום, חוסר בנוזלים לא אלכוהולים, שינה מועטה ורעב גדול.

אדם קומן מחמם את הלב ושובר לרגע את השבלונה של ההופעות.

הערב הגיע ואיתו משטרת ישראל שבאה להגיד שלום ולהצטרף לקומזיץ.

"לא, אין סמים, מכרנו הכל."

סוף סוף זה קרה. גלעד כהנא הצליח להמאיס עליי את הדיבורים שלו. אולי זה בגלל שהוא יצא על הבלוגרים.

חייב לנוח אחרת אני מת.

מי חיבר את הגיים-בוי שלו למערכת סאונד.

אה, אז זו ההופעה מברלין שדיברו עליה. אחל'ה, מגניב, ברלין. בדיוק מה שהייתי צריך לכאב ראש.

למה אנחנו היחידים עם מדורה?!?

קדימה מיינסטרים. אבל למה כנסיית השכל לא הפתיעו קצת יותר עם רשימת השירים. כן, כן, אני יודע, תמי יודעת.

איזה שידרוג בתאורה, ממש אמריקה בפרוד.

מזל שהבאתי בגדים ארוכים, מסתבר שבצפון יותר קר.

אסף אמדורסקי נותן את השואו של הערב ושוב משטרת ישראל תורמת לחגיגה ומשביתה שמחות.

מצאתי את ניצה ולחם בתזמון מדויק כדי להשכיח את הכאבים. איך לא ראיתי אותם עד היום?!?

תזכורת מס' 2: בגדים חמים זה אחל'ה, אבל גם מעיל מפרוות יאק לא היה עוזר לי בלילה. בפעם הבאה שק שינה.

הבוקר בא ואיתו זמן השקשוקה המסורתית.

לא יודע אם אלו היו "The Aprons" או "The Inhibitors" אבל בפעם הבאה פחות זיוני שכל ויותר מוזיקה. דווקא הפתעתם לטובה.

לא יודע איך, אבל השנה הצליחו להיות אפילו יותר חבר'ה עם עדשות בכל מקום. קדימה, לחלוק את התוצאות.

אז לא הבנתי, יעל דקלבאום עדיין בבדיקת סאונד או שכבר התחילה ההופעה??

איך חשבו לוותר בכלל על נעם רותם. מזל שהגעת, חבל שלא נשארת עוד.

רצף בירות להעלאת המורל לפני האחים רמירז.

משום מה זכרתי אותם שמחים יותר, אולי החום מעך גם אותם.

עמיר לב, האיש שהוא הפסטיבל. מניה בטוחה, תענוג אמיתי.

מי גנב לי את הרעיון של הארטיקים!

ברור שיתחילו לחלק אותם בחינם 5 דקות אחרי שקניתי חצי קרטון.

תפסיקו לדבר תוך כדי הופעות!!!!

אטליז, אטליז, אטליז. הולכים ומשתבחים בכל הופעה שאני רואה אותם.

למי יש כח לקפצץ על טרמפולינה עכשיו…

ולמה לעזאזל לא מכרו חולצות של הפסטיבל. סתם מבעסים. עכשיו אני אצטרך לצייר על חולצה קקטוס ולרשום עליה חוצמזה 3.

קדימה לקפל, לנקות, להתארגן והביתה.

רגע, תשאיר הכל באוטו, גם ככה עוד שבועיים נוסעים שוב.

"אינדינגב" Here We Come !

ומה איתכם, איך היה לכם? הספקתם ל"חיה מילר", התאכזבתם שדקלבאום ירדה כל כך מהר, עדיין מחכים לאורן ברזילי שעשה "מאור כהן" ולא הגיע, מצאתם את קקטוס הזהב או שאתם בכלל עדיין מחפשים טרמפים כדי לחזור הביתה, קדימה ספרו.

ולויז'ואל בהרחבה. נסיעה לפסטיבל ללא המצלמה של הדוקטור זה כמו חוצמזה מבלי השקשוקה המפורסמת. זה פשוט לא זה. אז הנה הסרטונים שקלטה עדשת הכץ ותודה לכל המדסכסים בענייני דיומא במהלך ההופעות, אם עוד לא הבנתם, סתמו! תודה:
1. יהוא ירון - קיים ונעלם
2. יהוא ירון - זה לא זמן טוב לכתוב שירים
3. אדם קומן - (???) הטירוף - חלק א'
4. אדם קומן - (???) הטירוף - חלק ב'
5. גלעד כהנא - נאום תוכחה וטרחנות
6. אסף אמדורסקי - גולשים
7. אסף אמדורסקי - 15 דקות
8. עמיר לב - עננים שחורים
9. אטליז - Hey+Must get laid
10. אטליז - Bolsheviks 1 
11. אטליז - Bolsheviks 2

עוד קצת תמונות אפשר לראות פה למטה וגם להקליק ולראות הכל בגדול. חפשו את עצמכם, נראה לי שגם אתם שם. ואם גם אתם צילמתם, שימו לינק בתגובות כדי שכולנו נוכל להינות.