צלצול טלפון שמעיר אותך בשילוב של מחויבות משפחתית לא נשמעים כמו שני דברים חיוביים במיוחד אבל כשמדובר בטלפון שמבשר לך שכרטיסים להופעה של עמיר לב מארח את ברי סחרוף בפסטיבל ימי הזמר בחולון מחכים לך בקופה תודות לאחת והיחידה שאחראית להצטרפותך לעולם הזה זה כבר סיפור אחר. למרות שהיו כבר תכנונים לערב הנתון (הופעת השקה לאלבום המעולה של נדב אזולאי ב"תמונע") הם נאלצו לרדת בסולם העדיפויות. מחויבות משפחתית, כבר אמרתי.

התכנון היה להגיע להופעה של עמיר לב שבוודאי תתחיל בזמן, בניגוד להתנהלות המועדונית תל-אביבית, ולצאת לקראת סופה, בדיוק בזמן כדי להגיע לתמונע כחצי שעה אחרי שנדב אזולאי יעלה לבמה ושעה וחצי אחרי השעה הנקובה לתחילת ההופעה של אזולאי, כיאה להתנהלות מועדונית תל-אביבית, וכך לתפוס שתי ציפורים מזמרות בערב אחד.

אבל לא יכולתי. לא הייתי מסוגל לצאת מהאולם הקטן בבית יד לבנים בחולון. איך אני יכול לצאת כשעמיר וברי מנהלים תחרות סולואים ביניהם כשעמיר על החשמלית וברי על האקוסטי?!? איך אני יכול לצאת בזמן שהם מבצעים שילוב מדהים של "מרסיי" ו"אין קץ לילדות"?!? תקראו את המילים ותנסו לדמיין את עמיר שר את הפזמון של "מרסיי" ומיד לאחר מכן ברי נכנס עם הפזמון של "אין קץ לילדות". רגע נדיר ביופיו.

"ילדות בלי קץ בצהרי היום
הכל חוזר כמו חלום
צבוע באדום

בצהרי היום הכל צבוע אדום
ואין קץ לילדות שחלפה כך פתאום
בצהרי היום הכל חוזר כמו חלום
רגעים ושעות שקפאו במקום
בצהרי היום"

עמיר כמעט שלא דיבר כל ההופעה, רק סיפור אחד קטן על אותה סנדרה מהשיר "חולון" ואיך שום זיכרון לא יכול לגבור על יופייה של נערה בת 17. הסיפור, בשילוב עם השיר, המקום, המיקום והשקט ששרר באולם תוך כדי, היה אחד הרגעים המרגשים של הערב אבל בוודאי שלא היחיד. הגירסה השקטה ל"פארדייס" כשאדם שפלן המעולה על האקורדיון (כפי שמישהו פעם תיאר את זה, אם אלוהים היה מחפש מישהו שילווה אותו, זה היה שפלן)  מנגן את מוזיקת הרקע למספר הסיפורים הגדול במרכז הבמה. "ג'ינג'יות" הקבוע בהופעות של עמיר, הפעם בהדרן בניצוחו של ברי. ביצוע מעולה ל"עננים שחורים" כשסאונד הגיטרות על הבמה עוטף אותך מכל עבר ומחיאות הכפיים בסופו של השיר מרעידות את האולם. הנאה אחת מתמשכת שלא היה לי שום רצון שתיפסק, בוודאי שלא מיוזמתי.

אז לא הגעתי להופעה של נדב אזולאי. יצאתי בריחוף קליל מהאולם בחולון, הרבה אחרי חצות, לא רציתי להעיר אף אחד אז רק סימסתי לאחת והיחידה, "תודה!".

בכל זאת, לא נעים, משפחה.

(עמיר לב מארח את ברי סחרוף - פסטיבל ימי זמר חולון - 12.4.09)

K עליתי לבירתנו שתיזכה לחיים ארוכים שבוע שעבר. לא מדובר בחוויה שחוזרת על עצמה יותר מידי וכרגיל, הסיבה היחידה שגורמת לי לצאת מגבולות עיר ה-100 היא הופעה. ולא סתם הופעה, אני מנסה לתפוס את יהודה לדג'לי בהופעה כבר הרבה זמן. עד לאחרונה זה היה ממש קשה להתעדכן בהופעות של הבחור אז כשיאיר יונה בישר על הופעה שלו באוגנדה בירושלים ועל יהודה כמופע הפותח ידעתי שאני עתיד לכבוש את ירושלים בתאריך היעד. ללדג'לי יש את אחד הקולות האהובים עלי ביותר בארץ ובשילוב הקור הירושלמי, האווירה באוגנדה ותפאורת הרחוב קיבלה חווית ההופעה ניחוח של חו"ל. חבל שיהודה לא מגיע יותר לתל אביב, אני בטוח שהיה צובר קהל רחב ונאמן שהיה מתמכר לקולו ולצליליו. אבל אז לא הייתה לי סיבה לבקר בירושלים. אפשר לשמוע קטע מההופעה פה וגירסת כיסוי ל"The man who sold the world" שמתחברת לאירוע ולמחשבות האלו.

K בוקר אחד לאחרונה התעוררתי רק כדי למצוא את הלינק הזה לשמיעה של כל הדי.וי.די החדש של לאונרד כהן מתוך הופעה בלונדון. לא יכולתי לחשוב על דרך מופלאה יותר לפתוח את הבוקר והדי.וי.די כבר בדרכו אלי. מדובר במקבץ כל כך מעולה של לאונרד כהן שמתחיל כל כך גבוהה עם  "Dance me to the end of love" רק כדי להמשיך ולהישאר גבוהה גבוהה, הרבה מעבר לכל דבר אחר שיכול היה לפתוח לי את הבוקר ההוא. אפשר לראות חלקים מההופעה באתר של CBS ולקרוא רשמים בשפת הקודש ממי שכבר הספיק להנות מפיסת ההיסטוריה הענקית הזו.

K אלבומו הראשון של נדב אזולאי כבר בדרכו אלי (מכירה מוקדמת באתר של היס רקורדס) בצירוף דיסק בונוס שאני תולה בו הרבה ציפיות. היס גם נותנים את כל האלבום להאזנה מלאה ברשת לכל מי שרוצה ואני רציתי אז גם אתם זוכים לשמוע. נדב משחרר היישר מהדרום, ביחד עם חבורת דויד פרץ המופלאה, אלבום אישי עם הפקה שלא מתפרעת יותר מידי אבל מצליחה לגרום לי להודות להם על ההשקעה הרבה שנעשתה באלבום הזה. לא היו לי ציפיות מיוחדות מהאלבום והסינגל הראשון ששוחרר בזמנו "אוטובוס אחרון" לא העלה את רף הציפיות אבל אחרי הרבה האזנות (לא יכולתי לחכות לדיסק שיגיע בדואר והוא כבר יושב לו על המחשב בבית, בדיסק באוטו ועל הנגן התורן) אני כבר מוצא את עצמי מקפץ משיר לשיר, צועק תוך כדי נסיעה יחד עם קולו של נדב, מזמזם לעצמי את השירים בעבודה וגוזר בראשי שורות שכאילו נכתבו במיוחד בשבילי. תקשיבו לאלבום, ואז תקשיבו שוב, אתם תאהבו אותו. רצועות כגון "האביב", "לאסוף שאריות" ו"ניצנים" חושפות את נדב בשיא יופיו והמילים הן כל כך אישיות שסיפחתי אותן לעצמי מייד. מעולה!

  (המשך…)

(צילום: ארז בז'רנו)

הרכב.
לא מקרה של שלם הגדול מסך חלקיו אלא כזה שבו כל חלק עושה את תפקידו החיוני כל כך בצורה שגורמת לשאר הרכיבים להיות טובים יותר ולהפוך ליחידה אחת נפלאה, מרכב יפיפה.

"Buffalo Boots" שבחזיתם תמיד מוצגים עומר הרשמן וסיוון "בלה" לשד הם הרבה יותר מרק הצמד הזה. ההרכב שכולל בתוכו חוץ מהצמד עומר וסיוון גם את יאיר יונה על הבס, רן יעקובוביץ' על התופים ואייל דיין על חשמלית מצליח ליצור בהופעה מצב בו לא קיימים כלים מלווים. כולם מתלווים אחד לשני למסע בו בכל שיר מחדש, כל אחד מחברי ההרכב מהווה חלק אחד ותענוג בפני עצמו כאשר במהלך הערב עומדת בפני הקהל הבחירה המלאה במי להתמקד וזאת מבלי לפגום ואף להעצים את ההנאה מההרכב כולו.

באפולו מחליפים במהלך ההופעה סגנונות כאילו היו הכלים והמקומות על הבמה שהוחלפו באותה תדירות לפחות. רוק, פולק, קברט ועוד, מתחלפים להם מבעד לרמקולים בחלל הלבונטין עטופים בסאונד מעולה. בנסיון לשים את הכל תחת הגדרת סגנון אחת שאיננה "מוזיקה שלקחנו לכל כיוון שרצינו" אפשר לרשום בהערת שוליים, רק כדי שיהיה אפשר לקטלג במיי-ספייס,  "רוק-בלוז-אלטרנטיבי-אוונגרדי". החלק המפתיע הוא שזה עובד ועובד טוב. השירים לא בהכרח נעים בתוך מסגרת כלשהי והתחלה של שיר אינה מעידה על סגנונו או על העתיד לבוא. לעזאזל, היו שירים שבחצי דקה הראשונה התבאסתי שהשיר הקודם נגמר אבל הבאפולו הצליחו לשאוב אותי שוב לתוך ההנאה מהשיר רק כדי שגם זה יסתיים ואני אשאר עם טעם של עוד.

תביעת האצבע, או יותר נכון, לחיצת היד המוזיקאלית של עומר הרשמן מורגשת על תחילת ההופעה לאלו שמכירים את פועלו בעבר ובהווה (לייד מקבת', ג'ט סם, פאניק אנסמבל, אלבום סולו ועוד) אבל מהר מאוד האחיזה משתחררת ושלל הקולות שמרכיבים את הבוטס חוברים להם יחדיו. במיוחד קול אחד, זה של סיוון לשד. סיוון עומדת במרכז הבמה, ידיה בכיסי שמלתה, עדיין מעט נבוכה מהמעמד החדש, ומפליאה בקול שלא יכול להשאיר אף אחד אדיש אליו. יכולתי להמשיך לשמוע אותה שרה עוד שעות, כל דבר, רק שתבחר, רק שלא תפסיק. חינניות, עוצמה ומתיקות שלא ברור היכן הסתתרו להם מבימותינו במרוצת השנים.

אל מול קהל מגוון ושמח בצורה חריגה ומבורכת להופעות שכאלו נמצאים יאיר יונה שמלהטט בבס ובסלייד ואף מפתיע בביצוע לשיר חדש, רן יעקובוביץ' כלוא מרצון בעולם ההקשה ההזוי והנפלא שלו בעוד אייל דיין ועומר הרשמן על הגיטרות מחליפים חיוכים ביניהם וכולם מסתכלים אחד על השני כל ההופעה, נהנים, כי הם ביחד, מורכבים.

אין הרבה הופעות שאני שומע לראשונה וחיוך תופס את מקומו על פניי מתוך הנאה, הרגשה וידיעה שאני הולך להנות עוד הרבה מאלו שנמצאים כרגע על הבמה כי הם פה קרובים ובינתיים שלנו.
"Buffalo Boots" בהחלט גרמו לי לחייך באותו ערב וחיוך אמיתי שכזה, שבא מבפנים, לא קל להשיג בשביל כל כך מעט כסף.

(Buffalo Boots - לבונטין 7 - 31.3)

האזנה:

Buffalo Boots - Stairway Lullaby

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

Buffalo Boots - 23 Buildings

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

Buffalo Boots - Sandglass Rivers

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

באפולו בוטס מתארחים ברדיו הר הצופים [האזנה/הורדה]

באפולו בוטס מתארחים בקול הקמפוס [האזנה/הורדה]