לא יודע אם בגלל השגרה החדשה שלי או למרות השגרה, על מנת לשמור על שפיות, הגדלתי את היקף ואת תדירות הביקורים בהופעות. בשילוב של ערבים מרובי משתתפים, יצא שלפניכם מוצגת סקירה מהירה ולא תמיד עניינית של תשע הופעות. מערב ההופעות של חברת ההפצה "היי פידאליטי" עם אלי רוזן, בני בשן ומוטי ביקובסקי, דרך מופע כפול של דויד פרץ ונדב אזולאי ב"בית השני" בכפר סבא (פעם ראשונה שאני שם ואם יתאפשר אז בהחלט לא פעם אחרונה. ותודה לברמנית.), מופע השקה למי שהיו ה"באפלו בוטס" והשאירו את המגפיים מאחוריהם וכנראה גם עוד כמה דברים ומופע ההשקה המבטיח של אביב גדג' לאלבום הסולו שלו "תפילה ליחיד", עד למכרים ותיקים כמו אסף ארליך מרפא המיגרנות ועמית ארז ויחסיי החד-מיניים-מוזיקאלים איתו. יש מילים, סרטונים ושאר צלילים. רק תקליקו על ההופעה המבוקשת ומיד תשוגרו לערב הנתון.

1. אלי רוזן בתאטרון "תמונע"
2. בני בשן בתאטרון "תמונע"
3. מוטי ביקובסקי בתאטרון "תמונע"
4. דויד פרץ ב"בית השני" בכפר סבא
5. נדב אזולאי וגיל נמט ב"בית השני" בכפר סבא
6. ה"באפלוס" בתאטרון "תמונע"
7. אביב גדג' ב"בארבי" תל אביב
8. אסף ארליך בלבונטין 7
9. עמית ארז בתאטרון "תמונע"

אלי רוזן בתאטרון "תמונע" - 19.08.09

ללא ספק מדובר בהופעה המוצלחת ביותר של רוזן שאני נכחתי בה. אחרי מפגשים קודמים ביננו בהם לא הצלחתי להתחבר לנעשה על הבמה, הפעם הצליח רוזן לתפוס אותי לגמרי. אולי זה בגלל ההיכרות שלי עם השירים בעקבות האלבום שיצא ואולי זה בגלל שינויים בהרכב המלווה שלו שכלל מלבד יאיר יונה, המעולה תמיד, על הבס, את לירון זנגי על התופים ואת נילי פינק על החשמלית שהייתה תענוג שלא יצא לי להיתקל בו מספיק עד לאותו הערב. רוזן נראה הרבה יותר נינוח מההופעות הקודמות שראיתי אותו. מצליח להעביר את המילים המעולות שלו כל כך טוב ומצליח לערער בי את ההרגשה הקודמת שהייתה לי בעקבות האלבום שהייתי מעדיף את רוזן בספר שירה ליד מיטתי מאשר בדיסק. ספר שירה עם כרטיס להופעה הם כרגע מנת הרוזן המומלצת על ידי. (את כל הסרטונים מההופעה אפשר למצוא פה)

אלי רוזן - Where is my love

בני בשן בתאטרון "תמונע" - 19.08.09

אהבתי לבני ידועה לכל. אני מלווה את בני, והוא אותי, מהופעות ההשקה לאלבומו השני "שירי עם אישיים", סיבוב ההופעות האינטימי בו הוא אירח אמנים שונים שהקריאו משיריו, השקת ספר השירים שלו "50 גיטרות קטנות" בצהרי שישי בלבונטין 7 ועד להופעות האחרונות שלו לרגל צאת אלבומו השלישי "מעשה באדם". למרות התוספת המבורכת בדמות עוזי פיינרמן (בום פם) על האקוסטית בהופעות האחרונות, באותו ערב הרגשתי עייפות כללית שלהפתעתי הגיעה מכיוון הבמה ולא מכיוון חוסר שעות השינה שלי. שלא תבינו אותי לא נכון, ההופעות של בני מעולם לא היו ידועות באנרגיות הפסיכודליות שלהן, אבל באותו ערב הרגשתי שמשהו צריך להשתנות. אולי תוספת של אורח מפתיע, שינוי ההרכב והופעה אינטימית של בני ואיתמר רוטשילד המעולה או אפילו עיבוד מיוחד לאחד משיריו המוכרים והאהובים של בני, כל אלו יכולים להפיח חיים חדשים בהופעה. אם אני קצת משתעמם כבר מההופעות שלו, מה יגיד בני.  (את כל הסרטונים מההופעה אפשר למצוא פה)

 בני בשן - 5326100303091080

מוטי ביקובסקי בתאטרון "תמונע" - 19.08.09

את הערב המדובר חתם מוטי ביקובסקי, שזו לנו היתה הפגישה הראשונה פנים מול במה. ביקובסקי נתן הופעה טובה, הסתובב לו על הבמה עם החשמלית וזרק מילים שמן הראוי שאני אקדיש להן זמן כדי להתעמק בהן. אני מתנצל בפני מר ביקובסקי, אבל ברצוני לסטות מעט מהנושא. ביקובסקי עלה לבמה אל מול קהל של מקסימום עשרה אנשים לאחר שבמהלך הערב פרש לעיסוקו חלק נכבד מהקהל הלא רב שנכח באירוע. כמו שבני בשן היטיב לתאר את תהליך יחסי הציבור שקדם למופע: "אני חשבתי שמוטי יעשה, מוטי חשב שאלי יעשה, אלי חשב שאני אעשה ובסוף אף אחד לא עשה כלום". חבל שערב שכזה שכלל שלושה אמנים שלעניות דעתי, שווה לשמוע אותם, במיוחד במחיר נמוך שכזה, לא מקבל את הפירסום הראוי. חבל שחלק גדול ממי שכן הגיע, הלך באמצע. חבל שאין יותר ערבים מרובי אמנים שכאלה.

דויד פרץ ב"בית השני" בכפר סבא - 22.08.09

דויד פרץ לא מפספס. לפחות לא מבחינתי. כל הופעה שלו היא חוויה. היא חוויה בגלל האישיות שנמצאת על הבמה לא פחות מאשר היא חוויה בגלל הצלילים שמופקים מכיוון הבמה. פרץ הוא אחד האמנים שממש לא התחברתי לאלבומים שלו אבל ההופעות שלו הן ממתק מוזיקאלי שאין הרבה כמוהו בארצנו. אני אפילו לא מכיר את מרבית השמות לשירים שפרץ מבצע בהופעות כי מבחינתי הם קיימים רק באותו ערב, באותו מקום בו אני והוא נמצאים כל אחד במקומו שלו. הוא על במה מרגש ומרטיט, עדין ומתפרץ ואני עומד ממול, בוהה באיש הגדול הזה שקיימת בו כזו עדינות שגם כאשר הוא עושה המון רעש וקורע את מיתרי הגיטרה זה מרגיש כאילו הצלילים מחבקים אותך כל כך חזק עד שזה כואב, אבל אתה יודע שזה רק מאהבה. העובדה שדויד הודיע לאחרונה שהוא הולך לפרוש מהבמות לתקופה שסופה לא ידוע, צריכה להיות סיבה מספיק טובה בשביל כל אחד ואחת ממכם להתאמץ ולתפוס אותו בזמן הקרוב.

 דויד פרץ - מקום בתוכי

נדב אזולאי וגיל נמט ב"בית השני" בכפר סבא - 22.08.09

נכון שמדובר בהופעה של נדב אזולאי בו הוא מבצע שירים מאלבום הבכורה שלו "בצד של הרעים" כמו גם שירים מהאלבום שיבוא, אבל התייחסות לאזולאי לבדו מבלי להתייחס לחלקו השני של הטריו הזוגי הזה, גיל נמט, תהיה עיוות של חווית ההופעה. השניים האלה הם כרגע מבחינתי ההופעה המהנה ביותר שמסתובבת לה ברחבי הארץ. בגלל המילים, הלחנים, הכימיה בין השנים, ההומור שלהם, העיבודים שכל פעם משתנים, הפלייליסט הקצר והמפתיע, הכשרון העצום של נמט לעשות הכל עם יד אחת (יש לו שתיים, אבל כל אחת מהן עסוקה במשהו אחר לגמרי) שאפילו המתופף של דפ-לאפרד היה מקנא והחוויה הכוללת שהיא הרבה מעבר להופעת מוזיקה ויותר כמו ערב עם חברים ממש ממש מוכשרים שמנגנים מוזיקה שאתה ממש ממש אוהב. הם פשוט גרים בב"ש ואני בתל אביב , אז לא יוצא לנו להיפגש הרבה. (את כל הסרטונים מההופעה אפשר למצוא פה)

 נדב אזולאי, גיל נמט והגיטרה המתרסקת של דויד פרץ - רעל

ה"באפלוס" בתאטרון "תמונע" - 26.08.09

נתחיל מהסוף, הצליחו לבאס אותי החבר'ה. מופע השקה בתמונע לרגל יציאת אלבום הבכורה שלהם (שאפשר להוריד ממש בחינם אבל באיכות לא נעימה בכלל), קהל מפרגן והמון מצב רוח לא הצליחו להתגבר על סאונד אטום ומציק בתמונע, תאורה שיותר החשיכה מאשר האירה והרגשה שהבאפלוס שעל הבמה לא באמת איתנו. כולם חוץ מיאיר יונה. יונה היה היחיד על הבמה שנראה משוחרר מהרגע הראשון, נהנה מכל רגע, טבעי ומחובר לבס כאילו מדובר בחלק ממנו. שאר חברי ההרכב עשו את חלקם גם כן אבל נראה היה שכל מה שהיה אצל יונה לא היה אצל השאר. אני בטוח שהם ניגנו ושרו טוב אבל בצירוף הסאונד והתאורה המציקים באותו הערב, לא נשאר אלא להכתיר את הביצוע של יאיר יונה לשיר החדש של הבאפלוס "Johnny Mexico" כמלך הבלתי מעורער של הערב ולו רק כי בגלל שהצליח למשוך את כל תשומת לב הנוכחים לדבר הכי טוב באותו ערב. (את כל הסרטונים מההופעה אפשר למצוא פה)

הבאפלוס - Johnny Mexico 

אביב גדג' ב"בארבי" תל אביב - 27.08.09

ללא ספק, ההופעה הטובה ביותר מבין כל אלו שנכחתי בהן בשבועיים האחרונים. לא מדובר בהפתעה גדולה מבחינתי. אחרי ההופעה הקודמת של גדג' בבארבי שהשאירה אותי סופר לאחור לקראת צאת אלבומו "תפילה ליחיד", הסינגלים ששוחררו לרדיו ("עיר בלי זכרון" ו-"בוסר"), האירוח של גדג' בהופעה של יהוא ירון והאלבום המעולה שממשיך להתנגן לו שוב ושוב, הגעתי לבארבי נרגש ומאושר. מול בארבי עמוס נתן גדג' הופעה מעולה ולמרות שמדובר במופע השקה לאלבום, לא הזניח גדג' את עברו באלג'יר ופינק את הקהל בשירים משני אלבומיה של הלהקה בנוסף לאלו מאלבומו שלו. אביב מלווה בהרכב שכל אחד מהם הוא תענוג ובמיוחד ראויים לאהבתי אביב ברק על התופים ורון בונקר על החשמלית שפשוט מביאים את הנגינה שלהם לרמות חדשות בהופעות עם אביב יותר מכל הופעה אחרת בה ראיתי אותם מנגנים. האלבום המעולה של גדג', ההרכב הכל כך איכותי, הקריצות לתקופת אלג'יר, הקהל החם וטביעת האצבע של גדג' בכל צליל שמופק מהרמקולים הם בדיוק השילוב שבגללו אני כל כך נהנה בהופעות. ומזו נהנתי אפילו יותר.

אסף ארליך בלבונטין 7 - 28.08.09

יום שישי בערב, הייתי מפורק, התפוצץ לי הראש. את ההופעה או שתיים האחרונות של ארליך פיספסתי בגלל הגעתם של קרובי משפחה מעבר לים שבאו להתארח. טוב, לא בדיוק קרובי משפחה, יותר בכיוון של הופעות מחו"ל, אבל האהבה אליהם היא בהחלט של קשר דם ולכן הויתור על ארליך התקבל בהבנה, על ידי. לכן, למרות המצב הקשה שהייתי, גררתי את עצמי ללבונטין. נכנסתי בתחילתו של השיר הראשון והתיישבתי מאחור על המדרגות. התגעגעתי לארליך. ההופעה שלו כבר טבועה בנימים שלי. ההרכב שמלווה את ארליך בהנהגתו של עידו אגמון מדויק ועושה את עבודתו נאמנה בלי הפתעות מיוחדות, כמו שתמיד הכרתי אותו. דווקא אצל ארליך מסתמן שינוי, יותר מתקשר עם הקהל, מסתכל לו בעיניים, לוקח את המיקרופון לסיבוב על הבמה ומצרף את החשמלית שלו לחבילה כדי לתת לאגמון להתפרע מבלי לדפוק חשבון. השירים החדשים של ארליך הם כל כך שלו, לוקח זמן להתרגל אליהם אבל החיפוש וההתעמקות במילים מתחילים כבר מההאזנה הראשונה. זה כבר הפרק השלישי שאני מתחיל עם ארליך ובינתיים הוא כזה שמרפא ועושה טוב, גם אם המשכו לא ידוע.

עמית ארז בתאטרון "תמונע" - 29.08.09

פעם היינו נפגשים בערך אחת לשבוע. במדרחוב הקריר בירושלים, בלחות של לילנבלום בתל אביב ואפילו פעם אחת קבענו בצפון הרחוק אבל בסוף לא יכולתי להגיע. אני לא יודע להגיד בדיוק מתי, אבל עם הזמן משהו השתנה. זה לא קרה בדיוק אחרי שיצא הדיסק, זה לא קרה אחרי ההופעות בבארבי, זה אפילו לא היה אחרי פסטיבל הפסנתר כשהוא צירף אלינו חבר. זה קרה אחרי הפסקה יזומה ביחסנו. הוא כדי להתרכז בעבודה ואני כדי לצבור תאבון מחדש. המפגש החוזר בעל השם הארוך כבר לא היה אותו דבר. משהו השתנה באופי, בצורת דיבור, אפילו כמה חברים קרובים שלו כבר לא היו איתו (אדם שפלן על החשמלית ורן יורגנסון על התופים) ואני שמרתי את המילים שלו בצד, חוזר מידי פעם לראות מה אני מרגיש אליהם, אליו. פגישתנו האחרונה ברחובות הצדדים של איזור המסגר בתל אביב התחילה מוזר, ידעתי שלא הייתי צריך לבוא. אבל מתישהו באמצע הרגשתי כאילו הקליפות שעטפו וחסמו אותנו הוסרו ובלי לחשוב יותר מידי על מה ואיך היה, התפננו שנינו להנאה שתמיד הייתה המקור לחיבור ביננו, המוזיקה. הוא חזר להיות הביישן הסופר מוכשר שאני אהבתי ואני שוב רציתי שלא יילך ושנישאר עוד קצת ופשוט נקשיב.
מילה אחרונה נוספת על יעל שפירא על הצ'לו וקולות הליווי שהייתה מדהימה והוסיפה כל כך הרבה להנאה שלי מההופעה. תודה.  (את כל הסרטונים מההופעה אפשר למצוא פה)

 עמית ארז - The water recived

תגים: אביב גדג', אלי רוזן, אסף ארליך, באפלוס, בארבי, בני בשן, גיל נמט, דויד פרץ, הבית השני, לבונטין, מוטי ביקובסקי, נדב אזולא, עמית ארז, תמונע

הפוסט הזה נכתב בתאריך יום שבת, 5 בספטמבר, 2009 בשעה 1:14 am תחת הקטגוריות שמוליק בדרכים. אפשר לעקוב אחר התגובות לפוסט הזה באמצעות פיד RSS לתגובות. אפשר לכתוב כאן תגובה, או לכתוב בבלוג שלך פוסט כתגובה ולשלוח טראקבאק.