מופע ההשקה של בני בשן לאלבומו השלישי שנערך אמש נגמר בשבילי הרבה אחרי שיצאתי מהזאפה, אי שם בשעות הבוקר המוקדמות כשחזרתי הביתה. רק כשהחניתי את הרכב מתחת לבית, סובבתי את המפתח חלקית כדי שהמנוע יכבה אבל הצלילים האחרונים של "מים" שבוקעים מהמערכת ימשיכו עד לסופם הטבעי. עליתי הביתה והלכתי לישון.

כל הפור-פליי לפני ההופעה היה שונה הפעם. האווירה המלוקקת משהו בזאפה, אווירת מסעדה עם במה מלפנים ובר מאחור, יותר מידי מקומות ישיבה ערוכים ומסודרים לארוחה. הקהל של בני שנבצר ברובו/חלקו מההופעה והוחלף במבקרים חד פעמיים, משפחה, חברים, אנשי טלוויזיה ובידור ואפרת גוש. הופעת חימום של "חיה מילר" שהייתה מיותרת לגמרי לו רק בגלל הסאונד האיום שליווה אותה (בספק אם היה מישהו על הסאונד בזמן הזה, נדמה לי שראיתי את אביב מארק עדיין מסתובב במהלך ההופעה)  ולא חיממה אלא עייפה. הכל היה שונה.

(המשך…)

עוד אתנחתא מוזיקאלית חיכתה לי הערב כשחזרתי הביתה. בעצם, פחות אתנחתא ויותר הפתעה אדירה ומענגת. הם באים לארץ והם מעולים וכבר אמרתי את זה בעבר כולל דוגמאות, ציטוטים, לינקים ומה שלא תרצו. אין מה לעשות, שותפי לחיים ולדירה ההולך על ארבע וישן כל היום יצטרך לחיות עם קצת פחות אוכל וחיסונים, אבא צריך לקנות כרטיס להופעה. כן, עוד אחת.

צלצול טלפון שמעיר אותך בשילוב של מחויבות משפחתית לא נשמעים כמו שני דברים חיוביים במיוחד אבל כשמדובר בטלפון שמבשר לך שכרטיסים להופעה של עמיר לב מארח את ברי סחרוף בפסטיבל ימי הזמר בחולון מחכים לך בקופה תודות לאחת והיחידה שאחראית להצטרפותך לעולם הזה זה כבר סיפור אחר. למרות שהיו כבר תכנונים לערב הנתון (הופעת השקה לאלבום המעולה של נדב אזולאי ב"תמונע") הם נאלצו לרדת בסולם העדיפויות. מחויבות משפחתית, כבר אמרתי.

התכנון היה להגיע להופעה של עמיר לב שבוודאי תתחיל בזמן, בניגוד להתנהלות המועדונית תל-אביבית, ולצאת לקראת סופה, בדיוק בזמן כדי להגיע לתמונע כחצי שעה אחרי שנדב אזולאי יעלה לבמה ושעה וחצי אחרי השעה הנקובה לתחילת ההופעה של אזולאי, כיאה להתנהלות מועדונית תל-אביבית, וכך לתפוס שתי ציפורים מזמרות בערב אחד.

אבל לא יכולתי. לא הייתי מסוגל לצאת מהאולם הקטן בבית יד לבנים בחולון. איך אני יכול לצאת כשעמיר וברי מנהלים תחרות סולואים ביניהם כשעמיר על החשמלית וברי על האקוסטי?!? איך אני יכול לצאת בזמן שהם מבצעים שילוב מדהים של "מרסיי" ו"אין קץ לילדות"?!? תקראו את המילים ותנסו לדמיין את עמיר שר את הפזמון של "מרסיי" ומיד לאחר מכן ברי נכנס עם הפזמון של "אין קץ לילדות". רגע נדיר ביופיו.

"ילדות בלי קץ בצהרי היום
הכל חוזר כמו חלום
צבוע באדום

בצהרי היום הכל צבוע אדום
ואין קץ לילדות שחלפה כך פתאום
בצהרי היום הכל חוזר כמו חלום
רגעים ושעות שקפאו במקום
בצהרי היום"

עמיר כמעט שלא דיבר כל ההופעה, רק סיפור אחד קטן על אותה סנדרה מהשיר "חולון" ואיך שום זיכרון לא יכול לגבור על יופייה של נערה בת 17. הסיפור, בשילוב עם השיר, המקום, המיקום והשקט ששרר באולם תוך כדי, היה אחד הרגעים המרגשים של הערב אבל בוודאי שלא היחיד. הגירסה השקטה ל"פארדייס" כשאדם שפלן המעולה על האקורדיון (כפי שמישהו פעם תיאר את זה, אם אלוהים היה מחפש מישהו שילווה אותו, זה היה שפלן)  מנגן את מוזיקת הרקע למספר הסיפורים הגדול במרכז הבמה. "ג'ינג'יות" הקבוע בהופעות של עמיר, הפעם בהדרן בניצוחו של ברי. ביצוע מעולה ל"עננים שחורים" כשסאונד הגיטרות על הבמה עוטף אותך מכל עבר ומחיאות הכפיים בסופו של השיר מרעידות את האולם. הנאה אחת מתמשכת שלא היה לי שום רצון שתיפסק, בוודאי שלא מיוזמתי.

אז לא הגעתי להופעה של נדב אזולאי. יצאתי בריחוף קליל מהאולם בחולון, הרבה אחרי חצות, לא רציתי להעיר אף אחד אז רק סימסתי לאחת והיחידה, "תודה!".

בכל זאת, לא נעים, משפחה.

(עמיר לב מארח את ברי סחרוף - פסטיבל ימי זמר חולון - 12.4.09)

(צילום: ארז בז'רנו)

הרכב.
לא מקרה של שלם הגדול מסך חלקיו אלא כזה שבו כל חלק עושה את תפקידו החיוני כל כך בצורה שגורמת לשאר הרכיבים להיות טובים יותר ולהפוך ליחידה אחת נפלאה, מרכב יפיפה.

"Buffalo Boots" שבחזיתם תמיד מוצגים עומר הרשמן וסיוון "בלה" לשד הם הרבה יותר מרק הצמד הזה. ההרכב שכולל בתוכו חוץ מהצמד עומר וסיוון גם את יאיר יונה על הבס, רן יעקובוביץ' על התופים ואייל דיין על חשמלית מצליח ליצור בהופעה מצב בו לא קיימים כלים מלווים. כולם מתלווים אחד לשני למסע בו בכל שיר מחדש, כל אחד מחברי ההרכב מהווה חלק אחד ותענוג בפני עצמו כאשר במהלך הערב עומדת בפני הקהל הבחירה המלאה במי להתמקד וזאת מבלי לפגום ואף להעצים את ההנאה מההרכב כולו.

באפולו מחליפים במהלך ההופעה סגנונות כאילו היו הכלים והמקומות על הבמה שהוחלפו באותה תדירות לפחות. רוק, פולק, קברט ועוד, מתחלפים להם מבעד לרמקולים בחלל הלבונטין עטופים בסאונד מעולה. בנסיון לשים את הכל תחת הגדרת סגנון אחת שאיננה "מוזיקה שלקחנו לכל כיוון שרצינו" אפשר לרשום בהערת שוליים, רק כדי שיהיה אפשר לקטלג במיי-ספייס,  "רוק-בלוז-אלטרנטיבי-אוונגרדי". החלק המפתיע הוא שזה עובד ועובד טוב. השירים לא בהכרח נעים בתוך מסגרת כלשהי והתחלה של שיר אינה מעידה על סגנונו או על העתיד לבוא. לעזאזל, היו שירים שבחצי דקה הראשונה התבאסתי שהשיר הקודם נגמר אבל הבאפולו הצליחו לשאוב אותי שוב לתוך ההנאה מהשיר רק כדי שגם זה יסתיים ואני אשאר עם טעם של עוד.

תביעת האצבע, או יותר נכון, לחיצת היד המוזיקאלית של עומר הרשמן מורגשת על תחילת ההופעה לאלו שמכירים את פועלו בעבר ובהווה (לייד מקבת', ג'ט סם, פאניק אנסמבל, אלבום סולו ועוד) אבל מהר מאוד האחיזה משתחררת ושלל הקולות שמרכיבים את הבוטס חוברים להם יחדיו. במיוחד קול אחד, זה של סיוון לשד. סיוון עומדת במרכז הבמה, ידיה בכיסי שמלתה, עדיין מעט נבוכה מהמעמד החדש, ומפליאה בקול שלא יכול להשאיר אף אחד אדיש אליו. יכולתי להמשיך לשמוע אותה שרה עוד שעות, כל דבר, רק שתבחר, רק שלא תפסיק. חינניות, עוצמה ומתיקות שלא ברור היכן הסתתרו להם מבימותינו במרוצת השנים.

אל מול קהל מגוון ושמח בצורה חריגה ומבורכת להופעות שכאלו נמצאים יאיר יונה שמלהטט בבס ובסלייד ואף מפתיע בביצוע לשיר חדש, רן יעקובוביץ' כלוא מרצון בעולם ההקשה ההזוי והנפלא שלו בעוד אייל דיין ועומר הרשמן על הגיטרות מחליפים חיוכים ביניהם וכולם מסתכלים אחד על השני כל ההופעה, נהנים, כי הם ביחד, מורכבים.

אין הרבה הופעות שאני שומע לראשונה וחיוך תופס את מקומו על פניי מתוך הנאה, הרגשה וידיעה שאני הולך להנות עוד הרבה מאלו שנמצאים כרגע על הבמה כי הם פה קרובים ובינתיים שלנו.
"Buffalo Boots" בהחלט גרמו לי לחייך באותו ערב וחיוך אמיתי שכזה, שבא מבפנים, לא קל להשיג בשביל כל כך מעט כסף.

(Buffalo Boots - לבונטין 7 - 31.3)

האזנה:

Buffalo Boots - Stairway Lullaby

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

Buffalo Boots - 23 Buildings

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

Buffalo Boots - Sandglass Rivers

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

באפולו בוטס מתארחים ברדיו הר הצופים [האזנה/הורדה]

באפולו בוטס מתארחים בקול הקמפוס [האזנה/הורדה]

 "ירד גשם בחוץ כל הלילה, והייתי עייף
אבל פעם בחודש כמו ירחון על מפתן דלתי
אוזניי שומעות ורוצות להיות שם, מודות"

יש משהו בשירים של יהוא. הם נעים בין הבינוני-טוב למעולים מעל לכל דמיון.

את אלו המעולים יכול כל זמר לשיר ומיד תרגיש שהשיר הזה פשוט טוב.

מאלו הבינוניים יותר יהוא מצליח, בשילוב של הגשה ושירה, להוציא הרבה יותר מהעיבוד הרגיל שיש בהם.

אבל אין שום דבר רגיל בהופעה הזו.

יהוא נע בין מחוזות שונים, לעיתים על גבול חוסר הקומנקטיביות סטייל "יאפים עם ג'יפים" אבל עם משהו נוסף שבכל זאת גורם לך להתחבר למילים/למנגינה (עם עדיפות למילים וההגשה של יהוא) כמו ב"קומי". לעיתים זה כל כך טוב שאתה פשוט עומד באוזן-בר, נשען לאחור ונותן לעצמך לחייך מאוזן לאוזן בתחושה ענקית של תענוג כמו ב"נמלים קטנות" עם נגה שלו.

והיה את שיר הפתיחה המעולה "קיים ונעלם" כשרק יהוא וטליה אליאב (שהייתה מדהימה) על הבמה שגרם לי לקוות שיישאר כך גם בהקלטות הסופיות לאלבום.

ונגה שלו שכבר מאז פולקל'ה האחרון (גם שם יהוא הגיע להתארח איתה) היא סומנה על ידי בדגל ענק מתנוסס כקול "ה"נשי, שהוא הרבה מעבר לנשי, שאני כל כך מצפה לשמוע אותו.

"עדיף" ו"שיר עצוב" שנגה ביצעה בהופעה יחד עם יהוא רק חיזקו בי את הדעה שאם הכל יילך כמתוכנן וההפקה של נגה תיתן את הבמה הראויה לקול שלה התוצאה תהיה האלבום הנשי המעניין ביותר שיצא פה כבר הרבה מאוד זמן.

יהוא ירון - יום חדש מתחיל

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

נגה שלו - שיר עצוב

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

 יהוא ירון. פעם בחודש, כל חודש, באוזן בר. עד שיימאס לו.

הופעות קרובות:
נגה שלו - סלון ברלין - תל אביב - 10 באפריל
יהוא ירון - אוגנדה - ירושלים - 27 במרץ