בנים ובנות, נשים ושאר אנשים, ילדים, ילדות וסתם עוברי אורח, הבלוגיה (שמתם לב לכמה שינויים שנעשו בצד השמאלי של הבלוגיה) והח"מ טסים להודו לשאוף קצת אויר הרים צלול מנאלי. מחר בבוקר בזמן הזה אני כבר אהיה על המטוס בדרכי לתת היבשת שכולה טוב. אחרי סיום לימודיי האקדמאים ורגע לפני שאני מתחיל לנהל אורח חיים מסודר (לצערי…) החלטתי לטוס ולנקות מעליי את שכבות הג'יפה שמכסות את הנפש שלי. ברגעים אלו ממש מסתנכרן לו הנגן שלי עם מיטב הצלילים ששוכנים אצלי ואמורים לשמש כפסקול של החופש שלי לחודש הקרוב.
מה זה אומר? האמת היא שאין לי מושג מה יהיה ואיך יהיה. אם להסתמך על ביקורי הקודם בהודו אז צפויים קשיים לא מעטים בגיזרת האינטרנט (כל מי שאי פעם ביקר בהודו יודע כמה סבלני/מסטול אתה צריך להיות על מנת שלא לשבור את המחשב בזמן שאתה מחכה שהמייל שלך יעלה) אבל אולי עם השנים שחלפו המצב השתפר ואני אוכל לחלוק איתכם את חוויותיי ולהפוך את הבלוגיה ליומן הטיול האישי שלי.
לצערי אני גם מפספס את פסטיבל אינדינגב הבא עלינו לטובה בסוף החודש. הולך להיות שם מעולה וכנראה שמדובר בכינוס האינדי הישראלי הגדול והמושקע ביותר שהיה בארצנו הקטנה. חבל שאני לא אהיה שם לראות את האהבה שהולכת וגוברת, את כל האנשים שמכירים את השירים והאמנים שמיתר קולם לא הושמע מעולם באף מדיה מרכזית, לגלות מיהו אותו אמן סודי שאמור להגיע (יש הימורים???) ופשוט להינות מכמות כל כך גדולה של הופעות ואוירה טובה. את האחריות על התמונות והסיפורים מאינדינגב אני משאיר בידיים של "גברת עם זקן", יקירת הבלוגיה, שהתנדבה למשימה ובתקווה שתוכלו לקרוא את רשמייה זמן קצר לאחר הפסטיבל.
זה המקום להגיד תודה לכל מי שעזר ועוזר, מעודד ומפרגן או סתם פשוט בא לקרוא. תמשיכו לכתוב לי, לשלוח לינקים, להוסיף תגובות או סתם לשפוך את ליבכם. כולי מלא תקווה שאתם נהנים לקרוא את הבלוגיה כמו שאני נהנה לשפוך את עצמי על המקלדת מפעם לפעם ולקוות לטוב.
שתהיה לכולנו שנה של צלילים מענגים שילטפו לנו את האוזניים אבל יהיו מכוונים עמוק לנבכי הלב.
ראש השנה, סוכות, צום גדליה, יום כיפור, הושענא רבא, שמחת תורה, רמאדן ועיד אל-פיטר קל/שמח/מבורך (מחק את המיותר) לכולם.
שמוליק כץ והבלוגיה
